ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
הרי שעדות של השליח שהגט נכתב לשמה היא עדות במצב של 'איתחזק איסורא', שהוחזק איסור אשת איש.
הגאון מליסא בתורת גיטין (ב: ד"ה 'תוס' - הוי דבר שבערוה') הקשה קושיא גדולה שכל האחרונים דנו בה. מדוע עדותו של השליח שהגט נכתב לשמה נחשבת עדות ב'איתחזק איסורא'? הרי העדות לא סותרת ישירות את חזקת האשת איש! יתכן שהגט נכתב לשמה, ובכל זאת לבסוף הגט לא תינתן, והאשה תישאר אשת איש.
בגלל הקושיא הזאת התורת גיטין הסביר את הגמרא באופן מחודש, שהקושיא היא מדבר שבערוה וגם איתחזק ביחד ע"ש (ובמנחת אשר כתב שהתורת גיטין הסביר "באופן רחוק ומפולפל").
לעומתו רבי עקיבא איגר בחידושים שלו (גיטין כאן), וכן בהערותיו על השולחן ערוך (יו"ד סי' טו) חולק על היסוד של התורת גיטין. מה שהתורת גיטין אומר בסימן שאלה - "מדוע זה נחשב איתחזק איסורא?", רבי עקיבא איגר אומר בסימן קריאה: "מכאן מוכח שזה נחשב איתחזק איסורא!".
בהערות על השו"ע (שם) רבי עקיבא איגר הוסיף ולמד נפקא מינה להלכה שאין עד אחד נאמן לומר שעגל הוא בן שמונת ימים וכשר לשחיטה משום שהוחזק האיסור, אף שהוא מעיד קודם השחיטה שהעגל בגיל שמונת ימים ולא סותר ישירות את החזקת אינו זבוח. וזה לשונו:
"נשאלתי מחכם א' וז"ל ב' עדים המכחישים זא"ז בעדותן על עגל שנשחט אם היה בן ח' ימים אם לא דאפשר דאין ע"א נאמן להעיד שהוא בן ח' להוציאו מחזקת נפל…
וא"כ אחר השחיטה יש לולד זה חזקת איסור שאינו זבוח כמו כל ספק בשחיטה ואף אם בא העד המתיר קודם שחיטה בעוד שהולד בחיים דגם לפי דבריו עדיין אינו זבוח ואינו מוציאו מחזקתו ועדותו רק דיש תקנה לזה בשחיטה וזה אינו נגד החזקה דכל בהמות כן הוא דיש להם תקנה בשחיטה מכל מקום נ"ל במה שמעיד שתהיה מותרת אחר השחיטה ואז כשנבוא להתיר לאכול ע"י עדות העד הזה מוציאים אותה מחזקת איסור אינו זבוח בזה ג"כ אין ע"א נאמן וראיה לזה מסוגי' דריש גיטין דפרכי' ולבעי תרי וכו' הוי אתחזק איסורא אף דהתם השליח מעיד קודם הגירושין שגט זה כשר לגרש בו דנכתב לשמה ובזה עתה אינו מוציאה מחזקתה דהא גם כפי עדותו עתה היא אשת איש אלא שמעיד דאפשר לגרשה בגט זה וזה אינו נגד החזקה דהא פשיטא דיכול לגרשה בגט כשר ואעפ"כ מקרי חזקת איסור במה דנדון אחר הנתינה דמגורשת ע"י גט זה עפ"י עדות העד וא"כ ק"ו הדברים דהתם בשעה שמעיד בודאי ביד הבעל לגרש אותה בגט כשר ולהוציאה מחזקתה מכ"ש בנ"ד דאין בידו לסלק החזקה דשמא הוא נפל ולא יתקיים ח' ימים". עכ"ל רבי עקיבא איגר.
הרי שנחלקו רבי עקיבא איגר והנתיבות אם עדות שהיא כרגע לא סותרת ישירות את החזקה, אלא שהיא מובילה לסתירת החזקה, האם היא נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא.
[מכיון שהזכרנו מחלוקת בין רבי עקיבא איגר והנתיבות, יש לציין בדרך אגב, סיפור מעניין על היחס ביניהם. מסופר בשרי המאה (חלק א עמ' 269) שכיבדו את רבי עקיבא איגר בקריאה בתורה, בעלייה שהיא יותר חשובה מאשר העלייה שכיבדו את בעל הנתיבות. רבי עקיבא איגר ברוב ענוותנותו מאד הצטער מהדבר, עד שהסביר לו הנתיבות שכיבדו את רבי עקיבא איגר רק בגלל שהוא רב של פוזנה שהיא עיירה גדולה וחשובה יותר מהעיירה ליסא הקטנה. רק כך נחה דעתו של רבי עקיבא איגר].
נחזור לעניינו:
לכאורה רבי עקיבא איגר יסבור שעד אחד אינו נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר משום שזה סותר את חזקת הטומאה. אך באמת אין הכרח לומר כן, ומצינו הסברים בדברי האחרונים מדוע יש לחלק בין עדות על מקווה לעדות על כשרות הגט.
נזכיר כמה מהלכים מדוע עדות על מקווה אינו נחשב איתחזק איסורא, למרות שעדות על גט שהוא כשר נחשב איתחזק איסורא. יש נפקא מינא בין ההסברים לעניין עגל:
א. עד נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר, משום שכרגע העדות אינה סותרת חזקה. אך כתיבת הגט היא חלק מהגירושין ונחשבת כעדות על הגירושין. כך ביאר הגרנ"ט כמובא בחידושי רבי נחום. וכעין זה כתב בתפארת יעקב (גיטין כאן), וכעין זה כתב בזכר יצחק (סי' כ). בזכר יצחק תלה שאלה זאת במחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (גיטין פא.) אם הכותב לגרש את אשתו ונמלך, האם האשה פסולה לכהונה. (אגב הגרנ"ט החשיב את ר' איצלה מפונביז בעל הזכר יצחק כרבו המובהק, כך שזה מעניין שהם אומרים מהלך דומה, ואולי הגרנ"ט שמע את עיקרי הדברים מרבו הזכר יצחק).
בחידושי רבי נחום העיר שמהלך זה הוא חידוש גדול.
ב. כתב בחידושי הגר"ש שקופ (גיטין סי' א):
"ועל כן נלענ"ד דשאני עדות הגט מעדות על כשרות המקוה וכדומה, דשם שהמקוה והטמא אינם שייכים זל"ז כלל שהדין של הטמא אינו תלוי כלל בהמקוה הזו, וכן במה שהוכשרה המקוה לא נגרע שום חזקת הטמא, אבל בגט שהגירושין של האשה מתיחדים על ידי מעשה פרטי שכותבים גט עבור האשה הזאת ומכיון שהוכן דבר המתיר עבורה נחשב גירעון בחזקת איסור א"א לענין זה שהוכן דבר המתיר אותה, ובמקוה לא שייך זה, דאם לא יתטהר במקוה זה יש להטמא מתירין אחרים".
הגר"ש שקופ (סי' ב) הוסיף ביאור לעניין:
"ולענ"ד נראה בזה דיש לחקור בהא דע"א אינו נאמן היכא דאיתחזק אם הוא כדין שאינו נאמן ע"א לענין ממון, היינו כמו דלענין להחזיק לאחד לבעלים נגד אחרים לא האמינה תורה ע"א כמו"כ לא האמינה תורה בדבר דאיתחזק. או שהענין דבדבר דמוחזק לנו בהיתר או באיסור הוא כעין התנגדות לעדותו דהענין מורה היפך דבריו, מכיוון שיש התנגדות לדבריו.
ונראה דיותר מסתבר לאמר כאופן השני, דמאי שנא איתחזק ולא איתחזק בסוג האיסור, דהכל מין וסוג אחד הוא, אלא משום דהחזקה מתנגדת בהוראת המציאות לעדותו של עד, משו"ה אינו נאמן…".
וביאר המנחת אשר (גיטין כאן, ובויקרא סי' לה אות א) שהסיבה שעד אחד אינו נאמן לשנות את המוחזק אינו משום שחזקה חזק יותר מעד אחד (שאם כן אין נפקא מינה בין עד המעיד על כשרות הגט למעיד על כשרות המקוה). אלא שדין עד אחד נאמן באיסורין הוא דין הנהגת איסור והיתר ויש לסמוך על עד אחד ולנהוג על פיו ולא לחדש ספק נגדו. אבל כשהוא מעיד כנגד המוחזק והידוע - יש ספק ברור לפנינו.
עוד הוסיף המנחת אשר (ויקרא לה, אות ב) שלפי הגדרה זו צודק רבי עקיבא איגר במה שדימה עדות על עגל שהוא בן קיימא שכל מהות העדות וכוונתה היא לבטל מהעגל חזקת אינו זבוח ולהכשיר את העגל לשחיטה.
ג. כתב הגרי"ש אלישיב (כאן) בשם האחרונים: "גט הואיל וצריך לעשותו לשמה, והיינו לשם גירושין, הרי שהגט קשור הוא עם הגירושין, ולכן עדות על הגט נידונית עם הגירושין, דאיתחזק איסורא דא"א, משא"כ המקוה הרי אי"צ למלאות מ' סאה לשם טבילה ולכן לא תלוי הא בהא, וכן בעגל העדות על היותו בן ח' ימים לא קשור לשחיטה".
הרי שהגרי"ש אלישיב הוסיף עוד נקודה. בגט צריך לכתוב לשם אשה מסויימת. מה שאין כן במקווה שלא צריך למלא את המים לשם טהרת הטמא.
יוצא שיש נפקא מינה בין ההסברים לעניין עגל. לפי ההסבר של הגרנ"ט (הסבר א) והגרי"ש אלישיב (הסבר ג) עדות על עגל נחשבת עדות באופן שלא איתחזק איסורא. שונה עדות על כשרות הגט, משום שהגט היא חלק מהגירושין (לגרנ"ט), או על כל פנים כותבים את הגט לשם האשה (הגרי"ש אלישיב).
לעומת זאת לפי הניסוח של המנחת אשר עדות על עגל נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא כרבי עקיבא איגר, משום שהעדות היא על עגל מסויים שהוא כשר לשחיטה, כמו בגט, שהרי הגט נכתב לשם אשה מסויימת (ואין חשיבות בכך שהגט צריך להיכתב לשם האשה).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.

מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.

וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.

שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.

שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.

יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.

אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.

בחירות תשפ"ז משמעות הבחירות לאור שלבי הגאולה
השיעור עוסק במשמעות יום הבחירות והקמת המדינה כשלב מתקדם בתהליך הגאולה, שבו עם ישראל עובר מקיבוץ גלויות פיזי לבירור רוחני ומוסרי. הדובר מדגיש כי הנהגת המדינה והחוקים צריכים לצמוח מתוך הרוח והזהות הישראלית-תורנית, ולא רק מתוך ניסיון להשתלב בין האומות

עין אי"ה - הרב משה גנץ מדרגות היראה, הענווה והלימוד האמיתי
שבת א, קס"ח
השיעור עוסק במהותה של יראת שמיים כבסיס הכרחי המשמר את לימוד התורה ומעניק לו עומק ומשמעות, גם כאשר בראשיתה היא מצומצמת ומעורבת בדמיון. בהמשך לכך מבאר הרב את חשיבות מידת הענווה ככלי המאפשר לאדם לפנות מקום לה' ולחוות שמחה ורוממות רוח בעולמו.

















