^ 1.
שו"ת חיים שאל ח"ב סימן יא.^ 2.
פסחים קיז ע"א.^ 3.
מאירי פסחים קיז ע"א.^ 4.
רבי צבי הירש חיות (מהר"ץ חיות), התקס"ו-התרט"ז - מגדולי רבני גליציה ומעמודי התווך של הפסיקה והמחשבה בדורו. נודע בגאונותו יוצאת הדופן ובשיטתו הייחודית לבירור יסודות התורה שבעל פה, כפי שבאו לידי ביטוי בספריו "תורת נביאים" ו"מבוא התלמוד". נולד בברודי למשפחה מיוחסת, וכבר בצעירותו התפרסם כעילוי הבקי בכל חדרי תורה. כיהן כרב ומרא דאתרא בקהילות זאלקווא וקאליש, שם עמד בקשרי שו"ת ענפים עם בעל ה"חתם סופר", שהוקירו והעריכו מאוד וכינהו בתארים נשגבים של כבוד והערצה. המהר"ץ חיות זכור לדורות בעיקר בזכות הגהותיו על הש"ס המודפסות כמעט בכל מהדורות הגמרא, המשלבות בקיאות מדהימה עם ניתוח מערכתי של דברי חז"ל. נפטר בקיצור ימים בגיל 50 בלבד ונטמן בעיר זאלקווא.^ 5.
כך ניתן להסביר שבפורים קטן שחל באדר ראשון, אמנם לא קבעו חכמים דיני פורים כי הם העדיפו לסמוך גאולה לגאולה, אבל לא אומרים בו תחנון ולא מספידים בו, כי זה קבוע מן התורה מדין זריזים מקדימים.^ 6.
שו"ת חתם סופר ח"ב יו"ד סימן רלג – רלה.^ 7.
רבי עמרם רוזנבוים (רבי עמרם חסידא), התק"ן-התק"ץ - מגדולי רבני הונגריה וארץ ישראל בדורו. נודע בכינויו "רבי עמרם חסידא" בשל פרישותו וצדקותו המופלגת. נולד לאביו הגאון רבי משה נחום, רב בכמה קהילות בהונגריה. נצר למשפחת יוחסין המיוחסת למהר"ל מפראג, לרש"י ולמהר"ם מרוטנבורג. היה תלמידו המובהק של הגאון המהר"ם בנט מניקולסבורג. כיהן כרב ומרא דאתרא בקהילות אירשא (התקע"ד-התק"ף) ומאד (התק"ף-התקפ"ו). עמד בקשרי ידידות עמוקים עם בעל ה"חתם סופר", שהוקירו וכיבדו עד מאוד והתכתב עמו בעמקות בהלכה. בשנת התקפ"ו עלה לארץ ישראל וקבע את מושבו בצפת, שם כיהן כרב הקהילה וכממונה על כולל החסידים. החתם סופר המליץ לו לקבוע את מושבו בירושלים, אך מסיבות שונות נשאר בצפת עד פטירתו. נפטר בקיצור ימים בגיל 40 בלבד, בט"ז בחשוון תק"ץ. נטמן בבית העלמין העתיק בצפת. בעל ה"חתם סופר" כינהו בהספדו בתואר "נשיא אלקים בתוך הנשיאים".^ 8.
שו"ת בנין שלמה ח"א סימן נח.^ 9.
רבי שלמה הכהן (ה"בנין שלמה"), התקפ"ח-התרס"ו - מגדולי רבני ליטא ומרא דאתרא של וילנא במשך כארבעים שנה. נודע כאחד מגדולי הפוסקים והמשיבים בדורו וכמי שהעמיד את נוסח הש"ס המדויק לדורות. נולד בשנת התקפ"ח לאביו הגאון רבי ישראל משה הכהן, וקיבל מאת אביו ואחיו הגדול, רבי בצלאל הכהן, את יסודות תורתו. לאחר מכן השתלם אצל גדולי וילנא, רבי יצחק שיירווניט ורבי יעקב באריט, עד שהיה בקי בתורה ובהלכה באופן פנומנלי. בשנת התרכ"ה נתמנה כרב ומו"צ ראשי בווילנא. דמותו חקוקה בלב לומדי התורה בזכות הגהותיו המפורסמות "חשק שלמה" על הש"ס ועל הרמב"ם, ובשל עמלו הרב בעריכת ש"ס וילנא המפורסם של דפוס ראם, שם הגיה את פירושי הראשונים ועיצב את צורת הדף המקובלת.^ 10.
מגילה יד ע"א.^ 11.
הבנין שלמה מעיר, כי הטורי אבן עצמו נקט בספרו השני, "שאגת אריה", שהלל הוא מדרבנן, כמו רש"י. וצ"ע.^ 12.
שו"ת ישכיל עבדי ח"ו או"ח סימן י.^ 13.
הרב עובדיה הדאיה (ה"ישכיל עבדי"), התר"ן-התשכ"ט - מגדולי חכמי ירושלים וזקן המקובלים בדורו. כיהן כחבר בית הדין הגדול וכראש ישיבת המקובלים "בית אל". נודע בגדולתו העצומה בנגלה ובנסתר. נולד בחלב שבסוריה לאביו המקובל רבי שלום הדאיה זצ"ל, נצר למשפחת רבנים מפוארת מארם צובא. בשנת התרנ"ח עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בירושלים, שם קנה את תורתו בישיבות "דורש ציון" ו"תפארת ירושלים". כבר בצעירותו הוכר כעילוי וזכה ליצוק מים על ידי גדולי המקובלים, ביניהם חכם ששון בכר, חכם משה פרסיאדו ורבי יצחק אלפייה. בשנת התרפ"ג נתבקש לשמש כר"מ בישיבת "פורת יוסף" המעטירה, ושמו יצא למרחוק כמגיד שיעור מעולה. בשנת התרצ"ט נבחר לכהן כמרא דאתרא של העיר פתח תקוה. לאחר פטירת אביו בשנת התש"ה, שב לירושלים ומילא את מקומו כראש ישיבת המקובלים "בית אל" בעיר העתיקה, תפקיד בו נשא עד לנפילת הרובע היהודי בשנת התש"ח. כיהן כחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל וכדיין בבית הדין הגדול. בשנת התשי"ח הקים מחדש את ישיבת המקובלים על גג ביתו שבירושלים החדשה. חיבורו שו"ת "ישכיל עבדי" מונה שמונה חלקים, ובו בירור סוגיות אקטואליות מורכבות בבהירות ובהעמקה. נתבקש לישיבה של מעלה בחודש שבט התשכ"ט, בעיצומם של המאמצים להשיב את ישיבת "בית אל" למשכנה המקורי בעיר העתיקה, חפץ שזכה להתגשם רק לאחר פטירתו.^ 14.
שמות טו, טו.^ 15.
רמב"ם הלכות מגילה ג, א.^ 16.
שו"ת מנחת יצחק ח"י סימן י.^ 17.
הרב יצחק יעקב וייס (בעל ה"מנחת יצחק"), התרס"ב-התשמ"ט - מגדולי הפוסקים ומחבר שו"ת "מנחת יצחק". כיהן כגאב"ד "העדה החרדית" בירושלים ונחשב לאחד מעמודי ההוראה המרכזיים בדורו. נולד בגליציה לאביו הדיין רבי יוסף יהודה. גדל במונקאטש ונסמך להוראה כבר בגיל 16 על ידי הגאון בעל ה"מנחת אלעזר" וגדולי דור נוספים. כיהן כדיין בגרוסוורדיין שברומניה. לאחר ששרד את השואה במחבוא, פעל בשיקום הקהילה ובהתרת עגונות. בשנת התש"ח עבר לאנגליה וכיהן כעשרים שנה כאב בית דין במנצ'סטר, שם הקים מוסדות תורה וטהרה. בשנת התשל"ב עלה לירושלים לבקשת האדמו"ר מסאטמר, כדי לכהן בבית הדין של "העדה החרדית". תחילה שימש כראב"ד ובהמשך מונה לגאב"ד. הנהיג את הציבור השמרני בירושלים בנאמנות לאורך קרוב לשני עשורים. חיבורו העיקרי הוא שו"ת "מנחת יצחק" המונה עשרה כרכים. נפטר בירושלים בי"א בסיוון התשמ"ט ונטמן בהר הזיתים.^ 18.
משפטי שאול סימן קמז.^ 19.
שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סימן מח. ראה ביתר הרחבה: המדינה היהודית פרק ב.^ 20.
שו"ת קול מבשר ח"א סימן כא.^ 21.
רבי משולם ראטה (הורודנקה, גליציה-בני ברק, ישראל), התרל"ה-תשכ"ג - מגדולי הפוסקים בדורו, דיין ומנהיג רוחני. מצעירותו נודע כ"עילוי מהורודנקה", למד אצל גדולי גליציה ובהם רבי מאיר אריק ורבי אברהם שטיינברג, והוסמך לרבנות כבר בגיל שמונה עשרה. כיהן כרב בקהילות חרסקוב וצ'רנוביץ, שם עמד בראשות הישיבה והנחיל שיטת לימוד הדרגתית המבוססת על סדרי המשנה. עם עלייתו ארצה בשנת תש"ד, התמנה לדיין בבית הדין הרבני הגדול ולחבר מועצת הרבנות הראשית, והיה מעמודי התווך של הפסיקה ההלכתית בדור קום המדינה. כתב תשובות וספרים המשלבים בקיאות, רוחב דעת, בהירות ודיוק, ונלחם על קדושת התורה תוך עמידה איתנה על עקרונותיו ללא מורא.^ 22.
שו"ת חתם סופר או"ח סימן קצא.^ 23.
מגילה יד ע"ב.^ 24.
מהרש"א בחידושי אגדות שם.^ 25.
ריטב"א מגילה יד ע"ב.^ 26.
רמב"ן השגות לספר המצוות סוף שורש שני.^ 27.
כך משמע גם מדברי המנחת חינוך (מצוה תנד), שכתב שאין בעיה של בל תוסיף בנר חנוכה כי נקבע על נס.^ 28.
שו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סימן מא^ 29.
הוריות ג ע"א.^ 30.
פירוש המשניות לרמב"ם בכורות פ"ד, ה"ג.^ 31.
ספר המצוות עשה קנג.^ 32.
פסקים וכתבים ח"ב סימן קה.^ 33.
הוריות ג ע"א.^ 34.
פירוש המשנה לרמב"ם הוריות פ"א, מ"א.^ 35.
פירוש המשנה לרמב"ם בכורות פ"ד, מ"ג.^ 36.
רבי יצחק מינקובסקי (בעל ה"קרן אורה"), התקמ"ח-התרי"ב - מגדולי גאוני ליטא. נולד במינסק למשפחת רבנים מיוחסת, נכדו של רבי ברוך משקלוב. בבחרותו נודע כעילוי ולמד בישיבת וולוז'ין אצל רבו המובהק רבי חיים מוולוז'ין, יחד עם אחיו הגדול רבי יעקב ברוכין (בעל "משכנות יעקב"). במשך שנים רבות סירב ליטול עטרה של רבנות ועסק במסחר בעיירה שרשוב, אך לאחר שירד מנכסיו עבר להתגורר בקרלין בסמוך לאחיו, שם ישב על התורה והעבודה בתמיכת נדיבים. רק לאחר פטירת אחיו בשנת התר"ה, נעתר להפצרת בני הקהילה ומילא את מקומו כרבה של קרלין. נודע בצדקותו וברגישותו לעניים, ובסדר יומו הקדוש שכלל עיסוק בחכמת הנסתר באשמורת הבוקר ולימוד בתפילין דרבנו תם עד חצות היום. חיבורו על הש"ס, "קרן אורה", הוא ספר יסוד בעולם הישיבות, בפרט בלימוד סדר קדשים.^ 37.
קרן אורה הוריות ג ע"א.^ 38.
מלכים א' ח, סה.^ 39.
רבי יששכר בער בן ישראל לעזער פרנס איילנבורג (פולין-איטליה), הש"י-השפ"ג - תלמידו המובהק של רבי מרדכי יפה, בעל הלבושים, ומתלמידיהם של המהר"ל והסמ"ע. שימש כאב"ד בגוריציה (איטליה). השפיע רבות על כל גלילות פולין ואיטליה והיה מחשובי הרבנים בדורו. חיבורו "צדה לדרך" הוא פירוש לרש"י על התורה, אך הוא כולל גם הערות על פרשנים אחרים ובפרט על פירושו של הרא"ם. חיבורו הגדול "באר שבע" הוא מעין השלמה לפירושם של בעלי התוספות על המסכתות שאין להן פירוש בעלי התוספות, ובחלקו השני שו"ת.^ 40.
באר שבע הוריות ג ע"א.^ 41.
ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה קנג.^ 42.
רבי אברהם בורנשטיין (בנדין שבפולין), התקצ"ט-התר"ע - מייסד חסידות סוכטשוב, מחבר הספרים: "אגלי טל" ו"אבני נזר". מגדולי הלמדנים והפוסקים בפולין. נישא בגיל שלש עשרה לשרה צינא, בתו של הרב מנחם מנדל מקוצק, שאביו היה מחסידיו. בחותנו ראה את רבו המובהק. למרות שהגיע לקוצק בתקופה שחותנו הסתגר בחדרו, בפניו היתה דלתו פתוחה. בשנת התר"ל, לאחר פטירת רבי חנוך העניך, החל לכהן כאדמו"ר. לאחר שלוש שנים עבר לכהן כרב העיר סוכטשוב, בה הקים ישיבה. נודע בתקופתו כפוסק הדור, שאלות מכל רחבי אירופה הובאו לפתחו. מחבר הספרים: "אגלי טל" על ל"ט מלאכות שבת, שו"ת "אבני נזר" (ז חלקים), "נאות דשא" על התורה ועל המועדים (ג חלקים).^ 43.
שו"ת אבני נזר או"ח סימן שיד.^ 44.
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל (ה"משפטי עוזיאל"), התר"ם–התשי"ג - הראשון לציון והרב הראשי הספרדי הראשון למדינת ישראל. נולד בירושלים העתיקה למשפחת רבנים מיוחסת (אביו, רבי יוסף רפאל, היה אב"ד העדה הספרדית בירושלים). התחנך על ברכי חכמי הספרדים בישיבת "תפארת ירושלים", ונודע משחר נעוריו כעילוי וכמנהיג. כבר בצעירותו ייסד את ישיבת "מחזיקי תורה" ופעל לחינוך תורני ולביסוס מעמדם של הספרדים בעיר. בשנת התרע"א מונה ל"חכם באשי" ביפו. בשנת התרפ"א נבחר לרבה הראשי של הקהילה המפוארת בסלוניקי שביוון, שם פעל רבות לחיזוק החינוך היהודי והציונות. בשנת התרפ"ג חזר לארץ וכיהן כרבה הראשי של תל אביב-יפו, תפקיד בו הטביע חותם משמעותי על צביונה הדתי של העיר העברית הראשונה. בשנת התרצ"ט נבחר לכהונת "הראשון לציון". הנהיג את היישוב בשעותיו הגורליות בזמן השואה ובמאבק המדיני להקמת המדינה. עם קום המדינה, היה שותף מלא, יחד עם עמיתו הגרי"א הרצוג, בעיצוב דמותה הרוחנית של מדינת ישראל ובמיסוד הרבנות הראשית. חיבורו המרכזי, שו"ת "משפטי עוזיאל", מתאפיין בהתמודדות אמיצה עם אתגרי הטכנולוגיה והמדינה המודרנית, ובגישה ממלכתית הרואה בתקומת ישראל "אתחלתא דגאולה".^ 45.
שו"ת משפט כהן - ענייני ארץ ישראל סימן קמג.^ 46.
רבי שלמה זלמן פינס (מחבר "מוסר המקרא"), התרל"ד-התשי"ד - תלמיד חכם מובהק ומחבר פורה, מדמויות הפאר של היהדות החרדית בציריך שבשווייץ. התפרסם בחליפת המכתבים הענפה שלו עם גדולי הדור ובראשם מרן הרב קוק, ובחיבוריו המעמיקים על התורה. נולד בעיירה רוז'ינוי שברוסיה הלבנה. בצעירותו למד בישיבות ליטא המפורסמות, וקנה את תורתו בישיבת טלז ובישיבת וולוז'ין המעטירה. נשא לאישה את מינה לבית וייה ועבר להתגורר בציריך שבשווייץ, שם עסק למחייתו במסחר בכימיקלים, אך עשה תורתו קבע ומלאכתו עראי. קיים קשרי ידידות אמיצים והתכתבות הלכתית ערה עם מרן הרב קוק. חיבר חיבורים חשובים המשלבים פרשנות, מחשבה ומוסר. ספרו המרכזי "מוסר המקרא" הוא פירוש נרחב לתורה, המבאר את הכתובים על דרך הפשט והמוסר בהיגיון ישר ובעמקות.^ 47.
משפטי שאול סימן קמז.^ 48.
הרב יששכר שלמה טייכטל (בעל "אם הבנים שמחה") (הונגריה), התרמ"ה-התש"ה - מחבר שו"ת "משנה שכיר" והספר "אם הבנים שמחה". למד בפרשבורג. שימש כרב, ראש ישיבה, דיין ומורה הוראה בקהילה היהודית הקטנה בעיירת המרפא פישטיאן, במחוז נייטרה שבמערב סלובקיה. עד פרוץ השואה החזיק, כרוב רבני הונגריה, בדעות אנטי-ציוניות ושלל כל שיתוף פעולה עם יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות, אף לצורך בניין הארץ. היה קשור אל הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאץ' בעל "מנחת אלעזר", שהיה מן המתנגדים החריפים ביותר של הציונות. בשנת התרצ"ו כתב מאמר בעיתון 'יידישע צייטונג', שיצא במונקאץ', ובו תמך בדעתו של הרב שפירא שבניין ארץ ישראל בידי הציונים הוא חילול הקודש ויגרום לטומאת הארץ. בשנת התש"ב ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הכיבוש הנאצי. לפני כן ביקש כי כתביו יוטמנו אצל גוי מסוים מחוץ לעיר, ולימים הוצאו הכתבים ממקום הטמנתם. אירועי השואה גרמו לרב לבחון מחדש את השקפותיו. הוא החל להתעמק בסוגיות הגלות והגאולה, וכתוצאה מחיבוטי נפש אלו, שינה את דעותיו והחל לתמוך בציונות ובעלייה לארץ. הספר "אם הבנים שמחה" נכתב ברובו בעליית גג בבית בו הסתתר מאימת הנאצים, בצטטו מאות מקורות מהזיכרון בלבד. עדי ראייה מספרים שנרצח בי"ג בשבט התש"ה על ידי אוקראיני ברכבת, כיוון שהגן על יהודי אחר שביקש מים (או לחם). על פי עדות של אחד הנוכחים, מילותיו האחרונות היו: "הפיצו את מעיינותי חוּצה"‏. ספריו הנוספים הם: "טוב יגאל" – דרשות, "אמונה צרופה בכור השואה"- שני כרכים של פרקי יומן והגות שנכתבו בשנות השואה, "משנה שכיר על התורה" ו"משנה שכיר על המועדים" (ב' חלקים).^ 49.
משנה שכיר על התורה פרשת מסעי.