ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
סובבתי לאיטי את המפתח בחור המנעול. עוד יום מעייף הגיע לסיומו, ואני כמהתי למעט מנוחה. הבית חשוך. לחצתי על מתג החשמל.
הי, מה זה? מכל עבר הביטו אלי פניהם של חברי, שפצחו בשירת - 'היום יום הולדת'. אשתי הפתיעה אותי לכבוד יום הולדת השבעים שלי ב - 'חיים שכאלה'. עייפותי פגה, איזה יופי.
בעצם, מהי משמעותו של יום הולדת, וכיצד נחגוג אותו?
הי, מה זה? מכל עבר הביטו אלי פניהם של חברי, שפצחו בשירת - 'היום יום הולדת'. אשתי הפתיעה אותי לכבוד יום הולדת השבעים שלי ב - 'חיים שכאלה'. עייפותי פגה, איזה יופי.
בעצם, מהי משמעותו של יום הולדת, וכיצד נחגוג אותו?
התחדשות של כוחות
הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת כרם ביבנה
בתורה מוזכר יום הולדת בקשר ללידת גוי - "יום הולדת את פרעה" (בראשית מ'). ובהערות שבספר תורה שלמה מביא - "רוב בני אדם מחבבים יום שהוא תשלום שנתן, שהוא כנגד אותו היום שנולד ושמחים בו ועושים בו משתה... ועד עתה זה המנהג אצל מלכי גוג שאנחנו בעבדותם, גם שאר האומות התלויים עליהם... עושים יום הולדתם סעודה גדולה".
האם באמת יש ליום זה משמעות? הירושלמי (ר"ה ג', ח') מספר - "עמלק כושפן היה (מכשף היה). מה היה עושה, היה מעמיד בני אדם ביום גנוסיא (הולדת) שלו לומר לא במהרה אדם נופל ביום גנוסיא שלו, מה עשה משה, ערבב את המזלות". ופירש קרבן העדה שעמלק "היה מעמיד למלחמה עם ישראל בני אדם ביום הולדתם, לומר, לא במהרה אדם ניזוק ביום מולדתו, שאז המזל השולט ביום ההוא עוזר לו".
לימדונו חז"ל שיום לידתו של אדם הוא יום שקיבל האדם שפע כוחות של חיים, ושפע זה חוזר בכל שנה ביום הלידה ומוסיף לו כוחות חיים. לכן צריך אדם לנצל יום זה בשני אופנים:
א. חשבון נפש - על האדם לברר לעצמו האם השתמש בכוחות שנתנו לו להגשים את ייעודו, או שמא ניצל אותם לדברים אנוכיים. בסידור עולת ראיה מפרש הרב זצ"ל שזהו תוכן הוידוי ביום הכיפורים - "אלוקי עד שלא נוצרתי איני כדאי, ועכשיו שנוצרתי כאילו לא נוצרתי". לכל אדם ייחוד ותפקיד משלו, לכן לא נוצר עד עתה כי לא היה צורך בו, ועכשיו שנוצרתי הריני בוגד בשליחותי וכאילו לא נוצרתי. כך מפרש הרב סולוביצ'יק זצ"ל את תפילת יום הכיפורים - "למען נחדל מעושק ידנו", שאין הכוונה דווקא לגזל, אלא לשימוש בכוחות שה' נתן לנו לצרכינו האנוכיים ולא למען שליחותינו המיוחדת. יום ההולדת הוא זמן נאות לברר את הפער בין מה שהיינו אמורים להשיג לבין מה שהשגנו.
ב. להוסיף טוב - ביום זה אנו מקבלים תוספת כוחות, ועלינו להשתמש בהם לדברים טובים כדי לפתוח בפני הכוחות האלו מסלול חיובי למשך כל השנה. בשם האדמו"ר מלובביץ' זצ"ל מוסרים, שיום ההולדת הוא זמן לחגוג את הלידה עצמה מתוך שמחה של תורה ומצוה. זה זמן להוסיף במתן צדקה, בתפילה ובלימוד תורה. רצוי לעלות לתורה ביום השבת שלפני יום ההולדת, ואם יש קריאת התורה ביום עצמו, יעלה גם באותו יום. מסופר על ר' ישראל מסלנט שהיה נותן ביום ההולדת צדקה כמניין השנים שהגיע אליהם ביום ההולדת, כך אנו מודים לה' על החיים שהעניק לנו, לא רק בפה, אלא במעשים, ומראים בזה, שמה שהשקיע בנו היה כדאי, ושבעתיד ננצל את הכוחות לרמה עליונה יותר.
מאזן שנתי
הרב מנחם ברוד שליט"א - עורך 'שיחת השבוע'
ההתייחסות המקובלת ליום-הולדת היא בבחינת "הפי בירט-דיי". יום עליז וקליל, עם בלונים צבעוניים ומתנות. לא פלא שאנשים מבוגרים נוטים לזלזל ביום הזה ולראות בו דבר שנועד בעבור ילדים.
האמת היא שיום-ההולדת הוא יום חשוב ורציני ביותר. זה יום של חשבון-נפש אישי. יום-ההולדת מציין את התבגרותו של האדם בשנה, וזה הזמן המתאים לעריכת ה'מאזן' של מעשיו בשנים שחלפו, לתקן את הדורש תיקון ולקבל על-עצמו החלטות טובות לגבי העתיד.
בספר המנהגים של חב"ד נאמר: "ביום ההולדת על האדם להתבודד, ולהעלות זיכרונותיו ולהתבונן בהם, והצריכים תיקון ותשובה (כלומר, אותם זיכרונות הדורשים תיקון ותשובה) - ישוב ויתקנם".
עוד נהוג לעלות לתורה ביום-ההולדת, אם הוא יום של קריאה בתורה, או בשבת שלפניו. ביום-ההולדת עצמו יש להוסיף בלימוד התורה, במתן צדקה ובכוונת התפילה. ביום הזה גם מתחלף פרק התהילים האישי שכל אחד ואחד אומר, על-פי גילו (מי שמלאו לו עשרים שנה, למשל, מתחיל לומר את פרק כא, מכיוון שהוא עומד עכשיו בשנה העשרים ואחת לחייו).
בגמרא נאמר, שביום-ההולדת גובר מזלו (הרוחני והגשמי) של האדם. הגמרא גם מספרת, שהמן הרשע קבע את יום השמדת היהודים לחודש אדר דווקא, משום שידע כי בחודש זה מת משה רבנו. אבל, מסיימת הגמרא, הוא לא ידע שבחודש אדר משה רבינו גם נולד, ולכן נחל מפלה. מכאן, שיום-הולדתו של צדיק הוא יום זכאי לכל כלל-ישראל!
רבים מגדולי-ישראל נהגו לערוך סעודה מיוחדת ביום-הולדתם, והדבר מוזכר גם בתלמוד. בקרב גדולי החסידות בולט הדבר עוד יותר. הבעל-שם-טוב, למשל, נהג לערוך סעודה מדי שנה ביום-הולדתו, בח"י באלול, והיה מגלה שמחה יתרה (עוד על רבים מגדולי ישראל וגדולי החסידות שנהגו לציין את יום-ההולדת, ומקורות מפורטים בעניין, אפשר למצוא בספר 'יום מלכנו', הוצאת 'קה"ת', תשד"מ).
כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע קרא לפרסם בציבור את מהותו ותוכנו של יום-ההולדת, כדי שהכול יהיו מוּדעים לחשיבותו של יום זה. כדאי לציין כאן, שבקרב עדות-המזרח מקובל הדבר עוד מקדמת-דנא, על-פי דברי ה'בן-איש-חי' (שנה ראשונה, פרשת ראה, סעי' יז): "ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום-טוב, וסימן יפה הוא, וכן נוהגים בביתנו".
תזכורת
הרב יצחק הלוי שליט"א - רב המועצה המקומית קרני שומרון
- החיבור הזה בנושא "יום אחד בביתנו" דומה מלה במלה לחיבורו של אחיך הגדול! - אמר המורה לתלמיד בקול חמור סבר.
- אין פלא! - הגיב התלמיד הקטן - כתבנו על אותו היום ועל אותו הבית...
פתחתי באנקדוטה זו, כדי להדגים שיום הולדת הוא עניין של חשבון נפש אישי ואיננו ניתן להעתקה - לא מאיש לרעהו ולא משנה לחברתה.
במישור העקרוני - מחד, אומרים בהלצה: "יום הולדת את פרעה!" (בראשית מ'), כלומר זהו מנהג של הגויים!
מאידך, הגמרא (מועד קטן כ"ח) מספרת על רב יוסף, שערך סעודה לחכמים ביום מלאות לו שישים, מפני שיצא מחשש עונש כרת. לפיכך, כתב בשו"ת בית דוד, שמותר לחוג יום הולדת שישים אלא שיש לסיים מסכת בסעודה זו, כדי שלא יראה הדבר כחוקות הגויים. והוסיף - שהיו מגדולי ישראל, שהתענו ביום הולדתם, וסיום המסכת פוטר מחובת התענית.
מקור המנהג להתענות ביום ההולדת, בכך שבלידה התינוק נחלץ ממצב סכנה, ולכן מתענים "על משקל" תענית בכורות, בערב הפסח, ויש שחגגו את הנס בסעודת מצווה (משנה ברורה תרצ"ז, ב'). וכך כתב הבן איש חי (פרשת ראה): "ויש נוהגין לעשות בכל שנה את יום הלידה ליום-טוב, וסימן יפה הוא! וכן נוהגים בביתנו". "כשיגיע לגיל שישים או שבעים, נכון ללבוש בגד חדש או יקח פרי חדש ויברך עליו "שהחיינו", ויכוון גם על שנותיו, ויש עושים סעודה, כשיגיעו לשבעים".
אנחנו עומדים בימי הספירה, בהם נצטווינו: "וספרתם לכם!" (ויקרא כ"ג), ודרשו חז"ל: "שתהא ספירה לכל אחד ואחד" (מנחות ס"ה). יש ספירה של הקופאית בסופרמרקט; ויש ספירה של השכיר, מקבל המשכורת. לכאורה אותה ספירה, אולם, יחי ההבדל! הראשונה - אדישה, אין זה נוגע אליה, אין זה הכסף שלה! השכיר, לעומתה, מתלהב מכל שקל. זה שלו!
התורה מבקשת לרמוז כאן: נצל את הזמן! הזמן הוא מצרך יקר ביותר, רגע עובר - אינו חוזר! בנה עוד נדבך בבניין האישיות שלך! כך גם יום ההולדת הוא זמן של עריכת מאזן - לעבר; וחשבון נפש - לעתיד.
בכל התורה כולה נאמר רק על ארבעה אישים הביטוי - "בא בימים": אברהם (בראשית כ"ד), שרה (בראשית ח"י), יהושע (פרק י"ג) ודוד (מל"א א'). הם באו עם ימים מנוצלים. הם הנציחו כל רגע בחייהם, שכן הזמן הוא מצרך יקר, וכלשון חכמי המוסר: העבר - אין! העתיד - עדיין! וההוה - כהרף עין! מי שמנצל את הזמן, הריהו חי תמיד .
הרב נריה זצ"ל נהג לספר ששאל פעם את תלמידיו: מי היה הרמב"ם? ואמנם, הם ידעו. לאחר מכן שאל: ומי הוא חודורוב? וגם את זאת הם ידעו - חודורוב היה שוערה המצטיין של נבחרת ישראל. ואזי הוסיף להקשות: ומי היה שוערה של הנבחרת בתקופת הרמב"ם? גיחכו התלמידים. פנה הרב אל תלמידיו ואמר: אתם רואים, ישנם אנשים שחיים רק לשעתם, אבל ישנם כאלה, שאנחנו חיים אותם בתוכנו! אלו הם אנשים שהותירו מאחוריהם שובל ארוך של עשייה, הנהגות, תורה וחיים! זוהי משמעותו של יום ההולדת אצלנו!
האם מותר לפנות למקובלים?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
הלכות שטיפת כלים בשבת
ריסוק קרח בשבת- סוחט או מוליד?
מהות ספר ויקרא ופרשת זכור
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
