האמינו בנפלאותיו!

בפרשת השבוע משחזר משה את חטא העם הנמשך אחר המרגלים. בין השאר משחזר משה את טיעוניו של העם. באופן טבעי היינו מצפים שהטיעון, בגללו לא רצו העם להכנס לארץ, יהיה העוצמה הצבאית של עמי כנען. אולם בהיסתכלות מדוקדקת נראה שלא כך הם טוענים: "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם" (דברים א כח) - לא העם הגדול והרם, גם לא הערים הבצורות ואף לא בני הענקים הם המונעים מהם לעלות, אלא המונע הוא מה שבדיבורים אלו המסו אחיהם את לבבם, וכאשר סר בזה בטחונם בה', טעו לומר ששוב אין הם ראויים שה' יעשה להם ניסים.

משה רבינו מעמיד את העם על טעותו: "ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם" (שם פס' ל). גם כשהייתם במצרים במ"ט שערי טומאה עשה ה' "איתכם" ניסים. לא זאת בלבד בכדי להפרע מפרעה, אלא עשה כן "איתכם" - בשבילכם, עם ישראל. גם כאן על העם להאמין ולבטוח שאם ציום ה' להכנס לארץ ישראל, וכך הוא המהלך האלהי, גם אם נדמה להם שאינם ראויים לכך, עליהם לבטוח ולהשען בה' החפץ בטובתם. וגם אם ח"ו נצטרך שישיב ה' ידו עלינו ויצרוף כבור סיגנו, לא נשכח כי ה' דיבר טוב על ישראל. חוסר אמונה בטוב ה' אלינו, איננו סתם פסימיות, אלא הרי הוא נקודת כפירה בה' - "וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם פס' לב).

גם כיום קמים אנשים, מתעטפים באיצטלא דרבנן ואומרים שצריכים אנו לקרוע חלקים מארץ ישראל, כיון שלדעתם, "לא מגיע לנו" את הארץ. שוכחים הם את מצות העשה של כיבוש הארץ. שוכחים הם שארץ ישראל היא בשר מבשרנו. שוכחים הם שכל מגמת ה' בעולם תלוי בהופעת עם ה' בארץ ישראל.
תמהני שמא אילו חיו בדור המדבר היו מעלים טענות דומות "אחנו המסו את לבבנו". ושמא אילו חיו בדור מצרים לא היו מאמינים בה' להגאל. ואם נרצה למצוא להם שורש יותר עמוק שמא הם הם התגשמות אותה המחשבה שגרמה ליעקב שלא להאמין לקריאת ה' לעלות בסולם העולה השמימה:
"א"ר ברכיה בשם רבי חלבו ור"ש בן יוסינה מלמד שהראהו הקב"ה ליעקב אבינו שרה של בבל עולה ויורד, ושל מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד, א"ל הקב"ה ליעקב: יעקב למה אין אתה עולה? באותה שעה נתירא אבינו יעקב ואמר כשם שיש לאלו ירידה, כך אני יש לי ירידה, א"ל הקב"ה אם אתה עולה אין לך ירידה. ולא האמין ולא עלה. ר"ש בן יוסינה היה דורש (תהלים עח) בכל זאת חטאו עוד ולא האמינו בנפלאותיו, א"ל הקב"ה אלו עלית והאמנת לא היתה לך ירידה לעולם" (תנחומא ויצא ב).

בענין זה, לא נהיה כאותם אבותינו: "דּוֹר סוֹרֵר וּמֹרֶה דּוֹר לֹא הֵכִין לִבּוֹ וְלֹא נֶאֶמְנָה אֶת אֵל רוּחוֹ" (תהלים פרק עח). "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר פרק יג).