ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- תרגום יונתן - והחיילים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
שירה מרים בת הילה
הכתוב סתם ולא פרש מהו אותו "עֵת מוֹעֵד"? אך משמע, שהגזרה של "שְׁלֹשֶׁת יָמִים דֶּבֶר" – לא התבצעה בפועל. בתרגום יונתן (שם) נאמר: "ויהב ה' מותא בישראל מעידן דמתנכיס תמידא ועד דמתסק". כלומר, הגזרה התקיימה בזמן הקצר שמשחיטת התמיד ועד העלאתו. נראה שאין זה קשר מקרי; והתרגום מרמז שקיצור הגזרה בצורה משמעותית מאוד - נעשה בזכות הקרבת התמיד על המזבח.
הקשר שבין הגזרה לבין עבודת המזבח
קשר בין ביטול הגזרה לעבודת המזבח מופיע גם בתרגום לדברי הימים. נאמר שם (א כא, טו): "וַיִּשְׁלַח הָאֱ-לֹהִים מַלְאָךְ לִירוּשָׁלִַם לְהַשְׁחִיתָהּ וּכְהַשְׁחִית רָאָה ה' וַיִּנָּחֶם עַל הָרָעָה וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ וּמַלְאַךְ ה' עֹמֵד עִם גֹּרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי". ובתרגום נאמר:
"... ובחבלותיה אסתכל באפרא דעקדתא דיצחק (די) ביסודא דמדבחא , ואדכר קימיה דעם אברהם דקים בטור פולחנא ובית מקדשא דלעיל דתמן נפשת צדיקיא ואוקונין דיעקב דקביע בכורסי יקרא, ותב במימריה על בישתא דאמר למעבד, ואמר למלאכא מחבלא מסתיך כדון טול אבישי רבהון מביניהון ופסוק מחתך מן שיר עמא, ומלאך שליח מן קדם ה' הוה קאם בבית אדרי דארון יבוסאה:"
הסוגיה בברכות (דף סב, ב) מרחיבה את כוונת התרגום ואומרת: "באותה שעה מת אבישי בן צרויה ששקול כרובה של סנהדרין"; ובפרקי דר' אליעזר (מב) מובאת דעת ר' שמעון, שהמלאך פגע רק באבישי ולא באף אחד מישראל:
" 'וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ'. ר' שמעון אומר לא נפל מישראל אלא אבישי בן צרויה בלבד, שהיה שקול במעשיו הטובים ובתורתו כנגד שבעים אלף איש".
התרגום מרמז, שזכות "אפר עקידת יצחק שנמצא ביסוד של המזבח" סייעה לכך שנטילת אבישי שהיה הגדול שבישראל, תכפר על שאר העם. כלומר, גם כאן עבודת המזבח סייעה להקטנת הגזרה.
אלא שדברי התרגום טעונים ברור. יצחק אבינו לא הועלה לעולה בסופו של דבר ולא נשרף. ואם כך, באיזה אפר מדובר? בנוסף לכך, מדוע האפר שמור דווקא ביסוד המזבח, ולא על המזבח עצמו?
הקשר שבין המפקד - לבין עקדת יצחק
המאמר הקודם "המפקד של דויד"t דן בשאלה, מדוע רק יואב התנגד למפקד, ומדוע הסנהדרין וזקני ישראל לא מחו בעצמם בפני דויד. והתבאר שם שהסנהדרין וזקני ישראל תמכו במפקד של דויד וראו בו מנין לצורך.
והתבאר, שתרגום יונתן רמז בספר שופטים שקיימות שתי דמויות של צדיקים, יהודה ובנימין. יהודה מסמל צדיק שעוסק בעיקר בקדושה ורק מחוסר ברירה הוא עוסק בגשמיות. לעומתו, בנימין מסמל צדיק שנכנע לרצון הבורא ועוסק לכתחילה בעניינים הגשמיים - מפני שלהבנתו זהו רצון הבורא! יהודה ובנימין חלוקים זה על זה - מהי הדרך הנכונה לכבוש את "ירושלים של מעלה"; וכל צד רוצה שה"מזבח" יבנה ב"חלקו". ספר שופטים (א, כא) הביא את גישת "יהודה הצדיק", שמאשים את "בני בנימין" שהדרך שלהם מותירה את היבוסי ב"ירושלים של מעלה"; ואלו ספר יהושע (טו, סג) הביא את גישת "בנימין הצדיק", שמאשים בכך את "בני יהודה". החלוקה אינה מוכרחת להישאר שבטית, ולכן אפשר שאנשים משבט יהודה יתנהגו כמו "בנימין הצדיק"; וכן להיפך.
בפרשיית המפקד, דויד מילא את תפקיד "יהודה הצדיק", ויואב מילא את תפקיד "בנימין הצדיק". דויד רצה שכל ישראל יהיו מהסוג של "יהודה הצדיק". לשם כך הוא רצה למנות את ישראל כמו לפני מלחמה, אלא שבמקום יציאה למלחמה גשמית הוא תכנן להפנות אליהם פקודה שכולם יעסקו בתורה ובתפילה. הסנהדרין והנביאים תמכו בצעד הזה, וראו בו "מנין לצורך"; ולכן הם לא עצרו את דויד. יואב נבחר למלא את מלאכת המפקד, מפני שהוא היה ראש הצבא, ובידיו היו הכלים לבצוע המעשי של המשימה. מאידך, יואב היה סבור שאי אפשר להתעלם מכך שבעם ישראל יש צדיקים רבים כמוהו - מהסוג של "בנימין הצדיק". יואב טען, שדרישה מכולם לנהוג כמו "יהודה הצדיק" – לא תצליח; והיא רק תקטרג על ישראל.
הרמזים שבין פרשיית המפקד והגורן - לבין עקדת יצחק
התנ"ך מרמז לקשר שבין המפקד לבין עקדת יצחק. בספר דברי הימים (ב ג, א) נאמר: "וַיָּחֶל שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' בִּירוּשָׁלִַם בְּהַר הַמּוֹרִיָּה אֲשֶׁר נִרְאָה לְדָוִיד אָבִיהוּ אֲשֶׁר הֵכִין בִּמְקוֹם דָּוִיד בְּגֹרֶן אָרְנָן הַיְבוּסִי". לשון הכתוב הזה מרמזת לכתוב בתורה (בראשית כב, ב): "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ".
כמו כן, בספר שמואל (ב כד, יז) ובספר דברי הימים (א כא, יז) דויד מבקש שבני ישראל לא ינזקו בגללו, ואומר: "וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי". הדימוי הזה מזכיר את הכתוב (בראשית כב, יג): "...וַיֵּלֶךְ אַבְרָהָם וַיִּקַּח אֶת הָאַיִל וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ". אצל אברהם, הָאַיִל (=הַצֹּאן) הוקרב תחת יצחק ; ואילו כאן דויד מציע משהו הפוך, דויד מציע "אותו ואת בית אביו" תחת הַצֹּאן (=הָאַיִל). "בית דויד" מופיעים כאן בתפקיד"יצחק" , ודויד מציע אותם תחת "הָעָם" (=הָאַיִל=הַצֹּאן). הדימוי ההפוך הזה, מרמז לתפקידו של הָאַיִל בעקידת יצחק.
ה"מזבח" של אברהם - והנערים
ירמיה הנביא מוכיח את ישראל על אבות שהקריבו את בניהם ממש לעבודה זרה. ירמיה מרמז, שהחוטאים טענו שגם רצון ה' הוא להקריב את הבנים ממש; אך הם טועים (ירמיהו ז, לא) – "וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי". החוטאים תלו עצמם בציווי של הקב"ה לאברהם להעלות את יצחק לעולה; אך הם טועים (ספרי דברים, קמח): "וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי - שיקריב אברהם בנו על גבי המזבח!".
הקב"ה נתן לאברהם אפשרות לטעות בהבנת הנבואה שהוא קיבל; כאילו הוא דורש כביכול להעלות את יצחק לעולה ממש. אברהם פעל לפי טעותו בתום לב; ולפיכך, הוא עמד בניסיון עצום וקיבל על כך שכר גדול. אולם בסופו של דבר, הקב"ה הורה לאברהם שלא לשלוח ידו אל ה"נער". אברהם הבין אז את רצון ה'; וה"נער" יצחק הועלה לעולה על "מזבח סמלי". וכך מבאר זאת הרלב"ג (מלכים א יג יח):
"שהשם יתברך לא שב מצוויו הראשון, אבל באר לו שרצונו היה באומרו 'והעלהו שם לעולה' שיעלהו שם בעבור העולה כדי שיתחנך יצחק בעבודת השם יתברך".
התורה מרמזת להבנה של הרלב"ג. אברהם שב לבדו אל נעריו והלך יחד עימם לשבת בבאר שבע. יצחק "נעלם" ולא שב מן ההר. בתרגום יונתן מבואר 1 שיצחק "הועלה" והסתגר והתבודד בבית המדרש של שם (מַלְכִּי-צֶדֶק) ולמד שם תורה במשך שלוש שנים.
ה"היעלמות" של יצחק מרמזת, שה"מזבח" שהקב"ה חפץ בו הוא "בית המדרש"; ועל ה"מזבח הסמלי" הזה צריכים האנשים המסורים להקריב את ה"נער" או את עצמם. ה"מזבח" הזה הוא הניגוד ל"מזבח של ענייני העולם הזה".
תפקיד האיל - בעקדת יצחק
לכאורה, מעמד העקידה היה אמור להסתיים בשלב שהמלאך עצר את אברהם מלשחוט את יצחק; והוסבר לאברהם שכוונת הקב"ה היתה שהוא ישלח את יצחק ללמוד בבית המדרש של שם-ועבר שהיה בהר המוריה. מדוע אברהם ראה צורך מעצמו להקריב שם את הָאַיִל (=הַצֹּאן) –"תַּחַת בְּנוֹ"?
דויד מרמז לכך באומרו: "וְאֵלֶּה הַצֹּאן (=הָאַיִל=הָעָם) מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי" .
אברהם ידע שהקב"ה רוצה, שבני אברהם יהיו מחוברים גם לגשמיות. וממילא, השהות של יצחק (וממשיכי דרכו) בבית המדרש לא תוכל להימשך זמן רב. בסופו של דבר, לומדי התורה יצטרכו לחלק את זמנם בין בית המדרש לבין החיבור לחיי המעשה. כדי שהשהות של לומדי התורה בבית המדרש תוכל להיות ארוכה, צריך שחלוקת הזמן תתבצע באופן אחר. במקום שכולם יחלקו את זמנם בין בית המדרש לבין חיי המעשה; צריך שחלקם יהיו עסוקים במרבית זמנם בבית המדרש, וחלקם יהיו עסוקים במרבית זמנם בחיבור לחיי המעשה.
לשם כך, הלך אברהם והקריב את "הָאַיִל" לעולה "תַּחַת בְּנוֹ". אברהם גילה בכך, שהקבוצה מבניו שתעסוק בתורה תחשב ל"יצחק", מפני שהתורה מכובדת יותר. ואילו הקבוצה מבניו שתעסוק בחיי המעשה תחשב לאַיִל (=צֹאן). בזכות "קבוצת הָאַיִל" שמקריבה את עצמה "תַּחַת" "קבוצת יצחק" שלומדת תורה, יכולה "קבוצת יצחק" להמשיך ולהישאר בבית המדרש.
ה"מזבח" ו"יסוד המזבח"
אמנם בהתבוננות עמוקה מתבאר, שחברי "קבוצת הָאַיִל" הם למעשה חברי קבוצת "יצחק" שהקריבו את עצמם עבור חבריהם. כל קבוצה מקריבה את עצמה עבור כלל ישראל. קבוצת "יצחק הראשון" "שורפת" על "המזבח שבשמים" את נטיותיה הגשמיות, והיא מתרכזת בעיסוק בתורה וברוחניות. ואילו מנגד, קבוצת "יצחק השני" הופכת את עצמה ל"אַיִל", והיא "שורפת" על "המזבח שבשמים" את נטיותיה הרוחניות, והיא מתרכזת בעיסוק בעולם הגשמי.
ה"אפר" שנוצר משתי ה"שְּׂרֵפוֹת" צבור על "המזבח שבשמים" במקומות שונים. בתלמוד ירושלמי 2 (תענית פ"ב ה"א; דף ח, א) נאמר, ש"אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח". ממילא ניתן להסיק, שה"אפר" של קבוצת "יצחק השני" (קבוצת הַצֹּאן (=הָאַיִל=הָעָם) נמצא מתחתיו והוא כאילו צבור על "יסוד המזבח".
מיהו יותר "יצחק"?
אולם, כאן נשאלת השאלה, מסירות הנפש של איזו קבוצה גדולה יותר. האם מסירות הנפש של חברי הקבוצה המכובדת? או שמא מסירות הנפש של חברי הקבוצה שאינה מכובדת? תרגום יונתן מרמז לכך, וכותב: "ובחבלותיה אסתכל באפרא דעקדתא דיצחק (די) ביסודא דמדבחא". ה תרגום מרמז, שהגזרה שנגזרה בגלל המפקד של דויד, סרה בזכות ההקרבה העצמית של חברי קבוצת "יצחק השני". הם בעצם ה"יצחק" שבדור. ה"אפר" שנוצר מ"שְּׂרֵפַת" הנטיות הרוחניות שלהם נמצא במקום הנמוך של "יסוד המזבח". אך הם בעצם ה"יצחק" שבדור, מפני שהם מוכנים לקחת על עצמם את התפקיד שאינו מכובד.
אבישי בן צרויה – ה"יצחק" שבדור
אבישי בן צרויה הציל את דויד במלחמה (שמואל ב כא, טו-יז):
"וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה לַפְּלִשְׁתִּים אֶת יִשְׂרָאֵל... וַיָּעַף דָּוִד: וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה... וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד: וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ אָז נִשְׁבְּעוּ אַנְשֵׁי דָוִד לוֹ לֵאמֹר לֹא תֵצֵא עוֹד אִתָּנוּ לַמִּלְחָמָה וְלֹא תְכַבֶּה אֶת נֵר יִשְׂרָאֵל:"
מאז שאבישי הציל את דויד, דויד החל לעסוק בתורה בכל מאודו; אולם אבישי המשיך "לבטל את זמנו" במלחמות ההכרחיות האלו. בזמן שדויד ערך את המפקד שנועד לגייס את כולם לתורה; דויד היה סבור שגם אבישי יכול לעסוק בתורה, ושהקב"ה אינו חפץ שיהיו שולפי חרב גשמית בעם ישראל. גם הזקנים והנביאים היו סבורים כך, ולכן הם לא מחו בדויד בעת שהוא ערך את המפקד.
אולם לאחר מכן, המלאך המשחית התגלה בפני קבוצת "יושב ירושלים" ובפני "בית דויד" והודיע להם, שבכל אחד מישראל קיים גם צד גשמי-מלחמתי כמו אצל הגויים. גם "עוסקי התורה" צריכים להקדיש חלק מזמנם לצבא למלחמה גשמית רגילה. המספר "שבעים" מסמל את הצד של אומות העולם. מבחינת דויד התגלות הצד הזה בתוך כל אחד מישראל, ובמיוחד אצל אבישי שהיה גדול בתורה ובתפילה 3 , נחשבה כמו "נפילה של שבעים אלף".
כשדויד העמיק היטב בידיעה שהוא קיבל, הוא הפסיק לקטרג על "הָעָם" (=הָאַיִל=הַצֹּאן); והוא הפסיק לראות בהם חוטאים. דויד הציע שה"חרב" תפגע בו ובבית אביו. כלומר, שהוא ובניו יהיו אלו שיתגייסו ויאחזו בחרב גשמית: "וְאֵלֶּה הַצֹּאן מֶה עָשׂוּ תְּהִי נָא יָדְךָ בִּי וּבְבֵית אָבִי". אולם בסופו של דבר, רק אבישי בן צרויה נפל. אין הכרח להבין שהוא נפל ממש. הכוונה היא שדויד החל להעריך מחדש את גדולתו של אבישי בן צרויה; שהקריב את נטיותיו הרוחניות, והלך לעסוק בכל מאודו בענייני הצבא. אבישי בן צרויה הוא ה"יצחק שבדור" הוא נטל על עצמו את התפקיד הפחות מכובד.
תרגום יונתן מרמז לכך ואומר, שהגזרה סרה בזכות מסירות הנפש של אבישי, שהיה הגדול שבישראל. והוא מוסיף ומרמז שהגזרה סרה בזכות " אפרא דעקדתא דיצחק (די) ביסודא דמדבחא ". למעשה מדובר בשני מזבחות רוחניים. מבחינת המיקום "במזבח שבשמים", האפר של "קבוצת האיל" נמצא במקום נחות ב"יסוד". אך מבחינת מסירות הנפש שהיתה דרושה באותה השעה, זהו המזבח שהיה חשוב יותר.
ביאור הסתירות בין הבריתות השונות
במסכת זבחים (דף נג, ב) מבואר, שהמזבח היה בנוי בחלקו של בנימין, מלבד רצועה קטנה שיצאה מחלקו של יהודה לתוך חלקו של בנימין. ובאותה רצועה לא היה יסוד, מפני שמסורת היא שיסוד בונים רק בשטח שייך לבנימין שנקרא טורף. מאידך במסכת יומא (דף יב, א) ובמסכת מגילה (דף כו, א) מובאת ברייתא, שהמזבח היה בנוי בחלקו של יהודה . רש"י ותוס' נדחקו ליישב את הסתירה, וביארו שכוונת הברייתא היא רק לרצועה שמוזכרת במסכת זבחים, אך המזבח היה בנוי בפועל בחלקו של בנימין. אך זהו תרוץ קשה, מפני שפשטות לשון הברייתא מורה שהיה שם מזבח ממש.
לפי מה שהתבאר במאמר, סוגיות התלמוד ממשיכות את המגמה שמופיעה בתנ"ך. בתוך פרקי התנ"ך משולבים רמזים למחלוקת בין שתי נשמות כלליות, נשמת "יהודה הצדיק" ונשמת "בנימין הצדיק". בספר שופטים ובספר יהושע יש סתירה מי התרשל בגירוש היבוסי בירושלים, האם בנימין או יהודה. תרגום יונתן על ספר שופטים רמז שמדובר במחלוקת על דמות "הצדיק העליון", האם הוא בדמותו של "יהודה הצדיק" או של "בנימין הצדיק". מחלוקת זו מופיעה גם בפרשיית המפקד. תרגום יונתן מרמז שגם כאן מדובר בחזרה על המחלוקת הקדומה הזו. דויד היה סבור שכל ישראל צריכים להיות כמו "יהודה הצדיק", אלא שהתביעה הזו יצרה קטרוג. בסופו של דבר התבררה לדויד מעלתו של אבישי, שמופיע בתפקיד "בנימין הצדיק". תפקיד זה קשור ל"אפר" שנמצא במקום הנחות ב"יסוד המזבח".
סוגיות התלמוד ממשיכות את המגמה הזו. ובתוך מה שנראה במבט חיצוני כסוגיות למדניות, הן ממשיכות ודנות במחלוקת איזו דמות היא עליונה יותר. הסתירה שבין ספר יהושע וספר שופטים חוזרת ומופיעה בסתירה שבין הסוגיות. אלא שהתלמוד מרמז לנו שניתן לקיים את המחלוקת הזו באופן אחר. באופן שכל אחד מודה שיש גם לחבירו חלק במקדש שבשמים; אלא שהוא מקנא במה שיש לחבירו ושהוא לא זכה להשיגו. וכלשון התלמוד (יומא דף יב, א): "ורצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין, ובה היה מזבח בנוי. ובנימין הצדיק היה מצטער עליה לבלעה בכל יום".
^ 1."וּדְבָרוּ מַלְאֲכֵי מְרוֹמָא יַת יִצְחָק וְאוֹבִלוֹהִי לְבֵי מֶדְרָשָׁא דְשֵׁם רַבָּא וַהֲוָה תַּמָן תְּלַת שְׁנִין...". (תרגום יונתן בראשית כב, יט)
^ 2.וכן הוא גם במדרש רבה (ויגש צד, ה; בחוקותי לו, ה; שלח יז, ב) ובמדרש תנחומא (וירא, כג).
^ 3."וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה - אמר רב יהודה אמר רב: שעזרו בתפלה. אמר אבישי שם ואחתיה". (סנהדרין דף צה, א)
איך ניתן לברור מרק בשבת?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אנחנו קודש למענך
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
