בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופייך
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת רחל

פרשת פינחס - צניעות

undefined

הרב שמואל אליהו

תשס"ט
20 דק' קריאה
חזון השלום של בנות מדיין
בחטא של בנות מואב ומדיין מתו עשרים וארבע אלף מעם ישראל. כשהתורה מתארת את זכותו של פנחס היא אומרת שבגללו הקב"ה לא כילה "את בני ישראל". איך הגיעו בני ישראל לסכנת כליון כשהם כל כך קרובים לארץ ישראל? איך הם חוטאים בחטא כל כך חמור כשהם אחרי ארבעים שנה במדבר ביחד עם משה ואהרון, המשכן וענני הכבוד?
חכמינו מספרים שהחטא הזה בא לעם ישראל בלי כוונה. הם לא רצו לחטוא בו מלכתחילה. רק ויתרו לעצמם ויתורים קטנים בצניעות וכך התגלגלו לחטא כל כך חמור בעריות ועבודה זרה. וזו בדיוק הייתה עצת בלעם. להכניס אותם למדרון חלקלק שקל להיכנס אליו, והמתחיל לרדת בו מוצא לבסוף את עצמו נופל בזימה ובעבודה זרה היותר שפלה שיש.
ידע בלעם כי אם יהודי יצטרך לבחור בין בעל פעור לעבודת האלוקים שהוציאם ממצרים - בודאי שהוא לא ילך אחרי עץ ואבן. מה הייתה עצתו של האיש החכם להרע? אמר להם: תקימו קניון של אוהלים סביב מחנה ישראל. טבעו של קניון שהוא מושך סקרנים. כך ימשכו בני ישראל לטייל בשוק של מדיין, רק כדי לראות. אולי לקנות, אם ימצאו משהו זול. האם יש בזה איסור? בודאי שלא!
כמובן שיהיו שם גם חנויות של בגדים שהישראלים אוהבים. בפתח החנות תעמוד אשה מבוגרת שתציע לישראלים המסתובבים "כלי פשתן מבית שאן". וכי יש איסור לקנות בגדים יפים? בודאי שלא. יש בזה אפילו צד של מצווה. תוך כדי המשא ומתן מגיעה צעירה לבושה בגדים נאים ומספרת על "מבצע" בהנחה מיוחדת של בגדים, הבגדים שב"מבצע" נמצאים בתוך האוהל. הישראלי לא תכנן להיכנס לאוהל יחד עם הצעירה, חכמים לא גזרו עדיין על איסור יחוד. הוא מרגיש שזה לא ממש כשר, אבל המחיר טוב וזה רק לרגע.
בינתיים הבחורה מציעה לקונה לשתות משהו קר, יין טוב שיש לה במקרה באוהל. לא נעים לסרב. הוא לא תכנן לשתות פה יין, עוד לא נאסר יין של נכרים, הוא מרגיש שזה לא ממש כשר לשתות יין עם בחורה גויה צעירה. אבל לא נעים לפגוע בה, דרכי שלום. לא נימוסי. אולי אפילו חילול ה'. הוא שותה איתה קצת יין שמרומם את האווירה ומשחרר את המעצורים. תוך כדי שהיא מחפשת את הבגדים שבמבצע היא שואלת בתמימות. תגיד: "למה אנו אוהבין אתכם ואתה שונאים אותנו?" להוכחת הפתיחות והכנות שלה היא אומרת: "טול לך כלי זה חינם! הלא כולנו בני איש אחד. בני תרח אבי אברהם". היא אפילו לא מנסה להציע לו אוכל לא כשר. "אין אתם רוצים לאכול מזבחותינו ומבישולינו? הרי לך עגלים ותרנגולים שחטו כמצותכם ואכלו!" איזה מילים יפות! הישראלי מרגיש ממש עלוב ומצומצם מול הנדיבות והלב הפתוח שלה. וחושב בליבו: למה באמת להרבות שנאה בין יהודים לאינם יהודים? בואו נעשה את העולם אחד!!
קשה להתנגד לחזון כל כך יפה של אחדות ושלום, במיוחד כשבחורה נאה מציעה אותו תוך כדי שהיא מציעה יין טוב ומציעה גם את עצמה. "כיון שהיה תובעה, אמרה: "שחוט את התרנגול הזה ונבשל ונאכל עמך, וברשותך אני". כשבא לשחוט, אומרת לו: "איני שומעת עד שתשחטנו לפעור"
אָמַר לָהּ: הֲלֹא יְהוּדִי אֲנִי! אָמְרָה לוֹ: וּמָה אִכְפַּת לְךָ? כְּלוּם מְבַקְּשִׁים מִמְּךָ אֶלָּא פִּעוּר, וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁעֲבוֹדָתָהּ בְּכָךְ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֵינִי מַנִּיחָתְךָ, עַד שֶׁתִּכְפֹּר בְּתוֹרַת מֹשֶׁה רַבְּךָ. והוא נשטה אחריה ושוחטו לפעור ואוכל עמה ונצמד זו לזו".
(ע"פ סנהדרין קו. תנחומא בלק יח)

לוחמה מוסרית - באמצעות זנות וסמים
חכמינו בגמרא ובמדרש מספרים את הסיפור הזה למרות שהוא לא כל כך צנוע. הכל על מנת שנבין את העצה הגאונית של החכם הרשע הזה, בלעם. הוא ידע שאפשר להפיל את עם ישראל בקטנות. ויתור קטן פה וויתור קטן שם יביא לו את הכל. הוא צדק. עם ישראל עמד לפני כליון. הקב"ה אומר בעקבות מעשה פנחס: "לא כילתי את בני ישראל בקנאתי". הא למדת שאילולא פנחס - היה עם ישראל כלה מן העולם.
מה שבלעם לא לקח בחשבון הוא שיש בישראל אנשים כמו פינחס שילחמו בעצת הרשע שלו וינצחו. עם זאת השיג בלעם חלק מהמטרה. עשרים וארבע אלף אנשים מעם ישראל מתו במגיפה. כמעט כמו כל ההרוגים במלחמות ישראל במשך שישים שנה.
כל הפעולה הזאת נעשית בתכנון מוקדם של בלעם ובלק. הם השתמשו בבנות מואב ומדיין בשימוש ציני מתוך מטרה להחליש את ישראל ולשבור אותה. הם לא הצליחו לעצור את ישראל לא באמצעים צבאיים ולא בקללות. על כן הם משתמשים ב"לוחמה מוסרית" שתפורר את החברה הישראלית. שתחליש אותה עד שתתרסק. עצתו דומה מאוד לעצת אויבי ישראל בימינו. מזכירה מאוד את המאמצים שעושים בחיזבאללה להציף את מדינת ישראל בסמים. מאמצים שמצטרפים לארגון החמאס שמשתדל להבריח לארץ כל שנה אלפי פרוצות דרך גבול מצרים.

מה עושה הוותרנות ההלכתית?
זאת לא קונספירציה. חז"ל אומרים שזה היה התכנון של בלעם שהבין כי החולשות שלנו משרתות את המטרות שלו. הוא לקח את הוותרנות שאדם מוותר לעצמו בהלכות צניעות והפך אותה ללוחמה מדינית. במיוחד ש"אֱלקֵֹיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא".
יש כאלה שמוותרים בימינו וויתורים חמורים בהלכות צניעות בשם ההלכה. הכל מחמת לחצים חברתיים כאלו ואחרים. הם פוסקים בהלכות השייכות לכלל ישראל, למרות שאיש מהם לא קיבל סמכות לפסוק בהלכות כל כך חשובות וסבוכות. הם מתירים הלכות שנאסרו על ידי השולחן ערוך בכל מיני סברות שאין להם מקום בבית המדרש. וצריך להגיד להם די.
יזכר לטוב הרה"ג יהושע שפירא שליט"א ראש ישיבת רמת גן שעומד על משמר הקדושה והצניעות. הרב הזה יזם את הקמת "אינטרנט רימון" לעצור את המגיפה של האינטרנט הפרוץ. כעת הוא עומד בפרץ מול גל ה"היתרים" החדש המאיים על קדושת בית ישראל. השיעור של מו"ר הרב שליט"א נאמר במיוחד בנושא זה.

דברי הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א
הקדמה
אני מצטער שאני צריך לדבר על נושא זה. אבל כשיש רבנים שמתירים הלכות שאסור להתיר אותם, אנחנו חייבים לומר את דברינו. שלא יגידו "שתיקה כהודאה" מחמת ששתקנו משמע שאנחנו מסכימים איתם. ובכן השיעור הזה נאמר כדי שנדע כי אנחנו צריכים ללכת בדרך של התורה שמקובלת לנו מהר סיני. אין רשות לשום רב להורות הלכות על סמך מה שהוא חושב בליבו. מה היא המסורת שלנו בהלכות אלו של צניעות?

מחיצה - בבית המקדש
המשנה והגמרא מספרות על שמחת בית השואבה שהייתה בבית המקדש בחג הסוכות. שם נאמר: "מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו". המשנה במסכת סוכה (פרק ה ב) כותבת שכדי להגיע לשמחה זו היו עושים הכנות: "בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג, יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים, וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל". ומהו ה"תִּקּוּן הגָּדוֹל" שנעשה שם? בנו מרפסת בעזרת נשים, מעל המקום שבו היו הגברים רוקדים. כל זאת בכדי שבשמחת בית השואבה לא יהיו הנשים והגברים מעורבים זה בזה. שהיצר הרע לא יביא אותם להרהר הרהורי עבירה. שמתוך שהם מעורבים יחדיו הם עלולים לעבור על מה שכתוב בתורה: "ולא תתורו אחרי ללבבכם ואחרי עינכם".
הגמרא מקשה על כך ושואלת: מי התיר להם לשנות את מבנה בית המקדש ולבנות שם מרפסת? הרי כל התוכניות של בית המקדש נאמרו ברוח הקודש. כמו שנאמר על דוד המלך "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל". (סוכה נב. ד"ה א' כ"ח).
אָמַר רַב: הם סמכו על פסוק שנאמר בספר זכריה (יב) "וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד, מִשְׁפָּחוֹת בֵּית דָּוִד לְבַד וּנְשֵׁיהֶם לְבַד". אָמְרוּ, וַהֲלֹא דְּבָרִים קַל - וָחֹמֶר, וּמַה לֶעָתִיד לָבֹא, שֶׁהֵם עוֹסְקִים בְּהֵסְפֵּד, וְאֵין יֵצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָּהֶם, אָמְרָה תּוֹרָה: נָשִׁים לְבַד וַאֲנָשִׁים לְבַד. עַכְשָׁיו שֶׁעוֹסְקִין בִּשִׂמְחָה, וְיֵצֶר הָרַע מִתְגָּרֶה בָהֶן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה". לכן התירו להם לבנות בבית המקדש מרפסת לצורך הנשים.
דבר זה נקרא "תיקון גדול" לא בגלל שהמלאכה הייתה גדולה עליהם, אלא בגלל שהתערובת הזאת היא סכנה גדולה. שהקב"ה "שונא זימה" כמו שאמר בלעם לבלק: "אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא" (סנהדרין קו.)

מחיצה שגברים לא יראו את הנשים
הרמב"ם בפירושו למשניות והתוס' יום טוב הסבירו שיש כאן שתי תקנות: א] שהגברים והנשים לא מעורבים זה בזה. ב] שהנשים למעלה והגברים למטה, כדי שלא יסתכלו האנשים בנשים. שזה מביא לידי קלות ראש והרהורי עבירה, ושמא יבואו לידי קישוי או קרי בחצרות בית ה'.
ומכאן שכשעושים מחיצה היא צריכה להיות באופן שהגברים לא יראו את הנשים. לא רק סימן היכר ביניהם. פעם הייתי בארצות הברית בבית כנסת מפואר שבמפוארים שנקרא אורתודוקסי. בית כנסת שנבנה על ידי קהילה עשירה ביותר. הגברים והנשים ישבו באותו מפלס והייתה שם מחיצה בגובה נמוך שכל הנשים היו נראות כאילו הם בבית הכנסת בשעה שהיו עומדות על רגליהן, ולפעמים גם כשהיו יושבות. אמרתי להם שצריך לעשות מחיצה אמיתית שהגברים לא יראו את הנשים בעת התפילה. אמרו לי: שיש נשים רוצות להרגיש חלק מהקהל של בית הכנסת. אמרתי להם: שיעשו מחיצה מזכוכית כהה שרק מצד אחד אפשר לראות בה, ואז הנשים יראו את הכל כאילו הם ממש חלק מבית הכנסת. אמרו לי: זה דבר יקר. התפלאתי לראות שיש להם כסף לכל דבר של יופי ויוקרה ופתאום לדבר של קדושה שמקורו היה בבית המקדש, פתאום אין להם כסף. אמרתי להם: זו התרומה שלי. אני מוכן לשלם על המחיצה הזו מכספי. זה הביך אותם מאוד, כי הם רגילים תמיד לרבנים שבאים לבקש מהם תרומות. פתאום הם העניים שצריכים לקבל תרומה מאחרים.

"עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ - כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה"
הפסוק הזה נאמר על ידי הנביא הושע. (ד) ופירושו שהנפילה של עם ישראל מתחילה בכך שכשהוא צריך עצה חכמה הוא שואל את העץ מה דעתו. הוא מחליט שאם העץ יפול על ימין - מותר, ואם על שמאל - אסור. הוא לא שואל את אבותיו בעלי הנסיון. הוא לא שואל את זקני העם - "שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך", הוא עושה כל מיני סימנים ובודה מליבו. מתי זה קורה? כשיש "רוּחַ זְנוּנִים" בעולם שמתעה את האנשים. הם לא הולכים על פי מה מסורת התורה וההלכה וממציאים הלכות חדשות מליבם. "עַמִּי בְּעֵצוֹ יִשְׁאָל וּמַקְלוֹ יַגִּיד לוֹ" - למה? "כִּי רוּחַ זְנוּנִים הִתְעָה וַיִּזְנוּ מִתַּחַת אֱלֹהֵיהֶם".
חלק מה"הלכות" החדשות המומצאות היום הם שמותר לנשים ולגברים לשבת יחד בחתונות ואין בזה איסור. זה נגד הגמרא והשולחן ערוך והפוסקים כולם. ובמיוחד בחתונות שיושבים ביחד ולבושים בבגדים נאים ומסתכלים חלילה אחד על שני וזה אסור כי לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם. ועוברים לפעמים על "לא תחמוד אשת רעך" ושאר איסורים. אחר כך רוקדים יחד גברים ונשים. למה? כי זה חתונה ומצווה לשמח חתן וכלה. בתחילה רוקד איש עם אשתו, ואחר כך מחליפים נשים שרוקד אדם עם אשה אחרת. וכדי בזיון וקצף, שזה ממש התגרות ביצר הרע והיא מביאה לאדם קנאה ושנאה ותחרות מלבד כל הרעות האחרות שהוא עובר על דברי תורה בשאט נפש.
ולמה אדם לא שואל את אבותיו ורבותיו בעלי הנסיון. למה הוא שואל את מקלו? כי הוא רוצה קולות. הם אומרים " מי שמחמיר - הוא חמור". ואנחנו אומרים כי מי שמקל ראש עם אשת חבירו הוא גרוע מבהמה. בעלי החיים המפותחים יודעים לשמור על בני זוגן. הם לא הולכים מין עם שאינו מינו. הם לא הולכים זכר עם זכר ונקבה עם נקבה.
הגמרא אומרת (עירובין ק:) על הפסוק "מלפנו מבהמות ארץ, ומעוף השמים יחכמנו". מה הוא הלימוד (מלפנו - אולפן) שלומדים אצל בעלי החיים. "אמר רבי יוחנן אילמלא לא ניתנה תורה היינו למידין צניעות מחתול, וגזל מנמלה, ועריות מיונה, דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל".

ריקודים בבית המקדש
במסכת סוכה (נג.)
"תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, כְּשֶׁהָיָה שָׂמֵחַ שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, הָיָה נוֹטֵל שְׁמוֹנֶה אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדוֹ אַחַת, וְזוֹרְקָן כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְזוֹרֵק אַחַת וּמְקַבֵּל אַחַת, וְאֵין אַחַת מֵהֶן נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ, וּכְשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה - נוֹעֵץ שְׁנֵי גּוּדָלָיו בָּאָרֶץ וְשׁוֹחֶה וְנוֹשֵׁק אֶת הָרִצְפָּה וְזוֹקֵף, מַה שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת כֵּן".

למה דווקא נשיא ישראל מזרע בית דוד רוקד לפני כל ישראל? למה לא הייתה יכולה שום בריה לעשות מה שרבן גמליאל עושה? למה אם היו באים רקדנים ולהטוטנים ומבקשים לעשות כמותם - לא היו יכולים לעשות כן?
אפשר לומר שזה המשך של השמחה של דוד המלך. שהיה מכרכר לפני ארון הברית בכל עוז. מבני בניו עושה כן בבית המקדש ששם ארון הברית. הטעם המעשי הוא ששמחה היא דבר מרומם. חשוב ביותר. יכולה להביא את האדם לרוח הקודש. אבל צריך לשמור אותה מאוד שלא תתבלבל. בקלות רבה אפשר לעבור משמחה של מצווה לקלות ראש והוללות. לכן השאירו את ניהול השמחה של העם בידי גדולי הדור. הם גם יודעים גם לשמוח ולשמח. והם גם יודעים לשמור על גבולות השמחה, שתוביל לשיאים של רוחניות ולא לשיאים של הוללות.
יש מוצאים בהנהגתו של רבן גמליאל רמז להעברת התורה לדורות. הוא זורק אבוקה ומקבל אבוקה ויוצר שרשרת של אבוקות זוהרות. הכל רמז לתורה שהיא אש. "הלא כל דברי כאש נאום ה'". התורה היא אור אחד גדול "תורה אור" והיא עוברת בשרשרת הדורות מאיש לאיש כל אחד מקבל מחבירו ויוצר שרשרת אחת יפה ומופלאה. וזה היופי של תורת ישראל הפך האנשים השואלים בעצת המקלות.

קבלה ופריצות - לא הולכים ביחד
פעם הייתי בארצות הברית וראיתי חכם אחד שהולך עם ספר קבלה בידו לחוף הים ללמוד תורה. החכם הזה הקפיד שיהיה עירוב מהבית שלו לחוף הים שלא לטלטל את הספר הקדוש בשבת עד לחוף הים. שאלתי אותו איך הוא יושב בחוף הים שהנשים שם לא לבושות בצניעות. איך הוא בכלל נמצא שם? ואיך הוא יכול ללמוד תורה מול נשים לא צנועות. שזה ממש אסור?
הוא אמר לי שזה באמת קלקול איך שהן לבושות, אבל הוא בלימוד שלו מתקן אותם. אמרתי לו שהוא רק מקלקל את עצמו. ואולי גם את האחרים שיראו אותו וילמדו ממנו היתר לדברים אסורים. ואולי הוא לא מסית את עינו להסתכל בנשים אבל ממנו ילמדו אחרים שמותר ללכת בשבת לחוף הים ויגיעו לכל האיסורים האחרים.
זו דוגמא לבלבול של מישהו שמקלו יגיד לו. זה ברור כי היצר מנחה את האדם להמציא כאלה פסקי הלכה. ולהכתיר אותם ב"לשם שמים" הוא חושב לעצמו שהוא עושה מעשה של קדושה, וכל אחד מבין שהיצר הרע שלו ממציא לו את כל היתרים הללו.

ריקודים של נשים
אנחנו בעד השמחה. ואנחנו בעד הריקודים וגם נשים שרוצות לרקוד צריכות ללמוד ממרים הנביאה לרקוד בקדושה. הם רוקדות לעצמם והגברים רוקדים לעצמם.
כשעושים את הריקוד כדבעי מצליחים לסחוף את כל העם. בריקוד של מרים כתוב "וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת" (שמות טו). כל הנשים יצאו אחרי מרים בשירים ובמחולת. מה שלא היה אצל משה שלא כתוב שם: "אז ישיר משה וכל בני ישראל".
ובאמת היא מלמדת את כל הנשים לשיר את השיר של כל בני ישראל. למרות שהגאולה היא בזכות הנשים. כל הסיפור של הגאולה מתחיל מהיכולת שלהן לא להכנע לגזירות של פרעה. לא לאבד את האמונה. היכולת שלהן למשוך את הגברים להאמין בשבועת ה'. הכל התחיל מהן כמו שמופיע בתחילת ספר שמות עם המילדות.
עם זאת מרים הנביאה מלמדת אותן לא להקים משהו נבדל שונה מכל הציבור. היא אומרת להן למרות שהגאולה בזכותינו אנחנו חלק מכל ישראל. אנחנו הולכות אחרי משה. הוא שר "אָשִׁירָה לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" גם אנחנו נאמר "שִׁירוּ לה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם".
חכמינו אמרו שתופים לא מכינים ברגע אחד. זה תהליך ארוך של יבוש העור וכו'. מנין היו לכל הנשים של עם ישראל תופים? מהאמונה שלהן. מהאמונה שלהן בגאולה שתבוא. בשמחה שתהיה. הכינו מראש במצרים תופים, אמונה שהמובילות שלה היו יוכבד ומרים. והתופים הללו עשו קול גדול כל כך שהגברים לא ישמעו את קולן של הנשים השרות. שכשכל ישראל מודים להקב"ה לא יכנס שם צליל של יצר הרע.

רבנים: חזרו בכם!
חכמינו אומרים שבעקבתא דמשיחא "פני הדור כפני הכלב". למה דווקא כלב? כי הכלב תמיד רץ לפני אדונו. ומנין יודע לאן ללכת. הוא מסתכל אחורה לראות לאן הולך אדונו רוצה ללכת ולשם הוא מושך את אדונו. כאילו מנהיג את האדון. כך המנהיגים של דור של עקבתא דמשיחא מסתכלים לראות מה העם רוצה והם כאילו מנהיגים אותם לשם. ובאמת תפקיד המנהיג הוא לדעת מה נכון ולא לתת לכלבים להוביל אותנו. כי ההובלה שלהם יכולה להפיל אותנו למקום לא נכון.
יש נשים שרוצות להראות את יופין. "להראות העמים והשרים את יופיה" אשה בטבעה מתלבשת יפה. יש אנשים שלוקחים את התכונה הזאת למקום שלילי. למקום של יצר הרע. יש רבנים שנגררים אחרי התכונה הזאת ופוסקים פסקים בשביל למצוא חן בעיני גברים או אולי דווקא בעיני הנשים.
אני מצטער שאני צריך לדבר דברים כאלה, אבל זה נכון. אני קורא לרבנים האלו: חזרו בכם!! אל תפסקו הלכות נגד מה שמקובל לנו מדורי דורות. אין ריקודים מעורבים. אין ישיבה מעורבת. אין חתונות מעורבות. אם בבית המקדש היה צורך לעשות תיקון גדול, קל וחומר בכל חתונה וחתונה פרטית.

צניעות - תכונה של עם ישראל
התכונה היסודית של עם ישראל היא הצניעות. זו הייתה הגדלות של שרה אימנו. "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ, וַיֹּאמֶר הִנֵּה בָאֹהֶל". היא לא מסתובבת ברחובות, בחוץ. נמצאת באהל שלה למרום חום היום. זכתה שרה אימנו להגיע למדרגה גדולה, שילמד ממנה אברהם. בגלל זה אמר ה' לאברהם: "כל אשר תאמר עליך שרה שמע בקולה".
אני אספר מעשה שהיה.
בתוניס הייתה עיר של תלמידי חכמים גדולים ג'רבא שמה. שם הנשים היו צנועות ביותר. כשאשה הייתה רוצה להגיש כוס תה לאורחים. היא הייתה מכינה אותו במטבח, פותחת את הדלת שמה את המגש עם כוסות תה בכניסה לדלת, הבעל היה בא לשם ומחלק לכל הגברים. הכל כבדי שהגברים לא יתנו את עיניהם בנשים שאינם שלהם.
פעם הייתי בבית הדין בבאר שבע ובא אלי תביעת גירושים. מישהו נשא אשה מהעיר הזאת, ובאו אליו חברים הביתה. ביקש מאשתו להכין להם שתיה, והיא הכינה כמנהגה שמה את המגש עם שתייה בפתח החדר. והוא בא לקח משם והגיש לחביריו.
אמרו לו: איפה אשתך? אמר להם היא בחדר לא רוצה לצאת. התחילו לצחוק עליו וללגלג עליו שאשתו פרימיטיבית. והוא נעלב עד מאוד מדברי חבריו. רב עם אשתו והחליט לגרש אותה. הביא אותה לבית הדין לגירושין. דיברנו איתו ולא הועיל. הוא רוצה אשה מודרנית. הדיבור של החברים שלו היה כאש בוערת בקרבו. הוא החליט להראות לפני כולם מודרני, לא מיושן כמו בג'רבא.
התגרש אותו האיש. חיפש ומצא אשה מודרנית והתחתן איתה. עכשיו הוא יכול לתקן את הרושם הרע שהותיר על חבריו. הזמין שוב את אותם חברים לביתו. הפעם הוא יראה להם שהוא מודרני. ישבו החברים בחדר והוא קורא לאשתו מהסלון ואומר לה: אפשר לקבל כוסות שתייה. אומרת לו האשה: "תקום תשרת את עצמך. אני לא המשרתת שלך, ולא של החברים שלך?" האיש הזה לא היה רגיל לכך. הוא נעלב עד עמקי נשמתו לפני כולם. הרים קצת את הקול שלו. הרימה היא את קולה ולא יצאו משם עד שסטרה לו על לחיו לפני כל חבריו.
התפתח הסיכסוך ולא עברו ימים רבים והאיש הזה הגיע שוב לבית דין לגירושין. שוב בא התיק הזה אלי. הסתכלתי עליו וזכרתי את הסיפור הקודם. ראה אותו האיש שאני זוכר ואמר לי כשהוא עוד תופס את הלחי שלו: "רציתי אשה מודרנית. קיבלתי! איזה אוצר היה לי בבית והפסדתי אותו".

מזיגת הכוס
יש כמה וכמה הלכות של צניעות שמטרתם לא ליצור קירוב דעת בין גברים לנשים. אחד מהם קשור לשתיה חריפה שיכולה להביא את האדם לקלקול. "זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב" (הושע ד יא). חכמינו אסרו על גבר לקחת יין או כל משקה חריף מאישה שלא מותרת לו שמוזגת לו. רק משקה לא חריף מותר. בג'רבא החמירו יותר לא להגיש לגבר זר גם כוסות תה. בבגדד היה להם כוס יין עם כיסוי בצורת תרנגול. האשה הייתה מוזגת את כוס היין לפני שהאורחים יבואו. מכסה אותו בכיסוי התרנגול כדי שלא יפלו לתוכו חרקים ולא יהיה "יין מגולה". והכל כדי להמנע ממזיגת כוס של יין לפני גבר זר.
החומרות של נשות בגדד וג'רבא לא מחייבות את כולנו. אבל הדין, שאסור לקחת משקה חריף מאשה שאסורה לך, הוא קיים לכל. ולכן כשאדם בא לחתונה או לשמחה משפחתית ומלצרית מוזגת לו משקה חריף - אסור לאדם לקחת מידה ולשתות. בודאי כשהיא לא תמיד לבושה בצניעות הראויה. המזיגה הזאת של שמחה וחוסר צניעות ביחד עם משקאות חריפים עלולה להביא את האדם להרהורי עבירה או למעשי עבירה.

ראוי לסרב פקודה ולא לשמוע שירת נשים
אני רוצה להתייחס לנושא של שירת נשים. חכמינו אמרו שקול של אשה הוא דבר נאה, "כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" ולכן רק בעל לאשתו יכול לומר "הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ". אבל כשהוא רואה או שומע אשה אחרת זה עלול לפגוע בנאמנות שלו לאשתו. לחסר את האהבה שביניהם. וחוסר אהבה בין בעל לאשה הוא מקור לצרות רבות ורעות. לכן חכמינו אמרו שאסור לשמוע אשה כשהיא שרה.
נשאלתי כמה פעמים על ידי חיילים שנמצאים בצבא ועושים להם "ערב תרבות" שבו מביאים זמרת או חיילת שתשיר להם. מה יעשו? אמרתי להם שיקומו ויצאו. בודאי שאסור לשמוע זמרת ששרה על במה. איך לכך שום היתר. אמרו לי שלפעמים המפקד אומר להם שזו פקודה לשבת. שאלתי למה זו פקודה? אמרו לי כי בפעמים אחרות יצאו החיילים הדתיים ומאולם שלם נשאר רק חצי וזה היה בושה לזמרת ובושה למארגנים.
אמרתי להם כי בשביל זה יש לאדם אצבעות קטנות וגדולות. האצבע הקטנה היא נועדה בשביל זה. שישימו את האצבעות באזניים. את זה בודאי המפקד לא יכול למנוע. אם חצי אולם ירים את ידיו וישים את האצבעות באזניים שלו - הזמרת בודאי תבין שהיא לא מביאה להם שום תרבות או שמחת חיים. אבל אמרתי להם שלפי דעתי נכון שכל חייל יקום ויצא מהאולם. ואם המפקד אומר לו שזו פקודה - שיסרב פקודה. ואם צריך ללכת על זה לכלא - שילך לכלא. העיקר שלא ישמע קול של אשה שרה ומנגנת.
יש שואלים על אשה שמדברת לפני קהל של גברים האם זה מותר או לא. זה גם קול של אשה. ואמרתי להם תלוי איך היא מדברת. אם היא מדברת בצניעות. לבושה בצניעות. לא מושכת תשומת לב להסתכל עליה בתנועות ידים וכו' - החרשתי. אבל אם זה לא נעשה בצניעות, גם הדיבור הזה אסור. למרות שהיא לא שרה.

מיתת נשיקה
ידוע שאירופה היא יבשת של נימוסים נאים. היה רב אחד שנסע לצרפת וראה בית ספר שבו יושבים יחד בנים ובנות ולומדים דברים חשובים. אחר כך הוא ראה שמלמדים אותם להפרד ולנשק אחד את השני. כך זה נימוסי. אמר להם זה חינוך גרוע ביותר. אולי זה נראה יפה ונימוסי אבל זה גורר קלקולים גדולים בעתיד. זה מרגיל את האדם לערווה. זה מקל עליו את המעבר לאיסורים היותר חמורים. "מיתת נשיקה". הורגים את האדם בנשיקה.
לא הקשיבו לו. חשבו שהוא מיושן. לצערינו היום הגבולות נפרצו בחו"ל והקהילות מתפרקות לגמרי. כל ההגבלות של חכמינו שהיו חכמים נפרצו למען הנימוס, והתוצאה היא התבוללות חמורה. כל כך חמורה שהם עצמם לא מבינים עד כמה הם בתוך הצרה. לא מבינים שהם ח"ו הורסים את עם ישראל לגמרי.

ברכה לנישואי תערובת
פעם הייתי בארצות הברית ובאו אלי בחור ובחורה להתייעץ ולקבל ברכה לקראת נישואין. הבחור היה יחד עם האבא שלו שהיה איש חשוב בקהילה. ואני שואל את הבחור מאיזה עדה אתה? אמר לי: חלבי, משערי ציון. שאלתי את הבחורה מאיזה עדה את? אמרה לי אני פרוסלבית, סוג של נוצרים. הוסיפה ושאלה האם אנחנו זוג משמים? הרמתי את עיני לשמים. התבוננתי וחשבתי מעט. חזרתי ואמרתי לה: "אתם לא זוג משמים. מגיע לך בחור הרבה יותר טוב". הבחור היה המום אבל היא שמחה לשמוע את התשובה.
יצאו מלפני ואני שומע אותה אומרת לו: "יהודי מטונף! שמעת? אפילו ה"ציף ראבי" שלכם אומר שאני יותר טובה ממך, שמגיע לי בחור הרבה יותר טוב ממך". לא יצאו מהבית עד שרבו ונפרדו זה מזו. מיד בא אלי האבא של הבחור ושאל אותי איך אני יודע שהם לא זוג משמים. אמרתי לו שזה פשוט. אומרים שארבעים יום לפני שהוולד נוצר מכריזים בשמים בת פלוני לפלוני. האם יעלה על דעתך שהם יכריזו שבת של נוצרי תהיה ליהודי? אני מברך את הבן שלך שימצא יהודיה כשרה ויתחתן איתה במהרה. וברוך ה' כך קרה.
הפלא הוא שהם באו עוד לקבל ברכה. זה כל כך פשוט בעיניהם להתחתן יהודי עם גויה. הם אפילו מתווכחים איתי על זה. כל זה התחיל מפריצת גדרי הצניעות הפשוטים והחכמים שאמרו חכמינו. ומי שהתחכם עם התקנות של חכמים - נכשל כשלון חרוץ. ובאמת הבעיה שם היא חמורה ביותר וזו הייתה העצה הרעה של בלעם הרשע להכחיד את ישראל.
למזלנו היה שם פינחס שעצר את המגיפה. גם המגיפה הרוחנית. לכן הפסוק אומר
"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם: וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

שתים עשרה נסים של פנחס - כדי שיהיה לעיני כל ישראל
זה לא היה פשוט לפנחס להרוג נשיא בית אב בישראל ולהישאר חי. במיוחד שכל האווירה היא של זנות והפקרות. חכמינו אמרו שזה ממש נס שנעשה לו שהוא נשאר בחיים אחרי דבר כזה שנעשה מול השמש. שכל ישראל רואים איך הוא הורג נשיא בית אב ולא עוצרים אותו. ולמרות שהוא הרג אותם בחדר סגור הוא הוציא אותם לחוץ כדי שכל ישראל יראו וייראו.
חכמינו אמרו שנעשו לו שתים עשרה נסים ומנויים בפרטות בתרגום יונתן בן עוזיאל (במדבר כה, ח),
וז"ל:
"תְּרֵיסְרֵי נִיסִין אִתְעֲבִידוּ לְפִּינְחָס בִּזְמַן דְעַל בָּתַר גַבְרָא בַּר יִשְׂרָאֵל לְוַת מִדְיָנֵיתָאּ (שנים עשר ניסים נעשו לפנחס בזמן שבא אחרי איש בן ישׂראל אל המִדינית): נֵס קַדְמָאֵי - דַהֲוָה לֵיהּ לְמִפְרַשׁ יַתְהוֹן וְלָא פֵּירַשּׁ (נס ראשון, שהיו יכולים להפרד לפני שהוא פוגע בהם, והם זלזלו בו ונשארו דבוקים וכך כולם ראו שלא לחינם הרגם), נֵס תִּנְיָן - דְאִסְתַּתָּם פּוּמְהוֹן וְלָא צַוְוחִין דְאִילוּ הֲווֹן צַוְוחִין הֲווֹן מִשְׁתֵּזְבִין (נס שני, שׁנִסתם פיהם ולא צעקו שאילו צעקו היו באים אחרים להציל אותם והיו נִצולים), נֵס תְּלִיתָאֵי - דְכַוִון בְּרוּמְחָא וּבַרְזִינוּן כַּחֲדָא יַת גַבְרָא בַּר יִשְׂרָאֵל בְּבֵית גוּבְרֵיהּ וְיַת מִדְיָנֵיתָא בְּבֵית בַּהֲתַת תּוּרְפָהּ (נס שלישי, שכיוון ברומח ונִקב את שתיהם בבית אחת), נֵס רְבִיעָאֵי - דְקָם רוּמְחָא בַּאֲתַר בִּרְוָוזָא וְלָא אִשְׁתַּמֵיטּ (נס רביעי, שעמד הרומח במקום הנִקוב ולא נִשׁמט), נֵס חֲמִישָׁאֵי - כַּד סוֹבַר יַתְהוֹן אִזְדְקַף שִׁיקְפָא נְטַל מִינֵיהּ עַד דְנָפֵקּ (נס חמישי כאשר נשׂא אותם הִזדקף המשקוף והוגבה מִמנו עד שיצא), נֵס שְׁתִיתָאֵי - סוֹבַר יַתְהוֹן בְּכָל מַשִׁרְיָיתָא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲוָה שִׁיתָּא פַרְסֵי וְלָא אִשְׁתַּלְהִיּ (נס שישי, נשׂא אותם בכל מחנה של ישׂראל שהיה אורכו שש פרסאות ולא הִתעייף), נֵס שְׁבִיעָאֵי - זַקִיפִנוּן בִּדְרַע יְמִינֵיהּ לְמֶחֱמֵי כּוּלְהוֹן קְרֵבוֹי וְלָא יָכִילוּ לְהַנְזָקוּתֵיהּ (נס שביעי, זקפם בזרוע ימינו לעיני כל קרוביו ולא יכלו להזיקו), נֵס תְּמִינָאֵי - דְאִתְעֲשַׁן אָע רוּמְחָא וְלָא אִתְבַּר מִן מְטוּלָאּ (נס שמיני, שׁנִתחזק ידית הרומח ולא נִשׁבר מִן המשׂא הכבד), נֵס תְּשִׁיעָאֵי - דְאִתְנְגִיד פַּרְזְלָא כְּשִׁיעוּר תַּרְוֵיהוֹן וְלָא אִשְׁתַּלִיפוּ מִנֵיהּ (נס תשיעי, שׁנִמשׁך הברזל הנמצא בראש הרומח בשיעור שניהם ולא נִשׁלפו מִמנו), נֵס עֲשִׂירָאֵי - אָתָא מַלְאָכָא וְהָפַךְ אִתְּתָא מִלְרַע וְגַבְרָא מִלְעֵיל דְיֶחֱמוּן כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת חִיסוּדֵיהוֹןּ (נס עשׂירי, בא מלאך והפך אִשׁה מִתחת ואיש מִמעל שיראו כל בית ישׂראל חרפתם), נֵס חַדְסְרָאֵי - דְאִתְנַטְרוּ כַּד חַיָין עַד זְמַן דַהֲלִיךְ יַתְהוֹן בְּכָל מַשִׁרְיָיתָא מִן בִּגְלַל דְלָא יִסְתָּאָב כַּהֲנָא בְּאָהֳלֵי דְמִיתָאּ (נס אחד עשׂר, שׁנִשׁתמרו בחיים כל זמן שהוליכם בכל המחנה כדי שלא יטמא כהן באוהל המת), נֵס תְּרֵיסְרָאֵי - דְאִתְקַרִישׁ אַדְמֵיהוֹן וְלָא נָפִיל עִילַוֵיהּ (נס שנים עשׂר, שנקרש דמם ולא נפל עליו הדם)", עכ"ל התרגום. וכל הניסים הללו הם כדי לעצור את החרפה הזאת מול כל ישראל. שאם היה הורג אותם ומשאיר אותם באוהל לא היו צריכים את כל הניסים הללו. אבל כשהמטרה היא להראות את הדבר הנורא הזה לכל ישראל צריך שתים עשרה ניסים לעצור את ההוללות.


אחרי הסיבוב במחנה ישראל - סנגוריה
חכמינו אמרו עוד שאחרי שהרג פינחס את כזבי בת נשיא מדיין וזמרי בן סלוא, לימד פנחס סנגוריה על ישראל. ידע פנחס שיש גזירת כליון שתלויה ועומדת על ראשם של ישראל והיה צריך להמתיק את הדינים. עומד פנחס ויפלל (עפ"י תהלים קו, ל) "עשה פלילים עם קונו". "חבט פנחס את זמרי ואת כזבי על הארץ ואמר לקדוש ברוך הוא: על אלה ימותו כ"ד אלף מישראל?!" הסניגוריה של פנחס התקבלה והקב"ה השיב את חמתו מעל בני ישראל. על זה חכמינו אמרו (ספרי בלק א) כי עד חורבן בית ראשון היו שמונה עשרה כהנים גדולים מבניו של פנחס. גם בימי הבית השני היו מזרעו של פנחס שמונים כהנים גדולים. זכה פנחס והרבה כהנים גדולים היו מזרעו כי זה בדיוק התפקיד של הכהנים הגדולים, להתפלל וללמד זכות על בני ישראל.

צניעות גם במחשבת הלב
חכמינו אמרו שצריך אדם להזהר בצניעות שלא לשאול לשלום אשתו של חבירו. להתעניין בה. לשלוח לה דרישת שלום. לא יאמר אדם למסור דרישת שלום לאשה. זה יוצר קירבה רוחנית. וכל המזלזלים בה יכולים לראות בחוש את התוצאות הגרועות של הויתור על הלכה זו.
יכול אדם לומר לחבירו אשתי שואלת בשלום אשתך. וזה דרך הצניעות. אבל לא ליצור קשרי קרבה בין איש לאשה. אפילו שהוא לא מדבר איתה ישירות ולא רואה אותה מול עיניו. הקרבה הפנימית המחשבתית שלו עליה ושלה עליו היא פוגעת בדבר החשוב ביותר שיש לאדם בביתו. טהרת הלב. היא פוגעת בקשר הלב החזק שצריך להיות בין איש לאשתו. כשהיא חושבת על גבר אחר וכשהיא יודעת שגבר זר חושב עליה - נפגם הקשר הנקי והטהור שיש בינה לבין בעלה. ואחריתו מי ישורנו.
לכן צריך אדם להזהר גם בדיבורו. צניעות זה לא רק בלבוש ומעשה. צניעות זה גם במחשבה ובדיבור. צניעות זה תכונה שאדם צריך לרכוש לנפשו.

צניעות גם באמירת שלום
חכמינו אמרו (מסכת ברכות דף נ"ד ע"א) "והתקינו שיהא אדם שואל בשלום חברו בשם וכו' (ועיין רש"י שם). לברך בשם ה' לומר "שלום" שהוא שמו של הקב"ה. וכשאדם אומר לחברו שלום, הוא מברך אותו שיהיה לו שלום. ראיתי בכמה מקומות מנהג מוזר שכשאדם נפרד מחברו, אינו אומר לו 'שלום' אלא 'ביי'. וזה חבל. כי 'שלום' הוא שמו של הקב"ה, ואף על פי כן הותר לנו לומר אותו, ואפילו לקרוא בשם זה לבנינו, כדי להרבות שלום בעולם. "הנני נותן לו את בריתי שלום" ואנחנו מזלזלים במתנה כל כך חשובה? במקום להשתמש בשם קדוש זה אומרים 'ביי' ?!
ואדרבה, עולם הפוך ראיתי, שכן זהירות גדולה צריך כל אחד להזהר שלא לדבר בלשון הקודש כלל בשהותו בנוחיות, וישנם אנשים לצערנו שכל הזמן הולכים עם מכשיר דבוק לאוזניהם, ולנגע הזה קוראים "טלפון סלולרי", ואפילו בנוחיות הם ממשיכים לדבר בו, והגדילו לעשות כמה אנשים שקבעו טלפון קווי רגיל המחובר לשקע טלפון בחדר השירותים - ואדרבה, שם היה ראוי לומר 'ביי' במקום לדבר בלשון הקודש, ועל אחת כמה וכמה שלא להזכיר שם את המלה 'שלום'.
אבל עיקר הבעיה היא שאדם רוצה להדמות לגויים. קוראים בתי עסק בשמות של גויים. קוראים לילדים בשמות של גויים. ומשתמשים בלשון של גויים. העיקר להדמות להם. למה?

חולצות עם שם ה'
פעם אחת עשו חולצות שכתוב עליה "שלום עכשיו". אמרתי להם שבחולצה כזו מותר להכנס לנוחיות. אבל אם היה כתוב רק "שלום" בלי עכשיו - היה אסור להכנס עם זה לנוחיות, כי זה שם ה'. אבל הצירוף של שלום עכשיו, אין בו שום קדושה, הם מבזים את השלום. לכן מותר להכנס איתו לשירותים. וזה כלל שלא לערב קודש עם חול. גם אצל בלעם הקב"ה שם דבר בפיו. שם צינור שיבדיל בין הברכות לפה הטמא של בלעם. שיחצוץ בין הברכות לשנאה שלו לישראל.

לא משנים את דבר ה'
לפעמים צריך ללמוד מבלעם. אפילו האדם הזה מבין שאי אפשר לאדם ללכת נגד ה'. בתחילה הוא רק אומר את זה. אחר כך הוא לומד את זה על בשרו. הוא מפסיד את הרגל שלו הברך שנשברה כאשר האתון רובצת עליו.
שכשבאו שליחי בלק אל בלעם אמר להם אני לא יכול להחליט על דעת עצמי מאומה,
"וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱ-לֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה' (במדבר כב, יח). פשט הדברים הוא שאמר להם שכל דבריו על פי ה'. אבל מה זה קטנה או גדולה?

הסביר בעל הבא"ח (עיין לקול אליהו להגר"א אות צ"ו) על פי מה שחז"ל אומרים שהקב"ה שם בפיו של בלעם רסן וחכה. אומר הרב ש"רסן" ו"חכה" נועדו לבעלי חיים שונים ותפקידם שונה. את הרסן מניחים בפיו של הסוס, והוא נועד לעצור את הסוס בעת דהרתו. ואילו את החכה מחברים לאפו של הגמל, וכשרוצים שהוא יקום וילך, מושכים בחכה שבאפו. והנה ידוע ששם י'ק'ו'ק' הוא שם של רחמים, אבל שם של "יה" הוא שם של דין. ובשם אלוקים זה הפוך שם אלוקים הוא שם של דין ואילו השם הקצר "אל" הוא שם של רחמים כמו שכתוב "חסד אל כל היום".
רוצה בלעם להשתמש בשמות של דין נגד ישראל. רוצה לומר "יה" והקב"ה מושך אותו בחכה לומר שם הויה שלם, שם של רחמים. רוצה לומר אלוקים שהוא שם של דין. והקב"ה עוצר אותו ברסן לומר רק שם "אל" שהוא שם של רחמים. וזהו מה שאמר בלעם: "לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי ה' אֱ-לֹקָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה"
זה גם מה שאמר בלעם: 'מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה קֵל' במקום לומר לא קבה אלקים. וכשבא לומר 'וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם ה' רצה לומר לא זעם י'-ק', והיה צריך למשוך בחכה את אותו השם להשלימו למדת הרחמים, שלא יעמוד על מדת הדין.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il