ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

בית רוז'ין וארץ ישראל ;">

בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

תשס"ח

בית רוז'ין וארץ ישראל


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
אסתר בת רחל

אפשרויות התקשרות לארץ ישראל
לפני כחודש כתבתי מאמר בו ניסיתי להבין את הסיבה ליחסם המיוחד של צדיקי בית רוז'ין לארץ ישראל. כתבתי כי יתכן שההיפתחות של תנועת החסידות לטבע בחוץ לארץ, היוותה תחליף להשתוקקות לאדמת הקודש של ארץ ישראל. שתיית המשקה החריף בחברותא היוותה תחליף לשמחה הממשית שבחיים לאומיים בריאים. כביכול נמצא מרפא לחולי הגלות. מה שהועיל ליהודי בגולה להפיג מעט את הצער והייאוש ולנטוע בו אמונה בחיים היהודיים, החליש את הכיסופים הנדרשים לארץ ישראל ולגאולת העם. וכך יכלו להסתפק ב'בחינת ארץ ישראל' בלבד.
אולם דווקא ההנהגה המלכותית של רבי ישראל מרוז'ין, שמתוך ייחוסו ותחושת שליחות פנימית נהג כמלך, היא ששימרה אצל ממשיכיו, אדמו"רי בית רוז'ין, את הגעגועים העצומים לבניין העם והארץ.

דרכים להתקשרות לארץ ישראל
אפשר להתקשר לארץ ישראל מצד החיוב ההלכתי, מתוך המצווה הגדולה ליישב את הארץ וכל שאר המצוות התלויות בארץ. אפשר להתקשר לארץ מסיבות רוחניות, כדי להשיג מתוך קדושתה השגות עליונות, וכפי שרבים מגדולי המקובלים חיו בארץ ישראל או לפחות היו מקושרים אליה מאוד. אפשר להתקשר לארץ מתוך הכרה שהמצב בגלות נעשה חסר סיכוי, ומוכרחים לברוח מהגלות (גם הרב ריינס היה שותף לתפישה זו). ואפשר להתקשר לארץ כדי להחזיר את כבודם של ישראל, להקים את סוכת דוד הנופלת, להסיר את חרפת הגלות. סוג זה של התקשרות אינו מאפשר להתפשר עם המצב בגלות - כך הוא בית רוז'ין.

בית הכנסת 'תפארת ישראל'
הקשר של רבי ישראל מרוז'ין לארץ לא התבטא רק בשירי כיסופים. הוא היה אחד האחראים על ההתרמה למען יושבי הארץ, והיה מתעניין תדיר במצבה של ארץ ישראל ובמצבם של היהודים שנאחזים בה.
ביוזמתו קנה חסידו ר' ניסן בק שטח חשוב סמוך לכותל המערבי (שהצאר הרוסי זמם להקים עליו כנסיה) כדי להקים עליו בית כנסת מפואר. בניית בית הכנסת הסתיימה לאחר פטירת רבי ישראל מרוז'ין, ועל שמו נקרא בית הכנסת 'תפארת ישראל'. לאחר מלחמת השחרור הערבים החריבו את בית הכנסת.

אחריות לאחדות ישראל
מתוך התפישה המלכותית והאחריות לכלל ישראל, לא יכלו אדמו"רי בית רוז'ין להסכים להפרדת הקהילות, היינו שיבדלו החרדים משאר ישראל.
כמאה שנה לאחר הסתלקות רבי ישראל מרוז'ין, בעקבות הכיבוש הרוסי של אזורי מגוריהם, הגיעו כמה מאדמו"רי בית רוז'ין לוינה. בקשו ראשי הקהילה החרדית הנפרדת 'עדת היראים' שהאדמו"רים וחסידיהם יצטרפו לקהילתם. השאלה הובאה לפני רבי ישראל מטשורטקוב.
שאל אותם הרבי, כמה יהודים יש בקהילתכם? ענו: עשרת אלפים. וכמה יהודים יש בכל וינה? השיבו: מאתיים אלף. אמר להם הרבי מטשורטקוב, רוצים אתם שאצטמצם באהבת ישראל ממאתים אלף לעשרת אלפים? דבר זה הינו נגד שיטת אבותי הקדושים. אדרבה, מדבריכם רואה אני שמצב היהדות בשטח הדת פרוץ וגרוע מכל הבחינות, ועל כן יש לעשות מאמצים רבים לתקנת הכלל.
וכך מסופר לאחר מכן, שהאדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין ביטל את היוזמה להקים קהילה נפרדת בתל אביב לחרדים, ושוב מתוך אחריות לאחדות ישראל.
אולי זו הסיבה שבעל 'אהלי יעקב' תמך בהגנה ולא במחתרות אצ"ל ולח"י, באשר רצה שכולם יחד יפעלו תחת הנהגה אחת, וארגון ההגנה ייצג את רוב הציבור המאורגן.

פתיחות

תכונת המלכות גם קשורה למידת הפתיחות של צדיקי בית רוז'ין, שלא יכלו לנהוג בקנאות, כי המלך הלא צריך לבטא את כל עמו, על כל גווניו. וכך גם בחכמת הקבלה, מידת המלכות היא רבת אנפין, וכל הספירות מתנוצצות בה.
פעם סיפר אחד מחסידיו לרבי אברהם יעקב האדמו"ר מסדיגורה (תרמ"ד-תשכ"א) שהוא מקבל את עיתונם של קנאי ירושלים. הוא חשב שהרבי ישבח אותו על כך. אבל הרבי אמר: "קיצונים היו בכל הדורות - בזמן אבי ובזמן סבי - והם (אבותי הקדושים) אמרו על קיצונים אלו שהם לכאורה נגד התורה, שהרי הם בשיטתם מצמצמים ומבטלים את רוב כלל ישראל, ואילו התורה אומרת והנכם היום ככוכבי השמים לרוב".

תוספות מהרב ד"ר יצחק אלפסי
במאמר הנזכר כתבתי כי האדמו"ר רבי ישראל מוהסיטאין הפסיק להשתתף בכינוסי מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל' מפני שלא דיברו שם מספיק על ארץ ישראל ואף היו שדיברו בגנותה.
כהמשך לכך זכיתי לקבל מכתב מהרב ד"ר יצחק אלפסי (מחבר עשרות ספרים על תולדות החסידות). בתוך המכתב ציטט זכרונות שכתב ר' אליעזר סירקיס, שהיה ממנהיגי 'אגודת ישראל' (אחיו ר' דניאל היה ממנהיגי המזרחי), ועל פי הוראת האדמו"ר מגור נסע יחד עם האדמו"ר מסוקולוב, הרב מבנדין והרב מסאניק אל האדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין כדי לשכנעו להצטרף ל'אגודת ישראל'. אגב, אפשר ללמוד מכך עד כמה היתה חשובה עמדתו של הרבי מהוסיאטין בעיני גדולי התורה והחסידות.
ואלו חלק מדבריו: "הגענו לביתו, בית נאה ונהדר בתוך עיר וינה, וגם מרוהט יפה וכלים נאים. והוא קיבל אותנו בכל הכבוד וגם הגיש יין ומגדנות. ספרתי לו על כל פעולותינו בארץ ישראל וגם על המלחמות בין היראים שם. הוא שמח איתי שמחה גדולה עד מאוד, כמה פעמים החזיק ידי בידו. שאל על משפחתי ועל עסקי. האדמו"ר מסוקולוב וגם הרב מבנדין שאלוהו מדוע הוא עומד מרחוק ואינו לוקח חבל ב'אגודת ישראל'. הוא השיב, שכמעט כל החסידים שלו משתייכים ל'אגודה'... ובפרט שהאדמו"ר מצ'ורטקוב (קרובו) הוא ב'אגודת ישראל', ויש לו טעמים כמוסים שבגללם הוא רוצה להיות בשב ואל תעשה... ואמר שאין הוא מתנגד חלילה להאגודה...". אמנם חתנו ממשיכו, האדמו"ר רבי יעקב פרידמן, בעל הספר החשוב 'אהלי יעקב', תמך באופן ברור ב'מזרחי', ואף התווכח על כך בתקיפות עם האורחים הנכבדים.

תוספת מר' יוסף שפירא
עוד זכיתי לקבל תגובה מהמורה הידוע למתמטיקה מ'התיכון לבנות מזרחי' בחיפה, ד"ר יוסף שפירא, מצאצאי הרבי מדרוהוביטש, שהעיר כי בנוסף להיות הרבי מדרוהוביטש בן של חתן האדמו"ר מסדיגורה, היה גם בן נכדתו של ר' ישראל מרוז'ין.
הרב מ"צ נריה זצ"ל בספרו 'לקוטי הראי"ה' ח"ב הקדיש פרק לרבי חיים מאיר יחיאל שפירא מדרוהוביטש (תרכ"ד-תרפ"ד). ואזכיר כמה עובדות חשובות מהמובא שם.
הרבי מדרוהוביטש היה מלא אהבה לה', לישראל ולארץ ישראל. כ-25 שנה שכן בדרוהוביטש, שהיתה עיר חשובה ומרכזית (עם בארות נפט), והעמיד שם את כל ענייני התורה והמצוות, ייסד בית דין והקים ישיבה. בית המדרש הגדול והיפה שלו עם ה'חצר' שאנשי דרוהוביטש בנו לו שמשו מחסה ומקלט לעניים ומסכנים. פעם התרכזו בדרוהוביטש 1600 פליטים מרוסיה, והרבי דאג לכל מחסורם.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נדד לווינה, כמו עוד אדמו"רים מבית רוז'ין, שם שכן שמונה שנים, ושם ייסד יחד עם קרובו ה'אהלי יעקב' חברה לישוב ארץ ישראל, שלימים הצטרפה למזרחי. בשנת תרפ"ב עלה לירושלים, ותוך זמן קצר נתחבב על כל חוגי הציבור. בירושלים נפגש עם רבה של ירושלים, מרן הרב קוק זצ"ל, שהתייחס אליו בהערכה וחיבה. ובמכתב אליו כתב: "לכבוד קדושת רב רחימאי הרב הצדיק המפורסם לשם ולתפארת בישראל, גזע ישישים, שרפי תרשישים..."
מרן הרב קוק קיווה כי בהשפעתו המרובה יקרב רחוקים לתורה ומצוות וחסידים רבים יעלו בעקבותיו לארץ. אולם למרבה הצער, בסוף קיץ תרפ"ג חלה הרבי מדרוהוביטש במחלה קשה, ובל' ניסן תרפ"ד נסתלק לעולמו.

שיחותיהם על העלייה לארץ
סיפר גבאי הרבי מדרוהוביטש כי בסוכות תרפ"ד, בשעה שמרן הרב קוק זצ"ל בא לבקר את הרבי מדרוהוביטש בחוליו, פתח הרבי ואמר: החסידים שאלו אותי, מדוע אני מזרז לעלות מפולין לארץ ישראל, והלא יש כאן צרות שמכים יהודים? עניתי להם: בפולין מכים יהודים משום שהם שם יותר מדאי, ואילו בארץ ישראל מכים יהודים משום שהם כאן פחות מדאי. ולכן התיקון לשתי הבעיות הוא שיותר יהודים יעלו לארץ.
נענה מרן הרב זצ"ל ואמר: גם אותי שאלו שאלה זו, והשבתי שהחילוק בין מצב היהודים בפולין למצבם בארץ ישראל הוא בזה: ישנם שני מצבים - מחלקת התנוונות מחמת זקנה, שכל אחד מתיירא ממנה, אע"פ שלעצמה אינה מסוכנת; ולעומת זה ישנו מצב מסוכן ממש, ובכל זאת כל אחד מעוניין בו - וזוהי לידה. הצרות שבחוץ לארץ אלו הן מחלות זקנה והתנוונות, ואילו הצרות שבארץ ישראל, עם כל הסכנות שבהן, חבלי לידה הם (ליקוטי הראיה ח"ב 83-84).
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il