ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- שם מרדכי
- נושאים שונים
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא קמא
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אסתר בת רחל
" נכסים המיוחדין . למעוטי מאי?... במתניתא תנא: פרט לנכסי הפקר. היכי דמי? אילימא דנגח תורא דידן לתורא דהפקר, מאן תבע ליה ? אלא דנגח תורא דהפקר לתורא דידן, ליזיל וליתיה! בשקדם וזכה בו אחר . רבינא אמר: למעוטי נגח ואח"כ הקדיש, נגח ואח"כ הפקיר ."
בסוגיה מבואר, שאם שור שיש לו בעלים נגח שור של הפקר, הבעלים פטור. אך מכיוון שהדבר פשוט מאוד – אין לומר שהמשנה התכוונה לכך. למרות זאת, רש"י הסביר כך את המשנה; וזו לשונו במשנה לעיל:
"ונכסים המיוחדים - שיש להם בעלים, לאפוקי דהפקר, שאם הזקתי נכסים דהפקר פטור ובגמרא מפרש לה.
מדוע מפרש רש"י במשנה - פירוש שהסוגיה דוחה אותו?
קושי נוסף קיים גם בהמשך הסוגיה. באוקימתא הבאה, כאשר שור הפקר נגח שור שיש לו בעלים. הסוגיה מציעה פתרון לניזק - "ליזיל וליתיה!". אך הדברים טעונים ברור. אם כוונת הסוגיה היתה שהניזק יזכה בשור המופקר, לכאורה אין מקום לתמיהתה; שהרי "ליזיל וליתיה" אינו מבטל את החידוש, שבעלים של שור-מועד - שהפקיר את שורו - מצליח להיפטר מתשלום מלוא-הנזק! נחדד את הקושיה באמצעות דוגמה, כדלקמן.
שור-מועד השווה חמישים, שהפקירוהו בעליו, ואח"כ הזיק נזק של ארבע-מאות; אם לא היה בעליו מפקירו, היה בעליו צריך לשלם נזק שלם של ארבע-מאות; ועכשיו שהפקירו, וזכה בו הניזק - אינו משלם. נמצא שהפסיד שור ששווה חמישים - אך חסך לעצמו שלוש מאות וחמישים של שארית הנזק.
ואם נאמר, שהמקשן דן בשור-תם, ובכל מקרה לא היה משלם אלא מגופו; יקשה עליו - מדוע יעמיד את המשנה בשור-תם, ויתמה עליה.
שיטת רבנו-חננאל הרי"ף
רבנו חננאל והרי"ף הגדירו את ה"הפקר" באופן מיוחד, וממילא מיושבות השאלות שהקשינו.
ההגדרות המיוחדות של ההפקר מדויקות מלשון הסוגיה. הסוגיה מקשה "ליזיל וליתיה " והיא מתרצת "בשקדם וזכה בו אחר". מדוע הסוגיה פותחת ב"הבאה" ("ליתיה") ומסיימת ב"זכייה"? מדוע היא לא השתמשה בלשון אחידה והקשתה - "ליזיל וליזכי ביה"?
רבינו-חננאל יישב קושי זה, וכתב: "וכגון שקדם אחד וזכה בו". רבינו-חננאל מרמז שהבעיה היא בעצם הזכיה ; אבל אם היו תופסים את השור - שלא על מנת לזכות בו, - היה הניזק משתלם מלוא נזקו.
כך משמע גם מלשון הרי"ף, שכתב וזו לשון - "כגון דנגחיה תורא דהפקר לתורא דידן, ומקמי דליתפסיה , קדם וזכה בו אחר". הרי"ף מרמז, שרצון הניזק הוא לתפוס את השור, שלא על מנת לזכות בו; ואז ישתלם במלוא הנזק.
הרמב"ם פסק אף הוא כשיטת רבנו-חננאל והרי"ף, והדברים יבוארו לקמן.
דיוקי לשון ברמב"ם
זו לשון הרמב"ם בפרק ח' מהלכות נזקי ממון (הלכות ב'-ו'):
"שלמים שהזיקו גובה מבשרם ואינו גובה מן הבשר כנגד האימורין... וכיצד גובה , שיאכל הניזק וחבורתו מן הבשר בקדושה כנגד חצי נזק שלו... הלכה ד' : וכן שור ההפקר שהזיק פטור שנאמר 'שור רעהו' עד שיהיו הנכסים מיוחדים לבעלים, כיצד, שור ההפקר שנגח וקודם שיתפוש אותו הניזק עמד אחר וזכה בו הרי זה פטור , ולא עוד אלא שור המיוחד לבעלים שהזיק ואחר שהזיק הקדישו או הפקירו הרי זה פטור עד שיהיו לו בעלים בשעת היזקו ובשעת העמדה בדין. ...ושור של נכרי שנגח שור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם... שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה ממנו ... הלכה ז' : הקדישו המזיק הרי זה מוקדש - כדי שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון, ..."
הרמב"ם משתמש בהלכות-סמוכות אלו במילים "גובה" ו"אינו גובה" - ולעומתן בהלכה ד' במילה "פטור" ו"משלם". כמו כן, מהסתירה שבין הלכה ד' שם השור קדוש מעיקר הדין - לבין הלכה ז' שם אינו קדוש מעיקר הדין (אלא מטעם "שלא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון"); נראה שבהלכה ד' מדבר הרמב"ם דווקא בשור מועד; (ועיין ב"באר הגולה" בסימן ת"ו).
אלא שאם כך קשה, מדוע הדגיש הרמב"ם, שהפטור של הבעלים הוא רק אם לא תפש הניזק את השור? שהרי לכאורה, גם אם הניזק תפשו - אי אפשר להעמיד את הבעלים בדין, ואם הנזק גדול משווי השור הרי שהניזק הפסיד!
רבנו-חננאל והרי"ף והרמב"ם דייקו בלשון הסוגיה; ונקטו, שהסוגיה מניחה שהפקר אינו הקנאה גמורה; אלא הסתלקות של הבעלים מרכושם, ומתן רשות לכולם לעשות בו כל שירצו.
כל עוד יד כולם שווה, ויש לכולם אפשרות לזכות בהפקר, פטרה התורה את בעליו מלשלם את נזקיו. אולם אם נוצר מצב, שאין יד כולם שווה, וכגון שהניזק תופש את השור שלא על מנת לזכות בו, ומונע מאחרים לזכות בשור; מכיוון שבפועל אין יד כולם שווה בו, נמצא שהשור חזר למצבו הקודם - להיות מיוחד לבעליו; ואפשר לדונם, ולגבות מהם נזק שלם.
שיטת רש"י
רש"י סבור שזו מחלקת בין האמוראים כיצד להגדיר את ההפקר; ואמנם סוגיה זו בבבא-קמא הגדירה את ההפקר כהסתלקות, אך עיקר כשיטת רבא בסוגיה אחרת (בנדרים דף מ"ד ע"ב) שם משמע שהפקר הוא הקנאה. לפיכך הסביר רש"י במשנה את ההסבר שהסוגיה כאן מיאנה בו. 1
מאידך, רבנו-חננאל והרי"ף והרמב"ם סבורים שהבנת הסוגיה מדויקת גם בלשון המשנה 2 . המשנה האריכה בלשונה, וקראה להפקר בשם - "נכסים המיוחדין"; כדי להראות שההפקר אינו פוטר מצד עצמו, אלא כל זמן שהנכס אינו מיוחד לבעליו; אולם אם הניזק תפס אותו שלא כדי לזכות בו - חזר הנכס להיות מיוחד לבעליו – וישלם.
הפקר כ"הסתלקות" – בסוגית קניית קרקע מגוי
מקור נוסף עליו הסתמכו הרי"ף והרמב"ם, כשפסקו שההפקר נידון כהסתלקות הוא בסוגיה בבבא-בתרא דף נ"ד ע"ב, וזו לשונה:
"אמר רב יהודה אמר שמואל: נכסי עובד כוכבים הרי הן כמדבר, כל המחזיק בהן זכה בהן; מאי טעמא? עובד כוכבים מכי מטו זוזי לידיה אסתלק ליה, ישראל לא קני עד דמטי שטרא לידיה , הלכך הרי הן כמדבר, וכל המחזיק בהן זכה בהן."
זו לשון הרמב"ם בהלכות זכיה ומתנה פרק א' הלכה י"ד:
"עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל, קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים, אבל הקרקע אינו קונה אותו מישראל אלא בשטר ואינו מקנה אותו לישראל אלא בשטר שאין דעתו סומכת אלא על השטר, לפיכך ישראל שלקח שדה מן העכו"ם ונתן הדמים, וקודם שיחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה כדרך שמחזיקין בנכסי הגר זכה אחרון ונותן לראשון את הדמים , מפני שהעכו"ם מעת שלקח הדמים סלק רשותו וישראל לא קנה עד שיגיע השטר לידו ונמצאו נכסים אלו כנכסי מדבר שכל המחזיק בהן זכה."
מלשון הרמב"ם 3 משמע, שאע"פ שהעכו"ם הסתלק מן השדה, עדיין נחשב העכו"ם לבעליה. ולכן אם יכתוב העכו"ם שטר, ויספיק השטר להגיע ליד הקונה קודם שיזכה בו האחר; הושלם קניינו בשטר זה, ואי-אפשר יהיה לזכות בשדה. 4
מפשטות לשון "לא קני עד דמטי שטרא לידיה" - משמע כשיטת הרמב"ם. ואמנם הרמב"ן, שנקט שהפקר הוא הקנאה; הקשה, שמכיוון שאינה שייכת עוד לעכו"ם, לא יועיל השטר שיכתוב. לפיכך דחקו הרשב"ם והרמב"ן והרא"ש וראשונים נוספים את לשון הסוגיה; וביארו אותה בדרך אחרת, ועיין בנתה"מ בחו"מ סי' קצ"ד.
במאמרים הבאים נאריך בעזהשי"ת בביאור שיטת הרמב"ם - בהבנת מהות ההפקר.
^ 1.סגנון זה של רש"י, להסביר במשנה הסבר אחר מהסוגיה – נועד להראות את דעתו להלכה. סגנון זה מופיע במקומות נוספים, ועיין גם בגיטין דף פ"ו ע"א ברש"י בד"ה "ואם ניסת הולד כשר", ובתוס' שם בד"ה "שלשה גיטין פסולין".
^ 2.ועיין גם באנציקלופדיה תלמודית כרך י, [הפקר] טור נו הערה 73
^ 3.פסיקת הרמב"ם מבוססת על שיטת רב האי גאון.
^ 4.ואמנם ראשונים רבים כתבו, שהגעת השטר לא תועיל; אולם בשו"ע חו"מ סימן קצ"ד סע' ב' הביא המחבר את דעת הרמב"ם בסתמא, ואלו את דעתם הביא בסע' ג' רק בתור יש מי שאומר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
