ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
עזרו לנו להמשיך בהפצת התורה. אנו עדיין רחוקים מאוד מהיעד!
בית המדרש פרשת שבוע ותנ"ך בלק

דרושה תוכנית!

לחץ להקדשת שיעור זה
חצות לילה. חיים נכנס לביתו בשקט, וסגר את הדלת חרישית. יום עמוס בהתרוצצויות ובסידור המוני פרטים קטנים עבר עליו, ורק עכשיו הגיע לביתו. אשתו והילדים כבר נמים את שנתם, והוא צונח לספה, מנסה להתאושש מעמל היום, ומהרהר ביום הגדוש שעבר עליו.
ולפתע, הרהור חדש חולף במוחו – איש ככל האנשים אני, ומדוע אני מגיע לביתי בשעה לא נורמאלית? אולי איני יודע לארגן את זמני כראוי. יומי גדוש בהמוני פרטים, שאינם הכרחיים ונחוצים.
1:00 בלילה. עדן עוזבת את המחשב באנחה. אין ברירה, צריך ללכת לעבודה מחר, ועליה להפסיק לגלוש באינטרנט ולצפות בפייסבוק. חבל, היא מפספסת מידע חשוב ומעניין. ולפתע, הרהור חדש – חשוב? בזה שווה להשקיע את הזמן?
מוכר? קרה גם לכם?
'גנבי זמן' קוראים להם, לאותם המוני משימות ופעולות מסיחות דעת, שמוצצות את זמנינו, וגורמות לחיינו לחלוף במהירות ובעומס. (כן, ה'תרתי דסתרי' האלה יכולים לחיות ביחד. בגללם, בגלל 'גנבי הזמן', הזמן שלנו גם עמוס וגם בורח לנו בין הידיים).
בנוסף - מחקרים גילו, שמשימות חיינו מתחלקות למשימות חשובות ולא חשובות, דחופות ולא דחופות. האנשים שהצליחו והתקדמו בחיים הם אנשים שידעו להקצות זמן ל... חשוב ולא דחוף. בעל חנות דגים, למשל, יפרוץ קדימה, אם בצד העיסוק במשימה הדחופה למכור דגים נוספים, יקצה זמן לרעיון חדש ויקים רשת חנויות דגים. זו משימה חשובה ולא דחופה, שעתידה להנחיל לו הצלחה יתירה. פעמים רבות, אנו נשאבים למשימות דחופות ופחות חשובות, ומחמיצים את העיקר.
המכנה המשותף לפתרון כל הבעיות הללו הוא... תוכנית. מי שיש לו תוכנית, ופועל על פיה, חייו טובים ומנוצלים. מי שאין לו תוכנית משתלטים עליו ה'גנבים' ונוגסים בו.
פרשתנו, פרשת בלק, היא אב טיפוס למאבק הטוב והרע בעולם. משה – נביא וכוחו בפיו, ובלעם, להבדיל – נביא וכוחו בפיו. אברהם – בעל עין טובה, ובלעם – בעל עין רעה. אותם כוחות שמצויים אצל אבות האומה בקדושה ובטוב, מצויים אצל בלעם בצורה שלילית. לכן, כוחו של בלעם בקללה, והמפגש עם ישראל הופך את הקללה לברכה.
נקודת ההבדל, שגורמת לבלעם לקחת את אותם כוחות מטוב לרע, נעוצה בשאלת ... 'התוכנית'. בלעם מאמין שהקב"ה ברא את העולם בלי תוכנית, לכן לדעתו אפשר 'לגנוב' לקב"ה ולנגוס בו. כך אנו מוצאים שכשמתברר לבלעם שה' לא מעוניין שילך ממדין למואב, והוא מוזהר – "אך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה", בכל זאת בלעם הולך, מתוך מחשבה אווילית על ה' – "שמא אפתנו ויתרצה" (רש"י כב, כ).
כך גם במפגש עם המלאך, כשהוא מוזהר שוב ושוב לא ללכת, הוא מתריס כלפי המלאך – "הקב"ה בעצמו ציווני ללכת, ואתה מלאך מבטל את דבריו. למוד הוא בכך שאומר דבר ומלאך מחזירו, אמר לאברהם קח את בנך, ועל ידי מלאך ביטל את דברו..." (רש"י כב, לד). ובמילים אחרות – בלעם לא מאמין בקיומה של תוכנית אלוקית, לשיטתו – אין סדר בהנהגת הבריאה.
המציאות טופחת על פניו, וקללותיו הופכות לברכה, ברגע שהוא מגלה את הסדר והתוכנית. ובאותו רגע, הוא מרצונו מחליט לברכם – "ראה ל שבט ושבט שוכן לעצמו, ואינם מעורבין... עלה בליבו שלא יקללם" (רש"י כד,ב).
ואכן, הטוב והרע בעולם גנוזים בשאלת 'התוכנית'. המאמין בתוכנית האלוקית של העולם, יודע שגם אם כעת יש רע, הרי התוכנית האלוקית עתידה להפוך הכל לטוב. במהרה בימינו אמן!
עוד בנושא בלק

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il