בית המדרש

  • ספריה
  • מעמק אברהם
קטגוריה משנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

undefined
19 דק' קריאה
נערך על ידי הרב חיים אביהוא שוורץ. מתוך הספר מעמק אברהם".

א. המקור בפסוקים ובספרי
כתוב בפרשת קרח (י"ח, כ'): " ויאמר ה' אל אהרון בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל ".
נאמר כאן צווי לאהרן לא ליטול נחלה בארץ ישראל, ולא חלק בביזה.
בהמשך הפסוקים (שם כ"ג-כ"ד) נאמר ביחס ללווים: "ועבד הלוי הוא את עבודת אהל מועד והם ישאו את עוונם חקת עולם לדורותיכם ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו לה' תרומה נתתי ללויים לנחלה על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה ".
בספרי במדבר שם:"בארצם לא תנחל - יצאו כהנים, ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה - יצאו לויים. לשמות מטות אבותם ינחלו - יצאו גרים ועבדים" .
בספר דברים, פרשת שופטים (ח"י א-ב) חוזר שוב הציווי:"לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל אשי ה' ונחלתו יאכלון, ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו" .
בספרי דברים שם: " חלק - זו ביזה, ונחלה - זו נחלת הארץ ".
כמה פעמים חוזרת התורה על איסור נתינת נחלה ללויים.
לעומת זאת נאמר בספר במדבר פרשת מסעי (ל"ה, א): " צו את בני ישראל ונתנו ללויים מנחלת אחוזתם ערים לשבת... ואת הערים אשר תתנו ללויים את שש ערי מקלט אשר תתנו לנוס שמה הרוצח ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר ". כלומר יש מצוה לתת ללויים ערים מיוחדות לשבת, אף על פי שאסור לתת להם נחלה כמו לשאר השבטים.

ב. דברי הרמב"ם בספר המצוות וביד החזקה
בספר המצוות לרמב"ם מצות לא-תעשה קס"ט כותב: " הזהיר שלא יקח כל שבט לוי חלק בארץ. והוא אמרו לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם אחיו ה' הוא נחלתו ".
במצוות לא-תעשה ק"ע מנה אזהרה בפני עצמה על הביזה ושם דן על מניתו אותם שני לאוין ועל כך שלא מנה הנאמר בבמדבר כלאו בפני עצמו משום שהוא כלול בלאו שנאמר בדברים.
ביד החזקה הלכות שמיטה ויובל פרק י"ג הלכה י' פוסק הרמב"ם:
"כל שבט לוי מוזהרין שלא ינחלו בארץ כנען, וכן הם מוזהרים שלא יטלו חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים שנא' לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה ונחלה בארץ. וכן הוא אומר: בארצם לא תנחל וחלק ונחלה לא יהיה לך בתוכם בביזה ". (יש לשים לב שהרמב"ם הביא את הפסוק שבספר דברים כמו בספר המצוות והוסיף את הפסוק שבפרשת קרח וצריך עיון לשם מה הוסיפו. ועוד מדוע הוסיף את הפסוק שמדבר על הכהנים בלבד ולא את הפסוק שמדבר על הלויים. וצריך לומר שהרמב"ם הביא את הפסוק השני כדי להוכיח ש'נחלה' היינו נחלה בארץ וממילא חלק היינן בביזה).
אמנם בהלכה י"א הרמב"ם מסייג את הלאו:
" יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלויים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל ".

ג. השגות הראב"ד ויישובן
הראב"ד שם משיג: " אמר אברהם אם כן, לא יטלו בהם תרומות ומעשרות כי הם היו תחת חלק הארץ, והרי בביזת מדין לא נטלו חלק בישראל אלא בתרומה ובמצות יוצר הכל יתברך ".

הראב"ד משיג שתי השגות:
א. הוא מניח הנחת יסוד, שתרומות ומעשרות הם במקום הנחלה שבארץ ישראל. ואם כן בארצות שיש להם חלק ככל ישראל לא יקבלו תרומות ומעשרות. על השגה זו אומר הכסף משנה: אין הכי נמי, מי אומר שהרמב"ם חולק על כך, כלומר באמת בארצות אלה אין דין תרומות ומעשרות וסוריה תוכיח שאין בה תרומות ומעשרות מדאורייתא. [תימה על דבריו, שהרי הרמב"ם כתב במפורש בפרק א' מהלכות תרומות הלכה ג' שאילו כבש דוד המלך סוריא אחר שכבש כל ארץ ישראל היה דינה כארץ ישראל לכל דבר, ואדרבא מפשט לשון הרמב"ם משמע שיש בכל הארצות שכובשין ישראל חיוב תרומות ומעשרות. עי' רדב"ז שם הלכה ג'].
ב. הראב"ד משיג, שמדין אינה מארצות שנכרתה עליהן ברית, ואם כן שם היו צריכים לקבל חלק בביזה ככל ישראל, לפי דברי הרמב"ם, והם לא קיבלו אלא תרומה מיוחדת (אחד אחוז מן החמישים) וזאת בציווי אלוקי מיוחד.
על כך עונה הכסף משנה שאדרבא, חזינן שבארץ ז' עממין לא קבלו שום חלק וכאן כן קיבלו, משמע שבארצות אחרות מקבלין ורק כאן, צומצם חלקם. כלומר, אדרבא, ממדין הרמב"ם מביא ראיה שבחוץ לארץ הכהנים נוטלים חלק בביזה.
יש אומרים שגם במדין קיבלו חלק ככל ישראל ובנוסף קיבלו תרומה מיוחדת ובפסוקים מפורשת רק התרומה המיוחדת.

ד. האם יש חיוב תרומה בשאר ארצות
לגבי ההשגה הראשונה - לחיוב תרומות ומעשרות בשאר ארצות שכובש מלך ישראל, שעליה אומר הכסף משנה שגם הרמב"ם מסכים וסובר שבארצות אלו אין צריכים לתת תרומות ומעשרות לכהנים וללויים, הנה המנחת חינוך מצוה ת"ח חולק וסובר שהרמב"ם לא חילק בזה ולא אמר שבארצות אלו אין חיוב תרומות ומעשרות, משמע שהחיוב עומד בעינו וכבר כתבתי שכך משמע מלשונו בתרומות פרק א' ושכן כתב הרדב"ז שם, אמנם המנחת חינוך ממשיך שהסברא לא אומרת כך שהרי נוטלין חלק בארץ ולכן הדבר צריך עיון.
מרן הגר"א שפירא טוען שאין הסברא מחייבת לומר, שכיון שנוטלין חלק בארץ לא נוטלין תרומות ומעשרות. ניתן לומר שאמנם תרומות ומעשרות הם חלף הנחלה בארץ ישראל כדברי הראב"ד, אבל אין הכרח לומר שזהו דוקא בתוך גבולות ארץ ישראל שבתורה, אפשר לומר שהקב"ה זיכה להם תרומות ומעשרות מכל מקום שיכבש ע"י עם ישראל חלף נחלתם שבתוך ארץ ישראל, שהרי אין כאן חשבון מדויק של תמורה. על כן ניתן לומר שהרמב"ם חולק על המשוואה של הראב"ד, ואף במקום שנוטלים נחלה מקבלים תרומות ומעשרות, וכמו שראינו ברמב"ם ובדברי הרדב"ז בפרק א' מהלכות תרומות הלכה ג', וכמו שנראה למנחת חינוך מלשונו של הרמב"ם כאן בפרק י"ג משמיטה, ובפרק א' מהלכות תרומות.

ה. לדעת רשב"ם ותוס' לעתיד לבוא הלויים נוחלים בארץ
הדיון הזה מביא אותנו לדיון נוסף: האם יטלו הלויים נחלה לעתיד לבוא כמו כל שאר השבטים?
הגמ' במס' בבא בתרא קכב. אומרת: " ועוד תניא עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלושה עשר שבטים שבתחילה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים ".
ופירש הרשב"ם שם ד"ה "ועוד תניא וכו' - שתתחלק לעתיד לבא לי"ג שבטים כלומר לי"ג חלקים שוים ולקמן מפרש מאי ניהו אותו חלק דטפי התם דאי משום לוי דנקיט נחלה כשאר שבטים כדכתוב התם שער לוי אחד הא מנשה ואפרים נמי לא יטלו אלא חלק אחד כדכתוב התם שער יוסף אחד נמצאו י"ב שבטים נוטלין י"ב חלקים והי"ג לנשיא כדלקמן ".
דעת הרשב"ם ברורה, ששבט לוי נוטל נחלה לעתיד לבוא כשאר השבטים, הוא מביא ראיה מן הפסוקים שם (יחזקאל מ"ח ,ל"א):
" ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער י-הודה אחד שער לוי אחד וכו' ושער יוסף אחד וכו' ". אמנם פסוקים אלה מדברים על שערי ירושלים אבל הרי הגמ' בהמשך אומרת: "לא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד וכו' ". ופי' הרשב"ם ד"ה " שער ראובן אחד - שוה, דכל מה שיש לזה יש לזה ". כלומר אעפ"י שמדברים על שערי ירושלים אבל המילה "אחד" הנוספת לכל שבט באה ללמד שנחלתם בכל ארץ ישראל שוה, ולמדנו שגם שבט לוי יש לו נחלה שוה כמו לשאר השבטים. ולעומת זאת כ' שער יוסף אחד - משמע ששבט אפרים ומנשה נטלו נחלה אחת.
גם דעת התוס' כדעת הרשב"ם.
הגמ' שאלה על הא דאמרו עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ג שבטים - " אידך למאן " כלומר החלק השלושה עשר למי? שואלים תוס' ד"ה ואידך למאן - " אע"ג דכתב שער לוי אחד " - כלומר מה השאלה למי החלק הי"ג, הרי שבט לוי יטול לעתיד לבוא נחלה, דלא כמו בחלוקה הראשונה, וא"כ זהו החלק הי"ג. וראיתם ששבט לוי יטול נחלה כראית הרשב"ם מהפס' " שער לוי אחד ". ותשובתם של התוס' - " הא כתיב נמי שער יוסף אחד דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד " וא"כ ביחד עם שבט לוי אין לנו אלא י"ב חלקים. על כך ענתה הגמ' שחלק הי"ג לנשיא, היינו למלך המשיח.
א"כ, אנו רואים שגם שיטת התוס' כשיטת הרשב"ם ששבט יוסף יטלו חלק אחד ושבט לוי יטול גם הוא חלק.
גם הסמ"ג (רבינו משה מקוצי) בסי' ס"ו וס"ז כתב: "לא יהיה לכהנים הלויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל, חלק בביזה בשעה שכובשין את הערים ולא נחלה בארצם... נראה לרבינו משה שאם כבש מלך ישראל חוץ לארץ שהכהנים ולויים נוטלים שם חלק ונחלה ולעתיד לבא נוטלין חלק אף בארץ שנאמר שער לוי אחד כדאיתא בבבא-בתרא ". וכן הביא במשנה למלך פרק י"ג משמיטה הלכה י': "כתב הסמ"ג, לאוין סימן רע"ו, דלעתיד לבוא נוטלין חלק בארץ שנאמר 'שער לוי אחד' כדאיתא פרק יש נוחלין קכ"ב:", אם כן גם דעתו של הסמ"ג כדעת הרשב"ם והתוס', ללמוד מן הגמ' דידן ששבט לוי נוטל נחלה בארץ ישראל בימות המשיח כשאר השבטים.

ו. שאלות המהרש"א והרש"ש על הרשב"ם והתוס'
האחרונים מקשים על ראשונים אלו כמה קושיות, חלקם מפירוש הפסוקים ביחזקאל וחלקם שאלות עקרוניות:
המהרש"א בחידושי הלכות מקשה על התוס': " דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד עד כאן לשונו. צריך עיון בספר יחזקאל שם כתוב 'תתנחלו את הארץ לי"ב שבטי ישראל יוסף חבלים' ופירש"י יוסף יטול ב' חלקים א' למנשה וא' לאפרים עד כאן לשונו. וזה סותר דרשה דהכא " עד כאן לשונו.
הרש"ש מוסיף ושואל: " ואנכי תמה:
א. דהא בהדיא חשיב שם (מ"ח ד' ה') למנשה אחד ולאפרים אחד.

ב. וכתיב נמי שם יוסף חבלים ופירש"י והרד"ק ותרגום יונתן דיוסף יטול שני חלקים ומזה העיר גם המהרש"א.
ג. ומה שהביאו מהשערים גם כן תימה, דהמה יהיו לעיר ושמם יקראו על שם השבטים ומאי ענינם לנחלה?
ד. והגמ' שהביאה לקמן מהם ראיה לנחלה אינה אלא דרשה בעלמא מתיבת 'אחד' ", עד כאן לשונו.

ז. תשובות לשאלות - ישוב דברי הראשונים
יש להתבונן בדברי המהרש"א והרש"ש. הרש"ש שואל שאלה קשה מאוד, מפסוקים מפורשים ביחזקאל בהם נאמר ששבט אפרים ושבט מנשה יקבלו כל אחד נחלה. כמובן מתעוררת השאלה מדוע המהרש"א שמקשה על התוס' מרש"י ביחזקאל, לא מקשה קושיא חזקה הרבה יותר, מפסוקים מפורשים. אלא ודאי, צריך לומר, שהמהרש"א הבין, שגם הרשב"ם והתוס' והסמ"ג ראו בודאי את הפסוקים ביחזקאל ובכל זאת אמרו מה שאמרו, על פי מה שהבינו בפשט הסוגיא בבבא בתרא. דהיינו, שהפסוקים שבסוף פרק מ"ח: " ושערי העיר על שמות שבטי ישראל שערים שלושה צפונה שער ראובן אחד שער יהודה אחד שער לוי אחד וכו' ", הגם שהם עוסקים בשערי ירושלים אף על פי כן הם גם מציינים את שמות השבטים שנחלו נחלה בארץ, שבזה עסקו הפסוקים הקודמים, ושם נאמר גם " שער יוסף אחד ". יש להוסיף בזה גם את דברי היד רמ"ה שאומר, שפסוקים אלה אינם מציינים את שמות שערי העיר בלבד, אלא את שמות השבטים שירושלים נתחלקה ביניהם. וכן פירש המצודת דוד: " ושערי העיר על שמות שבטי ישראל - רצונו לומר יקראו על שמות השבטים וזהו לאות שיהיו לכל השבטים חלק בעיר זה כזה ". וכמו שירושלים נתחלקה לשנים עשר שבטים כך גם ארץ ישראל נתחלקה לשבטים אלו. ומנשה ואפרים, אמנם כל שבט קיבל נחלה לעצמו אבל שניהם ביחד הם כנחלה אחת. וכן לשון התוס' " דלא מנו שבט יוסף אלא כאחד " שהגם שהיו בפועל שתי נחלות מבחינת סידור השבטים בתוך הנחלה, נחשבות הן לאחת.

בזה נראה לישב את שלושת השאלות ששאל הרש"ש על הרשב"ם והתוס' ושהמהרש"א לא הקשה אותן. הרש"ש עוד הרחיק לכת, וטען שיש לתקן הגירסא בגמרא ובמקום לגרוס " שער ראובן אחד " שזה נאמר בשערי ירושלים ושם נאמר " שער לוי אחד " ו" שער יוסף אחד ", יש לגרוס " ראובן אחד " ולא לגרוס כלל לוי. ודבריו תמוהים כי תינח לגירסת הגמ' נקטו את השבטים הראשונים: ראובן יהודה ולוי. אבל לגירסתו, היה צריך לנקוט לפי הסדר שם: דן אחד, אשר אחד, נפתלי אחד. חיפשתי בדקדוקי סופרים (נוסחאות קדומות של כתבי יד של הש"ס) ולא מצאתי שום גירסא אחרת בדברי הגמרא שלנו. כפי שביארנו, נראה שהדברים מדוייקים כמו שהם.
עוד צריך לדייק בלשון המהרש"א. המהרש"א לא מקשה על הרשב"ם ועל התוס'. הוא מקבל את הלימוד שלהם בסוגיא שלנו, כפי שנראה בלשונו, וכפי שמפורש בחידושי אגדות שם, אלא אדרבא קושייתו היא על רש"י, שמה שכתב שם ביחזקאל סותר את הדרשא שבסוגיא דידן. ואילו על רשב"ם ותוס' שבגמרא שאומרים ששבט לוי יקבל נחלה לעתיד לבוא הוא לא מקשה כלל.
אמנם, הרש"ש מקשה מפסוק (מ"ז, י"ג) " יוסף חבלים ", שפרש"י ותרגום יונתן, שהכוונה היא שיוסף יקבל שני חבלים, על זה ניתן לומר קודם כל כפי שדייקנו בלשון התוס', שאעפ"י שקיבלו שתי נחלות נפרדות, הן נחשבות לנחלה אחת.
ועוד אפשר לומר שהפרוש בפסוק הוא כדברי המלבי"ם שם: " והבטיח שיהיו רבים ממה שהיו בזמן הקודם עד שיוסיף וירבה חבלים יותר ממה שלקחו בחלוקה הראשונה " כלומר, לא מדובר בפסוק על שבט יוסף, אלא על ארץ ישראל בכללותה שתגדל ותתפשט יותר ממה שהיתה. בודאי שבפשט הפסוק זה נראה יותר, שהרי על החלוקה השבטית מדבר רק בפרק מ"ח, ואילו כאן מדבר על גבולות ארץ ישראל בכלל. על כל פנים, ניתן לומר שרשב"ם תוס' וסמ"ג יסבירו את הפסוק הזה באופן כזה, משום שבסוגיא דידן לא משמע לבאר כפי שביארו רש"י ותרגום יונתן ביחזקאל.

ח. הר"ן חולק על הרשב"ם והתוס'
לעומת שיטת הרשב"ם, תוס' והסמ"ג שבגמ' - עומדת שיטת הר"ן (מובא בשטמ"ק) אשר חולק על שיטתם ובעצם כל מה שכתב הרש"ש מדנפשיה נמצא שם בשם הר"ן. וזה לשונו "כתב רשב"ם ז"ל... ותמהני עליו שהרי מקראות מפורשים הן שלא כדבריו ז"ל... וכן מה שכתב ששבט לוי יטול חלק בארץ אף זה אינו שהרי מפורש בפרשה [כלומר, בספר יחזקאל] שלא יטול חלק בארץ אלא שיהיו לו ערים לשבת... ואף על פי שכתוב "שער לוי אחד" "שער יוסף אחד" זה אינו ענין לנחלתם בארץ ישראל, אלא לומר שיהיו בירושלים שנים עשר שערים כנגד שנים עשר שבטים... לפיכך איני יכול להעמיד דברי רשב"ם ז"ל בזה. אלא כך הוא עיקר הדבר, שכשם ששבט לוי לא נטל חלק בראשונה כך לא יטול בשניה..." עד כאן לשונו של הר"ן. על כל פנים לפנינו מחלוקת ראשונים אם שבט לוי יטול נחלה לעתיד לבוא כשאר השבטים.


אמנם, כבר יישבנו לעיל את כל הקושיות מהפסוק, ופשט הגמ' במקומו עומד ומשמע ממנו ש" שער לוי אחד " מתיחס גם אל הנחלה בארץ ישראל כדברי הגמ'. ודברי הר"ן בפשט הגמ' דחוקים, שה" אחד " מתיחס אל נחלת השבטים אבל אצל לוי לא, משום שהוא לא נטל נחלה, וזה דחוק.

ט. שיטת הספרי והרמב"ם לפי המנחת חינוך
המנחת חינוך מצוה ת"ח - מאריך בענין זה.
נקודה ראשונה שהוא מעלה, להוכיח שהספרי חולק על הגמ' דידן וכפי שהבין אותה הרשב"ם ושהרמב"ם פוסק כספרי ולא כרשב"ם בגמ' דידן.
היסוד שעליו בונה המנחת חינוך את דבריו הוא, שהלויים קיבלו ערים לשבת - ארבעים ושתיים עיר ושש ערי מקלט - במקום הנחלה שקיבלו כל השבטים בארץ ישראל. אבל, בשאר הארצות שכובשין ישראל, שבהם אמר הרמב"ם (שמיטה פרק י"ג, הלכה י"א) שהלויים נוטלים חלק ככל ישראל שם בודאי לא מקבלים ערים לשבת. על כן, לעתיד לבוא שלפי משמעות הגמ' ולפי דברי הרשב"ם עליה, הלויים יקבלו חלק בארץ ישראל עצמה ככל ישראל, אם כן, צריך לומר שלא יקבלו, לא ארבעים ושתיים עיר וגם לא את ערי המקלט הנועדות לנוס שמה כל מכה נפש בשגגה.
והנה כתוב בדברים (י"ט, ח'): " ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר נשבע לאבותיך ונתן לך את כל הארץ אשר דבר לתת לאבותיך... ויספת לך עוד שלוש ערים על השלוש האלה ". ובספרי שם: " ונתן לך את כל הארץ - זה קיני קניזי וקדמוני ". והיינו כפי שהובטח לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: " ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמורי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי ". אמנם בפועל לא ניתנה אלא ארץ שבעת העמים וארץ השלושה קיני קניזי וקדמוני תנתן לעתיד לבוא (רש"י שם) וכמו שנאמר בפרשת ואתחנן (ז', א'): " כי יביאך ה"א אל הארץ... ונשל גויים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמורי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גויים רבים ועצומים ממך ". והנה כתוב בספרי פרשת קרח (י"ח, כ"ד) "דבר אחר 'על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה' (זה נאמר אחרי שבפסוק כ"ג כבר נאמר "ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה") לפי שנאמר ונשל גוים רבים מפניך אבל קיני וקניזי וקדמוני לא שמענו תלמוד לומר 'על כן אמרתי להם' להזהיר על כך ". כלומר, הספרי דורש דרשה מיוחדת לאסור מתן נחלה לשבט לוי גם בארץ הקיני הקניזי והקדמוני.
מכאן לומד המנחת חינוך שהספרי חולק על הגמ' דידן כפי שלמדו אותה הרשב"ם והתוס'. שהרי הגמ' אומרת, שהלויים ינחלו נחלה בארץ ישראל לעתיד לבוא ואילו הספרי אומר שלא ינחלו בקיני וכו' והרי נחלה זו נזכה לה רק לעתיד לבוא. משמע שגם לעתיד לבוא לא ינחלו הלויים נחלה.
עוד מוסיף המנחת חינוך להוכיח שהרמב"ם פסק כספרי ולא כגמ' דידן. הרמב"ם בפרק ח' הלכה ד' מהלכות רוצח כותב: "בימי המלך המשיח מוסיפין שלש אחרות על אלו השש, שנא' ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה, והיכן מוסיפין אותן בערי הקיני והקניזי והקדמוני שנכרת לאברהם אבינו ברית עליהן ועדין לא נכבשו ועליהן נאמר בתורה ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך ".
בפרק י"ג מהל' שמיטה ה"א כותב הרמב"ם: " שבט לוי אעפ"י שאין להם חלק בארץ כבר נצטוו ישראל ליתן להם ערים לשבת ומגרשיהם, והערים הם שש ערי מקלט ועליהם שתים וארבעים עיר וכשמוסיפין ערי מקלט אחרות בימי המשיח הכל ללויים ".
אם כן, הרמב"ם פוסק, שכשיוסיפו עוד שלש ערי מקלט בימי מלך המשיח הן תהיינה ללויים. והרי לדעת הגמ' דידן כפי שלמדה הרשב"ם, שבט לוי יקבל נחלה בימות המשיח כמו שאר השבטים, ולדעת הרמב"ם במקום ששבט לוי מקבל נחלה הוא לא מקבל ערים לשבת - כאמור לעיל, אם כן מדוע ערי המקלט תהיינה ללויים? אלא על כרחך שהרמב"ם פוסק כספרי, ששבט לוי לא יטול נחלה בארץ ישראל גם לעתיד לבוא, ולכן הוא יקבל גם את ערי המקלט שבארץ קיני וכו'.
המנחת חינוך אומר שקשה לו בכל זאת, מדוע הרמב"ם פסק כספרי ולא כגמ' דידן.
עוד מקשה המנחת חינוך שאלה עקרונית על הגמ' בבבא-בתרא, איך יתכן שלעתיד לבוא שבט לוי יקבל נחלה בארץ ישראל והרי, כאמור לעיל, זהו לאו מפורש בתורה ונמנה במנין הלאוין וכיצד אפשר שישתנה? מדוע הגמ' לא העלתה ענין זה בין הדברים שספר יחזקאל סותר לדברי תורה לכאורה?

י. מרן הגר"א שפירא דוחה הוכחות המנחת חינוך
מרן הגר"א שפירא דוחה את הוכחת המנחת חינוך האומרת שהרמב"ם לא פסק כגמ' דילן. אין קשר בין מה שערי המקלט ניתנות ללויים לבין זה ששבט לוי מקבל נחלה, או לא מקבל נחלה. הקליטה של מחנה לויה לרוצחים בשוגג התחילה כבר במדבר. הגמ' אומרת שמחנה לויה קולט. כלומר כל מקום שיש קליטה, זה צריך להיות מחנה לויה ואין זה קשור כלל למתנות כהונה, אלא לעצם אופיו הרוחני של שבט לוי, כמו שמבאר זאת החינוך (מצוה ת"ח): "ידוע הוא כי שבט הלוי מבחר השבטים... ומפני גודל מעלתם וכושר פועלם וחן ערכם, נבחרה ארצם לקלוט כל הורג נפש בשגגה יותר מארצות שאר השבטים אולי תכפר עליו אדמתם המקודשת בקדושתם. ועוד טעם אחר בדבר כי בהיותם אנשי לבב ידועים במעלת המדות וחכמות נכבדות, ידוע לכל שלא ישטמו את הרוצח שינצל אליהם ולא יגעו בו אף כי יהרוג אחד מאוהביהם או מגואליהם אחר אשר בפתע בלא איבה יהרגנו..." עד כאן לשונו.
המנחת חינוך התבסס בדבריו על קושית הראב"ד על הרמב"ם, שאם שבט לוי מקבל נחלה אין הוא מקבל תרומות ומעשרות. הראב"ד דבר ביחס לשאר הארצות שישראל כובשין והרמב"ם כתב ששבט לוי נוחלין שם, והמנחת חינוך מעתיק את העקרון של הראב"ד גם ביחס לערי המקלט ואין זה בכלל דומה. הראב"ד דיבר על מתנות כהונה שאותם שבט לוי מקבל במקום נחלת ארץ ישראל. אבל ערי המקלט אין שייכות לזה כלל כאמור לעיל וניתנות לשבט לוי מצד עצם מעלתו הרוחנית שבעבורה הוא שמסוגל לקלוט את כל הרוצחים בשגגה. לכן מה שהרמב"ם כותב שערי המקלט של ימות המשיח ניתנות גם הן לשבט לוי אין בזה שום הוכחה ששבט לוי לא מקבל נחלה כשאר השבטים, וכמבואר.
לגבי הספרי שהמנחת חינוך טען שהוא חולק על הגמ' דידן, אין הוכחה לומר זאת. הספרי אומר שלא רק בארץ שבעת עממים יש לאו על שבט לוי מלנחול אלא שגם על ארץ קיני קניזי וקדמוני חל לאו זה. אבל אין זה קשור לענין ימות המשיח וגם לא לשאלה האם שבט לוי ינחל במרחבי ארץ ישראל בימות המשיח או לא. אין זה קשור כלל לדברי הספרי. אמנם נכון שאנו רואים ברמב"ם שארץ קיני קניזי וקדמוני תנתן לעם ישראל רק בימות המשיח, זהו סדר הדברים בפועל, אבל מה שהספרי אומר, עומד ברמת העיקרון, שגם על חבל ארץ זה חל הלאו. אכן אם בימות המשיח יהיה שינוי בלאו זה מסיבה כל שהיא, זה יהיה שינוי בכל ארץ ישראל ולאו דוקא בארץ ג' העמים האלה.
יוצא אם כן על פי דברי מרן הרב שפירא, שאין צריך לומר שהספרי חולק על הגמ' בבב"ת, וכן אין לומר שהרמב"ם חולק על הגמ', אלא ניתן לומר, שכולם מודים שלעתיד לבוא שבט לוי יקבל נחלה בארץ, כדברי הרשב"ם, התוס' והסמ"ג והמהרש"א.

יא. מהות איסור נחלת הלויים וביטולו לעתיד לבוא
נשארה עדיין שאלה קשה מאוד של המנחת חינוך, כיצד ייתכן לדעת הגמ' שיתבטל הלאו של איסור נחלה ללויים לעתיד לבוא?
הסברו של מרן הגר"א שפירא על כך, לישוב שיטת הרשב"ם התוס' והסמ"ג בהסבר הגמ', נוגע להבנת יסוד איסור הנחלה של הלוויים:
בספר במדבר חוזר הלאו של נחלה ללוויים פעמים, פסוק אחר פסוק: " ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה " (י"ח, כ"ג) " על כן אמרתי להם בתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה " (י"ח, כ"ד). הספרי עומד על כפילות זו ואומר: " שיכול אין לי אלא בשעת חילוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו תלמוד לומר על כן אמרתי ".
דברי הספרי צריכים באור. הרי התורה אומרת " ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה " כלומר שלא תהא נחלה ללויים בארץ ישראל, אם כן מדוע שתהיה הוא אמינא לחלק בין שעת החלוקה ואח"כ? מה פתאום נחשוב שבזמן חלוקת הארץ לשבטים לא יהיה ללויים חלק בארץ. אבל אח"כ, לאחר שכל שבט יקבל חלקו הוא יקצה חלק ללויים. ולכן צריך עוד פסוק לשלול ולומר שאין ללויים נחלה בארץ?
מרן הגר"א שפירא מבאר את הספרי על פי הגמ' במסכת עבודה זרה נג: ומסכת בבא בתרא קיט: שאומרת, שארץ ישראל ירושה היא לנו מאבותינו. כלומר, אף על פי שאנו כובשים את ארץ ישראל מעמים אחרים ובאים כאילו אל ארץ חדשה לנו, אין זה כך, אלא היא שלנו, היא מוחזקת לנו וירושה לנו מאבותינו. הגמ' אומרת זאת בדיון הלכתי, מדוע נצרכו ישראל לשרוף את האשרות שעבדו להם הגויים, הרי ארץ ישראל היא וכל המחובר לה - ירושה לנו מאבותינו ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו?
אם כן, ארץ ישראל שייכת לכל עם ישראל, לכל אחד ואחד מישראל, מדיני ירושה, וכך גם לשבט לוי. יש לשבט לוי חלק בארץ מדיני ירושה. אלא, שתמורת חלקם שבארץ ישראל, זיכה להם הקב"ה תרומות ומעשרות ועל ידי כך הופקעו מנחלת הארץ. אבל עדין היה מקום לומר, שהתורה שללה אותם רק מדיני ירושה, ולכן בשעת חלוקת הארץ לא ינחלו עם כל השבטים. אבל אם ירצו השבטים, לאחר החלוקה, לתת להם מתנה, נחלה בארץ ישראל, שלא מדיני ירושה, הייתי אומר שהם רשאים לעשות זאת. קא משמע לן הפסוק הנוסף, שגם שלא מדיני ירושה הם אסורים בנחלה. אמנם, כמו שהפסוק הראשון, לפי הסבר זה, עסק בארץ ישראל, שהיא ירושה לנו מאבותינו, כך גם הפסוק השני שקובע איסור מוחלט של נחלה, הוא מתיחס דוקא לארץ ישראל שאליה התיחס הפסוק הראשון, שהיא ירושה לנו מאבותינו, ורק מוסיף איסור מוחלט של נחלה.
על פי זה נבין את מה שהרמב"ם כותב: " יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם ליצחק וליעקב וירשוה בניהם ונחלקה להם. אבל שאר כל הארצות שכובש מלך ממלכי ישראל הרי הכהנים והלוויים באותן הארצות ובביזתן ככל ישראל ".
לכאורה, מנין לו לרמב"ם חידוש זה. אם התורה אומרת " ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה " זה כולל לכאורה כל מקום שכובשים ישראל, מה עוד, שהרמב"ם כותב בפרק א' מתרומות שכל מקום שכובשים לאחר כיבוש ארץ ישראל הוא מתקדש בקדושת ארץ ישראל. ומדוע ינחלו הלוויים במקום זה נחלה? אלא שהרמב"ם מדגיש: "ארץ שנכרתה עליה ברית לאברהם יצחק ויעקב וירשוה בניהם ונתחלקה להם". מדוע הוסיף הרמב"ם את המילים האחרונות, לכאורה הן מיותרות? אלא, שהיסוד של איסור נחלת הלוויים הוא משום שהם הופקעו מדיני ירושה על ידי מה שקיבלו תרומות ומעשרות וממילא משמעות הדבר שהאיסור מתייחס לארצות שיש להם בהן דין ירושת אבות. ולכן הרמב"ם מדגיש, שזוהי ארץ האבות שירשו אותה הבנים מכוחם. אבל מה שעם ישראל זוכה לו, שלא מדין ירושת אבות, אלא מכח כיבוש, בזה אומר הרמב"ם, שלא הופקעו שבט לוי מנחלה. [לגבי חיוב תרומות ומעשרות בארצות אלו, כבר דברנו לעיל].

הזכרנו את הספרי שמתייחס לכפילות הפסוקים. הספרי ממשיך ואומר: " דבר אחר על כן אמרתי למה נאמר (כלומר למה כפילות האיסור) לפי שנאמר ונשל גויים רבים מפניך אבל קיני קניזי וקדמוני לא שמענו תלמוד לומר על כן אמרתי להם להזהיר בי"ד על כך ". כבר התיחסנו לספרי זה, אבל כאן בעניננו, מדייק המלבי"ם שהספרי לא ריבה מהכפילות כל ארצות שישראל כובשים, אלא דוקא קיני קניזי וקדמוני והיינו משום שעליהם גם כן נכרתה ברית עם האבות. כלומר רואים שהספרי לומד את הלאו דוקא ביחס למה שיורשים מן האבות, וזה כולל גם את הקיני וכו' כמובא לעיל מהפסוקים. זוהי עוד הוכחה לחילוק שאמרנו בספרי בין ארצות שירשנו מן האבות לבין ארצות אחרות.

על פי זה אומר מרן הגר"א שפירא, נראה לומר בהסבר דברי הרשב"ם ודעימיה, שהאיסור של נחלת הלויים הוא משום שהם הופקעו מירושת האבות על ידי מה שזכו בעבודה הרוחנית, וגם השכר של תרומות ומעשרות ולכן חל עליהם איסור נחלה בארץ ישראל. אמנם כל זה דוקא לגבי החלוקה הראשונה שהיתה מחמת ירושת אבות, אבל החלוקה של ימות המשיח היא כבר חלוקה אחרת שלא מחמת ירושת אבות, שהרי היא נתבטלה על ידי כבוש הארץ על ידי אויבינו, אלא החלוקה של ארץ ישראל בימות המשיח היא מחמת ברית הקב"ה עם עם ישראל, ומחמת כיבוש הארץ החדש, ולכן לגבי חלוקה זו אין איסור נחלה של הלויים. וכמו שהרמב"ם אמר לגבי ארצות שישראל כובשים מחוץ לגבולות ארץ ישראל, שאף שהן מתקדשות בקדושת ארץ ישראל, אין איסור נחלה ללויים בהן, כן סובר הרשב"ם גם לגבי ארץ ישראל כולה בחלוקה של ימות המשיח, שעל חלוקה זו לא חל האיסור של "ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה" שהוא שייך רק לגבי חלוקה שמחמת ירושת אבות ולא לענין נחלת ארץ ישראל שמחמת הברית עם ישראל עצמם. כך יש ליישב את הראשונים, לעומת קושייתו הגדולה של המנחת חינוך.

יב. ביאור בדברי רבנו גרשום וברמב"ם
עפ"י הבחנה זו שבספרי בין שעת חלוקת הירושה לבין זמן אחר, מבאר מרן הגר"א שפירא, גם את רבינו גרשום בגמרא דילן.
הגמרא בבבא-בתרא קכב. אומרת שלעתיד לבוא ארץ ישראל תתחלק לי"ג שבטים ולא לי"ב שבטים כחלוקה הראשונה. רבנו גרשום אומר שם חידוש גדול: " מלך שהוא משמר את העיר יעבדו אותו כל שבטי ישראל, שכל שבט ושבט מצמצמין מנחלתו עד שעושין לו חלק אחד והיינו חלק י"ג ". פשט הגמ', שמחלקין את ארץ ישראל לי"ג חלקים, אבל רבנו גרשום אומר לא כך, אלא מחלקין כמו בחלוקה הראשונה דוקא, היינו לי"ב שבטים ורק אח"כ לוקחים חלק מכל שבט עד שנהיה חלק נוסף לנשיא.
נראה שהיסוד של רבנו גרשום הוא בספרי דלעיל, שמחלק לגבי איסור נחלה ללויים, בין שעת החלוקה, שהיא מצד הירושה והירושה היא ירושת י"ב שבטים, לבין זמן אחר שכל שבט נותן מחלקו שקיבל. ואמנם לגבי הלויים הכל נאסר, כלומר, גם מתנה של השבטים לאחר חלוקת הארץ, מה שאין כן לגבי הנשיא. אבל החלוקה היא דוקא לי"ב שבטים, על פי סדר הירושה, ירושת אבותינו.

יש להוסיף בזה, כאמור לדעת רבנו גרשם, מחלקים את הארץ לי"ב חלקים והם נותנים חלק לנשיא. לעומת זאת כותב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות מלכים הלכה ח': "המלך המשיח נוטל מכל הארצות שכובשין ישראל חלק אחד משלושה עשר. ודבר זה חק לו ולבניו עד עולם". בפשטות משמע שהכוונה 'מכל הארצות שכובשין ישראל' גם לארץ ישראל גופיה, ומשמע מלשונו, דלא כרבנו גרשום, אלא שמלכתחילה מחלקים את הארץ לי"ג חלקים. צריך לבאר זאת כדלעיל, שבימות המשיח, אנו באים לא מדין ירושת אבות, אלא מדין כיבוש ומן הברית שכרת הקב"ה עם עם ישראל, ולכן יש אפשרות לחלק הארץ לי"ג חלקים - כולל חלק הנשיא, כמו שגם יש אפשרות ששבט לוי יטלו חלקם בארץ.



במאמר מוסגר
[התבוננות בדברי הרמב"ם:
בפרק י"א מהלכות מלכים הלכה א' כותב הרמב"ם: " וכל מי שאינו מאמין בו (במלך המשיח) או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו שנא' ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו'... ואלו הדברים המפורשים בתורה הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים... ".
שם בהלכה ב': " אף בערי מקלט הוא אומר אם ירחיב ה"א את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו' ומעולם לא היה דבר זה, ולא צוה הקב"ה לתוהו... ".
לכאורה דבריו של הרמב"ם בלתי מובנים. הרמב"ם אומר שהתורה העידה על מלך המשיח, שהרי אמרה שיהיו עוד שלוש ערי מקלט בנוסף על השש שכבר היו, ודבר זה לא התקיים עדין, על כרחנו שהוא יתקיים בימות המשיח. מנין לו לרמב"ם לומר זאת, אולי יהיה מצב של קבוץ גלויות ושל מדינת ישראל, והוא לא יהיה ימות המשיח ויכבשו בו את ארץ קיני קניזי וקדמוני ותהיה סנהדרין וידונו בדיני התורה ויפרישו עוד שלוש ערי מקלט. אלא שעל כרחנו אנו צריכים לומר, שלדעת הרמב"ם לא תהיה מציאות כזאת של קבוץ גלויות ומדינת ישראל שאיננה חלק מימות המשיח ומלכות מלך המשיח, כל מציאות כזאת שתהיה היא מוכרחה להיות חלק מימות המשיח ומהופעת שלימות מלכות מלך המשיח שיתגלה במהרה בימינו.
אפשר גם לנסח באופן שונה: הרמב"ם קובע, שרק מלך המשיח יכבוש את קיני קניזי וקדמוני ואפילו אם תקום מדינה לישראל, היא לא תעשה זאת או מחוסר יכולת או מחוסר רצון. ה' יתברך יזכנו לראות פני מלך המשיח מבית דוד במהרה בימינו. אמן.]
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il