ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

תחיית האומה חלק ד'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה מבוא למשנת הראי"ה Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

י' תמוז תשע"ד

תחיית האומה חלק ד'

י' תמוז תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מעוז נריה בן הדס

הִנְנוּ הוֹלְכִים וּמְגַשְּׁשִׁים כַּעִוְרִים קִיר כָּל יְמֵי הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית, מֵעֵת אֲשֶׁר הֻכְּרָה בִּשְׁמָהּ* בְּאֶרֶץ הַחַיִּים. הָרֶגֶשׁ הֶחָזָק* הַמְפַעֵם בְּקִרְבֵּנוּ הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר עַז וְטָהוֹר, הַרְבֵּה יוֹתֵר גָּדוֹל וְנִשָּׂא, מִכָּל הַהֶסְבֵּרִים הַשּׁוֹנִים, אֲשֶׁר אָנוּ תָּמִיד מִתְאַמְּצִים לְהַסְבִּירוֹ. לְבוּשִׁים צוֹאִים* אֲנַחְנוּ מַלְבִּישִׁים אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא נוּכַל בְּנִשְׁמוֹתֵינוּ הָרְצוּצוֹת* לְתָאֵר אֶת גָּדְלוֹ – גָּדְלֵנוּ. מָה אֲיֻמּוֹת הֵן הַמַּחְשָׁבוֹת אֲשֶׁר עָלוּ עַל הַלֵּב מֵרֵאשִׁית יְמֵי הִתְגַּלּוּת תְּחִיָּתֵנוּ הַלְּאֻמִּית עַד כֹּה! הבנת מהות הרגש המפעם במהלך התחיה
מַחְשָׁבוֹת, שֶׁאִם הָיָה בָּהֶן קָרְטוֹב שֶׁל אֱמֶת הָיוּ יְכוֹלוֹת לְהָמִית גַּם עַם חַי וְקַל וָחֹמֶר שֶׁאֵין בָּהֶן כֹּחַ לְהַחֲיוֹת עַם מֵת. אֲבָל כָּל אֵלֶּה הַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת* וְכָל אָרְחוֹת הַתֹּהוּ וְדַרְכֵי הַחַיִּים הָאֲפֵלִים הַיּוֹצְאִים מֵהֶן לֹא יָכְלוּ לִנְגֹּעַ עַד מָה בְּעַצְמָהּ שֶׁל נִשְׁמַת אֱלֹהִים־חַיִּים הַהוֹלֶכֶת וּמִתְגַּבֶּרֶת בְּתוֹכֵנוּ וּמְקִיצָה אוֹתָנוּ לִתְחִיָּה•.
מְבַשֶּׂרֶת צִיּוֹן הָעוֹמֶדֶת עַל הַר גָּבוֹהַּ, הָאוֹמֶרֶת לְעָרֵי יְהוּדָה: הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם.
וְזֶהוּ* הָעֵד הַיּוֹתֵר נֶאֱמָן עַל שְׁלֵמוּת נִשְׁמַת אֱלֹהִים חַיִּים הַמְפַעֶמֶת בַּמִּסְתָּרִים בְּתוֹךְ תְּנוּעַת הַתְּחִיָּה שֶׁלָּנוּ, כִּי לֹא הֶגְיוֹנֵי לְבַב אֱנוֹשׁ וְלֹא רוּחַ בְּשַׂר חָצִיר הָגָה אֶת כָּל הֶחָזוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה שֶׁל תְּחִיָּתֵנוּ, כִּי אִם דְּבַר ד' הוּא וְזֶרֶם אוֹר אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוּא הַמִּתְגַּלֶּה בְּכָל תְּנוּעוֹתֵינוּ הַקְּטַנּוֹת עִם הַגְּדוֹלוֹת, הוּא הַהוֹלֵךְ לְפָנֵינוּ לְיַשֵּׁר הֲדוּרִים* וְהוּא שׁוֹכֵן עִמָּנוּ גַּם בְּכָל טֻמְאוֹתֵינוּ, מְצַמְצֵם* אֶת כֹּחַ גָּדְלוֹ לְפִי מִדַּת כֹּחַ גַּוֵּנוּ הַשָּׁבוּר וּלְפִי חֵילָהּ* שֶׁל נִשְׁמָתֵנוּ הָרְסוּקָה, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד* שָׁבִים לִתְחִיָּה בְּהַדְרָגָה אִטִּית, – הִנֵּה הוּא מַהֲלָכָהּ שֶׁל הַתְּנוּעָה בְּעַצְמָהּ הַהוֹלֶכֶת בְּהַדְרָגָה אֶת מְסִלּוֹתֶיהָ הַצָּרוֹת, אֲשֶׁר כְּבָר עָבְרָה תְּקוּפוֹת שֶׁל יֵאוּשׁ וְשִׁמָּמוֹן, שֶׁבֶר רוּחַ וְטִמְטוּם לֵבָב, וְהִנֵּה הִיא הִיא עוֹמֶדֶת לְפָנֵינוּ בְּגֹדֶל לֵבָב וְתַאֲוַת קֹדֶשׁ בִּלְבָבָהּ וְאֹמֶר גָּדוֹל בְּפִיהָ*: לִבְנוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם הִיא חָפֵצָה, "לַעֲשׂוֹת אֶת יְרוּשָׁלַיִם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ" (ישעיה סב, ז).
עֲלִיָּתוֹ שֶׁל זֶרֶם מַהֲלַךְ הַתְּחִיָּה עַד כְּדֵי גֹּבַהּ קֹדֶשׁ זֶה מַבְטִיחֵנוּ כְּבָר, שֶׁהַתְּסִיסָה הָרוּחָנִית הָעֲכוּרָה בִּמְעַט* הוֹלֶכֶת וְנָחָה, וּקְדֻשָּׁה וּמְנוּחָה יַחַד עִם גְּבוּרַת חַיִּים וְתִפְאֶרֶת יָחֵלּוּ הַפַּעַם לְפַעֵם בְּנִשְׁמָתֵנוּ, וּבִגְאוֹן שֵׁם ד'* תֵּלֵךְ הַתְּחִיָּה אֶת דַּרְכָּהּ כַּאֲשֶׁר לָהּ יָאָתָה.
(מאמרי הראיה ב, ירושלים)
___________________________________

הֻכְּרָה בִּשְׁמָהּ – הופיעה בצורה ברורה בארץ ישראל. הָרֶגֶשׁ הֶחָזָק וכו' – כוח החיים של האומה המתעורר ומעורר את הדור, הוא הרבה יותר גדול וטהור מכל ההסברים השכליים על התהליך המתרחש לנגד עינינו ואת מניעיו בעיניים אנושיות. לְבוּשִׁים צוֹאִים – בגדים מלוכלכים, הסברים קטנים לדבר גדול ועצום. הָרְצוּצוֹת – השבורות. הַמַּחְשָׁבוֹת הַזָּרוֹת – הסברים ארציים שונים המסבירים את כוונת תהליך זה של תחיית האומה. וְזֶהוּ – תהליך התחיה הולך ומשתכלל למרות קטנות ההסברים השונים שאין בכוחם להחיות עם, וזה מוכיח שהגורם המחיה הוא גדול מאוד. לְיַשֵּׁר הֲדוּרִים – לישר דברים עקומים ומפריעים. מְצַמְצֵם וכו' – כרגע, הופעת נשמת חיים זו קטנה היא, כי הופעתה לפי כוח המקבלים היכולים לקבלה, והם, כוח עמידתם שבור. חֵילָהּ – כוחה. שֶׁשְּׁנֵיהֶם יַחַד – כוח גווינו וחיל נשמתנו חיים גשמיים ורוחניים של האומה. אֹמֶר גָּדוֹל בְּפִיהָ – דברים גדולים היא רוצה. הַתְּסִיסָה הָרוּחָנִית הָעֲכוּרָה בִּמְעַט – המאבקים, הויכוחים בענייני רוחניותה של האומה שהיה בהם גוון עכור, קטנות ושפלות. וּבִגְאוֹן שֵׁם ד' – תחיית האומה תישא בגאון את שם ה' על דגלה, להופעתו תהא כוונתה ולא למגמות נמוכות.


ביאורים
במקומות רבים בכתביו מבאר ומברר הרב את נקודת המבט הנכונה על תהליך שיבת ציון בדורנו. משני צדי המתרס: הציוני-חילוני והחרדי המתנגד לציונות ישנה שגיאה יסודית, והיא: ייחוס התהליך למעשי אנוש בלבד. על כן, הניסיון לטעון: 'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה' מצד אחד, כמו הניסיון לטעון שאין לתת יד למהלך 'חילוני' של שיבת ציון מצד שני, הננו לוקה במבט קצר רואי. לדברי הרב, תהליך זה החל, בדחיפה אלוהית עליונה שפיעמה בלבבות רבים. רק מתוך דחיפה עליונה זאת, קם ונהיה הכוח לשוב אל הארץ ולהתמודד עם האתגרים שזימנה שיבה זו. נוסף לכך, ההצלחה של התהליך בדמות הפריחה והצמיחה של הארץ היא עדות לכך שתמה תקופת הגלות! ארץ ישראל מגיבה באהבה לבניה השבים אליה לאחר גלות ארוכה ואיומה. ייחוס התהליך למניע או גורם כזה או אחר נובעים ממחלת הגלות: הנשמות הינן שבורות ורצוצות ולא סיגלו לעצמן עדיין מבט כללי ומקיף הרואה בחזון המתרקם אל מול העיניים בארץ ישראל את יד ההשגחה – דחיפה אלוהית אדירה להשבת השכינה למקומה והתעוררות הנשמה בתוכנו לתיקון זה, ולא רק את יד האדם. הרב מכנה בכאב את המניעים והאידיאלים החילוניים הרעיוניים שביקשו להניע את תהליך התחיה: "מחשבות... שהיו יכולות להמית גם עם חי, וקל וחומר שאין בהן כוח להחיות עם מת...", עם זאת, הרב אינו מתייאש ואינו מדבר סרה בעצם התהליך הגדול שמתרחש. והסיבה לכך היא כאמור, בגלל שגם אם אין בכוחנו עדיין להבהיר ולהסביר מה תכלית התהליך הזה ומה עומד בבסיסו אין זה מעלה או מוריד בעצם התהליך שהחל להתרקם. הרב רואה את התקווה בחפץ הפנימי המתגלה באומה לבנות את העיר ירושלים. לדבריו, זוהי הראיה לכך שאין כאן הסתפקות רק בממד החומרי, הסוציאלי, הביטחוני או המדיני. השאיפה לבנות את ירושלים היא עדות לרצון האומה לחזור אל שורש נשמתה הנצחית.

הרחבות
•חיי הקודש מתוך תחיית החול
לֹא יָכְלוּ לִנְגֹּעַ... וּמְקִיצָה אוֹתָנוּ לִתְחִיָּה. הרב קוק מבאר שתחיית הקודש תפרח למרות התפיסה החילונית של הבונים. במקום אחר רואה הרב קוק את תחיית הקודש באה דווקא מתוך תחייה חומרית מובהקת: "מתוך הרעננות החומרית והנפשית של חיי החול, אנו צריכים להדליק את אבוקת הקודש. כשיהיו חיי הגוף באומה מפותחים וחיי הטבע של הרוח עז וצוהל, אז יוכלו תנאים טובים של חיי קודש עזיזים ומיושרים, להיות נולדים. אל נפחד מפני תגבורת כֹח החיים, בכל אופן שבא – מתת אלוהים הוא ולברכה לעולם היא באה "
הרב קוק ממשיך ומבאר שגם להתנגדותו של ציבור תורני מסוים למהלך התחייה ישנו ערך בקידום הגאולה, מכיוון שעל ידו נעשה בירור הנדרש למהותה ואופייה של הגאולה: "גם כל אלה שעומדים מרחוק או שמתנגדים לכל הפעולות המביאות את הגאולה הגלויה, גם הם בכלל הזוכים הם, מפני שעל ידי תביעותיהם התוכן של התעסקות הגאולה מתבהר ומתרומם יותר, ונעשה יותר זך, יותר מאיר, יותר חיוני ויותר ישראלי אמיתי" [שמונה קבצים ז, ר-רא].

שאלות לדיון
"הִנְנוּ הוֹלְכִים וּמְגַשְּׁשִׁים כַּעִוְרִים קִיר כָּל יְמֵי הַתְּחִיָּה הַלְּאֻמִּית" – מה גורם לעוורון זה?
האם גם כיום ישנם עדיין את אותן 'מחשבות איומות' המתוארות כאן?
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il