זמן שמחה ואיחוד כוחות | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

משפחה חברה ומדינה
בחירות התשס"ו

קטגוריה משנית

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

4 דק' קריאה

משנכנס אדר מרבים בשמחה ומרבים באחדות. יש כאלה שמחפשים איך לחרחר ריב ומחלוקות בין הרבנים. נכון יש חילוקי דעות בין הרבנים ואין לטשטש אותם, אך יש הסכמה מלאה ביסודות ובשורשים. המחלוקות הן על הדרך אל המטרה. במטרה עצמה כולנו מאוחדים. כולנו שואפים לאמונה שלמה בד' יתברך. כולנו שואפים לשלמות התורה העם והארץ. וכל השלמויות הללו הן אחת, כי אין תורה שלמה אלא לעם ישראל השלם ובארץ ישראל השלמה. יש חילוקי דעות באיזו דרך להגיע אל המטרה. אני משבח את הנוער שהיה בעמונה. אני סבור שהמסירות של הנוער בעמונה יש בזה קידוש ד'. ויש רבנים שסבורים אחרת. אני קורא לנוער, לבנים וגם לבנות, להמשיך להוביל את המאבק נגד החרבת יישובים. אני קורא לנוער להוביל את זקיפות הקומה של הציבור הדתי הלאומי.

ויש רבנים שקוראים לנוער להפסיק להשתתף במאבק. אני קורא לסרב לפקודה שמנוגדת לתורה. ויש חולקים ואומרים שאין לסרב אלא להתחמק. אך כולנו שואפים לשלמות התורה והארץ, וכעת לקראת הבחירות עלינו, כולנו, לשלב ידיים ולפעול במשותף ליצירת רוב בכנסת שאינו בוגד בתורה ובארץ ישראל. ואם נשתדל לשם שמיים נזכה גם לסייעתא דשמיא, ויש סבירות גבוהה להצליח.

הבחירות מתקיימות בין פורים לפסח, וזהו זמן מבורך. בפורים נעשה נס בתוך הטבע, ובפסח היו ניסים שמעל הטבע. זה זמן שהוחזק בניסים. אם נזכה להכריע את הבחירות, נחסוך לעצמנו ויכוחים לא מעטים איך להיאבק בממשלה רעה. אנו מתפללים שגם השתא נזכה ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו"...

עברה חצי שנה מאז הוחרבו יישובי גוש קטיף ונמסרו לאויבינו, וככל שעובר הזמן מתבררת יותר חומרת המעשה. רק אנשים בעלי לב אבן מסוגלים לעשות רעה כזו. גם אילו היה בזה צד של חיזוק הביטחון, אין לעשות רעה שכזו. אפילו אם היה מדובר רק בגרוש יחידים, אין עוקרים אנשים מבתיהם ומגרשים אותם בצורה מחפירה שכזו. ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר באלפים רבים. ועבירה רעה מביאה עימה רעה, ובעקבות הבריחה מחבל עזה עלה החמאס לשלטון, כי הערבים נוכחו שהטרור של החמאס מצליח ולכן יש לתמוך בו.

על כן הכעס על הממשלה שעקרה הולך וגובר, וגם הכעס על מפקדי הצבא והמשטרה, ועל כל מי שהיה שותף ברוע ובאכזריות הזו, ועדיין לא שב בתשובה, ולא קיבל עליו שלא לחטוא עוד.
הכעס שלנו הוא על המנהיגות שהשתלטה על הציבור, על התקשורת ועל עוד מוקדי שלטון. מוקדים אלו נשלטים בידי מיעוט שאינו מייצג את דעת הציבור באמת. עם הציבור אנו מחוברים. יש לעשות הבחנה ברורה בין היחס לממשלה ובין היחס לציבור הרחב. ויותר יש להבחין בין האווירה השטחית שאולי מתבטאת בסקרים, ובין הדעות ששוכנות בעומקי הלב של הציבור. כוונתי לומר: אנחנו נוכחים במפגשים עם הציבור, שבמשפט ראשון הם אומרים סיסמאות שטחיות של התקשורת, אבל לאחר כמה בירורים קצרים הם משנים את דעתם -יותר נכון הם חוזרים לדעתם היותר קבועה - ומשתחררים מהסיסמאות השטחיות.

הציבור ברובו מסורתי ומכבד את הדת. אנו לא מתנתקים מהעם, אנו מתנתקים מהממשלה הרעה עד שתקום ממשלה טובה. והיא תקום, ואנו מקווים שבקרוב.

יש אנשים שהם בטבעם מלמדי זכות על הבריות. על כולם הם מלמדים זכות, גם על הטובים גם על הרעים. אמנם אין זו מידה מושלמת, שכן על הרעים לא צריך ללמד זכות, אך אפשר לסבול תכונה כזו. ויש אנשים שהם ביקורתיים גם כלפי עצמם וגם כלפי אחרים, ביקורתיים גם על הטובים ולא רק על הרעים. גם זו מידה שאינה מושלמת, שכן יש להבחין בין טובים לרעים, אך אפשר לסבול תכונה כזו. ואולם מי שמלמד זכות על הרשעים וחובה על הצדיקים, הנהגה כזו היא בלתי נסבלת. ריבונו של עולם מתעב אותה. וכך נאמר במשלי (י"ז פסוק ט"ו): "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ד' גם שניהם". כלומר כאשר שניהם ביחד, גם מצדיק רשע גם מרשיע צדיק, זה תועבת ד' - אופי כזה הוא בלתי נסבל.

כך אמר הנודע ביהודה בחידושיו על סנהדרין כ"ו והוא מסביר בזה את המסופר בגמ' שם.
ר' חייא בר גזרנובי ור"'ש בן יהוצדק הלכו לעבר את השנה. פגש אותם ריש לקיש והצטרף אליהם. בדרך הם ראו אדם חורש בשביעית. אמר ריש לקיש: איש זה כהן (כי כוהנים היו מזלזלים בשביעית). אמרו הם: אולי זה שדה של גוי. אח"כ ראו אדם זומר בכרם. שוב אמר ריש לקיש ביקורת, והם לימדו עליו זכות - אולי הזומר צריך לעצים, וזה מותר. אמרו הם על ריש לקיש קנטרן הוא, וכשהגיעו למקום העיבור מנעו ממנו מלהיכנס. הלך ריש לקיש והתלונן לפני ר' יוחנן: אנשים החשודים על השביעית ראוין לעבר את השנה?

נשאלת השאלה מדוע רק עכשיו כשפגעו בו בא להתלונן עליהם, הרי מקודם כשראה שהם מזלזלים בשביעית היה עליו לעזוב אותם ולהתלונן לפני ר' יוחנן. אלא מקודם חשב שהם מלמדי זכות על הבריות. אך אחר שראה שעליו אינם מלמדים זכות, ורק על עוברי עבירה, אמר זה כבר לא לימוד זכות אלא זה קלקול.

לנגד עיני עומדת דמותו של מו"ר הרב צבי יהודה זצ"ל. הוא היה גדול בתורה וגיבור. לא כל תלמיד חכם יש בו גם מידת הגבורה. אני נזכר שבפורים, באותו פורים שבו נסתלק מו"ר הרב צבי יהודה לישיבה של מעלה, בעת קריאת המגילה, כאשר הקורא קרא "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה", חשבתי, כך הוא היה מו"ר, לא יכרע ולא ישתחווה. לוחם למען שלמות הארץ, לוחם למען שלמות העם, לוחם למען שלמות התורה, הולך נגד הזרם ללא חת וללא מורא, וקורא לציבור "לא תגורו מפני איש".

וכאשר הקורא במגילה קרא "ומרדכי ידע את אשר נעשה וילבש שק ואפר" וגו', חשבתי, מרדכי אינו פונה לאסתר שתלך אל המלך, אלא הוא מתעצם בתפילה. רק כאשר אסתר שולחת אליו שליח ושואלת מה קרה, מדוע אתה לבוש שק, אומר לה מרדכי שתלך למלך, וגם אומר שאם היא לא תלך, רווח והצלחה יעמוד ליהודים ממקום אחר, כי מרדכי בטוח בהצלה. הנהגה זו של מרדכי הזכירה לי את הנהגתו של מו"ר הרב צבי יהודה. הוא תמיד היה מלא ביטחון בישועת ד', ובעת צרה היה מעמיק את עבודת ד' הפנימית שלו. ורק אם מישהו היה פונה אליו ושואל מה לעשות, הוא היה מעודד ומדרבן, וכך הוא השפיע השפעה עמוקה, מפני שהיא באה מתוך התעוררות השואל.
ב'קדושת לוי' לרבי לוי יצחק מברדיצ'ב אומר: מרדכי לא יכרע ולא ישתחווה - "כי הגיד להם כי הוא יהודי". למעשה רק עבדי המלך היו מחויבים להשתחות להמן ולא השרים, ומרדכי היה שר. אך הוא אמר שאינו משתחווה לא מפני שהוא שר, אלא מפני שהוא יהודי. ולכן נאמר בלשון עתיד, "לא יכרע ולא ישתחווה", לעומת מה שכתוב שכל עבדי המלך "כורעים ומשתחווים" בלשון הווה. "ומרדכי לא יכרע" אפילו אם יצוו עליו, למה - כי הוא יהודי.

יש ממליצים לחיילים המקבלים פקודה מנוגדת לתורה להתחמק בתירוצים ולא להתעמת ישירות. ויש אומרים שיש לסרב מפני שזו פקודה מנוגדת לתורה - אלו תלמידי מרדכי אשר לא יכרע ולא ישתחוה.

----------------
פורסם גם בעיתון 'בשבע'.

בחירות התשס"ו