ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- אמונה וחסידות
- לימודי אמונה
הביטוי השגור כיום לעזיבת התורה והמצוות הוא "לצאת בשאלה". ביטוי זה בטעות יסודו, משום שה"תשובה" מהביטוי ההופכי - לחזור בתשובה - אין פירושה מענה לשאלה, אלא שיבה למקור. ובכל זאת יש כאן מסר סמוי: מי שהחליט לעזוב את האמונה, לא רק נותר ללא תשובה לקושיותיו, אלא הוא חופשי לשאול כל מה שיעלה בדעתו. זאת בניגוד לאדם הדתי, הכלוא כביכול בסד התשובות שאליו הוא מחויב, ללא חשיבה חופשית אמיתית. האם זה באמת כך?
הקושיה והסטארט־אפ
בסרטון שמתאר את פלאי אומת הסטארט־אפ הישראלית מופיע ריאיון עם נשיא מכון ויצמן לשעבר, פרופ' דניאל זייפמן, שבו הוא מסביר כי דווקא ההצלחה המדעית שלנו נטועה עמוק בתרבות היהודית. וכך הוא אומר (בזמן שצילומים מבית מדרש מוקרנים על המסך): "מאפשרים לנו לשאול שאלות, מאפשרים לנו להתדיין. זה דבר מאוד ייחודי בדת היהודית... עבור מדענים רבים, מה שמפורסם בכתבי העת הוא לבטח האמת; עבור המדענים הישראלים, מה שפורסם הוא משהו שיש עדיין לשאול לגביו שאלות".
כל מי שלמד דף גמרא בחייו יודע שכולו בנוי משאלות על כל פרט ותג בכל נושא ועניין. זה מוטבע עמוק כל כך במסורת היהודית, עד שהפתגם העממי אומר שיהודי טוב עונה תמיד בשאלה. "אדם" בגימטריה "מה". בתפיסה היהודית, האדם השלם הוא האדם השואל. ללא שאלה אין בירור אמיתי, ואין פתיחות לשינוי ולהתקדמות.
לא מדובר רק על שאלות בתוך היהדות פנימה. רבי יהודה הלוי בספר הכוזרי משבח את הטלת הספק של עם ישראל במשה רבנו בתחילת דרכו: "וחכמי בני ישראל שעמדו כנגדו וחקרו את מעשיו... כך נהג עַמו כלפיו לא מתוך בורות, כי אם בחוכמתם מחשש מפני התחבולות" (כוזרי א, מט). לדבריו, קשיות העורף והחוצפה של עמנו אינם רק חיסרון, אלא גם יתרון המאפשר להם להגיע לאמת באופן שלם יותר (עיינו שמות רבה מב, ט).
למרות זאת, לא תמיד יסוד יהודי זה מצליח לקבל ביטוי בשטח. לעיתים שואלי השאלות הקשות מצטיירים בפני המורים כקנטרנים, בעוד התלמידים המהנהנים בהסכמה נתפסים כמוצלחים יותר.
אך האמת הפוכה - האתגר הגדול שלנו בחג הפסח, שבו התבססה אמונתנו, הוא לעורר לשאלות את הילד שאינו יודע לשאול.
אז מה עניתי לאותו תלמיד שהרגיש כופר בגלל שאלותיו וספקותיו?
אמרתי לו: למה אתה מנסה להדחיק את המחשבות? כל ספק שצף אצלך הוא רק פתח לאמונה מעמיקה יותר. הוא הופתע מאוד מהתגובה שלי, אבל שיתף פעולה.
ביקשתי שיספר לי בהרחבה את כל הספקות, בלי להשמיט שום ספק שעולה לו. אמרתי לו שהוא לא צריך לפחד מהם, אלא לראות בהם קולות שדורשים ממנו התבגרות בתחום האמוני: מה שפעל עד כה רק מכוח האינרציה, מבקש כעת להיות מחובר לרבדים עמוקים בנפש, שדורשים הזדהות וחיבור.
היה מדהים לראות איך עצם האפשרות לשאול את השאלות ללא חשש, ולא לראות בהן איום קיומי על אמונתו, הרגיעה אותו והכניסה את הספקות לפרופורציה.
המקרה הזה, ומקרים נוספים שדומים לו, לימדו אותי שעל אף אווירת הפתיחות הגדולה בחברה הדתית כיום, בתחום של שאלות באמונה יש עדיין חשש גדול מצד הצעירים, ולעיתים הם חווים אותן כרעידת אדמה שמערערת את עולמם הדתי.
בירור האמת וביטחון עצמי
חשיבות השאלות נובעת מכך שרק על ידי שאלות וקושיות יתבררו הדברים כראוי, וכזעקת רבי יוחנן לאחר פטירת ריש לקיש – את הדעה שלי אני כבר יודע, אני רוצה חברותא שתקשה עליי ותחדד אותי, ולא שתגיד לי שאני צודק! (על פי בבא מציעא פד, א).
על ידי העיסוק בשאלות, התלמידים גם רואים שאין נושא שהמורים חוששים לעסוק בו, וזה כשלעצמו נוסך בהם ביטחון. כדבריו הנפלאים והחריפים של המהר"ל (בסוף באר הגולה): " אף אם הדברים הם נגד אמונתו ודתו, אין לומר אליו 'אל תדבר ותסתום דברי פיך' , שאם כן לא יהיה בירור הדת. ואדרבה, דבר כמו זה אומרים: 'תדבר ככל חפצך וכל אשר אתה רוצה וחפץ לומר, ולא תאמר אם היה אפשר לי לדבר הייתי מדבר יותר', כי אם עושה זה שסותם את פיו שלא ידבר - זה הוא מורה על חולשת הדת ".
אני מניח שחלק מהקוראים תוהים: האם שאלות שכליות הן באמת מה שגורם לילדינו לעזוב את הדרך? ראשית, במחקר שנערך עבור החמ"ד לפני כמה שנים, התברר שישנם אחוזים לא מבוטלים שטוענים כי השאלות היו גורם משמעותי בעזיבתם (במיוחד גברים - כ־30%!). בנושא זה יעסוק אחד הפאנלים בכנס 'בין עולמות' בנושא הדתל"שים, שיתקיים השבוע.
אך אני טוען טענה אחרת: שאלה אינה בהכרח מכוונת למישור רציונלי. כל שאלה מבטאת קושי ופער, והיא הדרך שלנו ללב התלמיד. אם הוא שואל, סימן שזה מעניין אותו ומשמעותי לו. אם יש סדק, זה אומר שיש לנו היכן להיכנס. אכן, לעיתים השאלה החיצונית מסתירה מישור אחר וסמוי, אך גם אותו נוכל לגלות דווקא דרך השיח שיתעורר בעקבות השאלה.
כשהעטיפה מתפוררת
המחקר שהזכרנו גילה שהגיל הממוצע שבו עוזבים הדתל"שים את עולם המצוות הוא בסביבות 20-19. כלומר, זמן קצר לאחר סיום המסגרת הדתית הפורמלית המחייבת. משמעות הדבר היא שבית הספר היה מעין שומר חיצוני לשמירת המצוות, אך זאת בלי שהצליח לחדור לליבם של התלמידים. ממילא, עם סיום המסגרת, ירדה "העטיפה החיצונית" מבחינתם.
אנו חשים שיש כאן כשל חינוכי, משום שכל מטרתו של החינוך היא להצליח לחבר את לב הבן או התלמיד לערכים הנלמדים. וכביאור רש"י על הפסוק הפותח את פרשתנו: "בהעלותך את הנרות" (ולא נאמר "בהדליקך") - ללמדך שיש להדליק את הנר עד שתהא השלהבת עולה מאליה. כך גם הדלקת נשמת הילד צריכה להיות באופן שהחום והאור ייתפסו בנשמת הילד עצמו, ולא יישארו חיצוניים לו (על פי הרב נבנצל). רק כך, כאשר החינוך יהיה על פי דרכו - "גם כי יזקין לא יסור ממנה" (משלי כב, ו, ועיינו בהקדמת חובת התלמידים).
יש דרכים רבות וחשובות לחיבור האמונה והמצוות ללב ילדינו ותלמידינו. אחת החשובות והנגישות לנו היא עידודם לגשת ולשאול ככל אשר יחפצו.
עלינו לשוב למקור - ליסודות תפיסת היהדות, ובכך לחזור לשאלה שתסייע לצמצם את היציאה בשאלה: תנו מקום ולגיטימציה לשאלות של הילדים והתלמידים. אל תיבהלו מהן ואל תתייחסו אליהן כתירוץ לתאוותיהם. אחרת הן עלולות לפורר אותם מבפנים ולהתפרץ כשכבר יהיה מאוחר מדי. התעסקו ברצינות גם בנושאים שצפים מכל עבר בשיח הציבורי ובאינטרנט. אל תתעלמו מהם. העלאת שאלות אינה רק בדיעבד, היא מה שמאפשר לנו להבין ולהסביר את התכנים של היהדות באופן עמוק ומדויק יותר לדורנו. כך נזכה להעמיד תלמידים הרבה על רגליהם שלהם, והם יאירו מבפנים כשלהבת העולה מאליה.
הכותב הוא ראש 'מכון עולמות – לדעת להאמין'
מתוך העיתון 'בשבע'
"איזהו העשיר השמח בחלקו!"
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך עושים קידוש?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
עבודת ה' לחופש
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
איך מכינים תה בשבת?
הלכות שטיפת כלים בשבת
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
