בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עניני החג
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • שיחות לחודש אדר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

ציפורה בת דוד

undefined
5 דק' קריאה
במסכת בבא קמא 1 לימדה הגמרא כלל גדול בשלמות האדם: "אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא, לקיים מילי דנזיקין". פירוש: מי שרוצה להשתדל להשיג את מעלת החסידות, שהיא מעלת האדם שאין למעלה ממנה אלא רוח הקודש, כפי שנאמר 2 : "אז דברת בחזון לחסידיך". כלומר, אחרי שהאדם זוכה להיות חסיד הוא זוכה אל מדרגת החזון שהיא רוח הקודש. ומעלת החסידות גדולה ממעלת הצדיק כפי המבואר בספר "מסילת ישרים" שהצדיק הוא הנוהג על פי הצדק ושורת הדין, והחסיד נוהג במעשיו לפנים משורת הדין. וכך גם נפסק להלכה, בהלכות אבילות, שבבית קברות אפשר לקבור בעל תשובה ליד קברות צדיקים, אבל לא ליד חסידים, שהם במעלה גדולה יותר.
אם כן, מהי עצת הגמרא להגיע למעלה זו: "לקיים מילי דנזיקין". לקיים את הלכות הזהירות, שלא לגרום, אפילו בעקיפין, לשום נזק או צער לגופו של אדם או לממונו. ומכאן, כמה ראוי לאדם להיזהר לא לצער אדם, שכן זהירות זו מביאה את האדם לשיא המעלות.

בהמשך אומר רבא, אחד מגדולי האמוראים, שאם אדם רוצה לזכות לחסידות עליו לקיים את הכתוב במסכת אבות. במסכת זו, הנקראת בפי גדולי האחרונים, "משנת חסידים", מובאות הנהגות מוסריות אציליות, הבונות את קומתו הרוחנית והמידותית של האדם. כגון: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם, כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" 3 , "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, ויהיו כל מעשיך לשם שמים" 4 .
בגמרא מובאת דעה נוספת, שבכדי להיות חסיד יש לקיים הלכות ברכות. הלכות אלו קושרות את האדם בכל פעולותיו, הנאותיו והרגשותיו, עם הענין האלוהי הנותן חיים, אור וטוב, לכל היצירה וחלקיה.

לכאורה, מובאות בגמרא שלוש דרכים שונות כיצד להגיע אל השלמות, להיות חסיד:
א. לקיים מילי דנזיקין.
ב. לקיים מילי דאבות.
ג. לקיים מילי דברכות.

המהרש"א 5 רואה בשלוש הגישות שלושה צדדים, המשלימים זה את זה. באישיותו של האדם שלושה תחומים. התחום הבולט ביותר הוא אישיותו החברתית, והתנהגותו בין חבריו. התחום השני, התנהגותו המוסרית של האדם בינו לבין עצמו בתיקון אישיותו והעלאת צלם האלוהים שבו אל ראש סולם מעלות חייו. התחום השלישי, ראש הפסגה, הוא שלמות האמונה שבאדם והתייחסותו אל המרחב והגדלות האלוהית, שהם מעל החיים והם מקורם ומקור הבריאה גם יחד, כנאמר 6 : "כי עימך מקור חיים באורך נראה אור". כך, זהירות מנזיקין, מידות האבות וברכות, הם מרכיבי שכלול האדם והתעלותו בכל בחינותיו- בין אדם לחברו, בין אדם לנפשו ובין אדם לבוראו ולשורש נשמתו.

והנה, בחג הפורים, שהוא החג האחרון שיש לנו מתקופת התנ"ך, והוא המעבר בין קדושת התורה שבכתב לבין תחילת תקופת מוסרי התורה שבעל פה, והוא הזמן המיוחד שזכו ישראל לקבלת התורה מחדש בנדבת ליבם. וידוע שמידת החסידות היא מעלה עליונה שבה האדם זוכה לבטא את גודל אהבת נפשו לה' ולתורתו. ומכאן שבחג זה ראוי שישראל ינהגו במנהגי החסידות. ולכן בחג זה ובמצוותיו בנויים ומתוקנים כל שרשי החסידות ושלימות האדם מישראל.

חג הפורים מלמד אותנו ומורה לנו באצבע מכוונת את גודל השגחת ה' על ישראל בכל מקום, בכל זמן ועל ידי כל אחד ואחד. לא רק בארץ ישראל מקום חיותינו העיקרי, ככתוב בתורה 7 : "תמיד עיני ה' אלוהיך בה מרשית השנה ועד אחרית השנה", אלא גם בארץ לא להם, במרחקים ובמרחבים, מהודו ועד כוש, רצים האחשתרנים רוכבי הרכש לבשר את ישועת ה'. לא רק בזמן גילוי דבר ה' על ידי נביאיו- שליחיו ובזמן עמוד הכהן לאורים ותומים, אלא גם בזמן האימה והחשיכה, כאשר המלך השולט בכיפה הוא מלך המשתאות שמבחר שריו ועבדיו עומדים לצפות ולהתבונן בגופות הנשים, וכל מה שממלא את דעתם וראש מאוויהם הוא מי האישה הנושאת חן בעיניהם. גם במשתה הזה חוט חן וחסד נמשך דוקא על הצנועה והיקרה- אסתר היא הדסה, שגם הפרוצים לא יכולים שלא להתפעל מזיו קדושתה ואצילותה. אפילו המלך המגושם, שנמשל בחז"ל לדב המסורבל, איננו יכול שלא להושיט לה את שרביט הזהב ולמלא את רצונה, הנמשך מהרצון של כנסת ישראל השמה בפי אסתר את דבריה: ואתה קדוש יושב תהילות ישראל, בך בטחו אבותינו, בך בטחו ולא בושו. וכך אומרת אסתר: "כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא את עמי ואיככה אוכל וראיתי באבדן מולדתי" 8 . על ידי הכל עושה הקב"ה את שליחותו, ממוכן המוכן לפורענות הוא היועץ את העיצה שמביאה אסתר אל המלכות, המן במו ידיו מכין את העץ לתלייתו, וגם חרבונא סריס המלך מגיע ברגע הנכון ואומר בדיוק את מה שהיה צריך להגיד.

שלימות זו של השגחת ה' בעליונים ובתחתונים היא המחנכת אותנו להשלים את עצמנו במעלות החסידות לבחינותיהם השונות. "ויכתוב מרדכי את אגרת הפורים דברי שלום ואמת" 9 : שלום מובן, אבל מה מקומה של האמת כאן? לימדונו חכמים שמגילת אסתר צריכה להיות כתובה בשרטוט הקלף "כאמיתה של תורה". התורה היא האמת הגדולה, דבר ה' החובק דורות עולם ועומד מעליהם ואיתם גם יחד. כגבוה שמים על הארץ כן גבהו מחשבות ה' ממחשבות האדם. ספר תורה צריך שרטוט, שכן התורה כולה נמשכת בשיטתיות ובקו ישר מתחילה ועד סוף. אמת זו של תורה, המיישרת את חיינו, נמשכת במגילת אסתר הממשיכה את אמונתנו בהשגחת ה' וביושר עבדיו, חכמי התורה- מרדכי היהודי ואנשי כנסת הגדולה.

חז"ל 10 מספרים שבעת ראיית הנס הגדול של פורים חזר באופן פנימי וחזק מעמד הר סיני של קבלת התורה, כנאמר במגילה 11 : "קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם". קריאת המגילה בלילה וביום, עם הברכות שלפניה ואחריה, הם המשכללים את חלק נשמתנו השמימית, וזהו צד המצוה של בין אדם למקום.
הקשר ההדוק בין אסתר למרדכי, אשר היתה עושה את מאמרו ואשר היתה באמנה איתו, הוא הקשר החזק ושמירת האחדות בתוך ישראל. גם כאשר אסתר היתה בבית המלך, אמר לה מרדכי: "אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים" 12 , קרי: גורל אחד לכולנו. אסתר מבינה ומוסרת את עצמה למען עמה ומולדתה, מבקשת את הגיבוי הרוחני שלהם: "וצומו עלי... לילה ויום... וכאשר אבדתי אבדתי" 13 . קשר זה אנו מחזקים ובונים במשלוח מנות איש לרעהו. איש איש שולח לרעהו שתי מתנות או מאכל ומשתה, כדי לדעת ולזכור כי אנשים אחים אנחנו, ואב אחד לכולנו ולא נבגוד איש באחיו. זאת גם לעומת התחרות בין שרי פרס ובין הנשים, אשר כל אחת שואפת להיות טובה מרעותה. נשי ישראל האופות ומבשלות ומכינות את הטוב שביכולתן, לא לביתן אלא דוקא לרעותיהן, הן המראות את יקר ישראל ותפארתו.
אין אחדות ישראל דבר שבמקרה. ושמא תאמר כי אדם שולח מנות כדי לקבל מנות טובות ויפות גם לעצמו? לכן, כדי לברר את שליטת אהבת ישראל האמיתית, ההלכה 14 קובעת שיש להרבות במשלוח מנות ובמתנות לאביונים שלא על מנת לקבל, אלא לתת בלבד. לשמח יתומים ואלמנות, עניים ואביונים, אשר אין להם כל. ובעת הזאת, העולים החדשים החוששים בליבם שמא אינם רצויים כאן, שמא הם למשא ולמעמסה. אדרבה נראה ונוכיח כי ברוכים הבאים הם, ובמה שאנו נותנים להם אנו גומלים חסד עם נפשותינו. וכך כתב הרמב"ם שאין שמחה מפוארה לפני המקום כמו מי שמשמח את אלו הזקוקים לשמחה: עניים, יתומים ואלמנות.

החלק האחרון של החסידות, שאנו משלימים במצוות הפורים, הוא תיקון האדם את עצמו וגופו פנימה. לשם כך חייב אדם לאכול ולשתות בפורים "עד דלא ידע". עלינו לחנך את עצמנו להיות בעלי גוף קדוש כך שגם במאכל ומשתה נשמור על קדושתנו, אף שנראה כאילו אנו ממלאים את רצון הגוף והנאותיו. נזכור שבשרנו בשר קודש, ולכן איננו אוכלים מסעודת אחשורוש ומאבדים את דעתנו במשתה היין, אלא אוכלים ושותים ומברכים את מי שעשה לנו ולאבותינו את הניסים האלה ומי שעתיד לעשות עמנו עוד גדולות ונצורות מאלו. ליהודים היתה ותהיה אורה ושמחה וששון ויקר.


^ 1 דף ל ע"א
^ 2 תהילים פט, כ
^ 3 מסכת אבות פרק ב משנה א
^ 4 שם פרק ג משנה א
^ 5 אחד החשובים במפרשי אגדות חז"ל בתלמוד הבבלי.
^ 6 תהילים לו, י
^ 7 דברים יא, יב
^ 8 מגילת אסתר ח, ו
^ 9 שם פרק ט
^ 10 מסכת שבת דף פח ע"א
^ 11 שם ט, כז
^ 12 שם ד, יג
^ 13 שם ד, טז
^ 14 משנ"ב סי' תרצד ס"ק ג

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il