כוונה במצוות | הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
עבודת ה', מצוות ותשובה
תשובה

קטגוריה משנית

2148

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רמי בן דוד

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

מה נורא המקום הזה ומה נוראה השעה הזאת. מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים, ומה נוראה השעה הזאת בשבת קודש בעשרת ימי תשובה בזמן המנחה. ומה גדול המעמד הזה שכולנו התכנסנו לעסוק בדבר ד' ברוב עם הדרת מלך.

מעין דוגמא של מעמד הקהל את העם האנשים והנשים והטף למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד'. ונשאלת השאלה האם מבחינה חינוכית לא עדיף לחלק את העם לקבוצות שונות תלמידי חכמים לחוד אנשי עבודה לחוד גדולים לחוד וקטנים לחוד וכל קבוצה תשמע דרשה בהתאם למעלתה. כנראה שיש מעלה מיוחדת ביחד הזה שכולם כאחד באים לשמוע את דבר ד'.

לכל שנה מהות מיוחדת ועל זה נאמר: ארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה. לא נאמר תמיד אלא נאמר מראשית שנה, לאמור שלכל שנה השגחה מיוחדת. וכל תקופה מאירה באור המיוחד לה. על כן עשרת ימי תשובה השנה אינם דומים לעשרת ימי תשובה בשנים קודמות ובוודאי אינם דומים לעשרת ימי תשובה בדורות קודמים.

לפני שמונים שנה אמר הרב שהתקופה שלנו מאירה באור מיוחד, אור התחיה. ועל כן 1 אם יבוא אדם לחדש דברים עליונים על התשובה בזמן הזה, ולא יביט אל דברת קץ המגולה ואור הישועה הזרוחה - לא יוכל לכוון שום דבר לאמיתותה של תורת אמת. ואם כך אמר הרב אז אין ספק שהתקופה שלנו במלאת חמישים שנה למדינת ישראל מאיר בה אור מיוחד אור גדול אור הישועה.

התשובה והגאולה קשורות זו בזו. אם אמנם נחלקו בזה אם הגאולה תלויה בתשובה, או אינה תלויה בתשובה אלא הגאולה היא תביא לידי תשובה - בין כך ובין כך הם קשורות זו בזו. ולא עוד אלא שהם בעצם דבר אחד ממש. תשובה היא גאולה וגאולה היא תשובה. תשובה היא גאולה כי כשאדם שב מחטאיו הוא נגאל משעבוד ליצר הרע. הוא משתחרר מכבלי התאוות. הנשמה הפנימית נגאלת משעבוד לגוף, יוצאת לחרות, זו מהות התשובה גאולה רוחנית - גילוי האני העצמי הפנימי. החטא בא מבחוץ מהשפעה חיצונית כך היה החטא הראשון. וכן כל החטאים. והגאולה היא תשובה, הגאולה היא חזרה לעצמיות היהודית יציאה מהגלות יציאה מהשפעת הגויים עלינו - וחזרה לעצמנו לטבע העצמי שהוא הטבע האלקי. לפיכך אי אפשר להבין את מהלכי התחיה ללא מבט של תשובה ואי אפשר להבין את התשובה ללא מבט של אור התחיה הזורח עלינו בעוצמה גוברת והולכת.

בעת הזאת שהנשמה הישראלית הולכת ומתגלה צריך לברר את דרכי גילוייה. גם לתורה יש גוף ונשמה וגם למצווה, אמרו חכמים: מצווה ללא כוונה כמו גוף בלא נשמה.

כוונה במצוות
בשלחן ערוך אורח חיים סימן ס' סעיף ד' נאמר: יש אומרים שאין מצוות צריכות כוונה ויש אומרים שמצוות צריכות כוונה לצאת ידי חובת עשיית אותה מצווה וכן הלכה. ויש לעיין האם מצווה בלא כוונה היא כאילו לא עשה מצווה כלל ולכן צריך לחזור או הרי זה כעשה מצווה אלא שחסרה כוונה ומחוייב לחזור בשביל הכוונה.

אם נאמר שבלי כוונה נחשב שלא עשה מצווה כלל אם כן אם אדם יתעטף בטלית ולא כיוון - לא רק שלא קיים מצווה אלא גם עשה עבירה שלבש בגד של ארבע כנפות ללא ציצית. וכך אמנם אומר המשנה ברורה בסימן ס' בביאור הלכה שהרי הוא מבטל עשה. אם לבש טלית לעלות לתורה ובגלל המהירות לא כיוון עובר בעשה.

אך אם נאמר כך הרי יהיה אסור לישון בציצית שמא יתעורר בעלות השחר ולא יכוון לקיים מצות ציצית. וכן כלאים הותרו בציצית אבל אם לא יכוון למצוות ציצית נמצא שעובר על איסור כלאים. וכן אם אינו מכוון למצוות מזוזה שבביתו הרי זה כאילו אין מזוזה ומבטל עשה. וכן היושב בסוכה בשאר הימים אם אינו מכוון למצווה הרי זה כאוכל בלא סוכה.

אכן מנחת חינוך מצוה שכ"ה אומר: מה שפוסלים מצווה הבאה בעבירה כגון סוכה גזולה זה רק במצוות שמחויב בהם מלכתחילה אבל סוכה בשאר ימות החג וכן ציצית שהחיוב רק כשאוכל או לובש, אף שזו מצווה הבאה בעבירה ואינו מקיים המצווה - מכל מקום אינו עובר ומבטל מצוות עשה שלא אכל מחוץ לסוכה או לבש בגד ללא ד' כנפות. נמצא לפי המנחת חינוך שאמנם המצווה לא התקיימה אבל היא גם לא בוטלה. וכן הדבר בעושה שלא בכוונה.

ולכאורה יש לחלק בין מצוות שהעיקר בהן הוא התוצאה של המעשה כגון מעקה שבזה פשיטא שגם אם לא כיוון למצווה מכל מקום עשה מעקה והבית יש בו מעקה והוא נפטר מהמצווה, וכן מילה בלא כוונה סוף סוף הבן מהול וכן מצוות פרו ורבו, וכן יבום, וכן צדקה, הן סוף סוף העני קיבל צדקה ושוב אין מצווה אף על פי שלא כוון ולפיכך לא קיים - נפטר מהמצווה. מה שאין כן במצוות אכילת מצה או תקיעת שופר שהמצווה היא עצם מעשה האכילה או מעשה התקיעה ולא התוצאה - אם לא כיוון לא יצא ולא נפטר.

אכן בציצית יש לחקור מה עיקר המצווה האם שלא ילך ללא ד' כנפות אם כן לא עובר עבירה אם לא כיוון אף על פי שלא קיים המצווה. או אפשר לנסח זאת אחרת כיוון שיש בבגד ציצית שוב אינו מצווה להטיל בו ציצית, הוא פטור אף על פי שלא קיים אם לא כיוון. וכן היושב בסוכה אם העיקר שלא יאכל מחוץ הרי לא אוכל מחוץ לסוכה אבל אם העיקר שיאכל בסוכה - אם כן ביטל. או בניסוח אחר היושב בסוכה אינו מצווה להיכנס לסוכה לאכול - ולכן אינו מבטל מצווה אם לא כיוון אף על פי שאינו מקיים המצווה.

ואולם הב"ח בסימן תרכ"ה כתב שצריך שיכוון כשיושב בסוכה שציוונו המקום ליישב זכר לענני כבוד. ולדעת בכורי יעקב כוונה זו הכתובה בתורה למען ידעו דורותיכם וגו' היא לעיכובא. נמצא שהמצווה לשבת בסוכה עם כוונה זו עם הכוונה שיזכור את ענני הכבוד ואם לא כיוון - בטל מצוה והווי כאוכל מחוץ לסוכה.

ולכאורה גם למצוות ציצית יש טעם בתורה שיזכור המצוות ואם כן אם לא כיוון למצווה הזו - כמבטל המצווה.

ויש להוסיף עוד, מטה אפרים כתב: לא לתקוע במקום המטונף שאסור בדברי תורה והמשנה ברורה מפרש שכיוון שצריך כוונה זה נחשב כדברי תורה ולא גרע מהרהור בדברי תורה. ולפי זה הלובש ציצית במרחץ או בבהכ"ס עובר בכל רגע על מצוות ציצית שאינו מכוון.

על כן נראה מכל זה שאמנם בלי כוונה לא יוצאים ידי חובה כי כוונה היא תנאי לעיכובא בקיום המצווה אבל מכל מקום גם אין בזה משום ביטול מצווה כי מעשה המצווה קיים אף שאין יוצאים ידי חובה. ואין זה כמבטל שהרי סוף סוף יש ציצית בבגדו ועל כן בציצית בכלאיים גם אם לא מכוון לא עובר באיסור כלאיים וכן מותר לישון בטלית ללא חשש שיתעורר ולא יזכור לכוון. וכן אם יושב בסוכה בשאר הימים ולא כיוון אמנם לא קיים המצווה אבל גם לא בטל.

הארכנו בזה משום שנפסק להלכה שמצוות צריכות כוונה. גם הרמב"ן פסק במלחמות בראש השנה כ"ח שמצוות צריכות כוונה ונימוקו מפני שהלכה כרבי זירא שהוא מארץ ישראל ואוירא דארץ ישראל אחכמיה טפי, ועוד שריש לקיש בפסחים גם סובר שמצוות צריכות כוונה ועדיפא דגברא דבארץ ישראל הווה.

הרמב"ם בהלכות תפילה פרק ד' הלכה ט"ו: כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה ואם יתפלל בלא כוונה חוזר ומתפלל בכוונה, ומשמע מדבריו שכל התפילה צריכה להיות בכוונה וכל מה שאינו בכוונה אינו תפילה כלל. אך בפרק י' הלכה א' כתב: מי שהתפלל ולא כיוון את לבו יחזור ויתפלל בכוונה ואם כיוון לבו בברכה ראשונה שוב אינו צריך. ותימה הרי כל תפילה שאינה בכוונה אינה תפילה.

רבי חיים הלוי מתרץ שתרי גווני כוונות יש. יש כוונת המצווה וזה בכל התפילה ולעיכובא. ויש כוונת המלות וזה לעיכובא רק בברכה הראשונה. ויוצא מדבריו שכוונת המצווה דהיינו שהוא עומד לפני ד' מחויבת בכל התפילה ולעיכובא. ואם הסיח דעתו באמצע לא יצא ידי חובתו.

ולכאורה מי יכול לעמוד בזה הנה התוספות כתבו בראש השנה ט"ז: ד"ה ועיון תפילה: אין אדם ניצול בכל יום מעיון תפילה, דהיינו שאין מכוון לבו בתפילה כדאמר בירושלמי אמר רב חייא רבא: מן יומא לא כוונית אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי מאן עלל קומי מלכא קדמוי אלקפטא או ריש גלותא. שמואל אמר: אנא מנית פרחייא ר' בון בר חייא אמר: אנא מנית דומסיא. אמר רב מנא: מחזיק אנא טיבו לרישי הדרי מטי למודים הלה כרעא מגרמיה 2 . עד כאן דברי הירושלמי והיתכן שלא קיימו מצוות תפילה. ועוד בשולחן ערוך ס"ד: היה עומד ב"וכתבתם" שבפרשה שניה אם מסופק באיזה פרשה הוא אם התחיל למען ירבו - אין צריך לחזור. ונראה שדבר זה יכול להיות רק במי שהסיח דעתו ולא כוון והיה כמתעסק - ומשמע שיוצא ידי חובתו. גם בחיי אדם פסק שאם התחיל בלא כוונה ובאמצע התפילה נזכר שלא כיוון בברכה הראשונה ימשיך להתפלל - שגם תפילה בלא כוונה אף אמנם שאינו יוצא ידי חובה - בכל זאת יש לה ערך מסויים.

ואולם המגמה לכתחילה שאדם יכוון בתפילה וכשהוא עומד בתפילה ידע שהוא עומד לפני המקום ועל כן אסור לו להפסיק אפילו נחש כרוך על עקבו. וזה לא פשוט מה יעשה אדם שעכביש מטפס על בגדיו או מתחת לבגדיו בזמן שמונה עשרה הרי באופן ספונטני ינסה לסלקו. בשעת הסליחות הסתובב צרצר על יד רגלי וזה משך את תשומת לבי וחשבתי מה אתה מסיח דעתך בשעה זו של תפילה שתובעת כוונה גדולה. וכמו שאמרו בגמרא ברכות ל"ג: האומר שמע שמע משתיקין אותו. שואלת הגמרא: ואולי לא כיוון בפעם הראשונה ובפעם השנייה כיוון, עונה הגמרא: חברותא כלפי שמייא מי איכא, האם הוא נוהג כלפי הקדוש ברוך הוא כמו שנוהג כלפי חבר, אם אינו מכוון מכים אותו בפטיש כבד עד שיכוון דעתו, כלומר: אין דבר כזה לומר שמע ולא לכוון.

הכוונה – נשמת המצווה
מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, ויש מדרגות בכוונה כפי שמבאר בעל התניא בפרקים ל"ח ל"ט. אמרו חכמים: מצוות בלא כוונה כגוף בלא נשמה. כשם שיש ארבעה מדרגות בנבראים: דומם צומח חי מדבר, יש שתי מדרגות ללא כוח חיים שהן דומם וצומח ושתי מדרגות שיש בהם כוח של חיים, חי ומדבר, כך גם יש מדרגות בקיום המצוות. יש מצווה שהיא בחינת דומם, גם בדומם טמון כוח חיים שמקיים אותו אך הכוח האלקי הזה נסתר. וכך מצוה בלא כוונה היא דוממת - מעשה המצוה נעשה אך אין בו חיות גלויה. וגם מצוה שבדיבור שהיא בלא כוונה היא חסרת חיות היא כצמח שיש בו כוח צמיחה אבל ללא חיים גלויים.

ויש שתי מדרגות במצוות שהן בכוונה, כוונה טבעית וכוונה שכלית. כנגד חי וכנגד מדבר. כוונה טבעית היא מי שאמונתו מבוססת על רגש טבעי של יראת שמים, ללא העמקה שכלית יש לו משיכה טבעית לאמונה. עבודת ד' בדרגה כזאת דומה לבעלי חיים שיש להם תכונות טבעיות המכוונות אותם ללא שכל ללא בחירה. ויש כוונה שנובעת מהכרה שכלית עמוקה בגדלות ד' וטובו ומתוך כך מתפשטת יראת ד' ואהבתו, מצווה שנעשית מתוך כוונה כזו היא כאדם בעל שכל בעל בחירה חופשית.

המלאכים נקראים חיות, והאופנים וחיות הקודש, כי עבודתם טבעית לעומתם הצדיקים מעלתם גדולה יותר - עולם הנשמות גבוה מעולם המלאכים.

ואם אנו שואלים את עצמנו מדוע כל ישראל לא חוזרים בתשובה, מדוע אנחנו לא מהווים כוח משיכה - התשובה מפני שאנו עושים את התורה יבשה, כלשון הזוהר על הלומדים רק נגלה. ואמנם יש בזה מדרגות וכיוון שהדור שלנו יותר נשמתי יותר עוסק באמונה באמת יש תהליכים של תשובה. אבל כדי להמשיך את המהלך הזה עלינו להוסיף נדבכים נוספים בהעמקת הכוונה, לחיות את התורה את המצוות, להרגיש שעומדים לפני מלך בתפילה, לגלות את הנשמה של התורה והמצוות. גם ללימוד האמונה יש גוף ויש נשמה אף שהוא עצמו נשמה ללימוד ההלכה.

זה יסוד שאיפת התחיה שאיפת הגאולה, להחיות את האומה שבגלות שהיא כמת, כעצמות יבשות. להחיות את עבודת ד', לצקת תוכן אלוקי בכלים, לגאול את הכוחות הגנוזים, לשחרר את כוחות החיים האסורים, לקרוא דרור לאור הגנוז.

להיות תמיד בעלי תשובה העולים ממדרגה למדרגה.

חזק ונתחזק ונזכה לתשובה שלימה ולכפרה שלימה.

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו.

^ 1.אגרות הראי"ה שע"ח
^ 2.תרגום: אמר ר' חייא רבא: מימי לא כיוונתי אלא פעם אחת רציתי לכוון והרהרתי בלבי וחשבתי מי נכנס קודם לראות פני המלך שר חשוב או ראש הגולה. שמואל אמר: אני מונה גוזלים ר' בון בר חייא אמר: אני מונה אריחים. אמר רב מנא: מחזיק אני טובה לראשי שכאשר היה מגיע "מודים" הוא כרע מעצמו.

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

ראש מוסדות ישיבת בית אל, לשעבר רב הישוב בית אל, מייסד ערוץ 7. מתלמידיו הקרובים של מרן הרצי"ה זצ"ל לקורות חייו המלאים לחץ כאן.

9 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (4)
שיעור מס' 93
י"ח סיון תשפ"ג
11 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ז (3)
שיעור מס' 92
י"ז סיון תשפ"ג
38 דק'
לנתיבות ישראל
דרישת המדינה היהודת מישראל ומאומות העולם
לנתיבות ישראל - עמוד קכא - "נצח אומתנו"
ח' שבט תשפ"ב
12 דק'
נתיבות עולם - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
נתיבות עולם - נתיב העבודה – סיכום פרק ח - ט(1)
שיעור מס' 95
כ"ב סיון תשפ"ג

תשובה

57 דק'
תשובה
מהות התשובה
הרב אליעזר בן פורת | ו' תשרי תשפ"ג
חסידים מספרים
תשובה מאירה
הרב אריה הנדלר | תשס"ו
אורות התשובה
התשובה לפי "אורות התשובה"
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל | אלול
6 דק'
תשובה
הקלות שבתשובה
הרב מאיר גולדויכט | י"ח אלול תשפ"ב

תשובה

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

פורים בראי דורנו
אילת השחר - כך היא גאולתן של ישראל
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | אדר ב' תשס"ה
22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
חקת
הרהורים בעקבות הפוסט של יובל דיין
הרב יוסף נווה | תמוז תשע"ט
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

צבא
גבולות המחנה
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב אליעזר מלמד
הרב יעקב שפירא
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרה"ג שמחה קוק זצ"ל
הרב חיים אביהוא שוורץ
הרה"ג יעקב אריאל
הרב שמואל אליהו
הרב בני אלון
הרב נחשון רבינשטיין

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו