בית המדרש

  • מדורים
  • קול צופיך - הרב שמואל אליהו
קטגוריה משנית
  • משפחה חברה ומדינה
  • ברית מילה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

undefined
24 דק' קריאה
וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל - וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה
הדיבור הראשון שאלוקים אומר לאברהם אבינו הוא לך לארץ ישראל כדי שאעשה ממך "גוֹי גָּדוֹל". כיון שאנו יודעים שעם ישראל הוא בסך הכל שליש אחוז מתושבי העולם, אנו צריכים לחפש את המשמעות של המילה "גוֹי גָּדוֹל" באיכות ולא בכמות. על איזה איכות הוא נקרא עם גדול? לפי ההקשר כאן ובמקומות אחרים אנו רואים שהכוונה היא להשפעתו הגדולה של העם הזה על העולם. כך אמר אלוקים לאברהם כאן: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". גם בעת הפיכת סדום ה' אומר: אני חייב לספר לאברהם שאני מתכנן להפוך את סדום ולשמוע מה שיש לו לומר בענין זה, שהרי "אַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם" (בראשית יח). ולמה זה כל כך חשוב לספר למי שיהיה גוי גדול ועצום? על זה בא המשך הפסוק: "וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ". אם אברהם צריך להביא ברכה לכל גויי הארץ – גם אנשי סדום בתחום האחריות של אברהם. אם כן אני חייב לספר לו על כך.
בגלל התפקיד העולמי אברהם ושרה שונה שמם מאברם ושרי לאברהם ושרה. "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם". מסביר רש"י: "בתחלה לא היה אב אלא לארם שהוא מקומו, ועכשיו אב לכל העולם". זה מה שאומר הפסוק: "כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ". גם לשרה שונה השם מאותה סיבה. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ". מסבירה הגמרא ומביא רש"י: "בתחלה נעשית שרי לאומתה, ולבסוף נעשית שרה לכל העולם כולו" (ברכות יג.)

איך מיישמים את ברכת ה"גוי הגדול"?
בספר דברים (ד) אנו קוראים שפירוש המילה "גוי גדול", הוא עם שיש לו השפעה עצומה על כל העולם דרך הכוחות הרוחניים המיוחדים שלו. כך אומרת התורה "וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן אֵת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאָמְרוּ רַק עַם חָכָם וְנָבוֹן הַגּוֹי הַגָּדוֹל הַזֶּה". העובדה שאתם גדולים בעיני העולם היא לא ממספר. "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק יְהֹוָה בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים" (דברים ז). אתם נקראים "גוי גדול" בגלל התורה המיוחדת שאתם שומרים ועושים. אם תשכחו אותה תהיו קטנים בעיניהם ובעיני עצמכם.
ובמה תהיו גדולים? בכוח התפילה המיוחד שיש לכם ואין להם. "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו". כח פלאי. וכן בכח התורה, שגם היא נמצאת רק אצלכם "וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם". למדנו בספר דברים כמו שלמדנו בבראשית משמעות המילה "גוי גדול" היא ביחס לתפקיד ולהשפעה על אומות העולם.
גם בניסיון העקידה אנו רואים איך הגדלות הזו מתממשת. איך אלוקים נשבע לו וגם כורת ברית על זה. בי נשבעתי נאום ה'. "כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו". וכבר ראינו ש"כוכבי השמים" אינם מספר כמותי אלא מספר איכותי. עם שיכול להביא ברכה לכל העולם "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ".

בגלל התפקיד להשפיע על העולם – קיבלנו את ארץ ישראל
אברהם מתבשר שהוא הולך להקים "עם גדול" שמשפיע על העולם כולו תוך כדי הציווי לעלות לארץ ישראל. זה הסבר לזה. רק בארץ ישראל הוא יכול לממש את התפקיד המיוחד שלו. כך מובן כאן וכך בכל המקומות שמדובר על "גוי גדול". חשוב להדגיש את הנקודה הזו כי אפשר בטעות לחשוב שדווקא כשעם ישראל נמצא בין האומות הוא יכול יותר טוב לממש את היעוד שלו מול האומות.
למנוע את הטעות הזו אלוקים מדגיש את הקשר שבין ההשפעה על העולם לירושת הארץ. גם כשה' מבטיח ליעקב אבינו את ארץ ישראל הוא חוזר על ההבטחה הזו בהקשר לתפקיד המיוחד של עם ישראל: "וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית פרק כח יד). גם בך וגם בצאצאיך יתברכו כל משפחות האדמה. ומי הם זרעו אם לא אנחנו.

כי מציון תצא תורה – לכל העולם
את הקשר בין היעוד של עם ישראל לבין ירושת ארץ ישראל אפשר לראות גם בשעה שאלוקים משנה את שמו של אברהם ואומר לו שהוא יהיה עם גדול "וְהִפְרֵתִי אֹתְךָ בִּמְאֹד מְאֹד". ואחר כך אלוקים אומר לאברהם שהוא וזרעו ירשו את ארץ ישראל "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים". כל זה הוא כיון שרק ארץ ישראל מסוגלת להוציא תורה לכל העולם. "כי מציון תצא תורה" לכל העולם. כך רואים גם אחרי העקידה שלמימוש ההבטחות על העולם אברהם צריך לכבוש את ארץ ישראל. "וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו".
אנו מזכירים את התפקיד הזה לעצמנו כל יום בתפילת שחרית "הוֹדוּ לה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ. הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו". תפקידנו להביא ברכה לכל העולם. על זה אלוקים כרת ברית "אֶת אַבְרָהָם. וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִצְחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק. לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". זאת ברית שה' ציווה לאלף דור. ומהי הברית? לרשת את ארץ ישראל "לֵאמֹר. לְךָ אֶתֵּן אֶרֶץ כְּנָעַן. חֶבֶל נַחֲלַתְכֶם" למה? כי הארץ הזאת היא המקום שממנו התחילה בריאת העולם. ממנו באה הברכה החומרית לעולם. והוא המקום היחידי שמסוגל להוציא תורה לכל העולם. לכן פה נאמר לנו: "סַפְּרוּ בַגּוֹיִם אֶת כְּבוֹדוֹ. בְּכָל הָעַמִּים נִפְלְאֹתָיו" "הָבוּ לַה' מִשְׁפְּחוֹת עַמִּים".

חזון אחרית הימים – דווקא מירושלים
ההבטחה לאברהם מזכירה את הנבואה שרואים על אחרית הימים, ישעיהו (ב) ומיכה הנביא (ד) אומרים לנו כי לעתיד יעלו כל הגויים ללמוד תורה בירושלים לבית המקדש. "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית ה' בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם: וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם: וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".
הקב"ה מדגיש ביד נביאיו שהעליה של הגויים לא תהיה לעם ישראל כשהוא יושב בנכר. היא תהיה לעם ישראל רק כשהוא נמצא במקומו, במקום שנברא במיוחד למימוש התפקיד המיוחד הזה. ב"הַר בֵּית ה'" למה? "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם".
החזון של ישעיהו ומיכה הוא התכלית של עם ישראל. החזון הזה קשור לתכנית הראשונית של עם ישראל שבגללה אלוקים בחר באברהם ויצר ממנו את העם הזה. בגללה ירד זרע אברהם למצרים, להתחסן ולהיות לגוי גדול (בראשית מו ג. דברים כו ה) "אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם". בגללה הוא מקבל את התורה. בגללה הוא בא לארץ ישראל. לישם את התוכנית של "עם גדול".

המזבחות של אברהם – כמו בית המקדש
כשאנו יודעים מה התפקיד של אברהם ולמה זה מתקיים דווקא בארץ ישראל קל יותר להבין למה אברהם בונה מזבח, לקרוא בשם ה' ולהכריז על קיומו. בונה מזבח מיד כשהוא מגיע לארץ ישראל. "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" ועוד מזבח: "וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' ". (בראשית יב).
המזבחות הללו הם מעין בית מקדש קטן. בכל מקום כזה אברהם קורא בשם ה'. אברהם בונה אותם רק בארץ ישראל ומיד כשהוא נכנס אליה. מיד כשאברהם חוזר ממצרים הוא הולך "אֶל מְקוֹם הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁם בָּרִאשֹׁנָה וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם בְּשֵׁם ה' ". דרך המזבחות שנמצאים בארץ ישראל מצליח אברהם להתחיל לממש את התפקיד שלו - לקרוא בשם ה'. כך הוא עושה גם באלוני ממרא היא חברון. "וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה'". מעין בית המקדש שבו עושה אברהם את תפקידו.

סוף הדרך קשורה לתחילת הדרך
בימים אלו שבהם מתעורר שוב ושוב המאבק על שייכות עם ישראל למקום המקדש. צריך להזכיר שבית המקדש הוא היסוד והתכלית של העם יהודי. אין תפילה בלי בית המקדש. אין תורה בלעדיו. אין עבר בלעדיו ואין עתיד בלעדיו. אין לנו אפשרות בשום מקום ואופן לוותר על המקום שממנו ישפיע אלוקים דרכינו תורה לכל העולם. ממנו יושפע הצדק לעולם כולו. ממנו תצא האורה לעולם כולו. ממנו תבוא הברכה לעולם כולו. ממנו יבוא החיים וממנו יבוא השלום לעולם כולו. דרכו תעלה התפילה של כולנו ותשמע בשמים. מהמקום הזה יבואו חיים וברכה רפואה ושלום.
היום הישמעאלים משחקים עליו כדורגל, במקרה הטוב. במקרה הרע הם מסיתים את אנשיהם נגד עם ישראל, נגד בניו של הקב"ה ונגד העולם. נגד השלום והטובה שה' הבטיח לאברהם אוהבו. במקום המקדש שם הם מתכננים להפסיד בידיים לכל העולם את כל הברכות המיוחדות של המקום הזה. וזה לא יעמוד לנצח.

לא ויתרנו על בית המקדש ולא נוותר לעולמים
אחרי שהערבים עשו מהומות על הר הבית. היו אישי ציבור עם רצון טוב שניסו להרגיע את הערבים ואמרו להם: אין לנו כוונה אמיתית לבנות את בית המקדש. זה רק רצון של חלק קטן והזוי מהציבור היהודי.
ובכן טוב שאתם מרגיעים את הערבים אבל לא זו הדרך. קודם כל זה שקר. ושקר לא נתפס. והעיקר היא שיש לנו כוונה מעשית לראות את בית המקדש בנוי. מאות אלפי יהודים בכל העולם רוצים לראות אותו בנוי בהר הבית ולא בשום מקום אחר. הם לא ויתרו ולא מחקו את התפילה לבנין ממשי של בית המקדש מהסידור ומסדר היום שלנו. צריך להרגיע את הערבים ולומר להם שבנין בית המקדש יהיה לטובתם. לא ויתרנו ולא נוותר.

אסור לערבים לעלות על הר הבית
יש ויכוח האם מותר היום ליהודים לעלות להר הבית. מו"ר הרב שליט"א הציע בזמנו לבנות בית כנסת על הר הבית שנתפלל בו, כדי שלא נגיע בטעות למקומות שבהם אסורה הליכה ליהודים לעת עתה. בינתיים הרב אומר לא לעלות היום למקום המקדש, שלא נגיע בטעות למקומות שאסור ללכת שם כשאיננו היום בטהרה.
צריך להדגיש שכל זה הוא "בינתיים לגמרי". כל הרבנים שאוסרים לעלות היום למקום המקדש – כוונתם בינתיים. כולם כולם רוצים ומשתוקקים בכל ליבם וכוחם לעלות להראות ולהשתחוות בבית המקדש שלוש פעמים בשנה. וכך הם מתכוונים באמת. כך הם אומרים בכל תפילת מוסף בשבת בראש חודש ובמיוחד בחגים. כל כוונתם באיסור היא בינתיים לגמרי, שאנו לא יכולים להטהר ולהכנס לבית המקדש. כדאי להציע לערבים לא להתפתות למי שאומר להם שאנחנו לא רציניים בענין הזה של בית המקדש.
צריך להדגיש פה באופן היותר ברור. כי על פי ההלכה אסור לנכרים שמקללים ומבזים את עם ישראל לעלות להר הבית. לדעת כל הרבנים זה אסור בתכלית האיסור אפילו אם יטבלו באלפי נהרות. "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (במדבר יח ד). רק מי שמכיר בכך שה' אלוקי ישראל מלך – הוא יכול לעלות על פי כללי ההלכה "אֶל הַר ה' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב" הוא ישראל.

הלכות ברית מילה
ברית של אברהם – ברית בין שנים
הזכרנו את הברית ואת השבועה שאלוקים נשבע וכרת עם אברהם. "אֲשֶׁר כָּרַת אֶת אַבְרָהָם וּשְׁבוּעָתוֹ לְיִשְׂחָק: וַיַּעֲמִידֶהָ לְיַעֲקֹב לְחֹק לְיִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם". חז"ל אומרים על הפסוק (בראשית כ"ו ה) 'עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְוֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי', מכאן ששמר וקיים אברהם אבינו את כל התורה כולה רק מצות ברית מילה לא קיים אברהם אבינו עד שנצטווה על כך בפירוש מפי הקב"ה (עיין מסכת יומא כ"ח ע"ב). ולמה לא קיים אברהם אבינו מצות ברית מילה והרי ידע וקיים כבר את כל התורה כולה?
עונה על זה מו"ר הרב שליט"א, כי ברית מילה היא ברית שכורת האדם בבשרו בינו ובין הקב"ה. אין אדם יכול לכרות ברית עם חברו אלא בהסכמתו של חברו אשר הוא מבקש לכרות עמו. כל שכן בברית עם הקב"ה. על כן חיכה אברהם לציווי מפורש מפיו יתברך. כמו שכתוב "וכרות עמו הברית". ומובא שם ברש"י שהקב"ה סייע לו בקיום מצות ברית מילה, מכאן שהברית צריכה להיות 'עמו', ובאופן זה יכרות את הברית כראוי (עיין רש"י בראשית י"ז פסוק כ"ד). כך זה בכל ברית מילה שיהודי עושה לבנו. זו ברית בינו לבין הקב"ה לכן מברכים בסיומה "ברוך אתה ה' כורת הברית".

לגלוג על ברית מילה – מנהגו של עמלק
מילה – מצווה ראשונה - מהמצוות הראשונות שניתנה מידי הקב"ה לאברהם אבינו היא ברית מילה. זו גם מהמצוות הראשונות שאדם מקיים בתחילה בבנו. זו גם גם מהמצוות הראשונות שקיימו עם ישראל לפני צאתם ממצרים. זו גם מהמצוות הראשונות שקיימו ישראל בימי יהושע בן נון בכניסתם לארץ.
עמלק – האויב הראשון - כנגד מצוות הראשית הזו יש "ראשית גויים עמלק". הראשון שנלחם בנו. הראשון שערער על מצוות ברית מילה. על עמלק נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך". שהיה זורק את עורלתיהם של ישראל כלפי מעלה ואומר להקב"ה קח לך מה שביקשת. (מדרש רבה במדבר יג י). איך הגיע עמלק שהוא נין ונכד לעשיו וליצחק לזלזול דווקא בברית מילה?
מו"ר והרב שליט"א אומר שכשיעקב אבינו נולד - עשו לו ברית מילה אחרי שמונה ימים, אבל עשיו נולד אדמוני, וכשהמוהל בא וראה אותו אמר שיש סכנה למול אותו כיון שהוא אדום. כך מובא בגמרא: במסכת שבת (קלד.) "תַנְיָא, אָמַר רַבִּי נָתָן, פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִכְּרַכֵי הַיָם, וּבָאתָה אִשָׁה אַחַת לְפָנַי, שֶׁמָּלָה בְנָהּ רִאשׁוֹן, וּמֵת. שֵׁנִי וּמֵת, שְׁלִישִׁי - הֱבִיאַתּוֹ לְפָנַי, רְאִיתִיו שֶׁהוּא אָדוֹם, אָמַרְתִּי לָהּ, הַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶׁיִּבָּלַע בּוֹ דָּמוֹ, הִמְתִּינָה לוֹ עַד שֶׁנִּבְלַע בּוֹ דָּמוֹ, וּמָלָה אוֹתוֹ, וְחָיָה. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ "נָתָן הַבַּבְלִי" עַל שְׁמִי. שׁוּב פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לִמְדִינַת קַפּוֹדְקִיָא, וּבָאתָה אִשָּׁה אַחַת לְפָנַי שֶׁמָּלָה בְנָהּ רִאשׁוֹן וּמֵת, שֵׁנִי וּמֵת, שְׁלִישִׁי - הֱבִיאַתּוֹ לְפָנַי, רְאִיתִיו שֶׁהוּא יָרוֹק, הֵצַצְתִּי בוֹ וְלֹא רָאִיתִי בוֹ דַּם בְּרִית. אָמַרְתִּי לָהּ, הַמְתִּינִי לוֹ עַד שֶׁיִּפּוֹל דָּמוֹ, וְהִמְתִּינָה לוֹ, וּמָלָה אוֹתוֹ וְחָיָה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ "נָתָן הַבָּבְלִי" עַל שְׁמִי".
כך נדחתה המילה של עשו כל זמן שהיה אדמוני. גם כשגדל עשו הוא לא מל את עצמו בטענה שהוא עדיין אדום ויש סכנה למול. וכך זה נשאר לדורות לכן בא עמלק וצחק דווקא על המצווה זו. וכך היו גזרות הגויים כל השנים דווקא על מצות מילה. אמרו בשמים כיון שאתה מלגלג על מצוה חשובה זו, אתה תקבל את עונשך.
המן גזר על המילה - המגילה אומרת אחרי הנצחון ותליית המן "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. הגמרא מספרת ש"אורה" זו תורה ו"שמחה" זה יום טוב ו"ששון" זה מילה ו"יקר" אלו תפילין. ואומר רש"י: "מלמד שעל כולם גזר המן". לא ללמוד תורה, ולא להניח תפילין, ולא יו"ט, ולא ברית מילה, כי ידע שאלו היסודות של היהדות (עיין לרש"י במסכת מגילה דף ט"ז ע"ב). התוצאה הייתה שבזכות הגזרות הללו – רבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם. כותב בעל הבן איש חי שלכן הקדים לזה הקב"ה את ברית המילה של משה רבינו ליום שעתיד להיות פורים. שהרי נולד בז' באדר והברית שלו היתה בי"ד אדר הוא פורים. שזה הברית נגד טומאת עמלק. הקשו לו הרי משה נולד מהול, שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא"? ותירץ שהטיפו לו דם ברית. כי גם הנולד מהול מטיפים לו דם ברית (עטרת תפארת קי"א).

ארגון הבריאות של האו"ם - ברית מילה יכול להציל חיים של מליונים!
ארגון הבריאות של האו"ם פרסם בשנה שעברה כי במספר רב של מחקרים שבוצעו על-ידי חוקרים אמריקאים ואפריקאים בקניה ובאוגנדה ובדרום אפריקה, נמצא כי "מילה" מפחיתה ביותר משישים אחוז!! את הסיכון של גבר להידבק בנגיף האיידס. הם אומרים כי בינתיים מתו בעולם עשרים וחמש מליון איש ממחלה זו. הערכת ארגון הבריאות של האו"ם היא שאפשר להציל חייהם של מליוני בני אדם על ידי "מילה" שיעשו כל הגברים בעולם.
הסיבה לדעתם נעוצה בכך שהערלה נדבקת מהר מאוד על ידי נגיפי המוות של האיידס הקטלני. כשמסירים אותה – מסירים את גורם ההדבקות המסוכן הזה מהאדם. על כן יצא לפני שנה הארגון בקריאה למדינות שנגועות במחלה זו לעשות "מילה" לכל הגברים. כך ממליץ הארגון לכל גבר בעולם לעבור את הסרת הערלה. השנה יצאו בחסות האו"ם רופאים מבתי חולים בישראל ללמד את הרופאים באפריקה כיצד עושים "מילה". אחד הרופאים הישראלים סיפר כי הוא ביצע ביום אחד חמישים ושלוש מילות לנכרים. שיא עולמי לכל הדעות.

מילה של נכרים - אינה ברית
כשישמעלי נימול בגיל שלוש עשרה, אין בזה ברית עם אלוקים. זה רק כאילו. מצות ברית מילה לא חלה עליהם, שהרי הפסוק אומר "ואת בריתי אקים את יצחק". אקי"ם ראשי תיבות "אשר קידש ידיד מבטן". וכן "כי ביצחק יקרא לך זרע" - ביצחק, ולא בעשו, ולא בישמעאל. ועוד שהם מלים ללא פריעה. ומל ולא פרע – כאילו לא מל. עם כל זאת כתוב בזהר הקדוש: שיש לישמעאל זכות בארץ ישראל מכיון שהם עשו ברית מילה בגיל שלוש עשרה. הזוהר מספר שבא רשב"י ובכה ואמר: די, הם כבר קבלו שכר יותר מידי. ואם בדורו אמר כן, על אחת כמה וכמה בדורנו אנו.
צריך לדעת שמילה זו היא מצילה חיים אבל היא לא הברית שאלוקים ציווה את אברהם. בשביל ברית צריכים שניים. וכך צריך לפרש את המילה שעשה יוסף למצריים. שכשבאו המצרים בשנות הרעב אל יוסף הצדיק ואמרו לו תן לנו אוכל. אמר להם: איפה התבואה ששמרתם. אמרו לו שלא נתקיימה. היא הרקיבה כולה. אמר להם יוסף: תעשו מילה (רש"י בראשית מא נה) כעסו המצרים והלכו לפרעה. "כשבאו המצרים אצל פרעה אמרו לו: כך הוא (יוסף) אומר לנו! אמר להם פרעה: למה לא צברתם בר? והלא הכריז לכם ששני הרעב באים!. אמרו לו לפרעה: אספנו הרבה והרקיבה. אמר להם פרעה למצרים: אם כן, כל אשר יאמר לכם תעשו. הרי גזר על התבואה והרקיבה, מה אם יגזור עלינו ונמות".
יוסף קשור לברית המילה יותר מכל. כשהוא צריך להוכיח לאחיו שהוא אח שלהם – הוא מוכיח להם כן דרך ברית המילה. ועוד שהרי בשכם – עירו של יוסף הצדיק – מכריחים אחי יוסף בערמה את כל בני שכם לעשות ברית. ויש שואלים אם יוסף מכריח את כל המצרים למול איך יודעים שהוא יהודי. אולי הוא מצרי שנימול? אולי הוא אחד מהנכרים שעשה ברית מילה?

יהודי ערל – נקרא "מהול". גוי מהול – נקרא "ערל"
אלא שצריך לדעת כי יש "ברית" של יהודי ויש "מילה" של גוי. אצל יהודי – זה ברית עם אלוקים. אצל גוי זו "מילה" בלבד בלי כל "ברית" עם אלוקים.
כך אומרת המשנה במסכת נדרים (פרק ג יא) מי שנודר ואומר: "קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִבְנֵי נֹחַ - מֻתָּר בְּיִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם". כי אף על פי שגם יהודים הם בני נח. כוונת הנודר היא רק על נכרים שנקראים "בני נח". ממשיכה המשנה ואומרת שכל מי שנדר שלא יהנה מ"זֶרַע אַבְרָהָם" – "אָסוּר בְּיִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּאֻמּוֹת הָעוֹלָם". למרות שגם ישמעאלים ובני עשו יכולים להיות בני אברהם אבינו - הם לא מתייחסים אחריו.
בהמשך אומרת המשנה שאם אדם נדר שלא יהנה מ"עֲרֵלִים". "מֻתָּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וְאָסוּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת". ואם אמר שהוא נודר לא ליהנות מאנשים "מוּלִים" – "אָסוּר בְּעַרְלֵי יִשְׂרָאֵל וּמֻתָּר בְּמוּלֵי הָאֻמּוֹת" למרות שיש יהודים שלא נימלו מחמת מחלה. הם נקראים "מולים" ולמרות שיש גויים שמלו את עצמו הם נקראים ערלים. מסבירה המשנה ואומרת: "שֶׁאֵין הָעָרְלָה קְרוּיָה אֶלָּא לְשֵׁם הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ט) "כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב" וְאוֹמֵר (שמואל א יז) "וְהָיָה הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה". וְאוֹמֵר (שמואל ב א) "פֶּן תִּשְׂמַחְנָה בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים, פֶּן תַּעֲלֹזְנָה בְּנוֹת הָעֲרֵלִים".
רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר, מְאוּסָה הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָהּ הָרְשָׁעִים, שֶׁנֶּאֱמַר, כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁנִּכְרְתוּ עָלֶיהָ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְרִיתוֹת. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת הַחֲמוּרָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁלֹּא נִתְלָה לוֹ לְמֹשֶּׁה הַצַדִּיק עָלֶיהָ מְלֹא שָׁעָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁדּוֹחָה אֶת הַנְּגָעִים. רַבִּי אוֹמֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁכָּל הַמִּצְוֹת שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם אָבִינוּ לֹא נִקְרָא שָׁלֵם, עַד שֶׁמָּל, שֶׁנֱּאֶמַר (בראשית יז), הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים. דָּבָר אַחֵר, גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁאִלְמָלֵא הִיא, לֹא בָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג), כֹּה אָמַר יְיָ אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה, חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי".

ברית מילה – בבוקר או בצהרים
ברית מילה היא זכות מיוחדת לזרעו של אברהם ודווקא לבני ישראל. מאברהם לומדים הרבה הלכות מילה. אחת מהם היא מצוות בזריזות. "וישכם אברהם בבוקר" כך עשה אברהם לעקידה. לכן מצווה לעשות ברית מילה מיד השכם בבוקר, אם אפשר - אחרי תפילת ותיקין. ואם לאו - מוקדם ככל האפשר.
מו"ר הרב שליט"א אמר שדווקא אצל אברהם התורה מעידה שהוא עשה את ברית המילה מיד אחרי שאלוקים ציווה אותו אבל לא בבוקר. שנאמר "וַיְכַל לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיַּעַל אֱלֹהִים מֵעַל אַבְרָהָם: וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ וְאֵת כָּל יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל מִקְנַת כַּסְפּוֹ כָּל זָכָר בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם וַיָּמָל אֶת בְּשַׂר עָרְלָתָם" אבל הברית הזאת לא הייתה בבוקר מוקדם. אלא "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה" כלומר באמצע היום ובפרהסיא גדולה. ולמה?
כיוון שכמו היום היו גם אז ליצנים שאמרו כי ברית מילה זה לא מוסרי. זה לא אסטטי. זה לא נכון. הם הקימו "אגודות נגד ברית המילה". בשם אותה אהבה ורגישות והומניות אמרו שאם אברהם ימול את בנו – הם יפעלו באלימות למנוע את האלימות של אברהם. צביעות. ממש כמו היום.
מן הסתם היו כאלה שאמרו לאברהם למה לך לעשות את זה בפרהסיה. תעשה את זה בשקט. בבוקר בצנעה. למה להתגרות באומות העולם? אבל אברהם חשב שלהסתתר כשעושים מצווה – זה חילול ה'. הוא תמיד בונה מזבח וקורא בקול בשם ה'. הוא יתבייש ויתחבא כשהוא מקיים את דבר ה'? על כן מל אברהם אבינו באמצעו של יום ולעיני כל העולם.
אם יש מחלוקת במשפחה – שיעשו ברית בצהרים - על כן אומר הרב שאם יש במשפחה אנשים שלא יכולים להגיע לברית בנץ, או שזה עלול לגרום מחלוקת אחרת. יעשו ברית מילה בשעה אחרת ביום, העיקר שיהיה בשלום ואחדות. גם אומר הרב שבברית מילה שנעשית ביום צום וחוששים שאנשים יבטלו את הצום בגלל הברית, טוב לעשות את הברית לקראת השקיעה ואת הסעודה אחרי צאת הכוכבים. כך תהיה סעודת מצווה בלי שום חשש.

ענר אשכול וממרא – הגרים הראשונים בעולם
שלושה אחים כנענים היו אוהבים מאוד את אברהם. בעלי בריתו. המדרש קורא להם צדיקים ולא לחינם. הם מצטרפים לאברהם כשהוא לבד בעולם. שלושת הגרים הראשונים בעולם. שלשתם אמיצים ביותר, הם מצטרפים לאברהם במרדף אחרי ארבעת המלכים המנצחים. על שם החברות המופלאה של הרביעייה הזו נקראת חברון "קרית ארבע". (מדרש רבה נח ד). חכמינו מספרים שעם שלשת החברים התייעץ אברהם על ברית המילה, לא שהוא מעלה בדעתו להרהר אחרי דבר ה'. אבל חברים זה חברים, ולא יפה להסתיר מהם מאורע כל כך משמעותי.
אחד מהשלושה, "ממרא", גר בצמוד למערת המכפלה ובחלקה שלו נימול אברהם. באותו מקום אלוקים מבשר לו על הלידה הצפויה של יצחק. והמערה תמיד נקראת על שמו. למה בחלקו? "שבשעה שאמר לו הקב"ה למול הלך ונמלך בשלשת אוהביו אמר לו ענר: כבר אתה בן תשעים ותשע שנה ואתה הולך ומצער עצמך. אמר לו אשכול: מה אתה הולך ומצער עצמך בין שונאיך? אמר לו ממרא: עמד לך אלהיך בכבשן האש, ברעבון, במלכים, והדבר הזה שאמר לך למול אי אתה שומע לו". למרות הדעות החלוקות נימולו כולם עם אברהם אע"פ שלא נצטוו. חברים זה חברים.
הסיפור שלהם הוא בגדר "מעשה אבות סימן לבנים". הסיפור של כל הגרים שעתידים להצטרף לעם ישראל. בגללם נקרא אברהם - אב המון גויים. בזכותו גר יכול להביא ביכורים ולומר: "בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ". אֲבֹתֵינוּ - כי אברהם הוא גם אבא שלנו, הגרים. אבא של כל הגרים שבעולם.

ברכות הברית
ברכות ברית המילה
מתי לברך? מנהג ירושלים, שאבי הבן מברך תחילה ברכת "להכניסו בבריתו של אברהם אבינו", ולפני המילה מברך המוהל ברכת "על המילה". גם כאשר אבי הבן הוא המוהל יברך "על המילה' ולא "למול את הבן" (הרמ"א רס"ה ב', וכ"כ ברכ"י שם אות ז'). מיד לאחר המילה יברך אבי הבן "שהחיינו" (נתיבי עם רס'ה א') ויזהר אבי הבן שלא ידבר עד אחר שיברך "שהחיינו". יש נוהגים שקודם המילה מברך המוהל "על המילה", ובין מילה לפריעה מברך אבי הבן שתי ברכות, "להכניסו" ו"שהחיינו" (עיין שמח נפש עמוד ח).
תאומים: אם יש לאבי הבן תאומים, מנהג ירושלים שמלים התינוק שנולד ראשון ומברכים כל הברכות, ואח"כ לשם הפסק, מחלקים מיני מזונות וכדו', ואח"כ מביאים את התינוק השני, וחוזרים ומברכים את כל הברכות (עיין שמח נפש עמוד מ"א).
י"ג מידות: אם הציבור שרוי בצער, מנהג נכון שכל הקהל יאמרו י"ג מידות ג' פעמים, מיד לאחר שיברך אבי הבן "שהחיינו". ואחר כך יאמרו "מי אל כמוך" פעם אחת (תכחת חיים פרשת לך לך עמ' ס"ד, ובא"ח כי תשא י"ב).
ברכת "ישימך אלקים" בברית מילה - מנהג נפוץ הוא לברך את הרך הנימול בברכת "ישימך אלקים כאפרים וכמנשה". ומנהג זה יסודתו בהררי קודש, בתרגום יונתן בן עוזיאל: "וּבָרֵיכִינוּן בְּיוֹמָא הַהוּא לְמֵימַר (ויברכם ביום ההוא לאמור) בָּךְ יוֹסֵף בְּרִי יְבָרְכוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא (בך יוסף בני יברכו בית ישראל את התינוק ביום ברית המילה) לְמֵימָר יְשַׁוִינָךְ ה' כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶׁה (לאמור ישימך אלקים כאפרים וכמנשה)". הרי שיונתן בן עוזיאל ראה ברוח קדשו שיעקב אבינו בעצמו התכוון לנטוע ברכה מיוחדת לכל רך נימול, ומנהג זה התחיל עם ברכתו של יעקב אבינו לבני יוסף.

סעודת ברית
סעודה - בשמחה
שמחה ומשתה – אמר דוד המלך (תהילים קיט קסב) "שָׂשׂ אָנֹכִי עַל אִמְרָתֶךָ כְּמוֹצֵא שָׁלָל רָב" ופירשו בגמרא שזה נאמר על ברית המילה. שעושים אותה בשמחה. אמרו חז"ל במסכת שבת (קל:) "תניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב" - עדיין עושין אותה בשמחה. וכל מצוה שקבלו עליהם בקטטה, כגון עריות. דכתיב "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" - על עסקי משפחותיו. עדיין עושין אותה בקטטה. דליכא כתובה דלא רמו בה תיגרא". והסביר רש"י על מצוות מילה. מהו שעושים אותה בשמחה? ופירש "שעושין משתה". ובאמת סעודת הברית היא סעודה חשובה.
מנין – ואע"פ שעל פי הדין אין צורך במנין בשביל לעשות ברית מילה. עם זאת ברוב עם הדרת מלך. וחשוב שאנשים יבאו לשמח ולשמח את בעל הברית כדלעיל. ונהגו לא להזמין לסעודת ברית בגלל החשיבות הרבה שיש למי שמשתתף בסעודת ברית מילה והחשש שאדם לא יענה להזמנה. שאם הזמין מישהו לסעודה ולא בא - זה לא טוב בשבילו (עיין לשו"ע יו"ד סי' רס"ה סעי' י"ב).
בגלל השמחה - אין תחנון לכן אין אומרים תחנון כשיש "ברית מילה" בבית הכנסת. וכן אם אבי הבן או הסנדק או המוהל נמצאים בתפילה – לא אומרים תחנון. כי יש שמחה.
מניעת השמחה - וידוע שראשי התיבות של שמו של ס"מ הרשע סמא"ל: ס'עודת מ'ילה א'ין ל'עשות, לפי שהוא מונע מכל איש ישראל מלהגיע לסעודת ברית כיון שהיא משופעת בקדושה, הן במעמד ברית המילה שהקב"ה מוחל את עוונותיהם של כל העומדים שם אם מהרהרים בתשובה, והן בדברי תורה שאומרים בסעודה.
סעודת דגים או חלבית - היה תקנה בירושלים שעושים סעודת ברית מילה רק בדגים ולא בבשר, כי הבשר היה בזמנם יקר ביותר. ועיין בארץ החיים סתהון (על סי' רס"ה סעי' י"ב) שמנהג צפת ת"ו שעושים סעודת הברית רק בדגים, כי דגים זול יותר מבשר, עי"ש. וזו תקנה טובה וראוי לחדשה בזמננו. ובימינו לפעמים עושים את הסעודה חלבית, במיוחד אם עושים אותה בבוקר שאנשים לא רגילים לאכול בבוקר בשר או דגים. ומותר להם, העיקר שיהיה מכובד.
יש אומרים שאסור לאב לאכול עד הברית - מהדין אם אדם חייב לעשות מצוה דאורייתא, אסור לו לאכול לפני שמקיימה. רבי שלמה איגר (בנו של רעק"א) הפליג ואמר שביום שיש לאדם ברית מילה - אסור לאבי הבן לאכול מהבוקר עד המילה. כן מובא בעל 'גליון מהרש"א': "וכן אבי הבן אסור לו לאכול עד אחרי הברית". אבל חלקו עליו ואמרו כי כיוון שאבי הבן מינה את המוהל כשליח למול את הבן - אם כן המוהל לא יאכל כל היום עד שימול, כי המצוה כעת מוטלת עליו. ויש שאמרו מכיון שמזמינים לברית הרבה אנשים אין חשש שמא לא יעשה את המצווה (עיין בנחלת צבי על שו"ע יו"ד סי' רס"ב).
למעשה, נוהגים שאבי הבן אוכל, אך לא ירבה באכילתו, וכן לא ישתה שכר עד שיקיים את המצוה. והטוב ביותר לקיים מצוה זו השכם בבקר כי זריזין מקדימין למצוות כמו שנאמר "וישכם אברהם בבקר".

סעודת מילה ביום שישי
לפני חצות - "אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול, וכל היום בכלל האיסור. וסעודה שזמנה ערב שבת, כגון ברית מילה ופדיון הבן – מותר" (שו"ע רמט, ב'). ומ"מ יקדים לעשות את הסעודה לפני חצות,
ואומר הרב בעל הבא"ח (ש"ש לך לך אות כא): "מיהו יזהר שתהיה קודם שעה עשירית וכל מה שאפשר לו להקדים יקדים". ובדיעבד, רשאי לעשות את הסעודה גם אחר הצהרים כיון שהיא סעודת מצוה, אבל יזמין רק מנין מצומצם, ולא קהל רב כדי שיוכלו לאכול בערב שבת בתיאבון, ובפרט בימי החורף שמיד לאחר התפילה אדם הולך לאכול בביתו.
אם יודע שלא יהיה תאבון - אורח שיש לו סעודת מצוה ביום שישי שאין לה דחיה, כגון סעודת מילה, ויודע בנפשו שאם יאכל את הסעודה של הברית, זה יהיה על חשבון סעודת שבת, ולא יהיה לו תאבון לאכול את הסעודה בליל שבת. לא יאכל בסעודת המצוה כדי שיאכל בליל שבת לתאבון. שהסעודה בלילה היא מדאורייתא.

סעודת מילה ביום רגיל לפני תפילת מנחה
מעיקר הדין, אסור לדעת השו"ע לאכול סמוך למנחה גדולה אפילו סעודה קטנה – יותר מ – 54 גרם לחם (כביצה). ובודאי שאין לאכול שום סעודה לפני מנחה קטנה. וכל זה מהטעם שמא ימשך בסעודתו, ויעבור זמן התפילה, אלא אם כן ישים לעצמו שומר שיזכיר לו להתפלל, ואם לא אסור לו עד שיתפלל. ונהגו להקל כדעת הרמ"א לאכול סעודה קטנה לפני מנחה גדולה, והמחמיר תבא עליו ברכה (עיין שו"ע סי' רל"ב סעי' ב,ג, ולכה"ח שם ס"ק לד). כמו כן לא ישתה יין סמוך למנחה שמא ירדם ויעבור זמן התפילה.
ו"בסעודה גדולה" דהיינו סעודת נישואין וברית אין להקל כלל (כה"ח שם ס"ק כו, ל). וכאשר אדם נקלע לסעודת ברית לפני שהתפלל מנחה, לא יאכל לחם ולא ישתה יין ודברים המשכרים וכדו', ואם מחויב לאכול – יתפלל מנחה אפילו ביחיד או שישים "שומר", דהיינו, שיבקש מחברו להזכיר לו להתפלל (בא"ח שם יג).

סנדקאות
בלי מחלוקת מעלת הסנדקאות חשובה ביותר, ועוד יותר ממעלת המוהל, שהוא "כסא ומזבח לעשות על ירכי המילה". ונהוג לומר כשם שכאשר מכבדים אותך בכוס של ברכה אין לך לסרב, כך אם כבדוך בסנדקאות - אל תסרב. אלא שיש לחוש בענין זה שלא תהיה מחלוקת בין האב והאם ולא בין ההורים.
ולכן מנהג טוב לתת לתלמיד חכם וירא שמים להיות סנדק כדי שהבן יהא כמותו. וכאשר ההורים רוצים - יתן תחילה לאבות, וימנע ממחלוקת, ומי שמסרב לקבל סנדקאות כדי למנוע מחלוקת, יקבל בשמים שכר בכפלים וירצה לו כאילו היה סנדק.
תיקון הברית - מצוות סנדק חשובה במיוחד בימי השובבי"ם שהוא תיקון לפגם הברית. וצריך הסנדק לטבול לפני הברית כדי להכניס התינוק בטהרה לברית, ובודאי שאם הוא בלתי טהור צריך הוא לטבול, וראוי לטבול סמוך לברית ככל האפשר [ברכ"י רס"ה י"ח].
סנדק – כמו קטורת - נוהגין להדר אחר מצווה זו להחזיק התינוק על ברכיו בשעת המילה. ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה וכדו', דכל סנדק הוי כמקטיר קטורת , ולכן נוהגים שלא ליתן שני ילדיו לסנדק אחד כדאמרינן גבי קטורת "חדשים לקטורת'. ודוקא שני בניו של איש אחד לסנדק אחד, אבל כמה בני אדם, אם ירצו יכולים לתת בניהם לסנדק אחד [הרמ"א רס"ה י"א, ובית הילל שם].
שני כסאות - המנהג הנכון שהסנדק אינו יושב על כסא של אליהו, אלא במקום אחר.

איך הרב נהיה סנדק?
מו"ר הרב שליט"א סיפר: פעם אחת נכנסתי להתפלל מנחה בבית כנסת של חסידי ברסלב, והיה שם ברית מילה ואמרו לי שהחליטו לתת סנדקאות למי שיאמר חידוש שלא שמעו מעולם מאת כקש"ת האדמו"ר רבי נחמן מברסלב זיע"א, וכיון שאת כל החידושים שאמרו הם כבר שמעו, לא מצאו סנדק.
אמרתי להם, אני אומר לכם דבר מחודש על ברסלב אבל לא בשם רבי נחמן מברסלב זצוק"ל, והסכימו לדברי. ואמרתי להם שהתורה האריכה בסיפור המפגש של יהודה ויוסף, כדי ללמדנו שלא נשבר לבו של יוסף והתעורר לבכי, אלא רק לאחר ששמע סיפורים מוחשיים ומרגשים, וכששמע את אותם סיפורים נעשה כמו חסיד ברסלב שלומד מהסיפורים. שמחו אותם חסידי ברסלב על חידוש זה, וכבדוני בסנדקאות.

ברית בשבת
על פי הקראים – אסור למול בשבת
האבן עזרא סיפור על חכם אחד קראי שאמר שאסור לאדם להיות עם אשתו בשבת. האבן עזרא אומר עליו "ימחה שמו כענן". אותו קראי אומר את הפירוש הזה על המילים "בחריש ובקציר תשבות" אומר עליו האבן עזרא: "והלא תכסהו בושה. כי אם אמרנו כי ביד הגבר החריש. הלא במלת "קציר" - יחריש".
כל זה בגלל חילול השבת שיגרם לאישה ולמשפחתה כי לפי דעתו של אותו קראי הלידה גם כן תהיה בשבת וזה חילול השבת. ואם תלד בן - יעשו ברית בשבת וזה גם חילול שבת. (עיין אב"ע שמות לד כא). מיותר לומר שאין שום הלכה כמו אותו קראי ומותר ומצווה לעשות ברית בשבת ולא דוחים אותה.

אם יש חשש שבני משפחה יסעו בשבת
אמנם אם יש חשש שבני המשפחה יחללו שבת על מנת שיגיעו לברית. במקרים כאלה מו"ר הרב שליט"א אמר פעם למשפחה אל תודיעו להם על הברית שבשבת, אם יש חשש לחילול שבת. אם יבאו בטענות: מדוע לא הודיעו? יאמר להם שהטלפון שלו לא עובד. אם אי אפשר לא להודיע - הטוב ביותר לעשות את הברית לקראת צאת השבת ואת הסעודה במוצאי שבת. כך כולם יהיו יכולים להיות שותפים בברית או בסעודה שאחריו שיש לה ערך גדול כדלקמן. ולא יחללו שבת.
יש כאלה שאומרים שבמקרים כאלה טוב לדחות הברית ליום ראשון ומו"ר הרב שליט"א פסק כמה פעמים לא לדחות את הברית. שהרי התורה אמרה "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". מו"ר הרב שליט"א מביא תמיד את התוספות במס' מגילה (דף ד' ע"ב ד"ה 'ויעבירנה' בתרא) ששואלים: איך מלים בשבת הרי מטלטל כלים או חשש לטלטול הילד, ושמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים? הרי בגלל החשש הזה אנו מבטלים לגמרי נטילת לולב ביום ראשון של סוכות אם זה חל בשבת. כמו כן אנו מבטלים לגמרי תקיעת שופר ביום ראש השנה שחל בשבת. אם כן למה לא נדחה את הברית ליום ראשון. השאלה היא הרבה יותר גדולה כי כאן אנו לא מבטלים מצווה – רק דוחים. ובסוכות ובראש השנה אנו מבטלים לגמרי?
מתרצים התוס': "אבל מילה בשבת אין לדחות דהא חמירא שכן נכרתו עליה י"ג בריתות". רוצה לומר שמעלתה של המילה היא כל כך חשובה, עד שלמרות החששות לא דוחים אותה בגלל חילול השבת. לכן גם במקרה זה אנו לא דוחים את הברית אלא אומרים לאנשים לא להגיע בשבת אלא במוצאי שבת.

לא דוחים ברית שלא בזמנה לשבת, לחמישי או שישי
ברית שנדחתה מחמת מחלה או סיבה אחרת שאינם מוצדקת – צריך לעשותה כמה שיותר מוקדם. ופעם שאל אותי מישהו על מועד לברית שנדחתה. וכבר התינוק היה בריא ורצו לעשות את הברית יומיים אחר כך כדי שיספיקו להזמין אנשים ואולם וכד' ושאלנו את הרב ואמר לנו שאם יש אפשרות – עושים מיד אפילו בלי מנין, בלי אולם ובלי מוזמנים ובלבד שהתינוק בריא. אמנם אם התינוק היה חולה ממש – צריך לחכות שיעברו שבעה ימים אחרי החלמתו. אבל כשהגיע הזמן – מיד יש לעשות את הברית בלי להשתהות.
למרות כל זה לא עושים ברית שלא בזמנה ביום חמישי ושישי. שאז היום השלישי יוצא בשבת ולא גורמים צער לתינוק שיהיה בשבת. בודאי שלא עושים ברית שלא בזמנה ביום שבת עצמו. (שו'ע או"ח של"א ד', וכה"ח שם ל"א).

לבדוק טוב את זמן הלידה
מו"ר הרב שליט"א אומר לכל בעל של אשה שהולכת ללדת, אם יש ספק שתלד קרוב לשקיעה, שישים הבעל לב בדיוק מתי הלידה. שיגידו לו מתי הראש של העובר יוצא. כל זה על מנת לדעת מתי הלידה ומתי הברית. ואם זה ביום שישי אחר חצות או לקראת צאת השבת זה חשוב במיוחד כדי שלא יעשו ברית בשבת שאחריה ולמעשה התינוק נולד ביום שישי או ביום ראשון.
ולמעשה המיילדות שמות לב לטפל באשה בצורה נכונה – וכך הן צריכות לעשות. ולא להסתכל על השעון. אבל מי שלא מטפל בלידה עצמה צריך שיהיה לו שעון מדויק. שיהיה לו לוח מדויק שמתאים למקום שבו הלידה ויראה בדיוק מתי הייתה הלידה. האם לפני השקיעה או אחריה. ואם אחרי השקיעה ביום שישי, מתי בדיוק. כי אם הלידה אחרי עשרים וחמש דקות מהשקיעה ביום שישי – עושים את הברית בשבת הבאה. אם נולד בין השקיעה לצאת הכוכבים – דוחים את הברית ליום ראשון. לא ליום שישי.

האם המיילדת נאמנת?
כותב הרמב"ם (הי"ד) שבכל דבר שעתיד להתגלות ועשוי להתגלות גם עד אחד נאמן. "אין השלוחין צריכין להיותן שנים אלא אפילו אחד נאמן. ולא שליח בלבד אלא אפילו תגר משאר שבא כדרכו ואמר אני שמעתי מפי בית דין שקדשו את החדש ביום פלוני נאמן ומתקנין את המועדות על פיו. שדבר זה דבר העשוי להגלות הוא, ועד אחד כשר נאמן עליו".
הנה דין זה גם נמצא היכא שאשה ילדה ביום ששי זמן רב לאחר השקיעה, ונמצא לפי זה שברית המילה תיעשה בשבת. ומי שקובע את הדבר? עדותה של המיילדת שיכול להיות שהיא בכל גויה. והיא מספרת שבשעה פלונית האשה הזו ילדה. ושמא תאמר איך אנו חיים מפיה של נכרית זו? אלא, שבכל מקום שהגוי הוא בעל מקצוע ואם ישקר ויגלו את שקרו הוא עלול לאבד את פרנסתו, הוא נאמן. ולכן אנו סומכים על מילדת גויה המעידה על שעת הלידה, כיון שהיא לא תשקר בדבר העשוי להתגלות, שאינה רוצה לקפח את פרנסתה או לאבד את שמה הטוב.

ברית מילה בשבת – קידוש וברית ביחד
מה הדין אם חל ברית מילה בשבת שעושין הברית אחר מוסף איך יעשה המברך על היין כשהברכה לא במקום סעודה? יש אומרים שיכול המברך לכוון ולצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה ברביעית יין ששותה בכוס של מילה (או שתי רביעיות כדלקמן). ואין בזה משום "אין עושין מצוות חבילות חבילות". (עיין אוצר הברית א' עמ' רנד הערה ב')
ואומר הרמ"א שלכתחילה יתן לקטן לשתות אבל בעיקר הדין מסכים לדעת מרן בבית יוסף שדי בשתיית רביעית אחת (עיין בא"ח שם אות ז'). וכך עשה מו"ר הרב שליט"א שהיה ברית והזמינו אותו לברך היה מתפלל בהנץ החמה ומקדש בבית, ואחר כך בברית היה יכול לקדש על היין ולשתות.
אמנם אם הברית הייתה צמוד לתפילה היה הרב אומר למוזמנים 'אל תסמכו במה שאני מברך בפה"ג על הברית מילה, ואני לא מכון להוציא אתכם ידי חובה'. מפני שהם הולכים לאכול במקום אחר. וגם אם היו אוכלים שם - יש מי שסובר שלא עושים מצוות חבילות חבילות. אמנם הרב בא"ח כתב שבבגדאד נהגו שהמוהל מברך את שתי הברכות בדיעבד כשאין ברירה.

אליהו מכפר על כולם בברית – ויכפר על בני ישראל
ידוע שאליהו הוא מלאך הברית, והוא נמצא בבריתות שבכל העולם כולו בכל שעה ושעה. כשמגיע אליהו הנביא למקום בו עושים את הברית, והוא רואה אנשים מלאי עברות ואינו יכול לעבור ביניהם כי הוא קנאי. אומר לו הקב"ה: בזכותך מכפר להם על כל עוונותיהם. וזהו שהתורה כותבת על פנחס הוא אליהו 'ויכפר על בני ישראל', בלשון עתיד. שעתיד עוד לצאת ולכפר על בני ישראל די בכל אתר ואתר בכל הדורות כולם.
אמרו חז"ל (מדרש שוחר טוב פרק סג): "אמר רבי פנחס בשם רשב"י פנחס הוא אליהו זכור לטובה ולברכה שאילולא הוא לא לא היה לנו חיים באדום הרשעה, הוא מה שאמרו רבותינו משעה שחרב בית המקדש הוא מקריב שני תמידין בכל יום וכותב זכויותיהן מעשה כל יום ויום" עכ"ל. ובברית המילה זה ניכר ביותר שגם מי שנראה חלילה כאילו הוא רחוק מתורה ומצוות, כשעושה ברית מילה מתברר שהנשמה שלו היא קודש קודשים. שהוא שייך לברית של עם ישראל שקיימת מאז אברהם ועד ימינו.
כיון שבשעת ברית מילה מתכפרים כל העוונות בזכות אליהו הנביא, צריך לנצל הזדמנות זו ולהרהר מייד בתשובה שלמה, ולא יאמר אדם הרי כל הזמן ניתן לעשות תשובה אלא יש עבירות שלמרות התשובה לא מתכפרות אלא רק עם יסורין או יום כיפור וכד'. ובברית מילה הם מתכפרים מיד. (עיין מסכת יומא דף פ"ו).
אברהם מכפר בגיהנום על מי שנימול - עוד על כח הכפרה של הברית ניתן ללמוד ממה שאמרו חז"ל שאברהם יושב בפתח גיהנם ופתח גן עדן. כשרוצים להכניס יהודי לגיהנם בא אברהם ואומר אם אדם זה עשה ברית מילה ושמר בריתו, מדוע יכנס לגיהנם? ומצילו מדינה של גיהנום. אכי"ר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il