ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- דרשות הר"ן
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אליעזר בן יעקב שלמה ברנד ז"ל
[וּ]בָחֲרָה הַתּוֹרָה שֶׁתִּמָּסֵר הַכְרָעַת הַסְּפֵקוֹת לַחֲכָמִים וְלֹא מָסְרָה לַנְּבִיאִים, לְסִבּוֹת רַבּוֹת: שֶׁהַדָּבָר בָּרוּר שֶׁאֵין הַנְּבִיאִים מִתְנַבְּאִים בְּכָל עֵת, וְאִם כֵּן, מַה נַּעֲשֶׂה בַּיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה דְּבַר ה' יָקָר* אֲלֵיהֶם. וְעוֹד, שֶׁגָּלוּי וְיָדוּעַ הָיָה לְפָנָיו, שֶׁהַנְּבוּאָה לֹא תִהְיֶה שׁוֹפַעַת אֵלֵינוּ תָּמִיד, אֲבָל יַגִּיעַ עֵת שֶׁיִּגְרְמוּ עֲווֹנֵינוּ לַחֲתֹם* חָזוֹן וְנָבִיא, וְאִם הַכְרָעַת הַסְּפֵקוֹת תִּהְיֶה נִמְסֶרֶת לַנְּבִיאִים, מַה נַּעֲשֶׂה בִּזְמַן אֵין חָזוֹן נִפְרָץ* אֶלָּא נְשׁוֹטֵט לְבַקֵּשׁ אֶת דְּבַר ה' וְלֹא נִמְצָא, וְלָכֵן גָּזְרָה חָכְמָתוֹ שֶׁתִּמָּסֵר הַהַכְרָעָה לְכַת הַחֲכָמִים אֲשֶׁר לֹא סָר וְלֹא יָסוּר, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָנוּ עַל זֶה •: "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ". וְעוֹד, שֶׁאֵין נְבוּאַת הַנָּבִיא שֶׁצִּוִּיתָנוּ הַתּוֹרָה לִסְמֹךְ עַל דְּבָרָיו, בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל בּוֹ סָפֵק אִם הִיא אֲמִתִּית אִם לָאו, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּרֵר לְפָנֵינוּ, וְלָכֵן בָּחֲרָה הַתּוֹרָה יוֹתֵר שֶׁתִּמָּסֵר הַהַכְרָעָה לַחֲכָמִים שֶׁיַּסְכִּימוּ עָלֶיהָ בְּטַעַם וּרְאָיָּה, מִשֶּׁתִּמָּסֵר לְנָבִיא, אַחַר שֶׁלֹּא יִתְאַמְּתוּ דְּבָרָיו כִּי אִם מִצַּד הָאוֹת*, וְאוֹתוֹ אוֹת אֶפְשָׁר יִהְיֶה בּוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ*.
ההימשכות אחר חכמים תבטל הנזק
וַאֲנִי סוֹבֵר עוֹד, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מִמַּה שֶּׁיַּכְרִיעוּ הַסַּנְהֶדְרִין הֶפְסֵד בַּנֶּפֶשׁ כְּלָל גַּם כִּי יַאֲכִילוּ דָּבָר הָאָסוּר וְשֶׁיֹּאמְרוּ בּוֹ שֶׁהוּא מֻתָּר, לְפִי שֶׁהַתִּקּוּן אֲשֶׁר יִמָּשֵׁךְ בַּנֶּפֶשׁ מִצַּד הַהַכְרָעָה לְמִצְוַת הַחֲכָמִים מוֹרֵי הַתּוֹרָה, הוּא הַדָּבָר הַיּוֹתֵר אָהוּב אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּאָמְרוֹ (שמואל א טו כב): "הִנֵּה שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב*", בַּתִּקּוּן הַהוּא יָסוּר הָרֹעַ אֲשֶׁר הָיָה מְעֻתָּד לְהִתְיַלֵּד בַּנֶּפֶשׁ מִצַּד אֲכִילַת הַדָּבָר הָאָסוּר הַהוּא. וְכַיּוֹצֵא בַּדָּבָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ יִקְרֶה בַּגּוּף, כִּי הַמַּאֲכָל הַמַּזִּיק כְּשֶׁיֹּאכְלֵהוּ הָאוֹכֵל עַל דַּעַת שֶׁמּוֹעִיל אֵלָיו הִנֵּה מַחֲשַׁבְתּוֹ תִּפְעַל בַּמַּאֲכָל הַהוּא וְיָסוּר מִמֶּנּוּ הֶזֵּקוֹ אִם לֹא שֶׁיִּהְיֶה מֻפְלָג*. כֵּן הָעִנְיָן כְּשֶׁיִּמָּשֵׁךְ הָאָדָם אַחֲרֵי מִצְוַת הַסַּנְהֶדְרִין, גַּם כִּי יִשְׁגּוּ וְיוֹרוּ בְּדָבָר הָאָסוּר שֶׁהוּא מֻתָּר, הִמָּשְׁכוֹ אַחַר עֲצָתָם וֶהֱיוֹתוֹ נִמְשָׁךְ לְדִבְרֵיהֶם יָסִיר מִנַּפְשׁוֹ כָּל אוֹתוֹ רֹעַ שֶׁהָיָה רָאוּי שֶׁיִּתְיַלֵּד מִצַּד אֲכִילַת הַדָּבָר הָאָסוּר הַהוּא. וְלָכֵן צִוְּתָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה: "לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל". וְהִנֵּה נִשְׁלַם בָּזֶה עִנְיַן הַשּׁוֹפְטִים וְתִקּוּנָם.
___________________________________
יָקָר – נדיר. לַחֲתֹם – לסגור, להפסיק. אֵין חָזוֹן נִפְרָץ – הנבואה אינה מצויה. מִצַּד הָאוֹת – המופת שעושה הנביא. יִהְיֶה בּוֹ דְּבָרִים בְּגוֹ – שהאות אינו אמיתי אלא תחבולה. שְׁמֹעַ מִזֶּבַח טוֹב – טוב יותר לה' השמיעה בקולו מקורבנות. מֻפְלָג – מזיק ביותר.
ביאורים
אחרי שהסברנו באריכות שההכרעה וההנהגה בדברי התורה נקבעת דווקא על ידי חכמי ישראל ולא על ידי הנביאים, ושכוח ההכרעה ניתן לחכמים אפילו אם הדבר יגרום שלא תתברר האמת, והאדם לא ינהג כפי שהיה ראוי, עולה מאליה השאלה אם לא היה עדיף מראש לתת את התפקיד הזה לנביאים, ושהם יעבירו לנו באופן ישיר מהבורא את ההכרעות הנכונות כפי שהן.
הר"ן מתמודד עם שאלה זו ונותן לה שלוש תשובות. הראשונה היא שנבואת הנביא אינה דבר תמידי, שהרי ישנם זמנים שהנביא אינו מקבל נבואה, ואילו ההכרעה כיצד לנהוג על פי התורה היא דבר שנצרך באופן תמידי. מעבר לזה, ישנן לפעמים תקופות שלמות שבהן עם ישראל נמצא בירידה, ולא זוכה לנבואה, ולפי זה, משיב הר"ן תשובה שנייה - שאם הייתה התורה נמסרת להכרעת הנביאים, לא היה מי שיכריע בדיני התורה באותן התקופות. התשובה השלישית היא שבגלל מציאותם של כל מיני מכשפים ונביאי שקר, איננו יכולים להאמין לכל מי שיבוא ויאמר 'נביא אני', שהוא באמת אומר את דבריו בנבואה. מסיבה זו קבעה התורה שיש לבודקו דרך 'אות' או 'מופת', ולראות אם הם מתבצעים בשלמותם, אולם בדיקה זו אינה אמינה תמיד, ולעיתים גם לאחר זמן רב עדיין לא ברור לגמרי שהנביא הוא נביא אמת, ולא ייתכן שההכרעה בדיני התורה תישען על אלה שקשה לבודקם היטב.
אלא שעדיין לא נפתרה לגמרי ה'בעיה' שהציב הר"ן לעיל. הוא התקשה בכך שעלול להיות מצב שאדם יפעל על פי הכרעת חכמי ישראל, ועדיין יסבול מה'רעל' שבעשיית דברים שאינם על פי האמת של המצווה. על זה הוא עונה כאן שעצם המעלה הגדולה שבשמיעה לדברי החכמים, היא עצמה תרומם את האדם ותסיר את הרוע שבעשייה בלתי נכונה, אם קרה מקרה של טעות.
הרחבות
•נבואת החכמים
אֲשֶׁר לֹא סָר וְלֹא יָסוּר, כְּמוֹ שֶׁהִבְטִיחָנוּ עַל זֶה. הנבואה נפסקה אך 'כת החכמים' ממשיכה. הגמרא אומרת: "אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים" [בבא בתרא יב.]. מסביר הרמב"ן : "אף על פי שנטלה נבואת הנביאים שהוא המראה והחזון, נבואת החכמים שהיא בדרך החכמה לא נטלה, אלא יודעים האמת ברוח הקדש שבקרבם" [חידושי הרמב"ן שם]. על רקע דבריו נשאלת השאלה, לשם מה נצרכת רוח הקודש בבירור האמת? מסביר החת"ם סופר : "רוח ה' על עוסקי תורה לשמה, אשר זוכים לכוון האמת אפילו אם לפי טבע חכמתם לא ישיגו ידיהם תושיה כזו, ומכל מקום הקב"ה ברוב חסדו יהיב חכמה לחכימא (נותן חכמה לחכם) לפי שעה" [שו"ת חת"ס, אורח חיים רח]. החכמים זוכים לקבל סיוע מן השמים להורות הלכה ולכוון לאמת במקרים עמוקים וקשים הדורשים הכרעה. סיוע אלוהי זה מתגלה בדרך הטבע – חכמת החכמים, ומובטח לנו שלא ייפסק. על סמך דברים אלו ענה רבי חיים מצאנז למי שטען שרבי חיים בן עטר כתב את חיבורו אור החיים שלא ברוח הקודש: "ולכן בעל אור החיים, נשמתו בגנזי מרומים, בודאי חיבר ספרו ברוח הקודש, אך לא הוא לבדו, אלא כל מחבר אפילו בדורינו, אם הוא ראוי לכך חיבר ספרו ברוח הקודש, היינו שהסכים לאמיתה של תורה" [שו"ת דברי חיים, יורה דעה ב, קה].
שאלות לדיון
"שֶׁאֵין נְבוּאַת הַנָּבִיא... בְּעִנְיָן שֶׁלֹּא יִהְיֶה אֶפְשָׁר שֶׁיִּפֹּל בּוֹ סָפֵק". אנו עדים למציאות בה גם כאשר מכריעים על פי השכל יש הרבה ויכוחים וספיקות. מדוע אם כן זה עדיף מנביא?
הקב"ה מתקן את החסרונות הנובעים מהדרכות שגויות של חכמים. האם זה אומר שהם פחות צריכים להתאמץ בבירור ההלכה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה האזינו - שבת שובה תשפז
מה הטעם שיום הכיפורים הוא דווקא בעשירי בחודש תשרי. מה הטעם שבשירת הַאֲזִינוּ שמו של משה רבינו לא נזכר בפירוש. היכן בכל אופן רמוז שמו של משה רבינו בפרשה. מה הטעם שחכמים נתנו סימן 'הַזִּיו לָךְ' להפסקות בפרשה זו יותר משאר פרשיות שבתורה.
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
