בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מחיית עמלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

גילה בת רחל

הפוליטיקאי הקטן

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

אדר תשע"ב
3 דק' קריאה
המן הרשע היה פוליטיקאי גדול. בתככים ובתרגילים פוליטיים הוא סלל את דרכו אל פסגת הפוליטיקה הפרסית. רגע השיא בקריירה הפוליטית שלו היה, ללא ספק, הסעודה המלכותית המיוחדת בה השתתפו ב – שש עיניים, שלושת האישים החשובים בממלכה – המלך המלכה ו... המן, ראש השרים.
לא לחינם, אחד הטעמים שנתנו חז"ל (במסכת מגילה), לסעודה הלילית הדחופה שזימנה אסתר, הוא שאסתר רצתה לרומם את המן כדי שמתוך כך יפול עמוק, ככתוב – "לפני שבר גאון (לפני הנפילה יש עליה)", ללמדך שאותה הסעודה הייתה פסגת חייו של המן.
והנה, בשעה שיוצא המן מהמשתה שמח וטוב לב, פוגש הוא את מרדכי היהודי ניצב מולו בהתרסה זקופה, ומיד מתמלא המן חימה. חז"ל שופכים שמן על המדורה ומספרים שהמן היה עבדו של מרדכי, ושטר העבדות שלו נכתב על הנעל של מרדכי. בשעה שהמן עבר ליד מרדכי, הרים מרדכי את נעלו והראה לו את שטר העבדות, ורגשותיו של המן גאו בהתאם.
במבט שטחי תגובתו של המן נראית סבירה – החצוף הקטן (מבחינתו, לפי רשעתו) מעז לצאת כנגד ראש השרים המהולל, וכמובן ראש השרים כועס על החוצפה ומחליט ללמד את החוצפן לקח.
אולם, אם ניכנס לעומקם של דברים, וננסה לדמיין את עצמנו בסיטואציה של המן (הרי בפורים מותר לרגע ל'התחפש' להמן) נגלה שתגובתו היא בלתי סבירה בעליל. בשעת המפגש המדובר, דינו של מרדכי ועמו כבר נחרץ למוות. אפשר להבין, שאצה הדרך להמן והוא מנסה לסלק את ה'מטרד' בהקדם. אך להמן אין סיבה לכעוס. להיפך, עליו לשמוח, נעלו של מרדכי רק ממחישה את נצחונו הגדול. הנה, רק לפני זמן קצר הוא היה במעמד נחות מול מרדכי, וכעת הוא חוגג את נצחונו הגדול על אויבו המר.
תמיהה עצומה אופפת את הבא להבין את הסיבות לכעסו הגדול של המן. ובכל זאת, דומה שכל פסיכולוג מתחיל יתרץ תמיהה זו – המן היה אדם חסר ביטחון עצמי. אפילו בשעה שהוא 'רוכב על הסוס' הוא מרגיש ש'מרדכי על הסוס' והוא צועד מושפל לפניו (כפי שאכן קרה בבוקר למחרת). לפיכך, מרדכי בעמידתו הבוטחת, ערער את קליפת הגאווה של המן (המחפה על דמותו חסרת הביטחון) והשיב אותו למקומו הטבעי.
אדם חסר ביטחון חש שהוא 'לא שווה', לכן הוא זקוק לתמיכתה של הסביבה שתדגיש בפניו את מעלותיו ורק כשהוא 'שווה' בעיני הסביבה הוא 'שווה' גם בעיני עצמו. לעומתו, אדם הבוטח בעצמו, יודע שהוא טוב מצד עצמו ואינו זקוק כל העת לאישורה של הסביבה. אצל יהודי, העניין עמוק יותר – בעל הביטחון יודע שכוחותיו מה', והוא טוב כי ה' נתן לו כוחות, וכך תכונות הענווה והביטול לה' הולכות בכפיפה אחת עם תכונת הביטחון העצמי.
זהו עומק דברי חז"ל הנ"ל, שמרדכי היה האדון והמן העבד. מרדכי הבוטח בקונו, יודע גם בשעה קשה זו שהוא יהודי, בן של מלך, וה' נותן לו כוחות גדולים לעמוד מול המן זקוף. לעומתו המן נשאר עבד, לא מאמין בכוחותיו, וכשעומד מולו אדם המזלזל בו הוא מאבד את עשתונותיו.
כעת נבין את הצעד הבא של המן. הוא רץ לכנס את אשתו ואוהביו, ולפרט ביניהם את עושרו, כבודו ורוב בניו. לשם מה הוא מפרט זאת? וכי חבריו לא ידעו על עושרו וכוחו?
התשובה פשוטה מאד. בלשון ימינו היו קוראים לכינוס הלילי הזה – 'קבוצת תמיכה'. המן מרגיש 'אפס' ועליו לשקם את בטחונו דרך החברה שתהלל ותשבח אותו.
ובעצם, הכל נרמז כבר בתחילת דרכו הפוליטית של המן – "גידל המלך אחשוורוש את המן", הוא מצד עצמו קטן, את כוחו וגדלותו הוא מקבל מאחרים. וכמובן, המן חסר הביטחון, לא יכול להרגיש את עצמו 'שווה', כשאנשים אחרים עומדים לידו זקוף. לכן כולם צריכים להשתחוות לו, כי רק כשפיזית הוא גבוה מכולם, הוא חש שיש לו כוח.
המן הוא מזרע עמלק. בתכונותיו הוא מגלה פן נוסף בתכונות העמלקיות, התכונות אותן נצטווינו לשרש מנפשנו. כבר דרשו גדולי ישראל – "עמלק בגימטריא - ספק". כוחו של עמלק להטיל ספק ולערער את בטחונו העצמי של עם ישראל בכלל וכל יהודי בפרט. יכולתו לפעול מותנית בהתערערות האמונה בה', שהרי הבוטח בה' יודע שה' מעניק לו כוחות ומאמין בו ובכוחותיו.
בנפש כולנו מסתתרים - המן ועמלק קטנים, הלוחשים בליבנו: אינכם טובים, כל כוחכם נובע מהסביבה כי אתם בעצמכם 'לא שווים'. אך האמת היא שאנו בניו של מרדכי היהודי. עלינו לקום ולומר בכל בוקר – פורים שמח. ה' הטוב מאמין בנו ונתן לנו כוחות, ועם כוחות אלו נפעל ונקדם את העולם.
ואף עם ישראל כולו, צריך לקום ולהתנער, לשוב לאמונה בה' ולומר בקול גדול – כוחנו מה'. איננו זקוקים לאישורם של אומות העולם. ארץ ישראל שלנו. אנו שבים לה' ולתורה בצורה שלימה. במהרה בימינו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il