מדוע עדות שהגט נכתב לשמה נחשב איתחזק איסורא? (דף ב:-ג.) | הרב דניאל קירש | בית המדרש

משנה וגמרא
גיטין

קטגוריה משנית

5 דק' קריאה

בגמרא (גיטין ב: ושוב בדף ג.) מובא: "ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ליבעי תרי מידי דהוה אכל עדיות שבתורה עד אחד נאמן באיסורין אימור דאמרינן עד אחד נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק של חלב ספק של שומן דלא איתחזק איסורא אבל הכא דאיתחזק איסורא דאשת איש הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים".
הרי שעדות של השליח שהגט נכתב לשמה היא עדות במצב של 'איתחזק איסורא', שהוחזק איסור אשת איש.
הגאון מליסא בתורת גיטין (ב: ד"ה 'תוס' - הוי דבר שבערוה') הקשה קושיא גדולה שכל האחרונים דנו בה. מדוע עדותו של השליח שהגט נכתב לשמה נחשבת עדות ב'איתחזק איסורא'? הרי העדות לא סותרת ישירות את חזקת האשת איש! יתכן שהגט נכתב לשמה, ובכל זאת לבסוף הגט לא תינתן, והאשה תישאר אשת איש.
בגלל הקושיא הזאת התורת גיטין הסביר את הגמרא באופן מחודש, שהקושיא היא מדבר שבערוה וגם איתחזק ביחד ע"ש (ובמנחת אשר כתב שהתורת גיטין הסביר "באופן רחוק ומפולפל").
לעומתו רבי עקיבא איגר בחידושים שלו (גיטין כאן), וכן בהערותיו על השולחן ערוך (יו"ד סי' טו) חולק על היסוד של התורת גיטין. מה שהתורת גיטין אומר בסימן שאלה - "מדוע זה נחשב איתחזק איסורא?", רבי עקיבא איגר אומר בסימן קריאה: "מכאן מוכח שזה נחשב איתחזק איסורא!".
בהערות על השו"ע (שם) רבי עקיבא איגר הוסיף ולמד נפקא מינה להלכה שאין עד אחד נאמן לומר שעגל הוא בן שמונת ימים וכשר לשחיטה משום שהוחזק האיסור, אף שהוא מעיד קודם השחיטה שהעגל בגיל שמונת ימים ולא סותר ישירות את החזקת אינו זבוח. וזה לשונו:
"נשאלתי מחכם א' וז"ל ב' עדים המכחישים זא"ז בעדותן על עגל שנשחט אם היה בן ח' ימים אם לא דאפשר דאין ע"א נאמן להעיד שהוא בן ח' להוציאו מחזקת נפל…
וא"כ אחר השחיטה יש לולד זה חזקת איסור שאינו זבוח כמו כל ספק בשחיטה ואף אם בא העד המתיר קודם שחיטה בעוד שהולד בחיים דגם לפי דבריו עדיין אינו זבוח ואינו מוציאו מחזקתו ועדותו רק דיש תקנה לזה בשחיטה וזה אינו נגד החזקה דכל בהמות כן הוא דיש להם תקנה בשחיטה מכל מקום נ"ל במה שמעיד שתהיה מותרת אחר השחיטה ואז כשנבוא להתיר לאכול ע"י עדות העד הזה מוציאים אותה מחזקת איסור אינו זבוח בזה ג"כ אין ע"א נאמן וראיה לזה מסוגי' דריש גיטין דפרכי' ולבעי תרי וכו' הוי אתחזק איסורא אף דהתם השליח מעיד קודם הגירושין שגט זה כשר לגרש בו דנכתב לשמה ובזה עתה אינו מוציאה מחזקתה דהא גם כפי עדותו עתה היא אשת איש אלא שמעיד דאפשר לגרשה בגט זה וזה אינו נגד החזקה דהא פשיטא דיכול לגרשה בגט כשר ואעפ"כ מקרי חזקת איסור במה דנדון אחר הנתינה דמגורשת ע"י גט זה עפ"י עדות העד וא"כ ק"ו הדברים דהתם בשעה שמעיד בודאי ביד הבעל לגרש אותה בגט כשר ולהוציאה מחזקתה מכ"ש בנ"ד דאין בידו לסלק החזקה דשמא הוא נפל ולא יתקיים ח' ימים". עכ"ל רבי עקיבא איגר.
הרי שנחלקו רבי עקיבא איגר והנתיבות אם עדות שהיא כרגע לא סותרת ישירות את החזקה, אלא שהיא מובילה לסתירת החזקה, האם היא נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא.
[מכיון שהזכרנו מחלוקת בין רבי עקיבא איגר והנתיבות, יש לציין בדרך אגב, סיפור מעניין על היחס ביניהם. מסופר בשרי המאה (חלק א עמ' 269) שכיבדו את רבי עקיבא איגר בקריאה בתורה, בעלייה שהיא יותר חשובה מאשר העלייה שכיבדו את בעל הנתיבות. רבי עקיבא איגר ברוב ענוותנותו מאד הצטער מהדבר, עד שהסביר לו הנתיבות שכיבדו את רבי עקיבא איגר רק בגלל שהוא רב של פוזנה שהיא עיירה גדולה וחשובה יותר מהעיירה ליסא הקטנה. רק כך נחה דעתו של רבי עקיבא איגר].
נחזור לעניינו:
לכאורה רבי עקיבא איגר יסבור שעד אחד אינו נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר משום שזה סותר את חזקת הטומאה. אך באמת אין הכרח לומר כן, ומצינו הסברים בדברי האחרונים מדוע יש לחלק בין עדות על מקווה לעדות על כשרות הגט.
נזכיר כמה מהלכים מדוע עדות על מקווה אינו נחשב איתחזק איסורא, למרות שעדות על גט שהוא כשר נחשב איתחזק איסורא. יש נפקא מינא בין ההסברים לעניין עגל:
א. עד נאמן להעיד על מקווה שהוא כשר, משום שכרגע העדות אינה סותרת חזקה. אך כתיבת הגט היא חלק מהגירושין ונחשבת כעדות על הגירושין. כך ביאר הגרנ"ט כמובא בחידושי רבי נחום. וכעין זה כתב בתפארת יעקב (גיטין כאן), וכעין זה כתב בזכר יצחק (סי' כ). בזכר יצחק תלה שאלה זאת במחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (גיטין פא.) אם הכותב לגרש את אשתו ונמלך, האם האשה פסולה לכהונה. (אגב הגרנ"ט החשיב את ר' איצלה מפונביז בעל הזכר יצחק כרבו המובהק, כך שזה מעניין שהם אומרים מהלך דומה, ואולי הגרנ"ט שמע את עיקרי הדברים מרבו הזכר יצחק).
בחידושי רבי נחום העיר שמהלך זה הוא חידוש גדול.
ב. כתב בחידושי הגר"ש שקופ (גיטין סי' א):
"ועל כן נלענ"ד דשאני עדות הגט מעדות על כשרות המקוה וכדומה, דשם שהמקוה והטמא אינם שייכים זל"ז כלל שהדין של הטמא אינו תלוי כלל בהמקוה הזו, וכן במה שהוכשרה המקוה לא נגרע שום חזקת הטמא, אבל בגט שהגירושין של האשה מתיחדים על ידי מעשה פרטי שכותבים גט עבור האשה הזאת ומכיון שהוכן דבר המתיר עבורה נחשב גירעון בחזקת איסור א"א לענין זה שהוכן דבר המתיר אותה, ובמקוה לא שייך זה, דאם לא יתטהר במקוה זה יש להטמא מתירין אחרים".
הגר"ש שקופ (סי' ב) הוסיף ביאור לעניין:
"ולענ"ד נראה בזה דיש לחקור בהא דע"א אינו נאמן היכא דאיתחזק אם הוא כדין שאינו נאמן ע"א לענין ממון, היינו כמו דלענין להחזיק לאחד לבעלים נגד אחרים לא האמינה תורה ע"א כמו"כ לא האמינה תורה בדבר דאיתחזק. או שהענין דבדבר דמוחזק לנו בהיתר או באיסור הוא כעין התנגדות לעדותו דהענין מורה היפך דבריו, מכיוון שיש התנגדות לדבריו.
ונראה דיותר מסתבר לאמר כאופן השני, דמאי שנא איתחזק ולא איתחזק בסוג האיסור, דהכל מין וסוג אחד הוא, אלא משום דהחזקה מתנגדת בהוראת המציאות לעדותו של עד, משו"ה אינו נאמן…".
וביאר המנחת אשר (גיטין כאן, ובויקרא סי' לה אות א) שהסיבה שעד אחד אינו נאמן לשנות את המוחזק אינו משום שחזקה חזק יותר מעד אחד (שאם כן אין נפקא מינה בין עד המעיד על כשרות הגט למעיד על כשרות המקוה). אלא שדין עד אחד נאמן באיסורין הוא דין הנהגת איסור והיתר ויש לסמוך על עד אחד ולנהוג על פיו ולא לחדש ספק נגדו. אבל כשהוא מעיד כנגד המוחזק והידוע - יש ספק ברור לפנינו.
עוד הוסיף המנחת אשר (ויקרא לה, אות ב) שלפי הגדרה זו צודק רבי עקיבא איגר במה שדימה עדות על עגל שהוא בן קיימא שכל מהות העדות וכוונתה היא לבטל מהעגל חזקת אינו זבוח ולהכשיר את העגל לשחיטה.
ג. כתב הגרי"ש אלישיב (כאן) בשם האחרונים: "גט הואיל וצריך לעשותו לשמה, והיינו לשם גירושין, הרי שהגט קשור הוא עם הגירושין, ולכן עדות על הגט נידונית עם הגירושין, דאיתחזק איסורא דא"א, משא"כ המקוה הרי אי"צ למלאות מ' סאה לשם טבילה ולכן לא תלוי הא בהא, וכן בעגל העדות על היותו בן ח' ימים לא קשור לשחיטה".
הרי שהגרי"ש אלישיב הוסיף עוד נקודה. בגט צריך לכתוב לשם אשה מסויימת. מה שאין כן במקווה שלא צריך למלא את המים לשם טהרת הטמא.
יוצא שיש נפקא מינה בין ההסברים לעניין עגל. לפי ההסבר של הגרנ"ט (הסבר א) והגרי"ש אלישיב (הסבר ג) עדות על עגל נחשבת עדות באופן שלא איתחזק איסורא. שונה עדות על כשרות הגט, משום שהגט היא חלק מהגירושין (לגרנ"ט), או על כל פנים כותבים את הגט לשם האשה (הגרי"ש אלישיב).
לעומת זאת לפי הניסוח של המנחת אשר עדות על עגל נחשבת עדות במצב של איתחזק איסורא כרבי עקיבא איגר, משום שהעדות היא על עגל מסויים שהוא כשר לשחיטה, כמו בגט, שהרי הגט נכתב לשם אשה מסויימת (ואין חשיבות בכך שהגט צריך להיכתב לשם האשה).

גיטין