האם טוב ליהנות מהחיים? | רבנים שונים | בית המדרש

מדורים
בימה תורנית

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
שיעורים נוספים

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

נפתלי בן גילה

5 דק' קריאה

חופש. אני שוכב על הדשא בחצר של הצימר, נהנה מהנוף האדיר שנפרש מולי ומהרוח המדהימה של האזור. אה... החיים הטובים - ים, טיולים, בריכה. ראש טוב. שרק ימשיך כך.
ופתאום מתגנבת מחשבה מטרידה למוחי - האם טוב ליהנות מהחיים?

חיים של קודש
הרב ראובן הילר שליט"א - רב בהוד השרון
לפני שנים רבות, סיפר לי הרב אברהם רמר זצ"ל, מעשה בתלמיד ישיבה שסיפר לרב הנזיר על כוונתו לעזוב את הישיבה, ולעבור לישיבה אחרת כחלק משבירת מידת הגאווה. אמר לו הנזיר: "בחוץ לארץ יש דרך של עבודת ד' על ידי 'שבירת המידות', אך כאן בארץ ישראל הדרך היא 'בניית המידות' מתוך נחת ושמחה ולא מתוך מלחמה פנימית".
באמירה זו של ה'נזיר' ישנו חידוש גדול, והיא מבטאת דרך שונה בעבודת ה', מדרכם של רוב ספרי המוסר המדגישים את אפסיות העולם הזה, שהוא כל כולו רק הכנה לעולם הבא, ולכן עלינו לעסוק הרבה בסיגוף הגוף ובבריחה מהנאות העולם.
אולם, חשוב לדעת, שגם בארץ ישראל ההנאה מהעולם הזה אינה כה פשוטה, כפי שניתן ללמוד מחייו של רבי אלעזר בן ערך. רבי אלעזר היה גדול תלמידיו של רבי יוחנן בן זכאי (אבות ב' ח'), בקיא במעשה מרכבה (חגיגה י"ד), ולמרות זאת אין לנו אף משנה של הלכה בשמו, מפני שהוא נמשך בעצת אשתו אחר הנאות חומריות ושכח כל תלמודו (שבת קמ"ז). בסיבה זו תולה הגמרא (שם) את יציאת עשרת השבטים ראשונים לגלות על שהיו שקועים בהנאות העולם.
נמצא שבארץ ישראל חייבים אנו לפלס דרך מיוחדת לקשר עם הנאות החיים, כי בארץ ישראל איננו לוחמים נגד הטבע אלא שואפים לקדש אותו, ואי אפשר לקדש משהו שאתה אויב לו. לשם כך, עלינו להגדיר לעצמנו - א. מהי המטרה שלנו בעולם הזה. ב. מהי השיטה להשיג את המטרה. ג. מהן התוצאות הנלוות.
המטרה היא בוודאי לקדש ולרומם את המציאות כולה. הדרך לעשות זאת כאן בארץ הקודש הינה מתוך יחס חיובי של חיבה לעולם הגשמי שסובב אותנו ולא מתוך מלחמה בו, וההנאה היא ביטוי לקשר האהבה והסימפטיה שלנו אל המציאות. אך חשוב להבין שההנאה איננה מטרה בפני עצמה, אלא היא אמצעי להשיג את המטרה או תוצאה נלווית.
חז"ל (ברכות נ"ז) מלמדים אותנו, ששלושה דברים מרחיבים דעתו של אדם - דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים. ההנאה במקרים אלו הינה אמצעי ללימוד תורה בנוחות ובהרחבת הדעת. מאידך - ישנן מצוות רבות כמו אלו הקשורות באכילה, מצוות פריה ורביה ועוד, שבהן ההנאה הינה תוצאה נלווית של המצוה. דוגמא יפה מובאת במשנה (מעשר שני ה', י"ג) שמבארת את הפסוק: "השקיפה ממעון קדשך... וברך את... ואת האדמה אשר נתת לנו..." - שתתן טעם טוב בפירות ". כלומר אנו מתפללים, שכשנקיים את מצוות ישוב הארץ, ונעבד את אדמותיה, נעשה זאת מתוך קשר של אהבה לארץ, אהבה רוחנית שיורדת לתוך תוכו של העולם הגשמי עד העידון שבטעם הטוב של הפירות.

ליהנות על פי התורה
הרב שלמה בן-אליהו שליט"א - רב המועצה האזורית מטה-אשר
שאלה זו תלויה במחלוקת - אם הנזירות והפרישות היא חיובית או לא. אולם, נדמה ששאלה זו הוכרעה כסוברים שהנזיר מביא קורבן "על שציער את עצמו מן היין", משמע שאם יש יין בעולם, חובה עלינו להשתמש בו נכון.
ראיות נוספות לכיוון זה מצינו במדרש: "אמר ה'.. עולם יפה בראתי בשבילך, תן דעתך שלא תקלקל את עולמי", ובמסכת ברכות: "'סוף דבר הכול נשמע...את מצוותיו שמור...' - כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, ואמר בן דוסא: כל הברואים נבראו בשבילי ואני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".
וכן בתלמוד ירושלמי בעניין ברכת שהחיינו - "עתיד אדם ליתן את הדין על מה שראו עיניו ולא אכל". משמעו של דבר - אם יש לך כסף לקנות פרי חדש, קנה, תהנה, אכול וברך לפני זה את ה' על שנתן לך את כל הטוב הזה.
היטיב להגדיר זאת הרמח"ל בשרטטו את תפקיד ויעוד האדם בעולם - "שידע האדם מה חובתו בעולמו... להתענג על ה' וליהנות מזיו שכינתו". ריבונו של עולם רוצה שנשתמש בעולם היפה שברא, נודה לו על כך בפה מלא - ערב ובוקר וצהריים בכל יום תמיד, ויתקיים בנו "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו".
כמובן, שרק שימוש נכון בעולם יוביל לתוצאה זו. שימוש נכון הוא שימוש על פי הדרכת התורה והכוונת חכמים, כפי שסיכמו חכמי ההלכה. זהו השימוש היעיל ביותר, כי התורה היא התוכנית של העולם. התורה היא הוראות ההפעלה לעולם מאת מי שבראו ויצרו, לכן רק הוראותיו מבטיחות שימוש נכון ויעיל בעולם.
אין פסול בדרך עבודת ה' הזו, ההיפך הוא הנכון, חובה עלינו ליהנות בימי חדלנו מן העולם היפה שה' ברא, כי רק ב-120 שנות חיינו נוכל להודות לה', שהרי "לא המתים יהללו י-ה..."
בדרך זו הלכו חכמי הקבלה, שהדריכונו לקדש את העולם על ידי שנשתמש בו כראוי. כל אכילה, שתייה, טיול, שיחה וכדומה... יכולים להתקדש על ידנו אם רק נחשוב על כך ונדע את מטרת העולם (אגרת הקודש לרמב"ן).
הרשים אותי במיוחד דברי מורנו ה'בן איש חי', כפי שמרבה להזכיר מורנו הראשל"צ הרב מרדכי אליהו שליט"א, שה' ישלח לו רפואה שלימה, שכתב ותיקן - "לשם יחוד... לפני כל פעולה, אפילו לפני טיול, אכילה ושאר תענוגי העולם...". אנו מתענגים לשמו על פי ציוויו ובכך בעז"ה נוכל להפוך אפילו את הנגע לעונג, והיה זה שכרנו.

ליהנות! (בכשרות)
הרב נתנאל יוסיפון שליט"א - ר"מ בישיבה הגבוהה מצפה יריחו
טבע מוזר יש לו לאדם - פעמים רבות אנו משוכנעים שאסור לנו ליהנות בעולם. לעיתים, אף כשאנו נהנים וטוב לנו בעולם, אנו מצפים-חוששים בסתר ליבנו, שהנה הנה הכול יחלוף ומאורע רע יבוא לעולם, חלילה, וישכיח את כל הטוב שקדם לו. כביכול, גזירה היא בעולם, שאת שבע שנות השבע יבלעו שבע שנות רעב, ולא נודע כי באו אל קרבנה.
בעם ישראל, יש מי שיבסס תפיסה זו על השקפה תורנית, שלפיה "אסור לו לאדם ליהנות מן העולם הזה". העולם הגשמי הוא ניסיון לאדם, והנהנה ממנו נכשל בניסיון והתרחק מאלוקים. לכיוון רוחני זה יש בוודאי על מה שיסמוך, כדוגמת דברי 'חובת הלבבות': "כל מה שיוסיף הגוף בניין יוסיף השכל חורבן", אך בשורות ספורות אלו ברצוני להביא מספר נקודות למחשבה, המבססות מן השורש את דברי גדולי הדורות האחרונים, שבדורותינו עם צאתנו ממארת הגלות לארץ ישראל עלינו ליהנות מיפי החיים .
ראשית - כולם, (כולל הסגפנים הגדולים ביותר), מודים שעלינו להודות לה' על כל הטוב הגשמי אשר גמלנו. אם טוב זה הוא ניסיון מאת ה', שמטרתו להסיט אותנו מעבודתו יתברך, ותפקידנו לצלוח אותו בשלום בלא שנהנה ממנו, הרי אין כאן טובה כי אם פוטנציאל לרעה?
שנית - האדם מצוּוֵה לגמול חסד עם העני ומי שחסר לו. מצוה זו כוללת לא רק את צורכי הקיום המינימליים של העני, אלא עלינו לתת לו "די מחסורו אשר יחסר לו". אם העני היה עשיר בעברו והתרגל לסעודות דשנות עלינו לספק לו אותם (כתובות ס"ז). הכיצד? האם איננו גומלים לו בכך רעה בהסיטנו אותו מעבודת ה'?
בנוסף - ישנה מצוה לשמח אנשים עצובים, ואותם אנשים שהיו בדחנים ומשמחים אנשים עצובים נקראו בגמרא (תענית כ"ב) "בני עולם הבא". אם כן, האם אין לאדם מצוה לשמח את עצמו?
אם כן, מנקודות אלו (ונוספות) עולה, שטוב לו לאדם ליהנות ולשמוח מהעולם הזה. ואכן הברכות על האוכל נקראות 'ברכות הנהנין ', וכפי שמבאר המשנה ברורה (סימן ו', א') את כוונת הברכות הללו: "יכוון ליבו לשם בוראו אשר הפליא חסדו עימו ונתן לו הפירות או הלחם ליהנות מהם". ואנו מודים לה' לא רק על צורכי החיים ההכרחיים, אלא גם על המראות המהנים - "שלא חיסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". ולכן נאמר בירושלמי סוף קידושין: "עתיד אדם לתת דין וחשבון על כל מה שראתה עינו ולא אכל", ובגלל זה ר' אלעזר היה חוסך כסף וקונה מהדברים המחדשים בכל שנה, ומפרש קרבן העדה: כדי "ליתן שבח והודיה לה' על שברא בריות טובות ליהנות בהם בני אדם".
אמת, דרך זו מסוכנת היא מפני שהאדם יכול בקלות לשקוע בהנאות העולם ולשכוח את ה', ובאמת המשפט השלם הוא - "אסור לו לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה", כלומר - ההנאה טובה היא אבל רק לאחר שהאדם מחבר אותה לה'. לפיכך, עלינו למצוא דרכים ליהנות מהעולם ולחברו לה' . "אם כל יופי חי, לא הדר שירת קודש, אך זרם אש זרה בך יעוררו, סורה מני סורה הריני לך אסורה... ודור יקום וחי ישיר ליופי וחיים... וההויה כלה לו תדובב: בחירי הריני לך מותרת" (לחשי ההויה לראי"ה קוק).

שיעורים נוספים

בימה תורנית