בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • אחרי מות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יוסף בן גרציה

"שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן"

undefined

הרב יוסף כרמל

איר תשס"ט
3 דק' קריאה
שאלת מיתתם של שני בני אהרון מלוה אותנו מאז פרשת שמיני ופותחת גם את פרשתנו.
חז"ל והראשונים התייגעו להסביר את פשר עונשם הקשה, ביום כה שמח ומשמעותי בתולדות האומה - יום השכנת השכינה על המשכן וממילא על העם.
ננסה השבוע להסביר את שורש הענין, בכיוון חדש, המבוסס על בדיקת הביטוי "שְׁנֵי בְּנֵי" (ויקרא ט"ז א).
הסבר זה יכול להיות נכון אליבא דכל ההסברים, בביאור חטאם ביום השמיני.

לביטוי "שְׁנֵי בְּנֵי" שתי מקבילות בתורה:
הראשון: "וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי" (בראשית ל"ד כה).
השני: "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ וְאֶת בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה: וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן אֶל אָבִיו לֵאמֹר אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ תְּנָה אֹתוֹ עַל יָדִי וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ" (שם מ"ב לו-לז).

שני פסוקים אלה קשורים לחטא מכירת יוסף. הראשון נקשר לנושא בידי יעקב אבינו, המחבר את ביקורתו על מעשה שכם, עם ביקורתו על חטא מכירת יוסף. וז"ל:
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם: בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שם מ"ט ה-ז וברש"י שם).
אין צורך להסביר את הקשר של הפסוק השני. ראובן שמעון ולוי, אבדו את בכורתם - את הזכות להנהגה.
לפני שנציע את הסברנו, נקשה עוד קושיה אחת וננסה לתרצה.
מה פשר הצעתו התמוהה של ראובן "אֶת שְׁנֵי בָנַי תָּמִית", על איזה הגיון היא מבוססת? אומנם חז"ל העניקו לראובן את הכינוי "בכור שוטה" (רש"י שם), אף על פי כן אין אנו פטורים מהניסיון להבינה.
התורה קבעה "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה ... שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" (שמות כ"ב ג). התורה גם קבעה כי "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ מוֹת יוּמָת" (שם כ"א טז). אומנם במקרה זה, אי אפשר להטיל כפל, כי העונש הוא מיתה.

יהודה שמכר את יוסף, גם הציל אותו מידי שמעון ולוי (רש"י) שביקשו להרגו. לכן עונש המוות שלו, הומר בעונש המוות שהוטל על שני בניו, ער ואונן (שחטאו גם בעצמם ונתחייבו מיתה). כיון שכך, חזר הדין למקור והכפל נשאר על כנו.

ראובן שמציע את מות שני בניו, על אי החזרתו של בנימין, מחקה את דין השמים שהוטל על אחיו הצעיר. חז"ל מבקרים אותו, כי ברור שרק הקב"ה יכול לבחור בעונש שכזה ואלו יעקב בוודאי שלא יעשה זאת.
(בהזדמנות אחרת, בלנ"ד, ננסה להסביר מה הייתה ההווא אמינא של ראובן, כי יעקב כן יפעיל עונש שכזה).

שמעון שהיה שותף בכיר בחטא המכירה, בא על עונשו בדרך אחרת. לאחר הירידה הראשונה של האחים למצרים והפגישה הראשונה עם יוסף השליט, השליך יוסף את שמעון לכלא המצרי. בכך כביכול, גזר עליו עונש, של מידה כנגד מידה. וז"ל הכתוב: "וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" (שם מ"ב כד). כך מפורש ביונתן "וּדְבַר מִלְוַותְהוֹם יַת שִׁמְעוֹן דְיָעַט לְמִקְטְלֵיהּ וְכָפַת יָתֵיהּ קָמֵיהוֹן" (שם ועיינו גם ברש"י). גם אם עשה זאת רק לעיניהם (רש"י), ברור כי כלפי האחים ובני המשפחה האחרים, שמעון הופרד והוגלה מארצו וממשפחתו, כפי שעשה ליוסף.

אם כך, לוי היה היחיד, שעדיין לא שילם על המכירה. זמן הפרעון הגיע עתה. אהרון הכהן מנהיגו הרוחני של השבט כולו, מכפר ביום השכנת השכינה, על חטא העגל (=יוסף) וחטא מכירת יוסף (עיינו בדברינו לפרשת שמיני תשס"ח). הקטגור מקטרג ופורע את החוב, משני בני אהרון שחטאו "וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם" (ויקרא י' א).

דווקא בימים אלה, ימי זכרון והודיה,
הבה נתפלל כי גם בעת מחלוקת בין אחים (שהיא לגיטימית ומותרת ואפילו רצויה),
נדע לשמור על אחדות בלי דרישה לאחידות.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il