צעקת הלב

בפרשתנו נאמר 1 :

מה המיוחד בצעקה?
הזוהר הקדוש 2 אומר שיש מן המשותף בין הבכי לצעקה, שכן שניהם מבטאים את מה שהפה אינו מסוגל לבטא, והוא מוסיף:

הנפש מלאה כל כך, עד שהשפתיים אינן יכולות לבטא זאת, ויש צורך בבכי ובצעקה, שכן ה"צעקה היא בלב, הדא הוא דכתיב 'צעק לבם אל ה''" וכו'. ועוד הוא אומר, ש"גדולה צעקה, שמושלת על מדת הדין של מעלה" וכו'. הצעקה קיימת כאשר הלב מלא כל כך בתפילה עד שאין אפשרות לבטא זאת בפה, ולכן היא מתגברת על מידת הדין של מעלה, מכוח העבודה הפנימית.

וכך יש להבין גם את התחנונים. יש אמנם תחנונים הבאים לידי ביטוי בדיבורים, אולם יש גם תחנונים של הלב, שבהם אין צורך בדיבורים. כפי שבכל תפילה יש מציאות של "ואני תפלה" 3 , שכל מציאותו של האדם מבטאת תפילה, כך גם בתחנונים יש מציאות שכל מהותו של האדם מבטאת תחנונים, ואין צורך בדיבורים של תחנונים.

צועק בבכי ותחנונים
זו היא העבודה הפנימית של הבכי והתחנונים, שעליה מדבר הרמב"ם בהלכות תשובה. הרמב"ם כותב שם 4 , ש"מדרכי התשובה להיות השב צועק תמיד לפני השם בבכי ובתחנונים", ואת דבריו ניתן להבין בשני אופנים. ניתן להבין שהכוונה היא לשני דברים נפרדים, שכן התחנונים הם לשון נוספת של תפילה, וכפי שמובא במדרש 5 "עשרה לשונות נקראת תפלה, ואלו הן: שועה, צעקה, נאקה, רנה, פגיעה, ביצור, קריאה, ניפול ופילול ותחנונים" וכו', והרמב"ם מלמדנו שבנוסף לצעקה של הבכי יש צורך בצעקה של דיבורי תחנונים ותפילה, וצריך לצעוק עם הבכי ועם דיבורי התחנונים. אך ניתן להבין שהכוונה היא לדבר אחד, שהצעקה היא צעקה של בכי ותחנונים; זו היא צורת הצעקה. הצעקה צריכה להיות צעקה פנימית, צעקה של בכי ותחנונים. זו היא עבודה פנימית, וצריך שהלב יצעק, וכפי שכתוב: "צָעַק לִבָּם אֶל ה'" 6 . זהו הלימוד שלמדים אנו מתוך פרשתינו, שצריך שהאדם יבכה בצעקתו, ואז אולי יזכה להתגבר על מידת הדין.

--------------------
מתוך הספר "שיעורי מרן הגר"א שפירא למסכת שבת ופסחים", בעריכת הרב בנימין רקובר שליט"א.

---