ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
סופ"ש "העצמה אישית". הירשמו לפני שהחדרים אוזלים!

חולין - דף ע"א ;">

בית מדרש גמרא חולין Bookmark and Share
גירסת הדפסה האזן לשעור (16 ד') הורד mp3
שלח לחבר

ו' אלול תשע"א

חולין - דף ע"א

הדף היומי הקצר



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
יוסף בן שמחה

(ע: 8- עד עא: 9-)

חלק א – [מאמר מוסגר] המקור לטומאת נבילה

א. תניא -
בהמה וחיה טמאים (ויקרא ה) – "או נפש אשר תגע... או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה... והוא טמא ואשם" (ומביא קרבן עולה ויורד).
בהמה טהורה (ויקרא יא,לט) – "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה הנוגע בנבלתה יטמא...".

ר' יונתן - מניין שגם בחיה טהורה?
בן עזאי:

1. בן עזאי - (ויקרא יא,כז) "וכל הולך על כפיו (בהמה טמאה), בכל החיה ההולכת על ארבע (לרבות נבלת חיה טהורה) טמאים הם לכם"
דחייה –
לא כתוב "וכל" אלא "בכל" – ונלמד לזה לעובר במעי אמו (ראה דף ע, חלק ב, B, A).

2. רי"ש – חיה בכלל בהמה ולהפך.

[A. מקור – (עא. 4+)
חיה בכלל בהמה  (דברים יד) – "זאת הבהמה אשר תאכלו, שור שה כשבים... איל וצבי ויחמור...".
בהמה בכלל חיה (ויקרא יא,ב) – "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ...".

B. יישומים –

חיה בכלל בהמה -
1. בטהורות – לסימני טהרה (מפרסת פרסה ומעלת גרה).
(וכן לטומאת נבילה, כדלעיל)
2. בטמאות וטהורות – לאיסור "בהמתך לא תרביע כלאיים".
בהמה בכלל חיה -
3. בטמאות וטהורות – רבי - שלגבי קרבן עו"י של טמא, לכאורה לא צריך לכתוב בהמה – ("או נפש אשר תגע... או בנבלת חיה טמאה או בנבלת בהמה טמאה... והוא טמא ואשם"),
ונכתב כדי להקיש למזיד (ויקרא ז,כא) – "ונפש כי תגע בכל טמא... או בבהמה טמאה... ואכל מבשר זבח השלמים... ונכרתה הנפש ההיא מעמיה"), שזה דווקא כשאכל קודשים ולא עצם הטומאה.
4. בטהורות – שגם בהמה היא "יצירה" – (בראשית ב) "ויצר ה' אלוקים... כל חית השדה", ולפי ר"מ אשה יושבת ימי טומאה וטהרה על לידתה.

(גמרא שאחרי המשנה עא.)

חלק ב – טומאה וטהרה בלועה בגוף

רבה – אינן מטמאים/נטמאים

א. מנלן:
A. הטומאה לא יוצאת – מנבילה שבמעיו שלא מטמאת
("והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו וטמא עד הערב" – ואח"כ טהור, גם אם אכל סמוך לשקיעה והנבילה עדיין במעיו ולא התעכלה).

קשה – אולי לא מטמא כי כבר אינו ראוי לאכילת גר תושב?
תשובות:

  1. יש מחלוקת למה צריך להיות ראוי – בר פדא – אדם, רי"ח – כלב. אז לרי"ח לא קשה.
  2. כן ראויה לאדם (אם לא לעס, והאדם השני לא יודע מזה).

B. הטומאה לא נכנסת -
קל וחומר
מכלי חרס –
כלי חרס עם צמיד פתיל - מונע כניסת טומאה ולא מונע יציאת טומאה (כשאין טפח מעל הטומאה),
= אדם, שמונע יציאת טומאה, קל וחומר שמונע כניסת טומאה.

[הסבר הקו"ח:
1. יותר קל למנוע כניסת טומאה מיציאת טומאה.
2. קל וחומר רגיל – כלי חרס>אדם, שאצל אדם הטומאה לא יוצאת].

דחייה – כלי חרס אינו מקבל טומאה מגבו.
[שתי הבנות:
1. לא יותר קל למנוע כניסה, אלא כלי חרס מונע כניסה פשוט כי אינו מקבל טומאה מגבו.
2. דחייה רגילה של קל וחומר – אדם>כלי חרס.

דחיית הדחייה – כלי חרס>אדם, שנטמא מאוירו (מובן להבנה 2),

C. עוד לימודים למצבים נוספים -
1. מניין שגם בלוע דרך פי הטבעת? (עא: 6+)
קל וחומר מהפה
– פי טבעת יותר מעכל מאשר הפה, ולכן יחשב יותר בלוע, אז קל וחומר מדרך הפה, שלא מקבל ולא מטמא.

2. מניין שגם בלוע בבהמה?
קל וחומר מאדם – אדם>בהמה (שכן נטמא עוד בחייו),

דחיה – בהמה>אדם, (שכן אם נכנסים לבושים לבית מנוגע, בשביל שהבגדים ייטמאו האדם צריך לשהות והבהמה לא).

דחיית הדחייה – אין הבדל לגבי בית מנוגע, כי גם אדם שנכנס עם בגדיו על גבו (כבהמה) – הבגדים טמאים מיד.

(עא: 8-)

ב. למה צריך את רבה, הרי שני הדינים כבר נאמרו 



שיעור דף יומי בקיצור באדיבות אתר סיני
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב