ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- שבת ומועדים
- יום העצמאות
- חיוב ההודאה על נס
הגמרא אומרת שגם בלי שנאמר שחייבים לברך שהחיינו, ברור היה שמותר לברך שהחיינו, כמו שמברכים שהחיינו על דלעת חדשה (קרא חדתא), שמתחדשת משנה לשנה. וביאר ר' יהונתן (על הרי"ף דף י ע"ב) שכמו שמברך על דלעת, כש"כ שבשמחת יו"ט של ר"ה ויוהכ"פ מברך.
הריב"ש (תקה) דן אם ביום השני של ר"ה מברכים ברכת שהחיינו, ומסיק שגם אם אין חובה לאומרו, מ"מ מותר לאומרו, וכמו שכתבה הגמרא לגבי דלעת חדשה, ולמרות שמברכים ביום הראשון, גם ביום השני יש קדושה דרבנן, וכיון שהיום מגיע מזמן לזמן ניתן לברך עליו, כמו שמברכים שהחיינו על מצוות דרבנן, כנר חנוכה ומגילה. (ועי' שו"ע סימן תר).
בגמרא מובא שאין צריך לומר את ברכת הזמן על הכוס, ולכן היה מקום לומר שלמרות שאין מצווה מיוחדת ביום העצמאות, ניתן לומר שהחיינו, כיון שהוא בא מזמן לזמן. אמנם הפר"ח (תרעו, א וכן פמ"ג משב"ז סק"ב וכן משמע מגר"א סק"ב) כתב שרק ביום שיש בו קדושה ניתן לומר בכל זמן מהיום ולא צריך כוס, אבל ביום כמו חנוכה שאין בו קדושה, ומותר במלאכה, אין לומר ברכת שהחיינו אלא צמוד להדלקת נרות, או ראיית נרות החנוכה. לעומתם השער הציון (סק"ג) מביא את המאירי (שבת כג)שמביא י"א שמי שלא ראה והדליק נר חנוכה מברך שהחיינו בלי להדליק ולראות. ומסתפק אולי ביום השמיני ניתן לברך גם בלי הדלקה, כי אם לא יברך תתבטל הברכה, ונשאר בצ"ע. (ולגבי פורים כתב בסימן תרצב סק"א שיש לברך על היום, ועי' בביאור הלכה שם) הקול מבשר (א, כא וכן הרב גורן תורת המועדים עמ' 634 והלאה) כתב שמסתבר כדברי המאירי, וזאת מדברי הפני משה שמבאר את הירושלמי (לעיל) שכמו שמברכים על תאנה חדשה כך מברכים על יום מיוחד שבא מזמן לזמן, למרות שלא נקרא רגל. ולכן אומר שה"ה לחנוכה, צריך לברך על היום בלי קשר למצווה. וכן הוכיח מדברי ר' יונתן שהובאו לעיל, שעל שמחת יו"ט מברך ואומר הקול מבשר שה"ה לשמחת חנוכה שמברך, והסיק שה"ה גם ליום העצמאות יש לברך לשיטת המאירי.
אמנם, לכאורה יש לדחות את ראיותיהם, כי גם ר' יונתן וגם הפני משה, דיברו על ר"ה שאסור בעשיית מלאכה, ונחשב מקרא קודש, לכן אם מגיע מזמן לזמן יש מקום לברך שהחיינו. ור' יונתן שכתב על מצוות השמחה שיש בר"ה, כוונתו רק לתת סימן לכך שהוא מקרא קודש, ולא שהשמחה ביום היא הסיבה לברכת שהחיינו. וכ"כ אגרות משה (או"ח ה, מג) שגם אם נהגו בפורים לא לעשות מלאכה "אין בהמנהג אלא מה שנהגו, דהוא רק איסור המלאכה ולא הקדושה. ולכן אף רב יוסף לא תני מלמד שצריך קידוש היום (בפורים), אלא שאסור במלאכה. משום שאף לרב יוסף ליכא קדושה בעצם היום דפורים, אלא הוא יום חול ככל ימי החול דהשנה, אלא שדריש אותו לאיסור המלאכה. וכ"ש למסקנא דלא קיבלו עלייהו איסור מלאכה... וכל שכן שלא שייך בחנוכה שלא נקראו כלל בלשון יום טוב". ולכן מסיק שלא כדברי המשנ"ב גם בחנוכה ופורים, למרות שהוא כדברי המאירי. והרב נריה (הל' יום העצמאות ויי"ר עמ' רסו) כתב שהמאירי במגילה (ד ע"א) חלק על המאירי בשבת, ודחה את הסברא שכתב בשבת, כי בחנוכה ברכת הזמן היא על ההדלקה ולא על היום.
עוד נראה שמדברי המאירי לגבי חנוכה, אין ללמוד ליום העצמאות, כי הוא דיבר על חיוב שהחיינו שתיקנו צמוד למצוות נר חנוכה, ואחרי שתיקנו שהחיינו בצמוד למצווה שהיא מזמן לזמן, יש מקום לומר שתיקנו גם על היום (ועי' בפנ"י במגילה ד ע"א מש"כ לגבי יום הפורים באופן דומה). אבל לומר שתיקנו על יום שאין בו קדושה ואין בו מצווה זה חידוש שלא נזכר בפוסקים הנ"ל.
ה'קול מבשר'כותב סברא נוספת לומר שיהיה מותר לברך שהחיינו, שהב"ח (או"ח כט ועוד פוסקים) כותב שבברכת שהחיינו לא שייך ברכה לבטלה, כי אם הוא שמח מברך. הרב עובדיה יוסף (יביע אומר ו, מב) כותב שרוב האחרונים לא פסקו שמברכים שהחיינו באופן של ספק. והרב הדאיה (ישכיל עבדי א, י) כותב שגם כשרוצה לברך שהחיינו וודאי שאין הכוונה שאם רוצה לברך על כל דבר מברך, אלא שכשמרגיש הנאה ממשהו יכול לברך שהחיינו, ואין בזה משום ברכה לבטלה, ואינו עניין לברכה שמברכים על היום, בלי הנאה גופנית.
הרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ח, כג) כתב שברכת שהחיינו ביום העצמאות, אינה על עצם היום, אלא שהיא צריכה לבוא כהודאה על הנס שנעשה ביום זה לכל ישראל, ויש לנו להודות בכל שנה ושנה על הנס, כמו ברכת הגשמים, וברכות נוספות שנתקנו על שמחות שקורות. ולמרות ששם רק בזמן שהשמחה קרתה מברכים, כאן כיון שהגאולה הוא דבר שמועיל לדורות, ומתמשך, מצווה לברך בכל דור ודור, כדי להודות בשם ובמלכות על גאולת ישראל (לדעתו, אין ברכה על ההלל, ואם לא יברכו שהחיינו לא נברך כלל את השם בשם ומלכות, על גאולתנו). גם לפי דבריו עדיין לא ברור מדוע צריך לברך בשנים שאחרי קום המדינה, אף שבקום המדינה וודאי היה צריך לברך.
לדעת הרב ארנברג (הל' יום העצמאות עמ' רנב) חל איסור לברך שהחיינו מכיון שבכך הופכים את היום לחג מדאורייתא, שרק עליו יש לברך (בלי מצווה כמו נר חנוכה), ובזה עוברים על בל תוסיף. אמנם כפי שהבאנו לעיל מהריב"ש גם על חג דרבנן כמו יו"ט שני של ר"ה אם בא מזמן לזמן מברכים שהחיינו וכך גם נוהגים למעשה, וגם ביו"ט שני של גלויות פסק שו"ע (תרסא) שמברכים שהחיינו בשם ובמלכות, למרות שהיום מדרבנן. (אף שיש מקום לומר שדווקא שם תקנת חכמים היתה לעשות יום טוב שני כראשון לכל עניין) אמנם אין ללמוד מהריב"ש שיהיה חיוב לברך ביום העצמאות, כי הרי יום שני של ר"ה הוא יום טוב שאסור בעשיית מלאכה מדרבנן, משא"כ ביום העצמאות.
סיכום: יש ב' סיבות שבגללם יש מקום לברך שהחיינו: א.בגלל עצם קדושת יום העצמאות (קול מבשר והרב גורן) וכמו חנוכה ופורים לפי דעת המאירי. וגם אם אין חיוב, אולי מותר לברך, כי אין בזה ברכה לבטלה. ב.כהודאה על הנס (הרב עוזיאל) ובגלל שהנס מתמשך יש מקום לומר בכל שנה. אמנם, כפי שביארנו יש מקום לדחות את שני המקורות לחיוב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
