בית המדרש

  • ט - שנה לגירוש
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

תשובה של אמונה לשאלות שלא העזנו לשאול

היכן ההנהגה האלוקית המבדילה בין צדיק לרשע? כיצד עם ישראל ממשיך לתת כוח לממשלה? על שאלות שמנקרות בלב.

undefined

הרב דוד חי הכהן

אב תשס"ו
12 דק' קריאה
בהינף כף בולדוזר
כמעט שנה עברה מאותם ימים מרים ונוראים, שבהם נעקרו אלפי יהודים מבתיהם וקהילותיהם באלימות דורסת שנעשתה בכוח צבא ישראל בגיבוי בתי-משפט, בשטיפת מוח של אנשי תקשורת ובהסכמה של ציבור חרדי שישב בממשלה ושיתף פעולה כמעט בשמחה לאיד. כל זאת בליווי שתיקה אילמת ולפעמים מסכימה של חלק מאנשי התורה, מנהיגי הציבור הנרדף, שבחרו להצדיק את הרודפים בשם שלמות העם הקודמת לשלמות הארץ, ואולי קודמת לדעתם גם לתורה ולמושגי הצדק והמוסר הבסיסיים ביותר. מחזות זוועה של גירוש יהודים על-ידי אלפי חיילים לבושי שחורים, ואחריהם הבולדוזרים שמחקו עמל ויזע של עשרות שנים ואלפי אנשים, בהינף כפות הורסות ומפוררות. בזעזוע עמוק שמענו כיצד יועץ משפטי ושופטי בג"ץ, ביניהם שומרי תורה לכאורה, ממליצים להפעיל את מכונת ההרס גם כנגד בתי נשמותיהם של ישראל - בתי-כנסת ובתי-מדרש. ולא רק על החיים לא חסו, מצאו פתרונות גם למתים, ולנוכח נקישות המצלמות עקרו גם את קברות הקדושים וההרוגים וטלטלו אותם ממקומם. ובכל אלה נמצאו גם רבנים שהמציאו תירוץ והיתר לכל הנבלות, והכול בשם השלום ואחדות העם ואפילו למען הדמוקרטיה. ואם חשבנו שאחרי התקפת השיגעון יחלפו הרוחות הרעות והעם ישוב לעשתונותיו וידרוש דין וחשבון מההורסים והעוקרים, בא יום עמונה והוכיח עד כמה מקנן הטירוף בלבבות האוחזים בהגה השלטון ועוזריהם. הפעם לא הסתפקו בהריסת בתים, בעקירת עצים ובהרס גני פרי מפוארים, הפעם עסקו בשבירת עצמות, בריסוק גולגולות וברמיסת ילדים בפרסות סוסים וחילול כבודם של נשים ובנות צעירות.

מי יודע כמה שנים יעברו עד לתיקון וריפוי פצעי הנפש וכאבי הלב שנגרמו בימים אלה, ואולי יהיו כאלה שפצעיהם לא יירפאו לעולם.

ועדיין רבות רבות החרדות למה שצפוי עוד, כי הרי המפלגה שחרתה על דגלה את ההרס המתוכנן של אלפי בתים נוספים - מפלגה זו נבחרה ותפסה את השלטון כשאין לה שום מטרה אחרת מלבד ההרס. לשם כך היא מוכנה לשלם כל תשלום למפלגה חרדית גדולה, ולמפלגות שדאגות החברה עומדות בראש מעיינן ובלבד שתצליח להשמיד להרוס ולעקור.

אי-אפשר שלא נשאל את עצמנו על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חורי האף הגדול הזה. האם בא מבול ושם יבשה לים? מדוע דרך רשעים צלחה? מדוע אבדה חכמת חכמים ונסתרה בינת נבונים? האם אבדנו כולנו תמנו לגווע? מדינת ישראל, שקמה אחרי אלפי שנים, בקיבוץ גלויות נפלא ובגבורה ובמסירות נפש, מפעלי תורה יקרים מפז - הכול הכול הולך ונהרס, ופרעי המדבר, השמחים להצטלם עם הדם על הידיים, והאש הבוערת בבתי הכנסת, הם אלה שגוברים כתגבורת החושך על האור והרשע על הצדק. ואם אנחנו פשענו ומרינו, מה יהיה על שמו הגדול הנקרא עלינו? השאלות כבדות כל כך, עד שכל ניסיון לתת תשובה אמיתית ולא מתחמקת או מתיימרת, ממלא אותנו בפחד אמיתי שהתשובות הן מעבר לכוחנו ואולי כדאי לקיים את דברי הכתוב: המשכיל בעת ההיא יידום. אך אי-אפשר שלא לראות כי חוסר תשובה נראה לרבים כתשובה, ותשובה זו, כפי שהם מבינים ומפרשים, היא של ייאוש וחוסר אונים העלולה לדחוף אותם לזרועות הפקרות או הגברת כוחות הרשע, ומי יודע עד להיכן עלולה ההידרדרות להגיע.

דרך רשעים צלחה?
ננסה על כן לעשות קצת סדר בשאלות ולהתאמץ בע"ה לנסות להשיב תשובה של אמונה ושל יושר הלב הנמשך ממנה.

נשאל אנחנו את השאלות, גם את אלה שאולי קיימות בלבבות אך אינן עולות על שפתיים.
א. האם אין עכשיו השגחה המבדילה בין צדיק לרשע, בין ישראל לעמים, ובין כשרים שבישראל לטועים שביניהם?

ב. אם יש השגחה כזו גם עכשיו, מדוע נראה כאילו הרשע גובר על הצדיק, האם זוהי התגברות מוחלטת או זמנית שעתידה להשתנות?

ג. האם העובדה שהציבור המאמין בגאולת ישראל בדורנו, אותו ציבור ששומר תורה ומצוות בכל מאודו, סובל כל כך כי הוא טעה בדרכו, ודרך הציבור החרדי השולל את המדינה ואת מהלך הגאולה בזמננו צודקת יותר מדרכנו?

ד. מדוע הציבור החרדי משתף פעולה עם הגרועים שבפושעי ישראל ועוזר להם לפגוע בנו?

ה. איך קרה שראשי ישיבות הסדר וישיבות ציוניות התירו לתלמידיהם לשתף פעולה עם מעשי רשע גלויים, ובזאת החלישו ביודעים את כוחותינו?

ו. מה קרה לעם ישראל שרואה עוולות נוראות ונותן כוח לממשלה להמשיך בדרך שמביאה את הסכנות לפתח בתיהם של כל אחד ואחד?

ז. האם יש מה לעשות כדי לעצור ואולי לתקן את מלאכת ההרס?

ננסה להתייחס לשאלות אלו אחת לאחת, בתקווה שהקיצור לא יפגע בבהירות ובהכרת גודל האמת של התשובות הפשוטות אך גדולות באמיתתם.
א. אין שום ספק שההשגחה העליונה, שהבדילה בין ישראל לגויי הארצות מאז ועד היום וגם בדורנו המשיכה את מעשיה והקימה את מדינת ישראל בתגבורת עוצמה והצלחה בקיבוץ גלויות נפלא ובהרמת קרן ישראל, שרירה וקיימת. נכונות שונאינו הגויים למשא-ומתן אתנו, גם אם דרישותיהם מעוותות וחסרות צדק ויושר מינימלי, מעידה כאלף עדים על הכרתם בכוחנו הגדול לאין שיעור מכוחם, ובמקום המאבק הכוחני חסר הסיכויים הם מנסים להפילנו ולהחלישנו בתחבולות עורמה של הסכמי שקר ודברי סרק על שלום מדומה ועל זכותו של בליל העמים הנקרא פלסטינים למדינה בתוך מדינת ישראל, על חשבוננו. בורא עולם לא החליש אותנו ולא פגע בצבאנו או בכלכלתנו, בכושר עמידתנו וכדומה. כוחנו איתן ויכולתנו חזקה ומוצקה, ומי שפוגע בכבודנו או בבטחוננו הם, להוות נפשנו, בנינו ובנותינו נעדרי אמונה וחסרי כבוד עצמי, החיים בהזיות של אפשרות קיום לאומי בריא ללא המשכת אמונת הדורות וללא היאחזות בארץ חיינו. אפשר לומר בוודאות כי כעת אנו יכולים לראות בחוש עד כמה פגעה הגלות לא רק בצורת חיינו ובשלמותם עלי אדמות, אלא גם באמונתנו העצמית בצדקתנו, ובהכרת שליחותינו הא-לוהית שלשמה נוצרנו. עם זה צריך להבין כי אם זכינו להשגחה הנפלאה כל-כך שחילצה אותנו מהגלות הניכרת מבחוץ אות היא כי הגיעה עת הזמיר. אין ספק שהוכנו כל ההכנות לגאול את רוחנו ופנימיותינו מהסיגים והחלאות שדבקו בהם בחוץ, במוקדם או במאוחר אור הגאולה יבקע את קליפות הגלות המכסות את לב אחינו השבוי בתוכם ולאט לאט תימס קליפת האבן הקשה והיתה כלא היתה.

ב. ברור לפי מה שהזכרנו כי המשבר הוא זמני ויחלוף, ותתקיים בנו הבטחת הנבואה "ושבתם וראיתם כי בין צדיק לרשע", אך לא נפטור את עצמנו בלא כלום. חייבים אנו לומר את האמת גם אם היא לא תנעם לאוזננו.

כשם ש"אויבינו" אחינו הטועים אינם רשעים גמורים, וגם בתוכם, למרות כל מה שעשו, יש הרבה אור ברובם ככולם, לא פחות מכך נאמר כי גם אנחנו איננו צדיקים גמורים. אש המחלוקת נמצאת בתוך מחננו פנימה, תלמידי חכמים אינם שומרים על כללי יסוד של תלמיד חכם על-פי הנאמר באבות - איזהו תלמיד חכם? המכיר את מקומו ואיננו מדבר בפני מי שגדול ממנו בחכמה ובמניין. מחלוקת זו הביאה לפירוד לבבות וגרמה להורדת המשמעת והכבוד כלפי תלמידי חכמים בכלל וביחס ללימוד תורה וקיום מצוותיה בפרט. בתוך נציגי המחנות הפוליטיים שלנו, שכולם מזדהים עם שלמות הארץ ושלמות העם ושמירת התורה, ישנם עימותים וסגנון דיבור חריף המכאיב את לב השומע. אפילו היום, לאחר השבר הנורא שהוכה בית ישראל ואחרי האיחוד הפוליטי שהושג בעמל רב, קשה לומר שישנה מנוחה ושלווה ביננו. גם אלה שמדברים על איחוד הינם בין הפוגעים בלשון בוטה במי שלא הולך בקו הצר שהם החליטו שזוהי הדרך ואין אחרת.

האם נוכל לצפות לנס גלוי משמים בלי לתקן את המחנה הנשאר לפליטה מבפנים?
שמעתי אומרים בשם ר' חיים מבריסק, כי כשנשאל מדוע הכופרים מצליחים יותר מהמאמינים ענה כי הקב"ה אוהב את האמת, וכשראה את תמהונם של השומעים ענה להם כי הכופרים מאמינם באמת כי דרכם צודקת והם נלחמים עליה בכל הלב, ואילו המאמינים ברובם אינם שלמים עם דרכם והם פועלים בשני לבבות. איך אפשר להסביר שאנשים שמילאו תפקידים מרכזיים ביישובי יש"ע הם בתוך מפלגת "קדימה", שכל עניינה להחריב את כל יישובי ישראל, אחיהם הקרובים ביותר? האם שייכותם ליישובי יש"ע היא אמיתית או לא? האם ניתן לקנות אנשים מתוך הציבור הדתי בכסף וכבוד במחיר הרס החיים והתקוות של כל חבריהם במשך שנים? ובכל זאת, כמו בתשובה לשאלה הקודמת, אין ספק שרוב ככל ציבור המתיישבים והתומכים בהם הם צדיקים לאין ערוך מול כל הקמים עלינו מבפנים, ולכן ברור שהצלחתם של אותם המהרסים היא בבחינת "כי רגע באפו" ובמהרה היא עתידה לחלוף, כשם שקמה בבת אחת.

ג. גם כאן התשובה ברורה. עם כל החולשות שיש במחננו, ועם העובדה שבתוכנו ישנם כאלה שאינם מדקדקים כראוי בשמירת הצניעות ואהבת התורה, דרכנו בגאולת העם והארץ בדורנו היא דרך קודש ללא שום ספק. עם כל הכבוד לאחינו החרדים המחזקים ומתחזקים בהרבצת התורה ובמשמרת הצניעות, הרי שבהבנת דרכה של האומה וגורלה ובהבנת הדור הנגאל הם טועים לכל אורך הדרך. ההתנגדות לציונות והעמידה מנגד בזמן הקמת המדינה הוכחה כטעות קשה שגרמה פירוד לבבות קשה בתוך העם, והיא גרמה לאבד את ההשפעה על רוב העם שהתרחק מהם והזדהה הרבה יותר עם נושאי הכיפות הסרוגות מאשר עם חובשי הכיפות השחורות.

גם השותפות בין המפלגות החילוניות והחרדיות איננה באה מתוך הערכה לדרך החרדים, אלא מתוך רצון להרוס את המחנה הלאומי הדתי, תוך כדי קניית הציבור החרדי בנזיד עדשים. אולי החרדים זוכים לקבל יותר תמיכות כספיות, אבל את אמון העם וכבודו הם הולכים ומאבדים מרגע לרגע, בעוד שרוב הציבור המכונה חילוני מעריך וכמעט מעריץ את המתנחלים ודרכם כגיבורים אמיתיים, אעפ"י שמתוך רצון ל"שלום" מדומה הוא נלחם בהם ופוגע בכבודם כלפי חוץ. ישבתי עם קציני משטרה בזמן שאנשינו היו עצורים שם בזמן ההתנתקות המרושעת ושמעתי אחד מהם אומר: הלוואי שיהיו לי בנים כאלה. גם כאן האמת ידועה לכולם, אך היא מתכסית בהצלחות מדומות. הצלחת הדרך החרדית איננה נמדדת בכסף או בכבוד, את זה הם בעצמם אמרו לא אחת ולא שתיים. אדרבא, העובדה שהם משתתפים בממשלה מוכיחה לעין כל כי הם מזדקקים למה שביזו והרחיקו כל הזמן.

ד. הציבור החרדי מבין שהוא בסכנה גדולה שמחייבת פתרון מיידי. הוא הצליח להשפיע על הרבה מסורתיים, בפרט מעדות המזרח, שנפשם נקעה מצורת החיים החילונית חסרת המעצורים, אך הוא צריך למצוא דרך לפרנס ולכלכל את הבאים בשעריו. המתחזקים זקוקים למוסדות חינוך תורניים שימלאו בתורה ויראת שמים את כל הרחוקים שיתקרבו במקום כל השנים הקשות שאיבדו. לשם כך הם זקוקים למשאבים רבים ונראה כי השגת כספים לשם כך היא בעיניהם מצווה שדוחה כמעט כל קלקול במידות וכל נזק שייגרם לאחרים. כבר לפני כן גדל חוסר האמון כלפי הציבור הדתי-לאומי, שזוהה עם החלשים שבהם, בפרט בנושא הצניעות והתורה, ואפילו כלפי הרבנים היראים והשלמים. אין בציבור החרדי ברובו כבוד לגדולי תורה שהם בעלי דעות לאומיות, ויש בזה פגם גדול בדרכם. זלזול בגדולי תורה גם אם הם בעלי דעה ציונית הוא פגם גדול שבלי ספק עלול לגבות מחיר כואב ח"ו. גם העמידה בצד בזמן חורבן גוש-קטיף, על תלמודי התורה והישיבות ובתי הכנסת וחילולי הקברים, נזקפת לחובתם של החרדים והיא פגם מוסרי גדול ללא ספק. אך אעפ"כ מסורת של שנים שבהן הטיפו נגד ה"מזרחי" לא יכולה להיעלם בבת אחת. ולמרות כל זאת, רובם ככולם של היהודים החרדים לומדי התורה לא יוכלו לאורך זמן שלא לראות את האור הבהיר והיקר הבוקע מיישובנו ומצפונם יכה אותם על שותפותם במעשי הרשע של הגרועים בין ה"חילונים", שכל מטרתם להרוס ולהשחית מבלי להבין לאן מוליכה דרך חתחתים זו. כבר עכשיו נשמעים בסתר קולות חרטה על השתתפות החרדים בממשלת עקירת גוש-קטיף שביצעה גם את הפוגרום בעמונה. זכור היטב לחרדים שהיו ימים שהם סבלו מהשימוש האלים בכוח המשטרה וידוע להם שאחרי שהממשלה תגמור לפגוע בדתיים-הלאומיים יבוא תורם, ואז לא יהיה מי שירחם עליהם. ומה שנוגע לטענותיהם על ה"מזרחי", כאילו הם מקילים בצניעות ובלימוד תורה - ידוע להם היטב שציבור המתנחלים הם יראי שמים ומוקירים ולומדים תורה, ונשותיהם, רובן ככולן, צנועות כנשים החרדיות ביותר, ואי-אפשר יהיה לרמות את עצמם לאורך זמן. גם כאן סופה של האמת להישמע.

ה. מה שנוגע לישיבות ההסדר, המכינות וראשיהם, ברור הדבר כי מי שנוגע בדבר לא יכול לפסוק הלכה בעניין. והם כולם סמוכים על שולחן הממשלה ועלולים להשתיק את קול המצפון וקול התורה מפני חשש פגיעה במוסדותיהם. ידוע לי בפירוש על ראש ישיבה שקרא לחייליו ואמר להם שאם יסרבו פקודה תיסגר הישיבה וזה יעיק על מצפונם. ואם אולי הם יכולים ללמד זכות על עצמם כי לדעתם קיום ישיבות ההסדר תורם לכלל ישראל תרומה גדולה וחשובה, אבל מן היושר היה שמי שיודע שבשאלת הלכה יש לו נגיעה, ראוי היה שיפנה את השאלה לגדולי תורה שלא נוגעים בדבר ולא יפסוק הלכה בשאלות אלו. ובכל אופן צריך להפנות אליהם עכשיו את הקריאה להכות על חטא ולהודות שהם נתנו יד לעקירת אלפי יהודים מבתיהם בעוול וגזל נורא, השתתפו במסירת חלקי הארץ לחרפת הגויים ועוד מעשי רשע נוראים, ואם אין להם אומץ לקבל אחריות על העבר לפחות עליהם לקבל תשובה לעתיד, ולכל הפחות להודיע שאחרי התוצאות הנוראות שנעשו אין הם מוכנים לפסוק בשאלות חמורות אלו. צריך שיידעו כי אם לא יכירו בעוול שהשתתפו בו, הרי תלמידיהם שראו מה שנעשה הם יכירו בזה ולא יסכימו לשתף עוד פעולה, יתברר לאותם ראשי ישיבות ומכינות כי העדיפו את הממשלה ואת הוראותיה, אך הפסידו את התורה ואת התלמידים. אם יחששו לסגירת הישיבות מחוסר כסף, הם עלולים לסגור את הישיבות מחוסר תלמידים, ואם אומץ רוח בקרבם וישרות של תורה - אין הם טובים מגדולי ישראל שנאמר עליהם "חזרו בית הלל והורו כבית שמאי". "מודים דרבנן היינו שבחייהו".

ו. עם ישראל רובו ככולו חסר אמון בדרכי הממשלה ואיננו מאמין בשלום עם אנשי הטרור והוא יודע שכל הדיבורים האלה הם חסרי היגיון ומשמעות. יחד עם זה, הוא נתון לשטיפת מוח של התקשורת המדברת על המתנחלים כאילו בגללם יש עוני בארץ וכאילו הם מתנהגים בהתנשאות כלפי הערבים ופוגעים בהם, ועוד עלילות שווא כהנה וכהנה. העם שציפה ובחר בממשלות ימניות ברוב ברור, מאוכזב ומתוסכל משיטת הבחירות הדמוקרטית לכאורה בישראל, הציבור בחר בנתניהו מיד אחרי הסכם אוסלו למרות רצח רבין, שהשמאל עשה עם התקשורת כל שביכולתו כדי להרוויח ממנו רווח פוליטי. אחרי ממשלת ברק והנסיגה מלבנון העם בחר ברוב עצום באריק שרון, כדי לשנות את המדיניות הקודמת מקצה אחד לקצה אחר. אחרי כל ניסיונות העם לשנות את הקו המדיני, התברר לו כי אנשי הימין מגיעים לשלטון ופוגעים בעם ובארץ יותר ממה שחלמו אנשי השמאל בזמנים הקשים ביותר. מתוך כך איבד העם את האמון במפלגות הימין והוא רואה כל עוול שנעשה כהכרח השעה שיש להצטער עליו, אך אין מה לעשות. אנחנו רואים לדאבון הלב כי הבג"ץ יגן על ערבים כשהם פוגעים ביהודים, יחזיר מאות פורעים לבתיהם, יעצום עין לנוכח אלפי בתים הנבנים באופן לא חוקי על אדמות מדינה, ולעומת זאת אם הממשלה עוקרת אלפי יהודים מבתיהם בעוול זועק לשמים, הבג"ץ לא מוכן להתערב למען זכיות אנוש בסיסיות. בכל מדינה בעולם בית המשפט משתדל לשמור על חופש הדיבור, במדינת ישראל הבג"ץ סגר את ערוץ 7 למרות החלטת כנסת, ובזאת בית המשפט עושק את זכויות האזרח הבסיסיות ביותר - חופש הדיבור. אין פלא שהעם מיואש וחושב שאין טעם להיאבק מול מערכות משפט וממשלה ותקשורת שמחניפות זו לזו והופכות אור לחושך וחושך לאור, אבל גם כאן אנחנו לא מתייאשים מעם ישראל, הוא כבר הוכיח את עצמו פעמים רבות ובשעה שנדמה שכלו כל הקיצים הוא הצליח להתנער ולשבור לרסיסים כל כלי וכל מכשיר שקם עליו. אמרו פעם בדרך הומור, כי בארץ-ישראל לא כדאי להיות חולה בינוני, כי אז אף פקיד ואף רופא לא ימצא זמן לעזור, אבל החולה המסוכן ימצא כאן עזרה והיחלצות שאין להן אח ורע בעולם כולו. נראה כי דרך חתחתים זו שבה מוליכות אותנו הממשלות האחרונות, תוביל למבוי סתום שבו לא תהיה ברירה והעם כולו יקום להצלת חייו למלחמת אין ברירה על הארץ הזאת, ארץ חייו. כולם יבינו ללא ספק שהעבירה על התורה רק הורסת ומסכנת ולא מביאה שום תועלת, אפילו לא חלקית.

ז. ראשית, עלינו להסביר בכל דרך אפשרית ולהכריז עליה ברבים כי נישול יהודים מבתיהם ומסירת נחלתם לגויים היא חטא ופשע נגד התורה, נגד העם ונגד המוסר, בכל מובן אפשרי. התורה קבעה אין-ספור פעמים, כי הארץ ניתנה לישראל לדורות עולם וכי יש איסור גמור למסור אפילו בית ואפילו שדה בארץ לגוי, בפרט גוי שאיננו מכיר בזכות ישראל על הארץ, קל-וחומר מסירת חבל ארץ לחלוטין לממשלה זרה, כפי שכבר הגדיר הבית יוסף והמגן אברהם באו"ח סימן תקס"א מעשה זה כחורבן הארץ שיש לקרוע עליו בגדים. יש בזה חטא כנגד עם ישראל, שנושל מן הארץ הזאת בכוח הזרוע, ברצח ובהגליה ואחרי אלפיים שנה חזר לארצו, ועכשיו לוקחים ממנו חלקים גדולים ומוסרים אותם לגויים, שהם צאצאי הגזלנים, כאילו לגנב ולגזלן יש זכות שווה לנגזל. חטא זה הוא גם חטא מוסרי כאשר מוסרים את הארץ לממשלת טרור שבפקודת אנשיה נרצחו אנשים, נשים וילדים בדם קר, בתוכם רוצחי משפחת חטואל על ארבעת בנותיה הקטנות, מבצעי משפט לינץ' בחיילי מילואים כשהם מצטלמים עם ידיהם מגואלות בדם, משחקים בראשי חיילי ישראל ככדור ועוד ועוד. כל כניעה והתחשבות בחלאת אדם זו היא פשע כלפי האנושות כולה, באשר היא מעודדת את הטרור המושחת בעולם כולו. לא לחינם הטרור העולמי, שפגע באירופה ובאמריקה במגדלי התאומים, הוא טרור מוסלמי, ומי יודע אם לא קיבל את הגיבוי המלא מהסכם אוסלו וגרורותיו.

תוכנית לעצירת מכונת ההרס
מעבר להסברה זו, יש לפנות לאנשי מוסר ומנהיגים בארץ ובעולם ולהסביר עד כמה דרך זו היא הרת אסון, שכל הדואג לשלום ישראל בארץ ובעולם חייב להיאבק נגדה בכל כוחו. אם הריסת גוש-קטיף לא הביאה מיידית לפעולות הטרור כנגד שדרות ויישובי הנגב, שקודם העלימו עין מסבלם של אנשי גוש-קטיף, הרי שהם משלמים כעת ביוקר על שתיקתם, ומי יודע אלו שאר פגעים ומרעין בישין, חלילה, צפויים לעם ישראל אם לא יתעשת בחסד ה'. האם היישובים בשפלת החוף ובכל הארץ מודעים למה הם חשופים על-ידי תוכניות הממשלה? האם הם מוכנים לשלם בחיי ילדיהם על הסיכונים שהממשלה מכניסה את הארץ כולה?

במקביל יש לכנס אנשי מעשה, פוליטיקאים, כלכלנים, אנשי צבא ואחרים, שיכינו תוכניות פעולה כיצד יש לעצור את מכונת ההרס בכל דרך אפשרית, בין במגעים פוליטיים עם שותפי הממשלה, בין בלחץ על אנשי צבא בכירים שיעצרו את המהלכים המסוכנים כל כך שעלולים לגבות מחיר דמים ח"ו מאזרחים וחיילים ולכל אלה שדאגות חיי החברה מעסיקות אותם להסביר כי תוכניות אלו עלולות להרוס את הכלכלה בארץ. כבר ראינו בשנתיים הראשונות אחרי אוסלו עד כמה נפגעה הכלכלה מהאינתיפאדה וממעשי הטרור שהרסו את התיירות ואת המפעלים שנפגעו כתוצאה מטרור שפגע בעובדים ובתעשיות רבות, וכן התשלום העצום שנדרש כדי ליישב ולמצוא פתרונות לאלפים ורבבות של עקורים שקודם לכן שימשו מקור הכנסה חשוב למדינה כולה. עם זה יש לחזק את המתיישבים לבל תיפול רוחם ולעמוד על זכותם המלאה להתנגדות פסיבית לכל מעשי הרס ועקירה של בתים, של חיים ושל חברה. מותר לאדם להגן על עצמו גם אם התוקף בא בשליחות ממשלתית, אם אין הפקודה מוסרית. יש להזהיר מפני מלחמת אחים חלילה, אך אין להטיף בשם אחדות העם להפקרות מוסרית. עקורי גוש-קטיף לא קיבלו פיצוי עד היום, אחרי שנה, לא נבנו להם בתים והם לא טופלו כראוי. האם יש להסכים לזה בשקט?

האם יש מישהו שיראה כיצד הורסים את ביתו ואת מפעל חייו ויעמוד בשקט? אם חיילים או שוטרים ייתקלו באנשים זועקים חמס על צערם, האם ליבם לא יכה אותם על מעשיהם המרושעים גם אם הם נעשים בשם הממשלה? ואולי סוף-סוף יתעורר גם אצלם הלב היהודי ויאמר די לרשע הנעשה כביכול בשם החוק.

אחרי כל הפעילות, לפניה ובתוכה, יש להרבות בתפילה ובתחנונים לפני מלך רם ונישא, אבינו מלכנו צור ישראל וגואלו, אשר לא עזב ולא יעזוב את ישראל, אשר רגע באפו חיים ברצונו. בערב ילין בכי ובבקר ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. וגם אם לא תמיד נראה תוצאות, כבר אמרו חז"ל על הפסוק "קוה אל ה', חזק ויאמץ ליבך, וקוה אל ה'" - אעפ"י שלא נושעת בתקווה ראשונה, הוסף וקווה, וסוף-סוף נזכה לראות לא רק לגאולה הזמנית החלקית אלא לראות בגאולה השלמה.

מתוך כל הדברים מתברר שמפתח ההצלחה הוא בניין האמונה, וככל שנבנה בקרבנו את האמונה בשלמותה, נוכל לראות כיצד פירותיה מבשילים, ואורותיה הולכים ומפזרים את כל ענני החושך והמבוכה. קומו אורו כי בא אורנו וכבוד ה' עלינו יזרח. חזקו ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-להינו.

----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: kumiori@gmail.com
טלפון: 02-9974424
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il