ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- חקת
"וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה... וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה': ...וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מִפְּנֵי הַקָּהָל אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֲלֵיהֶם: פ וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ: וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם: וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם: ס וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם: הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה' וַיִּקָּדֵשׁ בָּם:"
הפרשיה מעוררת תמיהה גדולה. הוצאת מים בכמות אדירה שתספק את כל העם ואת בהמותיהם היא נס גדול. אם תכנן ה' לעשות את הנס באמצעות דיבור אל הסלע, מדוע הסכים ה' לעשות את הנס באמצעות הכאה על הסלע. ואם נעתר ה' לעשות את הנס גם בהכאה, מדוע הוא הסכים לעשותו רק לאחר שמשה הכה פעמים. אור החיים מנה עשרה פרושים בביאור מה שקרה שם, ודחה את כולם, והביא פירוש אחר משלו, ולפיו משה שגג באונס בהבנת דברי ה'. אולם יש להקשות על פירושו שהרי בהמשך משמע שה' התייחס לחטאם של משה ושל אהרון בתור מזיד כאמור (במדבר כ,כד): "יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה". והמילה "מְרִיתֶם" משמעותה 'מרי ומרד' (ראו מצודת ציון שמואל א יב,יד). ועדין קשה הקושיה שהקשינו מתחילה: אם תכנן ה' לעשות את הנס באמצעות דיבור אל הסלע, מדוע הסכים ה' לעשות את הנס באמצעות הכאה על הסלע.
ונראה לפרש באופן נוסף לאחר שנעמיק במשמעות פעולת הַמַּטֶּה של משה, וכדלקמן.
הַמַּטֶּה של משה
מאמרים נוספים בארץ אגדה (79)
הרב מרדכי הוכמן
69 - דויד המלך והאבלות על תלמידי רבי עקיבא
70 - מי מריבה - תפילה מתוך מרירות
71 - אליהו בבית הקברות
טען עוד
לאור ההבנה שפעולת הַמַּטֶּה היתה באופן של שילוב בין תורה ותפילה, נותר להבין את משמעות ההכאה בַּמַּטֶּה בסלע. וענין זה יבואר לקמן.
ההכאה בסלע בשנה הראשונה
בשנה הראשונה לצאת בני ישראל ממצרים כאשר בני ישראל התלוננו על חוסר מים, ציווה ה' את משה להוציא מים מן הסלע באמצעות הכאה כמבואר בכתוב (שמות יז,א-ח):
"... וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם: וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה': וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ: הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת ה' לֵאמֹר הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן:"
בני ישראל רבו עם משה ובאו בדרישה שיתן להם מים, ומשה עונה להם "מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת ה'?". בני ישראל רצו שה' יספק להם את צרכיהם בלא שיהיה צורך להתפלל אליו, והנהגה שכזו נקראה לפי הבנתם המוטעית - "יֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ". ומשה ענה להם שזה נסיון לה' האם הוא ישנה עבורם את ההנהגה הרגילה שלו ולפיה בני האדם צריכים להתפלל אליו על צרכיהם. וכעין כך כתב שם 'אור החיים':
"ונראה כי ה' ניסה אותם להדריכם לשאת עיניהם ולהתפלל לפני ה' כי זה עיקר גדול באמונה ובהשלמת הנפש. ... ומודיע הכתוב כי במקום שיצעקו לה' היו מריבין עם משה וכשתקף עליהם הצמאון 'וילן העם על משה'... "
ה' נענה לבקשת משה לתת מים לישראל בלא שהם עצמם יתפללו, אך ה' רצה שהם ידעו שרק שילוב של תורה ותפילה הועיל לעשיית הנס. ולכן הוא הורה למשה לאסוף איתו כמה מזקני ישראל ולקחת את הַמַּטֶּה בידו ולהכות בו בצור לעיניהם. לפי מה שהתבאר משה הראה לזקני ישראל כיצד הוא מחדש חידושי תורה בשמות הקדושים שחקוקים על הַמַּטֶּה, ולאחר מכן הוא התפלל לה' שיתן מים. ההכאה במטה בצור, סימלה את סגנון התפילה שאותו נתבקש משה ללמד אותם.
תפילה בהטחת דברים כלפי מעלה
סגנון התפילה שמשה נתבקש ללמד הוא סגנון תפילה שנקרא 'הטחת דברים כלפי מעלה'. לבני ישראל היתה מרירות כלפי בורא עולם, על שמנע מהם מים, הם היו יכולים להעמיק במחשבתם ולהפנים שכל מה שה' עושה הוא לטובתם ולהסיר מקרבם את המרירות ורק אח"כ להתפלל לה'. אלא שה' הורה למשה לגלות להם שבמצבי דחק כשהם מתקשים להסיר מליבם את המרירות כלפיו הם יכולים להתפלל אליו גם מתוך המרירות. וכן מצאנו, שחנה התפללה מתוך מרירות נפש: "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל ה' וּבָכֹה תִבְכֶּה", וחז"ל מבארים שהיא באה אל ה' בתביעה: "אמרה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, כלום בראת דבר אחד לבטלה?! בראת עינים לראות, אזנים לשמוע, פה לדבר, חוטם להריח, ידים לעשות מלאכה, דדים הללו שבראת על לבי - לא להניק בהם?! תן לי בן להניק בהם. אמר רבי אלעזר חנה הטיחה דברים כלפי מעלה שנאמר ותתפלל על ה':".
תפילה בסגנון שכזה היא תפילה שאינה לכתחילה, ופעמים שנענשים עליה, וכן מצאנו בסוגיה במסכת תענית (דף כה,א בתרגום חופשי):
"לוי גזר תענית ולא בא מטר. אמר לפני ה': 'רבונו של עולם! עלית וישבת במרום, ואין אתה מרחם על בניך!' (בעקבות דבריו) בא מטר וגם נעשה לוי צולע (שנענש על הדברים שהטיח כלפי מעלה). אמר רבי אלעזר: לעולם אל יטיח אדם דברים כלפי מעלה, שהרי אדם גדול הטיח דברים כלפי מעלה – ונהיה צולע, ומיהו - לוי "
מבואר שם שתפילה מתוך תביעה היא תפילה שאינה רצויה, ופעמים שתפילה בסגנון שכזה עלולה לגרום לכך שהתפילה אינה מתקבלת, וכן אמור באיוב (ט,ב-ג): "אָמְנָם יָדַעְתִּי כִי כֵן וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵל: אִם יַחְפֹּץ לָרִיב עִמּוֹ לֹא יַעֲנֶנּוּ אַחַת מִנִּי אָלֶף". אולם אם אדם אינו מסוגל להסיר מלבו את המרירות, עדיף שיתפלל מתוך מרירות מאשר שלא יתפלל לה' על צרתו. ובדומה בהוצאת המים מן הסלע בשנה הראשונה, בני ישראל היו אז בתחילת דרכם באמונה בה', ובעת שלא היו להם מים הם התקשו להסיר מליבם את המרירות כלפי ה', ולכן הותרה להם אז תפילה מתוך מרירות שבאה בתביעה כלפי מעלה. ולכן, הורה ה' למשה להכות בסלע במטה, ומשם שההכאה מבטאת סגנון תפילה של אדם שבא בתביעה כלפי מעלה.
בראותם את ההכאה, הבינו זקני ישראל שכאשר הם מתקשים להסיר את המרירות מליבם, הם יכולים להתפלל לה' גם במצב זה ובסגנון של תביעה. והם היו אמורים להעביר את המסר הזה לעם.
סגנונות שונים של תפילה
כאמור לעיל, תפילה מתוך מרירות אינה תפילה רצויה לכתחילה. התפילה הרצויה היא מתוך שמחה, וכמובא (ברכות דף לא,א): "תנו רבנן: אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות... אלא מתוך שמחה של מצוה". ואמנם יש מציאות נוספת שבה לימוד תורה נחשב לתפילה, וכעין כך מובא בשם הצדיק הירושלמי הרב אשר פריינד זצוק"ל (אמרי אשר, יד עזרה תשס"ו, עמוד לד):
"... שישנם שני ענינים בתפילה, האחד הוא שהאדם מבקש מהשי"ת לטובתו, חיים, בריאות, בני ומזוני וכדו', תפילה זו אפילו אם היא נאמרת בפשטות נענית, כמ"ש 'כי אתה שומע תפילת כל פה' איך שהוא. אבל ישנה תפילה אחרת שהיא מגיעה עד כסא הכבוד, תפילה זו היא מלשון דביקות עד כלות הנפש, שהוא מתפלל להשי"ת כאיל תערוג על אפיקי מים מרוב צמאון לקדושה, ועל זה נתכוון דוד המלך באמרו 'ואני תפילה' ולא אמר ואני מתפלל כי כל נפשו ונשמתו הוא שלימות התפילה ולא שום דבר אחר. מתוך כך הגענו למה שאמר לפני זמן... כי תורה לשמה היינו עבודה שבלב זו תפילה, שהאדם הלומד את התורה מתעמק בחכמתו יתברך ומתגעגע אליו – זוהי התפילה הרצויה... ואח"כ אמר כידוע מה שאמרו חז"ל ... חברים העוסקים בתורה אין מפסיקין באמצע לימודי התורה שלהם כדי להתפלל, וע"ז אמרו (שבת דף יא,א) שהכוונה באותם שתורתם אומנותם כגון רבי שמעון בר יוחאי וחביריו. וע"ז תמהים המפרשים, מדוע אין מפסיקים אפילו קדושים אלה באמצע התורה שלהם כדי להתפלל? ... אבל לפי הנ"ל הרי זה הפלא ופלא כי רבי שמעון בר יוחאי הגיע לדרגה זו שהתורה שלו היתה בבחינת תפילה עד כלות הנפש, וממילא לא היה צריך להפסיק לתפילה כי תורתו היתה תפילתו."
ובביאור הדברים נראה, שכאשר האדם לומד תורה ומתקשר לה' בדביקות, עושה לו ה' את הדברים שהוא זקוק להם גם בלא שיתפלל עליהם במפורש. ואפשר עוד, שכאשר האדם עוסק בתורה ואותם ענייני תורה קשורים גם לצרכי ישראל או לצרכיו הוא מתפלל בלבו שה' יקבל את דיבוריו 1 .
נראה שיסוד רצה ה' שמשה ואהרון ילמדו את ישראל בשנה הארבעים לשהותם במדבר, וכדלקמן.
לימוד תורה מול הסלע
כאשר הורה ה' למשה בשנה הארבעים: "קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו", כוונתו היתה שמשה ואהרן ילמדו את בני ישראל את מדרגת התפילה הגבוהה של רשב"י וחביריו. כאמור לעיל על המטה היו חקוקים שמות קדושים, ומשה ואהרון היו צריכים לדבר בינם בדברי תורה הקשורים לאותם שמות קדושים, ובני ישראל היו רואים כיצד דברי התורה פועלים את פעולתם, והסלע מוציא את מימיו גם בלא שיבקשו זאת.
אולם משה ואהרן הסכימו בינם, שכל עוד שבני ישראל לא הפנימו כראוי את מדרגת התפילה הראשונית, תפילה מתוך מרירות אי אפשר ללמדם את מדרגת התפילה הגבוהה של רשב"י וחביריו. ולכן הסכימו בינם, שמשה יחזור וילמדם כיצד להתפלל מתוך המרירות שהם מצויים בה.
כמו כן משה רצה להוסיף וללמדם מדרגת תפילה נמוכה ביותר שהיא תפילה מתוך ספקנות. בספר דברי הימים (ב, לג) מסופר כיצד החטיא מנשה המלך את ממלכת יהודה בעבודה זרה, ומלך בבל אסר אותו והביא אותו לבבל ומסופר: "וּכְהָצֵר לוֹ חִלָּה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיִּכָּנַע מְאֹד מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים:" ובתלמוד מבואר שמנשה התפלל לה' מספק אולי תעזור לו תפילה זו (סנהדרין דף קא,ב): "מנשה - בתחילה קרא לאלוהות הרבה, ולבסוף קרא לאלהי אבותיו". ואע"פ שמנשה התפלל מספק ענה לו ה'. ומשה רצה ללמדם גם כוח תפילה שכזו, שבאה מתוך ספקנות.
שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם
משה פנה לבני ישראל וכינה אותם בתואר "הַמֹּרִים", כדי להראות להם את מר לבו ושגם הוא נמצא במרירות בגללם, ואע"פ שהוא נמצא במרירות ולא בשמחה, הוא יתפלל אל ה'. כמו כן משה הביע ספקנות שמא הוא לא יענה בתפילתו "הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם?", כדי להראות להם שגם תפילה מתוך ספקנות נענית, וכפי שנענתה תפילת מנשה.
ולאחר מכן היכה משה בסלע במטהו. כפי שהתבאר לעיל משמעות הדבר היא, שמשה אמר כמה דברי תורה שהיו קשורים לשמות הקדושים שהיו חקוקים על המטה, ולאחר מכן הוא התפלל לה' שיתן מים, וההכאה במטה סימלה תפילה שבאה מתוך תביעה ובסגנון של הטחת דברים כלפי מעלה, וכפי שהיתה תפילת חנה.
מתחילה לא נענה ה' לתפילה הזו, משום שכאמור לעיל פעמים שתפילה מתוך תביעה אינה נענית. אולם משה חזר והתפלל תפילה מתוך תביעה, וחזר והיכה במטה. ומכיוון שמשה הרבה בתפילה, נענה לו ה', ואפילו שתפילה מסוג זה אינה לכתחילה.
וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם
ה' ידע שאחרי ההכאה בסלע בשנה הראשונה הפנימו כבר בני ישראל בקרבם את ההבנה, שאפשר להתפלל לה' מתוך מרירות ובסגנון של תביעה, והוא ידע שהם מתעקשים שלא להתפלל אפילו תפילה שכזו. וה' רצה ללמדם בשנה הארבעים גם את מדרגת התפילה הגבוהה של רשב"י, שהוא תפילה במדרגה קדושה ביותר. ואילו משה ואהרון התעקשו לחזור וללמד אותם בשנה הארבעים את סגנון התפילה הראשוני של תפילה מתוך תביעה, ולכן נענשו – "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה".
ואכן ה' הקים את עצתו, ולאחר נסיון 'מי מריבה' המשיך ה' ותרגל את בני ישראל בסגנונות התפילה השונים. בעת שלבני ישראל היתה מרירות כלפי ה' וכלפי משה על המסע סביב ארץ אדום והם דברו בה' ובמשה, שילח ה' בעם את הנחשים, העם בא למשה שיתפלל עליהם וה' אמר למשה שיעשה נחש וישים אותו על נס. חז"ל מבארים שההבטה האישית אל הנחש לא ריפאה את הנשוך אלא התפילה האישית שהתלוותה אליה "וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהן שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נימוקים". בני ישראל התוודו אמנם על כך שחטאו בדיבור כלפי ה' ומשה "חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַה' וָבָךְ", אולם היו בהם כאלו שנותרו במרירותם ועדין סבלו מארס הנחש. ובאמצעות ההבטה אל הנחש הראה להם ה', כיצד תפילה אישית שלהם נענית ואפילו שהיא מתוך מרירות.
ולאחר מכן שוב מנע ה' מבני ישראל מים, אך הפעם הם הוציאו את המים בעצמם בתפילות שבאו מתוך שמחה: "וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ".
^ 1."כי לימוד התורה באמת זוהי תפילה ועבודה שבלב, זאת אומרת שבעת לימודנו את התוה"ק אנו מתפללים להשי"ת לקבל את דיבורינו" (אמרי אשר, יד עזרה תשס"ו, עמוד כב).
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
אנחנו קודש למענך
כשר קצר ולעניין!
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
ל"ג בעומר: סוד כוחו של רשב"י
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
