ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- שבת ומועדים
- הלכות שבת
- הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה
עמדנו על שתי תפיסות עקרוניות להבנת שיטת רבי יהודה:
א. לפי רבי יהודה החל מפלג המנחה הזמן מזוהה הלכתית כ'לילה'. כך עלה מתלמיד רבנו יונה, הפוסק שמי שהתפלל מנחה אחרי פלג המנחה אינו רשאי להתפלל ערבית באותה עת; כך עלה משיטת ר"ת, האומר שכאשר אדם עונה ל'ברכו' של ערבית, הלכתית כבר הגיע הלילה, וממילא ניתן לצאת ידי חובת קריאת שמע של ערבית.
ב. רבי יהודה סובר שתפילת ערבית מוגדרת לפי שעת הקרבת הפדרים והאימורים, ואינה תלויה בלילה. הרא"ש אומר כך מפורשות בתוקף כנגד שיטת ר"ת; וכך עולה מדברי רש"י האומר שהמתפללים ערבית לפני צאת הכוכבים, כשיטת רבי יהודה, נאלצים להשלים את קריאת שמע של ערבית מאוחר יותר.
מצד אחד, שיטת ר"ת מאוד מסתדרת לנו אינטואיטיבית. מצד שני, יש מספר ראיות משמעותיות נגד דבריו. נציג דוגמא אחת: במסכת ברכות (דף כז ע"א) מסופר שרבי יאשיה נהג כרבי יהודה, והיה מתפלל את תפילת ערבית של מוצאי שבת בשבת. היעלה על הדעת שרבי יאשיה היה מוציא את השבת ומתחיל לעשות מלאכות לפני השקיעה? קשה לומר כך, ועל פניו ברור שהוא התפלל את תפילת ערבית, אך לא עשה מלאכה עד צאת הכוכבים.
בעלי התוספות (שם ד"ה צלי) אומרים שאין לעשות כך ולהתפלל את ערבית של מוצאי שבת מבעוד יום אלא אם כן יש צורך מצווה או צורך גדול, שהרי יש מצווה להוסיף מחול על קודש. היה מקום לחשוב שדבריהם מתאימים לשיטת ר"ת, ותפילת ערבית לפני צאת הכוכבים מאפשרת גם לעשות מלאכה לפני צאת הכוכבים. אך הם מסיימים את דבריהם בתזכורת שאסור לעשות מלאכות עד החשיכה.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
39 - חמדת השבת: קריאת שמע של ערבית מבעוד יום
40 - חמדת השבת: תפילת חול בזמן קדושת שבת
טען עוד
הגרי"ד סולוביצ'יק פותר את הקושיה כך: תוספת שבת לאחריה ממשיכה עד שאדם עושה הבדלה. משעשה הבדלה השבת יצאה, גם אם הוא לא יעשה מלאכה. מכיוון שאומרים את ההבדלה בתפילה, הרי שברגע שיצאו הכוכבים השבת שלו תצא, ולא תהיה לו אפשרות להוסיף מחול על קודש. לכן אומרים תוספות: ברור שאסור לעשות מלאכה עד צאת הכוכבים. אך מי שמתפלל מבעוד יום אינו מסוגל להוסיף על קדושת השבת אחריה, גם אם יבחר להימנע ממלאכה לעוד זמן אחרי צאת הכוכבים.
הפרי מגדים מיישב אחרת: הוא אומר שתפילת יום החול פוגעת בקדושת השבת (הדברים תואמים את שיטתו שסובר שאין חובה להוסיף על השבת אחריה). כלומר, הבעיה אינה בכך שהוא מוציא את השבת מוקדם, שהרי לא ניתן לעשות זאת. הבעיה היא שהוא מתפלל תפילת יום חול בשבת. כמובן שאין פגיעה בקדושת השבת מצד מלאכה, אלא רק בקדושת השבת מצד תפילת החול.
מתוך הדברים מתבררת הלכה מעניינת שנוטים להתבלבל בהבנתה.
כתב המרדכי (שבת סימן רצו): "מי ששהה להתפלל מנחה וכבר ענה 'ברכו' של ערבית עם הקהל, הואיל וכבר עשהו קדש, שוב לא יעשנו חול, להתפלל תפלה של חול". המרדכי נמצא באירופה, ובימיו כל יהודי אירופה הקדימו את הכנסת השבת לפני השקיעה. היו שהבינו שאחרי שאדם עונה על 'ברכו' של תפילת ערבית, כבר נהיה לילה, ולכן אין באפשרותו להתפלל מנחה. אך לא זה מה שכתוב בלשונו. בלשונו כתוב שאחרי שעשהו קודש שוב לא יעשנו חול. כלומר, אחרי שאדם עונה על 'ברכו' של תפילת ערבית, במסגרתה אדם מברך את ברכת 'מקדש השבת', הרי שקיבל עליו את קדושת השבת, ולא ראוי להתפלל את תפילת החול בשבת.
הפרי חדש (על השו"ע אורח חיים סימן רסג סעיף טו) מפנה לסעיף יג, בו נאמר שהאדם מחויב לציבור. כלומר: במקום בו כל אנשי העיר מקבלים את השבת מוקדם, אדם אינו רשאי להחליט שהוא מאחר את קבלת השבת. עולה מדבריו כפי שדייקנו: הנושא אינו שתפילת ערבית הופכת את היום ללילה, אלא יש בה קבלת שבת, ולא ראוי להתפלל תפילת חולין אחרי שכבר קיבל עליו את השבת.
הפרי מגדים (שם) לשיטתו מציע נפקא מינה מעשית: אם אדם עבר על דברי המרדכי (שנפסקו בשולחן ערוך שם) והתפלל מנחה אחרי שענה 'ברכו', האם יצא ידי חובת תפילה זו. אם כבר לילה, יש להתפלל את תפילת מנחה כתפילת תשלומין, ואם התפלל מנחה לפני ערבית אינו יוצא ידי חובה. אך הפרי מגדים פוסק שהאדם יוצא ידי חובת מנחה: אמנם לא ראוי להתפלל תפילת חולין בשבת, אך כשם שרב יאשיה יצא ידי חובת תפילת ערבית של מוצאי שבת בשבת, כך כל אדם יוצא ידי חובת תפילת מנחה של חול אחרי שקיבל עליו את קדושת השבת (כאמור, יש זלזול בתפילת חול תוך כדי השבת, ולכן אין לעשות כך אלא לצורך מצווה או צורך גדול).
ושוב העמדנו נפקא מינה לשאלה אם בתפילת ערבית האדם הפך את היום ללילה.
בשבוע הבא נעסוק בשאלה שעלתה אצל פוסקי הדור האחרון: המתפלל תפילת מנחה ותפילת ערבית מוקדמת במקום עם מניינים רבים, לדוגמא: ליד הכותל המערבי. האם יש בעיה לענות על קדיש וקדושה של תפילת מנחה של ציבור הבא לאחר מכן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
