^ 1. אף שהאב רשע, מכל מקום שייך לגביו ברא מזכא אבא, דהא חזקיהו מלך יהודה "גרר עצמות אביו", והודו לו חכמים. ואמרינן בפרק נגמר הדין (סנהדרין מז ע"א) בטעמא דחזקיהו שגרר עצמות אביו "כי היכי דתהוי ליה כפרה", ובן חייב בכבוד אביו הרשע, כמו שמובא ברמב"ם (פ"ו מה' ממרים הל' יא).
^ 2. וז"ל שו"ת "שרידי אש" (ח"ב סי' כג) "וגרוע זה שציוה לשרוף את גופו משאר רשעים, שהללו הם רשעים בחייהם, וזה המשיך את רשעותו גם לאחר מותו, וציוה להבדיל את גופו המת משאר מתי ישראל". ונפקא מינה לקבורה בקבר ישראל.
^ 3. עיין שו"ת "במראה הבזק" (ח"ד תשו' קיב).
^ 4. רמ"א בשו"ע יו"ד (סי' שעו סע' ה) פוסק: י"א דמומר שנהרג ביד עובדי כוכבים, בניו אומרים עליו קדיש, וט"ז וש"ך כתבו שם, אבל מת על מטתו - לא. ואף-על-פי שמקורו של רמ"א הוא מהרד"ך, ומשמע מהרד"ך עצמו דאפילו על מומר להכעיס יכולים לומר קדיש, רק שאבלים אחרים יכולים לבוא עליו בטענה שהם קודמים ויותר חייבים בזיכוי אבותיהם היהודיים (ובימינו נהוג שכולם אומרים קדיש ביחד ואין אחד בא בטרוניא על משנהו בזכות הקדישים, כמו שמובא ב"פני ברוך" סי' לד סע' לד), וכן הבין בשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"י סימן מא פרק ד), מכל מקום מובא (שם) שר"מ בנעט וכן בשו"ת "אמרי אש" (חי"ד סי' קכב) הבינו דברי רמ"א דוקא במומר שנשתמד או מומר לע"ז, וכן מחלק "גשר החיים" (ח"א פ"ל סע' ח ס"ק י).