בית המדרש

  • שומרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

אחריות בעל רכב לרכוש שהושאר ברכבו

undefined

הרב ניר אביב

איר תשע"א
3 דק' קריאה
מעשה בראובן ושמעון שישבו יחד ברכבו של ראובן ושמעו שירים מתוך טלפון סלולרי (אייפון) של שמעון, על ידי חיבורו למערכת המוסיקה שברכב. מדובר בטלפון יקר ומשוכלל שנרכש יד שניה במחיר של למעלה משלושת אלפים ש"ח! לראובן ישנו רכב יוקרתי ומשוכלל ובו מערכת רמקולים משובחת מזו שברכבו של שמעון, ואילו לשמעון טלפון משוכלל המשמיע את המוזיקה בצורה טובה יותר מזו של ראובן, לכן החליטו לחבר את הטלפון של שמעון לרכבו של ראובן. לאחר מכן סר שמעון לנעול את רכבו, בעודו משאיר את הטלפון משמיע שירים ברכבו של ראובן. ראובן לחץ לאחר מכן על השלט האלקטרוני לנעול את רכבו בו היה המכשיר הנ"ל, ושניהם עלו לבניין. כששאל שמעון את ראובן האם הביא עימו את הטלפון השיב בשלילה. ראובן הציע לשמעון לקחת את הטלפון מרכבו, אך שמעון התעצל מלרדת לרכב. כאשר שבו לרכב הבחינו כי חלונות הרכב היו פתוחים. התברר, כי השלט שבדרך כלל נועל את הרכב וסוגר את החלונות לא היה תקין והחלונות נותרו פתוחים. הטלפון של שמעון לא היה ברכב בעת שחזרו. (טלפון אחר של ראובן שנותר ברכב לא נלקח). מי צריך לשאת בהפסד של הטלפון הסלולרי?


תשובה:
ראובן פטור משום שלא קבל על עצמו אחריות שמירה.
מקורות וביאורים:
השאלה שעלינו לחקור בה היא האם על ראובן חלה אחריות שמירה על הטלפון של שמעון, ואם אכן חלה עליו אחריות יש לברר איזה סוג אחריות.
כיצד חלה אחריות שמירה על השומר:
כך איתא בגמרא (בבא מציעא צ"ט ע"א) "אמר רבי אלעזר: כדרך שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים. תניא נמי הכי: כשם שתקנו משיכה בלקוחות כך תקנו משיכה בשומרים".
הרמב"ם וסיעתו למדו מכאן שאדם נעשה שומר רק משעת הקניין דהיינו משיכת החפץ, או-אז מקבל אחריות שמירה עליו. זוהי גם דעת התוס' בבבא קמא (ע"ט ע"א ד"ה תקנו) שכתבו "הא לא מבעי ליה אי משעת משיכה או משעת מלאכה מתחייבים כל חד וחד כדיניה שומר חנם בפשיעה ושומר שכר בגניבה ואבידה ושואל באונסין, דפשיטא דמשעת משיכה מתחייבים".
אולם התוס' בבב"מ (ד"ה כך תקנו) כתבו "לא להתחייב באונסין קאמר דהא שומר חנם בלא משיכה חייב בפשיעה כדאמרינן פרק האומנין (דף פ:) דהנח לפני שומר חנם והוא הדין שומר שכר בגניבה ואבידה...אלא לענין חזרה קאמר דשוכר ושואל מיד שמשכו הבהמה מרשות הבעלים אין בעלים יכולין עוד לחזור". כלומר לדעת התוס' בבב"מ אחריות השמירה מתחילה אף ללא קניין מיד כשאומר השומר "הנח לפני", והקניין נועד לעניין נוסף, לעניין חזרת הבעלים מהסכמתו להשאיל, שמשעה שמשך השואל או השוכר את החפץ שוב אין יכול לחזור בו.
המחלוקת הזו הובאה להלכה בשו"ע (חו"מ רצ"א,ה'): "יש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקבל עליו לשמור, או שאמר: הנח לפני, ונסתלקו הבעלים משמירה, חייב עליו אם פשע, אף על פי שלא משך. ויש מי שאומר שאינו חייב עד שימשוך, ובמקום שמשיכה קונה".
הש"ך (שם ס"ק י"ג) פוסק כדעה השניה וכותב "וכן נראה עיקר בש"ס", ובגליון מהרש"א כתב שגם השו"ע תופס עיקר כדעה השניה כאן שנעשה שומר רק כשמשך את החפץ. אולם כיצד שיטה זו מתיישבת עם דברי המשנה (ב"מ פ' ע"ב) "שמור לי ואמר לו הנח לפני - שומר חנם", שלכאורה משמע מהם שבאמירה לבד ללא קניין נעשה שומר וכדעה החולקת? המ"מ (שכירות ב',ח') כתב בשם הרשב"א והראב"ד שמדובר שהניח לפניו בסמטא ובתוך ד' אמותיו, וכן כתב בשמם הנימוקי יוסף (ב"מ נ' ע"ב בדפי הרי"ף), כלומר שנעשה כאן קניין ד' אמות.
נחזור לנידון שלנו: ככל הנראה לא נעשה כאן קניין על ידי ראובן בכוונה לעשותו שומר על הטלפון, משום שראובן לא התכוון לקבל אחריות שמירה על הטלפון וגם לא הייתה אמירה מצידו של "הנח לפני", לכן לכו"ע אין ראובן נעשה שומר על החפץ ופטור מאחריות שמירה על הטלפון.
[אגב, אף אם היינו מגדירים את ראובן שומר על הטלפון הרי שהוא לכל היותר שומר חינם הפטור מגניבה, והשלט שהתקלקל לפתע אינו פשיעה אלא בגדר אונס.
אם שמעון הוא שחיבר את הטלפון לרכב של ראובן והפעילו כדי שראובן יאזין עמו לטלפון, הרי שהיה שאול לראובן באותו זמן ואם כן זו שמירה בבעלים, ושוב פטור ראובן, ועיין בשו"ע בסימן הנ"ל בסעיף כ"ח ובנו"כ].
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il