ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מי בוכה שם בלילה?

בית מדרש פרשת השבוע חומש שמות כי תשא Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

אדר א תשע"ד

מי בוכה שם בלילה?


נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

מספרים על האחים הקדושים – רבי זושא ורבי אלימלך, שהיו הולכים ממקום למקום, ומשיבים ליבות ישראל לאבינו שבשמיים.
לאחים הקדושים הייתה דרך מיוחדת משלהם להחזרה בתשובה. נוהגים היו להגיע לאכסניה ללינת לילה, ורבי זושא היה רואה על פניו של בעל האכסניה את כל חטאיו.
באמצע הלילה, היה פונה רבי זושא לרבי אלימלך ומתוודה בפניו בבכי נורא על כל 'חטאיו'. כמובן, למרות שרבי זושא התוודה כאילו החטאים הם שלו, הרי שהחטאים לא היו חטאיו של רבי זושא, כי אם חטאיו של בעל האכסניה.
הבכי הנורא באמצע הלילה היה מקפיץ את בעל האכסניה, וגורם לו להטות אוזן דרך חור המנעול לדברי הבוכה. וכך היה שומע בעל האכסניה על חומרתם של חטאיו, וליבו היה מתעורר לתשובה. בשלב מסוים, ליבו של בעל האכסניה היה צר מהכיל את עומק צערו על חטאיו, והוא היה מתפרץ בבכי נורא לתוך החדר, ובקשה בפיו – 'רבותי, גם אני חטאתי בכל החטאים הללו, אנא הורו לי דרך תשובה'.
סיפור זה גונז בחובו רעיונות עמוקים. בספרי החסידות מבואר, שאדם רואה את חטאיו של חברו רק אם משהו מאותו חטא קיים גם בקרבו. זהו עומק הפשט של - "כל הפוסל במומו הוא פוסל". אין הכוונה שהצופה בחטא, חטא באותה רמה של חטא. יתכן שאדם יראה עבודה זרה, והוא בעצמו רק כעס, אך "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה", וכך יש בו משהו מאותו חטא.
בשעה שרבי זושא ראה את חטאיו של בעל האכסניה, הוא הבין שמשהו מחטאים אלו מצוי בקרבו. לפיכך, כשהתוודה ובכה באוזני אחיו על חטאיו של בעל האכסניה כאילו הם חטאיו שלו, הרי שזו לא הייתה הצגה, כי אם חזרה בתשובה אמיתית על חטאיו שלו.
ובאמת, האמירה שאדם רואה את חטאי זולתו רק אם חטאים אלו קיימים גם בתוכו, מצביעה על הערבות והשותפות ההדדית של כל ישראל. לפיכך, כאשר האחד חוזר בתשובה, הוא מתחיל בכך גם את החזרה בתשובה של חבירו. וכך, כאשר רבי זושא בכה על חטאיו, גם בעל האכסניה התעורר לתשובה על חטאיו שלו, עד אשר שב בתשובה בפועל.
נקודה מרעיון זה שזורה בפרשתינו. בשעה שמשה מקבל תורה בהר סיני, ישראל חוטאים בחטא העגל. באותה שעה, אומר ה' למשה - "לך רד, כי שחת עמך...". "רד מגדולתך. לא נתתי לך גדולה אלא בשבילם. באותה שעה, נתנדה משה מפי בית דין של מעלה".
משה לא חטא בעצמו, ובכל זאת הקב"ה מורידו, ובית דין מנדים אותו. מטילים עליו את האחריות, כביכול משהו מהחטא מצוי אצלו, לפי שהוא נציג ושליח של כל ישראל.
ובשעה שקרב משה אל המחנה, וראה את העגל והמחולות, "ויחר אף משה, וישלך מידיו את הלוחות". אך מאותה שעה, שמשה שובר את הלוחות, מיד מתחיל תהליך של תיקון. כל הפועלים הגדולים למען העגל, מתגלגלים מיד לחוריהם, וללא התנגדות נותנים למשה להשליט סדר ולהשיב את ישראל בתשובה. כביכול, כשמשה לוקח את האחריות, כולם שבים בתשובה.
ואנו נלמד מכאן, להשתדל להשתפר בעצמינו, ומכוח התקדמות זו יתקדמו כל ישראל.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il