ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" (ויקרא יט, א-ב).
שמעתי פעם סיפור מפיו של רבי נח ויינברג זצ"ל ראש ישיבת אש התורה, מגדולי מצביאי עולם התשובה, יום אחד מגיע אליו אחד מתלמידיו, ומספר לו, שהוא שב זה עתה מהכותל המערבי, הוא ניסה לחוש בקדושת המקום, אבל לא הצליח, הוא לא הרגיש כל קדושה, רב נח השיב לו בשאלה, ואת הַבַּפוּפְצִ'יק ראית שם? בַּפוּפְצִ'יק??? מה זה? שאל התלמיד בפליאה. רב נח חוזר שוב על השאלה: אני שואל אם ראית בכותל את הַבַּפוּפְצִ'יק? התלמיד נבוך... הוא כבר מבולבל לגמרי, ופונה אל רבו, רבי! אינני יודע מה זה בַּפוּפְצִ'יק, איך אראה דבר שאינני יודע מה הוא?! רב נח מחייך ומשיב לתלמיד הנבוך, וקדושה אתה כן יודע מה היא??? אנשים מתלוננים שאינם מרגישים קדושה כשהם כלל לא יודעים על מה הם מדברים, הם אינם יודעים קדושה מה היא, ומצפים לחוש בה???!!! צריך ללמוד ולהבין מה היא קדושה ורק אחר כך אפשר לדעת למה לצפות.
התורה הקדושה מצווה עלינו "קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלוקיכם", איך נוכל לקיים ציווי זה אם איננו יודעים קדושה מה היא?
"קדושים תהיו", ראה מה כתיב: כי אלהים קדושים הוא (יהושע כד יט)... אמר רבי ברכיה: מהו קדושים הוא? שהוא קדוש בכל מיני קדושות, שכל מעשיו בקדושה. דבורו בקדושה, שנאמר: אלהים דבר בקדשו (תהלים ס, ח). דרכו בקדושה, שנאמר: אלהים בקודש דרכך (תהלים עז, יד). הלוכו בקדושה, שנאמר: הליכות אלי מלכי בקודש (שם סח, כה). חשיפת זרועו בקדושה, שנאמר: חשף ה' את זרוע קדשו (ישעיה נב, י). מראהו בקדושה, שנאמר: כן בקודש חזיתיך (תהלים סג, ג). קילוסו בקדושה, שנאמר: מי כמוך נאדר בקודש (שמות טו, יא). הרי, כי אלהים קדושים הוא, כי קדוש בכל מיני קדושות (תנחומא קדושים יט, ד).
המדרש מפליג בכל קדושותיו של הקדוש ברוך הוא, אבל אין לנו באמת כל הבנה או כל השגה בכך, ואיך כל זה קשור אלינו. איך ניתן לצוות עלינו לקיים דבר שאיננו יודעים מה הוא???
רש"י מפרש על פי דברי המדרש (ויקרא רבה כד, ו), "קדושים תהיו" - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה. שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, אשה זונה וחללה וגו', אני ה' מקדשכם (ויקרא כא, ז-ח), ולא יחלל זרעו, אני ה' מקדשו (ויקרא כא, טו), קדושים יהיו, אשה זונה וחללה וגו' (ויקרא כא, ו-ז).
הרמב"ן מפרש, "קדושים תהיו" - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, לשון רש"י. אבל בתורת כהנים ראיתי סתם, פרושים תהיו, וכך שנו שם (ויקרא יא, מד), והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני, כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם תהיו פרושים. ולפי דעתי אין הפרישות הזו לפרוש מן העריות כדברי הרב, אבל הפרישות היא המוזכרת בכל מקום בתלמוד, שבעליה נקראים פרושים. והענין, כי התורה הזהירה בעריות ובמאכלים האסורים, והתירה הביאה איש באשתו ואכילת בשר ויין, אם כן ימצא בעל התאוה מקום להיות שטוף בזימת אשתו או נשיו הרבות, ולהיות בסובאי יין בזוללי בשר למו, וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה. לפיכך בא הכתוב הזה אחרי שפרט האיסורים שאסר אותם לגמרי, וצוה בדבר כללי שנהיה פרושים מן המותרות, ימעט במשגל... ויקדש עצמו מן היין במיעוטו... וכן יפריש עצמו מן הטומאה אף על פי שלא הוזהרנו ממנה בתורה... וכן ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה, ומן הדבור הנמאס... בכיוצא בזה יזהיר, שנהיה נקיים וטהורים ופרושים מהמון בני אדם, שהם מלכלכים עצמם במותרות ובכיעורים...
רש"י והרמב"ן מסכימים שמצוות "קדושים תהיו" טומנת בחובה ציווי להיות פרושים, לדעת רש"י מדובר בציווי נוסף לפרוש מן העריות, ולדעת הרמב"ן מדובר בציווי מיוחד לפרוש מן המותרות, כדי שלא להיות נבל ברשות התורה, אם כך הוא הדבר, מדוע לא ציוותה התורה בלשון פרושים תהיו, מהו קדושים תהיו, ולכן חייבים לומר שפרישות איננה הגדרת הקדושה אלא הדרך להגיע לאותה קדושה, אבל עדיין איננו יודעים מה היא אותה קדושה.
" מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ" (שמות טו, יא), הִנֵּה הַקָּדושׁ בְּמֻחְלָט הוּא הַבִּלְתִּי נִפְסָד כְּלָל, כְּאָמְרָם זִכְרונָם לִבְרָכָה: צַדִּיקִים שֶׁעָתִיד הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲיותָן אֵינָם חוזְרִין לַעֲפָרָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ג) "הַנִּשְׁאָר.. בִּירוּשָׁלַיִם קָדושׁ יֵאָמֶר לו".. מַה קָּדושׁ לְעולָם קַיָּם אַף הֵם לְעולָם קַיָּמִין (סנהדרין צב.). אָמַר, שֶׁאֵין כְּמו הָאֵל יִתְבָּרַךְ נודָע לְאַדִּיר וּמֶלֶךְ עַל כָּל אֱלהִים קְדושִׁים וְנִצְחִיִּים, וּלְפִיכָךְ לו לְבַדּו יֵאות לְשַׁנּות טֶבַע כָּל נִמְצָא בִּלְתִּי נִפְסָד, כִּי נִצְחִיּוּת כָּל נִצְחִי לא יִהְיֶה זוּלָתִי מֵאִתּו יִתְבָּרַךְ (ספורנו).
" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו), בְּצַלְמֵנוּ - שֶׁהוּא עֶצֶם נִצְחִי וְשִׂכְלִי. וּבָזֶה פָּתַח הָאֵל יִתְבָּרַךְ פֶּתַח בְּתורָתו, לִקְנות יְדִיעָה בַּעֲצָמִים הַנִּבְדָּלִים בִּידִיעַת נַפְשֵׁנוּ. כִּדְמוּתֵנוּ - בְּעִנְיַן הַמַּעֲשִׂיּוּת שֶׁיִּדְמֶה בָּם קְצָת לְפָמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה, בְּצַד מַה שֶּׁהֵם פּועֲלִים בִּידִיעָה וּבְהַכָּרָה. אָמְנָם פְּעֻלָּתָם הִיא בִּלְתִּי בְּחִירִיִּית, וּבָזֶה לא יִדְמֶה לָהֶם הָאָדָם, וּבִקְצָת יִדְמֶה הָאָדָם לָאֵל יִתְבָּרַךְ, הַפּועֵל בִּבְחִירָה. אָמְנָם בְּחִירַת הָאֵל יִתְבָּרַךְ הִיא לְעולָם לְטוב, וְלא כֵּן הַבְּחִירָה הָאֱנושִׁית. וְעִם זֶה, הִנֵּה הָאֱלהִית עַל אפֶן נִכְבָּד מְאד יותֵר מִן הַבְּחִירָה הָאֱנושִׁית. לָכֵן אָמַר "כִּדְמוּתֵנוּ" כְּמו דְּמוּתֵנוּ, וְלא "בִּדְמוּתֵנוּ" בֶּאֱמֶת (ספורנו).
" קְדשִׁים תִּהְיוּ" (ויקרא יט, ב), אַחַר שֶׁהִשְׁרָה שְׁכִינָתו בְּיִשְׂרָאֵל לְקַדְשָׁם לְחַיֵּי עולָם כְּמו שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בְּאָמְרו: "וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כּהֲנִים וְגוי קָדושׁ" (שמות יט, ו), וּבְאָמְרו "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לִהְיות לָכֶם לֵאלהִים, וִהְיִיתֶם קְדושִׁים" (לעיל יא, מה), וְהִבְדִּילָם מִטֻּמְאַת הַמַּאֲכָלות וְהַזֶּרַע בְּטֻמְאַת הַנִּדָּה, וְהַנְּגָעִים הַנִּמְשָׁכִים מִמֶּנָּה, וּמִטֻּמְאַת הַזָּבָה, וְטֻמְאַת הַחֲטָּאִים, כְּאָמְרו "מִכָּל חַטּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (לעיל טז, ל), וּמֵחֶבְרַת הַשֵּׁדִים, וְרוּחַ הַטֻּמְאָה, וּמִטֻּמְאַת הָעֲרָיות (פרק יח) כְּאָמְרו "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה" (לעיל יח, כד), אָמַר עַתָּה שֶׁהַכַּוָּנָה בְּכָל אֵלֶּה הָאַזְהָרות הִיא שֶׁיִּהְיוּ קְדושִׁים, וְזֶה כְּדֵי שֶׁיִּדְמוּ לְיוצְרָם כְּפִי הָאֶפְשָׁר, כְּמו שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בִּבְרִיאַת הָאָדָם, כְּאָמְרו "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית א, כו), וְזֶה בֵּאֵר עַתָּה בְּאָמְרו כִּי קָדושׁ אֲנִי ה' אֱלהֵיכֶם. וְרָאוּי שֶׁתִּדְמוּ אֵלַי כְּפִי הָאֶפְשָׁר בְּעִיּוּן וּבְמַעֲשֶׂה...
דברי רבי עובדיה סְפוֹרְנוֹ פותחים לנו פתח להבנת המושג קדושה. על פי ההבנה הבסיסית ביותר של השכל האנושי, הקדוש ברוך הוא, הוא כולו רוחני, נצחי, והטוב המוחלט, זוהי הגדרתו של המושג קדוש אצל הקדוש ברוך הוא. המין האנושי הרי הוא מורכב מהנשמה הרוחנית, חלק אלוה ממעל, ומהגוף הקרוץ מחומר. בכל ימיו עלי אדמות, ניטשת מלחמה פנימית בין הנשמה הדורשת את מזונה הרוחני, לבין הגוף הדורש את תאוותיו החומריות. אם כן, כאשר מצווה הקדוש ברוך הוא על האדם, "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", הרי הוא כאומר לו, בן אנוש, יצור מורכב, תן את הנצחון לרוח על פני החומר, נשמה יקרה, תתגברי על הגוף, תקדשי את החומר, "רָאוּי שֶׁתִּדְמוּ אֵלַי כְּפִי הָאֶפְשָׁר בְּעִיּוּן וּבְמַעֲשֶׂה". "קדושים תהיו", תהיו רוחניים, כך גם תהיו נצחיים, כך גם תהיו טובים יותר, כי קדוש אני ה' אלוהיכם, כי אני ה' אלוקיכם כולי רוחני, נצחי, והטוב המוחלט, והדרך להתקרב אלי, הדרך להגיע לקדושה, היא לקיים את הציווי "קדושים תהיו", על ידי פרישה מהחומריות, כך נעשים רוחניים יותר, נצחיים יותר וטובים יותר.
בהבנת המושג קדושה, ובכך שציווי התורה "קדושים תהיו" מכוונת לכך שיש לפרוש מהחומריות, ולהפוך לרוחניים יותר, מסכימים כולם. המחלוקת בין רש"י לרמב"ן היא רק מה הוא הדבר החומרי ממנו יש לפרוש, שאליו מכוונת התורה כאן בציווי "קדושים תהיו", שלרש"י כוונת התורה כאן היא שיתרחקו מהחטא החומרי ביותר שהוא העריות, וכך גם מפרש המהר"ל מפראג בפירושו גור אריה על התורה (פרשת קדושים אות ג) את דברי רש"י, "הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה" – ונראה הטעם, שאחר ששם קדושה נאמר על פרישה מן עניני הגוף ותאותיו, יותר ראוי על גדר ערוה, שהם תאות הגוף ביותר, ולכך מי שהוא נוטה אחר זנות יאמר על זה שהוא מעשה בהמה, כמו שפירש רש"י בפרשת נשא (במדבר ה, טו) אצל קמח שעורים, לפי שהזנות ענין גופני, וזה ענין הבהמה שהיא כולה גוף וחומר, ולכך, מי שפורש מן הערוה הוא פורש מתאות הגוף החומרי, ולפיכך נקרא 'קדוש', רוצה לומר פרוש מעניני העולם הזה, שהוא גוף. ולרמב"ן כוונת התורה כאן היא שנפרוש מכל המותרות ולא נהיה נבל ברשות התורה, וכך נהיה רוחניים יותר.
בספר הישר המיוחס לרבנו תם, השער התשיעי - בסימני רצון הבורא ובאשר יוכל אדם להכיר אם מצא חן בעיני אלהיו ואם קיבל מעשיו, כתב, דע, שכל הרוצה להכיר אם אלהיו רוצה אותו, ישקול נפשו כאשר אמרנו בין הזכיות והעוונות, ואם יראה כי נפשו נוטה לתאוות הרעות ולרדוף אחר העושר ולתאות הנשים והבצע והגזל והתענוגים, יותר מאשר היא נוטה לעבודת האל ולתפילה ולצדקות ולמעשים טובים, ידע כי הוא רשע, וכי האל אינו מקבל מעשיו, ואם היה נוטה למעשים הטובים יותר מאשר הוא נוטה לדברים הרעים, ידע כי עלה זכרונו לטובה.
לכאורה ניתן ליישם את דברי הספר הישר גם לגבי מדרגת הקדושה, אם אדם רוצה לבחון את עצמו, האם ועד כמה זכה למדרגת הקדושה, יתבונן בעצמו ויבדוק האם הוא נוטה יותר לדברים רוחניים, ללימוד התורה, לתפילה, למצוות ולמעשים טובים, או שהוא נוטה יותר לדברים חומריים, לתאוות ותענוגי העולם הזה, לפי תוצאות הבדיקה יידע היכן הוא עומד במדרגת הקדושה, ואיך להמשיך בעבודת הקודש, על מנת לעלות ברוחניות.
יהי רצון שנזכה לקיים את ציווי התורה "קדושים תהיו" ובכך נהיה לממלכת כהנים וגוי קדוש, כרצונו של הבורא יתברך שמו.
מה עניינו של ט"ו בשבט?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
מה מיוחד בעבודת יום כיפור?
איך עושים קידוש?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
איך נראית נקמה יהודית?
האם מותר לפנות למקובלים?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
