ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
הרי שעדות של השליח שהגט נכתב לשמה היא עדות במצב של 'איתחזק איסורא', שהוחזק איסור אשת איש.
הגאון מליסא בתורת גיטין (ב: ד"ה 'תוס' - הוי דבר שבערוה') הקשה קושיא גדולה שכל האחרונים דנו בה. מדוע עדותו של השליח שהגט נכתב לשמה נחשבת עדות ב'איתחזק איסורא'? הרי העדות לא סותרת ישירות את חזקת האשת איש! יתכן שהגט נכתב לשמה, ובכל זאת לבסוף הגט לא תינתן, והאשה תישאר אשת איש.
בגלל הקושיא הזאת התורת גיטין הסביר את הגמרא באופן מחודש, שהקושיא היא מדבר שבערוה וגם איתחזק ביחד ע"ש (ובמנחת אשר כתב שהתורת גיטין הסביר "באופן רחוק ומפולפל").
לעומתו רבי עקיבא איגר בחידושים שלו (גיטין כאן), וכן בהערותיו על השולחן ערוך (יו"ד סי' טו) חולק על היסוד של התורת גיטין. מה שהתורת גיטין אומר בסימן שאלה - "מדוע זה נחשב איתחזק איסורא?", רבי עקיבא איגר אומר בסימן קריאה: "מכאן מוכח שזה נחשב איתחזק איסורא!".
בהערות על השו"ע (שם) רבי עקיבא איגר הוסיף ולמד נפקא מינה להלכה שאין עד אחד נאמן לומר שעגל הוא בן שמונת ימים וכשר לשחיטה משום שהוחזק האיסור, אף שהוא מעיד קודם השחיטה שהעגל בגיל שמונת ימים ולא סותר ישירות את החזקת אינו זבוח. וזה לשונו:
"נשאלתי מחכם א' וז"ל ב' עדים המכחישים זא"ז בעדותן על עגל שנשחט אם היה בן ח' ימים אם לא דאפשר דאין ע"א נאמן להעיד שהוא בן ח' להוציאו מחזקת נפל…
וא"כ אחר השחיטה יש לולד זה חזקת איסור שאינו זבוח כמו כל ספק בשחיטה ואף אם בא העד המתיר קודם שחיטה בעוד שהולד בחיים דגם לפי דבריו עדיין אינו זבוח ואינו מוציאו מחזקתו ועדותו רק דיש תקנה לזה בשחיטה וזה אינו נגד החזקה דכל בהמות כן הוא דיש להם תקנה בשחיטה מכל מקום נ"ל במה שמעיד שתהיה מותרת אחר השחיטה ואז כשנבוא להתיר לאכול ע"י עדות העד הזה מוציאים אותה מחזקת איסור אינו זבוח בזה ג"כ אין ע"א נאמן וראיה לזה מסוגי' דריש גיטין דפרכי' ולבעי תרי וכו' הוי אתחזק איסורא אף דהתם השליח מעיד קודם הגירושין שגט זה כשר לגרש בו דנכתב לשמה ובזה עתה אינו מוציאה מחזקתה דהא גם כפי עדותו עתה היא אשת איש אלא שמעיד דאפשר לגרשה בגט זה וזה אינו נגד החזקה דהא פשיטא דיכול לגרשה בגט כשר ואעפ"כ מקרי חזקת איסור במה דנדון אחר הנתינה דמגורשת ע"י גט זה עפ"י עדות העד וא"כ ק"ו הדברים דהתם בשעה שמעיד בודאי ביד הבעל לגרש אותה בגט כשר ולהוציאה מחזקתה מכ"ש בנ"ד דאין בידו לסלק החזקה דשמא הוא נפל ולא יתקיים ח' ימים". עכ"ל רבי עקיבא איגר.
הרי שנחלקו רבי עקיבא איגר והנתיבות אם עדות שהיא כרגע לא סותרת ישירות את החזקה, אלא שהיא מובילה לסתירת החזקה, האם היא נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא.
[מכיון שהזכרנו מחלוקת בין רבי עקיבא איגר והנתיבות, יש לציין בדרך אגב, סיפור מעניין על היחס ביניהם. מסופר בשרי המאה (חלק א עמ' 269) שכיבדו את רבי עקיבא איגר בקריאה בתורה, בעלייה שהיא יותר חשובה מאשר העלייה שכיבדו את בעל הנתיבות. רבי עקיבא איגר ברוב ענוותנותו מאד הצטער מהדבר, עד שהסביר לו הנתיבות שכיבדו את רבי עקיבא איגר רק בגלל שהוא רב של פוזנה שהיא עיירה גדולה וחשובה יותר מהעיירה ליסא הקטנה. רק כך נחה דעתו של רבי עקיבא איגר].
נחזור לעניינו:
לכאורה רבי עקיבא איגר יסבור שעד אחד אינו נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר משום שזה סותר את חזקת הטומאה. אך באמת אין הכרח לומר כן, ומצינו הסברים בדברי האחרונים מדוע יש לחלק בין עדות על מקווה לעדות על כשרות הגט.
נזכיר כמה מהלכים מדוע עדות על מקווה אינו נחשב איתחזק איסורא, למרות שעדות על גט שהוא כשר נחשב איתחזק איסורא. יש נפקא מינא בין ההסברים לעניין עגל:
א. עד נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר, משום שכרגע העדות אינה סותרת חזקה. אך כתיבת הגט היא חלק מהגירושין ונחשבת כעדות על הגירושין. כך ביאר הגרנ"ט כמובא בחידושי רבי נחום. וכעין זה כתב בתפארת יעקב (גיטין כאן), וכעין זה כתב בזכר יצחק (סי' כ). בזכר יצחק תלה שאלה זאת במחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (גיטין פא.) אם הכותב לגרש את אשתו ונמלך, האם האשה פסולה לכהונה. (אגב הגרנ"ט החשיב את ר' איצלה מפונביז בעל הזכר יצחק כרבו המובהק, כך שזה מעניין שהם אומרים מהלך דומה, ואולי הגרנ"ט שמע את עיקרי הדברים מרבו הזכר יצחק).
בחידושי רבי נחום העיר שמהלך זה הוא חידוש גדול.
ב. כתב בחידושי הגר"ש שקופ (גיטין סי' א):
"ועל כן נלענ"ד דשאני עדות הגט מעדות על כשרות המקוה וכדומה, דשם שהמקוה והטמא אינם שייכים זל"ז כלל שהדין של הטמא אינו תלוי כלל בהמקוה הזו, וכן במה שהוכשרה המקוה לא נגרע שום חזקת הטמא, אבל בגט שהגירושין של האשה מתיחדים על ידי מעשה פרטי שכותבים גט עבור האשה הזאת ומכיון שהוכן דבר המתיר עבורה נחשב גירעון בחזקת איסור א"א לענין זה שהוכן דבר המתיר אותה, ובמקוה לא שייך זה, דאם לא יתטהר במקוה זה יש להטמא מתירין אחרים".
הגר"ש שקופ (סי' ב) הוסיף ביאור לעניין:
"ולענ"ד נראה בזה דיש לחקור בהא דע"א אינו נאמן היכא דאיתחזק אם הוא כדין שאינו נאמן ע"א לענין ממון, היינו כמו דלענין להחזיק לאחד לבעלים נגד אחרים לא האמינה תורה ע"א כמו"כ לא האמינה תורה בדבר דאיתחזק. או שהענין דבדבר דמוחזק לנו בהיתר או באיסור הוא כעין התנגדות לעדותו דהענין מורה היפך דבריו, מכיוון שיש התנגדות לדבריו.
ונראה דיותר מסתבר לאמר כאופן השני, דמאי שנא איתחזק ולא איתחזק בסוג האיסור, דהכל מין וסוג אחד הוא, אלא משום דהחזקה מתנגדת בהוראת המציאות לעדותו של עד, משו"ה אינו נאמן…".
וביאר המנחת אשר (גיטין כאן, ובויקרא סי' לה אות א) שהסיבה שעד אחד אינו נאמן לשנות את המוחזק אינו משום שחזקה חזק יותר מעד אחד (שאם כן אין נפקא מינה בין עד המעיד על כשרות הגט למעיד על כשרות המקוה). אלא שדין עד אחד נאמן באיסורין הוא דין הנהגת איסור והיתר ויש לסמוך על עד אחד ולנהוג על פיו ולא לחדש ספק נגדו. אבל כשהוא מעיד כנגד המוחזק והידוע - יש ספק ברור לפנינו.
עוד הוסיף המנחת אשר (ויקרא לה, אות ב) שלפי הגדרה זו צודק רבי עקיבא איגר במה שדימה עדות על עגל שהוא בן קיימא שכל מהות העדות וכוונתה היא לבטל מהעגל חזקת אינו זבוח ולהכשיר את העגל לשחיטה.
ג. כתב הגרי"ש אלישיב (כאן) בשם האחרונים: "גט הואיל וצריך לעשותו לשמה, והיינו לשם גירושין, הרי שהגט קשור הוא עם הגירושין, ולכן עדות על הגט נידונית עם הגירושין, דאיתחזק איסורא דא"א, משא"כ המקוה הרי אי"צ למלאות מ' סאה לשם טבילה ולכן לא תלוי הא בהא, וכן בעגל העדות על היותו בן ח' ימים לא קשור לשחיטה".
הרי שהגרי"ש אלישיב הוסיף עוד נקודה. בגט צריך לכתוב לשם אשה מסויימת. מה שאין כן במקווה שלא צריך למלא את המים לשם טהרת הטמא.
יוצא שיש נפקא מינה בין ההסברים לעניין עגל. לפי ההסבר של הגרנ"ט (הסבר א) והגרי"ש אלישיב (הסבר ג) עדות על עגל נחשבת עדות באופן שלא איתחזק איסורא. שונה עדות על כשרות הגט, משום שהגט היא חלק מהגירושין (לגרנ"ט), או על כל פנים כותבים את הגט לשם האשה (הגרי"ש אלישיב).
לעומת זאת לפי הניסוח של המנחת אשר עדות על עגל נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא כרבי עקיבא איגר, משום שהעדות היא על עגל מסויים שהוא כשר לשחיטה, כמו בגט, שהרי הגט נכתב לשם אשה מסויימת (ואין חשיבות בכך שהגט צריך להיכתב לשם האשה).
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
בזכות מה השכינה שורה על עם ישראל?
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
ארבע כוסות ושלוש מצות
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך יוצרים את השבת ?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
