ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
למדנו בסוגיות קודמות הן בפרק ראשון והן בפרקנו על חובות ושעבודים שיש בין שכנים. בסוגיא זו נדון ביצירת חזקה על נזקים או בלשוננו הפרעות לשכן.
אומרת הגמרא (כג, א):
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אין חזקה לנזקין. ולאו איתמר עלה, רב מרי אמר: בקוטרא, ורב זביד אמר: בבית הכסא? אמר ליה: הני לדידי דאנינא דעתאי, כי קוטרא ובית הכסא דמו לי.
על עצם הביטוי 'אין חזקה לנזקין' יש לשאול מהם אותם נזיקין? מדוע אין חזקה עליהם? האם לעולם אין חזקה או שמא יש מצבים בהם אכן נוצרת חזקה? א"כ, מהם אותם התנאים או מצבים?
שיטת ר"ת
תוס' במקום (ד"ה אין) מביא שתי שיטות ומתחיל בשיטת ר"ת:
אומר ר"ת דאפי' הקנה יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא דסבור היה שיכול לקבל ועכשיו אין יכול לקבל.
ובמבט ראשון הדברים קשים, מדוע אם עשה קנין – שיש לברר מהו – יוכל להתחרט? מדוע שלא נאמר כן בכל מקח שיתברר לקונה שלא עונה על צרכיו יאמר כסבור הייתי?
בכדי להבין זאת יש להתבונן במקור דבריו. מקורו הוא מדין המצאות מומים ביחס לעילת גירושין בין בני זוג. וכך מובא בכתובות (עז, א):
האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא; אמר רשב"ג: בד"א - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים - כופין אותו להוציא. גמ'. רב יהודה תני: נולדו, חייא בר רב תני: היו. מ"ד נולדו, כ"ש היו, דקסברה וקיבלה; מאן דאמר היו, אבל נולדו לא. תנן, אמר רבן שמעון בן גמליאל: בד"א - במומין קטנים, אבל במומין גדולים - כופין אותו להוציא; בשלמא למ"ד נולדו, היינו דשאני בין גדולים לקטנים, אלא למ"ד היו, מה לי גדולים מה לי קטנים? הא סברה וקיבלה! כסבורה היא שיכולה לקבל, ועכשיו אין יכולה לקבל. ואלו הן מומין גדולים? פירש רשב"ג, [כגון] ניסמית עינו, נקטעה ידו, ונשברה רגלו. אתמר, ר' אבא בר יעקב אמר ר' יוחנן: הלכה כרשב"ג.
רואים מגמ' זו שישנם מצבים בהם המקח אכן מתברר כטעות וממילא מתאפשרת חזרה ממנו. ועל כן, נזקים גדולים כקוטרא ובית הכסא, יש לראות כמומים בבעל, המאפשרים חזרה. ונראה לי שיסוד ההשוואה הוא ששניהם עסוקים בנזקי או צער הגוף. נזקים מסוג זה קשה לאמוד את עוצמת נזקם ולכן מתברר שלא היתה מחילה באמת. והסבר זה מבוסס על דברי הרמב"ן ביחס לדין מחילה על היזק ראיה:
ומסתברא כותיה שאני אומר קוטרא ובית הכסא לפי שהן נזקין בגוף אין להם חזקה, לא אמרו חזקה בנזקין אלא בנזקי ממון דאמת המים וסיד וסלעים והשנויין עמהם (י"ז א') שאין נזקן אלא בכותלו של חברו, אדם מוחל על כותלו אפילו יפיל אותו ממש, אבל קוטרא ובית הכסא שהוא עצמו ניזוק ומצטער בהם אין להם חזקה, וזהו טעמו של רב יוסף (כ"ג א') בקורקור, שהאסטניסין ואניני הדעת מצטערין ונזוקין הן בכך... ועוד מי ידע כמה מטי ליה דלמחול...
יש להעיר שהרמב"ן עצמו חולק על ר"ת בסוגית חזקה בנזקין, וכדלקמן.
בכל אופן, לומד ר"ת שאפילו בהתרצות מלאה של הנזיק ועדים - יכול לחזור בו, כמו האשה בסוגיית מומין. אך במכר, לפי הרמב"ן בהסבר ר"ת, לא יכולה לחזור. וכן משמע מרבינו ירוחם (מישרים נתיב לא חלק ו):
וכתב ר"ת דאלו הניזקין שאמרנו אין להם חזקה הקונה בעדים יכול לחזור בו דקנין בטעות הוא אבל מכירה מהניא.
אמנם תוס' מיד מקשה:
ואין נראה [שיטת ר"ת] דמדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן דף מט:) גבי הא דתנן ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.
אך על פי הסבר רבינו ירוחם לא קשה משום שהסוגיא בפרק חזקת הבתים עוסקת במכר ולא במחילה.
לעומת זאת יש בראשונים המבינים בשיטת ר"ת שסובר שאף במכירה יכול לחזור בו. וכך משמע מדברי הרשב"א בכמה מקומות וכן מדברי ה"ה שכתב (שכנים יא, ד):
ויש מי כתב שאפילו מכר וקנו מידו יכול לחזור בו ולומר סבור הייתי לקבל ואיני יכול לקבל והרי זה כקניין במעות וחוזר וכן דעת ר"ת ז"ל:
ומה יעשו עם הדיוק של 'חזקה אין הא ראיה יש'? על כך יאמרו (מובא ברמב"ן ד"ה אין חזקה):
ואחרים אומרים דאפילו במכר לא נעשה כלום ואין בדקדוק לשון חזקה לומר הא ראייה יש, דכיון דהך חזקה לאו חזקה הבאה מחמת טענה הוא, כיון דאמר לית בה חזקה ממילא שמעת דלית בה ראיה דחזקה גופא ראיה היא.
כלומר, המינוח של חזקה שם וכאן אינו דומה, שאילו שם הוא מהווה הוכחה לטענה, אך כאן לא מדובר כלל שיש טענה, אלא כל הטיעון הוא ששתיקה מהווה ראיה למחילה. ולכן כאשר אומרים אין חזקה המשמעות היא שאין ללמוד ביחס לנזקים אלו שום ראיה מעצם השתיקה, שכן האדם לא יכול באמת למחול על נזקים אלו.
בין שתי הדעות הללו, יסוד הדיון הוא במקח טעות – ונחלקו במתיחת הגבול היכן כבר אינו יכול לחזור בו. לדעת רי"ו כל עוד דנים במחילה אזי יש יכולת לחזור אך במצב של מכירה כבר לא שייך, שכן המו"מ ביניהם עבר מצער הגוף ששייך בו לומר לא שערתי כראוי, לדיני ממונות רגילים בו האדם קיבל תמורה ואינו יכול לומר לא שיערתי.
ואילו דעת ה"ה, בהסבר ר"ת, שכיון שיסוד הדין של 'אין חזקה לנזקין' הוא מק"ט אזי אף במכירה של ממש הוא שייך.
בעיה במחילה
שיטת תוס' ורמב"ם
כיוון נוסף בהסבר 'אין חזקה לנזקין' הוא שהבעיה היא בחזקה ולא במק"ט. כלומר, אם האדם עושה קניין על רצונו, וכפי שמשמע מלשון הרמב"ם ותוס' הנ"ל, הרי אינו יכול לומר סבור הייתי. וכך כתב הרמב"ם (שכנים יא, ד):
כל ההרחקות האמורות בפרקים של מעלה אם לא הרחיק וראה חבירו ושתק הרי זה מחל ואינו יכול לחזור ולהצריכו ולהרחיקו... במה דברים אמורים בשהחזיק בשאר נזקין חוץ מארבעה מיני נזקין אלו האמורים בפרק זה שהן העשן וריח בית הכסא והאבק וכיוצא בו ונדנוד הקרקע שכל אחד מאלו אין לו חזקה, ואפילו שתק הניזק כמה שנים הרי זה חוזר וכופהו להרחיק... ולמה שינו נזקים אלו משאר נזקין? לפי שאין דעתו של אדם סובלת נזק מאלו וחזקתו שאינו מוחל שהיזקו היזק קבוע, ואם קנו מידו שמחל בנזקים אלו אינו יכול לחזור בו.
אלא שכל עוד לא עשה קניין, אין מניחים ששתיקתו מהווה ראיה להסכמתו או מחילתו וכפי שכתב הרא"ש (ב, יח):
אבל חזקה לא מהניא ולא אמרינן חזקה במקום שטר עומדת משום דאיבעי ליה למחויי דסבר לא בעינן למחויי דכולי עלמא ידעי דאין אדם מוחל על היזק כזה.
והראיה לכך כותב תוס' (שם) וכפי שהבאנו כבר לעיל:
ואין נראה [שיטת ר"ת] דמדקאמר אין חזקה לנזקין איכא למידק הא ראיה יש כדדייקינן בחזקת הבתים (לקמן דף מט:) גבי הא דתנן ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו.
ומה הסברא שהקניין ישנה את תוקף המחילה? נראה שהוא ביטוי לעומק הדעת שיש למוחל בשעה שמקנה, ועל כן כבר לא יוכל לחזור בו.
שיטת רמב"ן
הרמב"ן בסוגיא כאן מסדר את השיטות כולן אך לא מסכים איתן. לפי הרמב"ן, אפילו רק אמר בפירוש שמוחל – כבר אינו יכול לחזור בו בטענת 'כסבור הייתי':
ולעולם 'חזקה אין להם הא ראיה יש להם' - בין במחילה ממש שנתן לו רשות בין במכר! שאלו לא היה להם מכר ומחילה לא הוו אמרי רבנן בגמרא 'אין להם חזקה', ואדרבה היה להם לומר ש'אין מחילתן מחילה ואין ממכרן ממכר', והמכר והמחילה - כלומר שנתן רשות - שוין בכל דבר. ולפי דעתי שאינו צריך קנין, ומה שאמרו בירושלמי יכול לחזור בשקבל עליו בשתיקה אבל נתן רשות לא.
הרמב"ן מחמיר יותר מכולם וסובר שכל מה שאמרו שאפשר לחזור הוא כל עוד לא מחל בפה מלא. אך אם אכן אמר בפירוש שמוחל, אפילו לא עשה קניין על כך – כבר לא יכול לחזור בו. וביחס לגמרת 'מומין', המהווה ראיה לשיטת ר"ת, מבאר הרמב"ן שלא ניתן לדמותה הלכה למעשה לשאר נזקי הגוף שהרי אף הש"ס עצמו מחלק בין סוגיית מומים לשאר נזקים. ועל כן, אין להתחשב בטענת 'כסבור הייתי' אלא במקום בו היתה שתיקה בלבד.
מדוע א"א לחזור ממחילה?
ועוד יש לשאול על עצם העניין של 'אין חזקה' – מדוע אמנם א"א לחזור בו ממחילת הנזק? שאלה זו שואל קצה"ח בשם אחיו ועונה כך (קנה, טז):
והנראה לי בזה דחזקת נזקין אינו משום מחילת הנזק, אלא משום דהכי דינא דנזקי שכנים כיון שאינו מזיק ממש בידים דכל שעמד בהיתר מהני וצריך הניזק להרחיק את עצמו וכמו באילן קדם (ב"ב כה, ב), וה"ה בזה שמחל לו או קנה ממנו הרי עמד ברשות כיון שקנו מיניה להיות עומד כאן. ואף על גב דעמד המזיק אחר שהיה דבר הניזק, כיון שמחל לו או קנו מיניה הרי ברשות עמד שעה אחת ומש"ה כשירצה הניזק שלא יוזק צריך להרחיק את עצמו. ואפילו לדעת התוס' (ב"ב יח, ב ד"ה ואי לא סמיך) דלא מהני בהיתר אלא באילן דוקא, היינו היכא שעמד מאליו בהיתר, אבל היכא דעומד ברשות הניזק במחילה ושתיקה או ע"י קנין ודאי מהני ליה, ואפילו עומד וצווח הניזק אח"כ שלא יזיק אותו יותר צריך הניזק להרחיק עצמו כיון דאינו מזיק בידים, וברשות עדיף טפי מבהיתר.
אמנם, יש לציין שקצה"ח שאל זאת ביחס לנזקים רגילים עליהם אפשר ליצור חזקה, אך נראה שה"ה ביחס לנזקים החמורים בהם יש יצירת חזקה לאחר קנין או עדים או מכר או אמירה מפורשת – כל שיטה כדאית לה.
בכל אופן, תורף דברי קצה"ח הם שמה שאדם יכול להחזיק בשימוש על אף שהוא מזיק לשכנו, אינו משום מחילת הניזק, אלא משום שמותר לאדם ע"י קבלת רשות משכינו לעשות שימוש ברשותו אפילו שמזיק לשכנו. ומשכך, כיון שנתן לו רשות, הוי כסמך בהיתר ואינו יכול לחזר בו.
אך נתה"מ (קנה, ס"ק כ) חולק על כך שסמך בהיתר אינו צריך עוד להרחיק, אלא מצד קוטרא ובית הכסא יצטרך להרחיק אפילו סמך בהיתר משום שהם נזקים המתחדשים בכל שעה ואין במחילת הדבר הקודם מספיק למצב העכשווי.
להערות - [email protected]
מה אומרים לנו הסימנים של ראש השנה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
איך זוכים לראות את אליהו הנביא?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
האם מותר לפנות למקובלים?
'קבעתי את מושבי – בבית המדרש'
איך עושים קידוש?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
חידוש כוחות העולם
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
