שתי נטיות מתרוצצות הננו פוגשים בנפש האדם, לשתי מגמות מחולפות. נטיה למלא את כל שאיפת הרע, את כל התאות היותר שפלות, בין מצד החומר בין מצד הרוח, שהן עוד מתרחבות ומסבכות בעוזן את האדם, כקנאה ושנאה וכיוצא בהן, - ולעומתה לא נוכל להתעלם מלראות את שאיפת הטוב, המתגלה לפעמים ברוחו של אדם, שכל העולם כולו כדאי הוא לה, להשכילו ולהיטיבו, ולמלאות אותו חסד אהבה ואורה. אבל כל נטיה חפצה להתגדר בלבדה ולהיות היא השלטת בקרב הלב ומלאה את כל רוח ונפש. והניגוד הזה הוא מרעיש את הלב וממלא את החיים חלחלות, והאדם מתאמץ תמיד איך להשלים בקרבו השלמה פנימית, ובלבד שיחדלו ממנו מצוקות נפשו. והשלום מתכונן על ידי כבישת אחד מן הצדדים בדרך כניעה לצד השני, או - מה שהוא למעלה מזה - בדרך כריתות ברית והתאחדות גמורה, באופן שהצד המנגד מתהפך כולו עם כל כחותיו להצד שכנגדו לחם.
על כן ישנם שני דרכים בהשאיפה לההשואה של התשוקות, שיסודי חיי האדם, הפרטי והחברותי, נבנים עליהן. והם הם הלוקחים את המקום היותר גדול בכל ערכי החיים וסעיפיהם. הדרך האחד הוא דרך הירידה, כלומר להדריך את האדם בחינוך כזה עד אשר סוף-כל-סוף ישתקע קול האלוהים אשר בלבבו, ויהיה כולו יכול להיות מסור לשאיפותיו המוטבעות בעומק חומרו, ויצר הרע של הכעס והתאוה השנאה והזדון שבנפשו, וזאת היא מחשבת הרשעה, המקפלת את החלק היותר חזק שבקיבוצים האנושיים. הדרך השנייה היא דרך העליה, לבקש לחנך את האדם עד שיבא למרום המטרה, שרק קול האלוהים ישמע בלבבו, ורק הטוב האור החסד והאהבה יהיו חלקו, זה הדרך הולך ונכבש לאטו, בצעדים מדודים ובאופן חשאי למאד.
באומות הוגלמה בישראל השאיפה אל השלום העליון, השלום האמיתי, שהוא בטוח בנצחונו, אף על פי שדרכו רחוקה והיא עומדת בקשר מלחמה נגד השאיפה ההפוכה, אשר סופה לפול ולהוכיח את אפסותה לעין כל, ואז יהיה ד' אחד ושמו אחד.

בדברים נוקבים אלה, בציור מלא עוז ועוצמה, מתאר הרב, בלי הנחות ובלי פשרות, את הטבע האנושי. שתי נטיות , שתי שאיפות עיקריות מתרוצצות בקרבו. כביכול, שתי נטיות אלה שקולות הן, וההתרוצצות ביניהן יכולה לבוא לידי סיום המאבק באחת משתי דרכים: אם באופן זמני - בדרך של כניעה וכיבוש, ואם בדרך החלטית ועמוקה יותר, על ידי הצטרפות. הכיבוש וההצטרפות, יכולים להיות לשני הצדדים: הצד הרע יכול לכבוש את הצד הטוב ולהכניע אותו, ואפילו לגרום לו להתהפך ולהצטרף אליו. הדבר המפלצתי ביותר הוא, כאשר בשם ערכים גדולים, כמו קדושה, רוממות, ענווה וטהרה, עושים את הדברים האיומים ביותר. ולצערנו, דברים כאלה אכן התרחשו, וכאשר מתבוננים בהם, רואים שהם הצליחו בגלל שהטוב שהיה בתוך הרע פיתה את האנשים, ועל ידי כך העצים את הרע עד למעמקי תהום.