ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

עבודת ה' חלק כ"ג

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה חובת הלבבות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ו אב תשע"ד

עבודת ה' חלק כ"ג

כ"ו אב תשע"ד



נערך על ידי הרב

מוקדש להצלחת
עם ישראל

שלושת הסיבות בהתרשלות עבודת ההודאה
אָמַר הַשֵּׂכֶל: מַה שֶּׁהִתְרָעַמְתְּ מִמִּעוּט כַּוָּנָתֵךְ בַּעֲבוֹדָתֵךְ וְהוֹדָאָתֵךְ לֵאלֹהַיִךְ, וְכִי דִּבְרֵי פִיךְ דִּבְרֵי מוֹדֶה*, וְכַוָּנָתֵךְ בָּהֶם* כַּוָּנַת מְבַקֵּשׁ, וְלִבֵּךְ לְהוֹסִיף עַל הַטּוֹבָה וְלִשְׁאֹל* הַתְמָדָתָהּ, הוּא מִפְּנֵי שָׁלשׁ מִדּוֹת.
אהבת הנפש את עצמה
הַמִּדָּה הָאֶחָת, רֹב אַהֲבָתֵךְ אֶת נַפְשֵׁךְ, וְחֶפְצֵךְ לִמְשֹׁךְ הַנְּעִימוֹת אֵלֶיהָ, וְלֹא תִפְסְעִי פְסִיעָה לַעֲבוֹדַת הָאֵל וְלֹא לְזוּלָתָהּ, אֶלָּא שֶׁכַּוָּנָתֵךְ בָּהּ לְהִתְעַנֵּג בַּהֲנָאוֹת. וּכְבָר הִקְדַּמְתִּי לָךְ בִּתְחִלַּת רְפוּאָתִי, שֶׁתִּשְׁתַּדְּלִי בְּכָל יְכָלְתֵּךְ לְהַרְחִיק הַמִּדָּה הַמְגֻנָּה הַזֹּאת מִמֵּךְ, וּבָזֶה אֲקַוֶּה לָךְ הַטּוֹב.

אי הבנת החסד
וְהַמִּדָּה הַשֵּׁנִית, מִפְּנֵי שֶׁאֵינֵךְ מְבִינָה חֶסֶד הַבּוֹרֵא* עָלַיִךְ, וְיַעֲלֶה בְּמַחֲשַׁבְתֵּךְ שֶׁאֵינֵךְ מַגַּעַת אֶל הַטּוֹבָה אֶלָּא בְּבַקָּשָׁתֵךְ עָלֶיהָ, וּכְבָר הֵטִיב לָךְ בְּמַה שֶּׁתֵּדְעִי וּבְמַה שֶּׁאֵינֵךְ יוֹדַעַת, וְאַתְּ לֹא תַשְׂכִּילִי בְּבַקָּשָׁתֵךְ מִי עָשָׂה לָךְ כָּל זֹאת בַּתְּחִלָּה*. אִם הָיִית מְרַחֶקֶת מִמֵּךְ הַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת, הָיְתָה עֲבוֹדָתֵךְ בְּכַוָּנָה שְׁלֵמָה, וְהוֹדָאָתֵךְ לוֹ בְּמַצְפּוּנֵךְ, וּמַה שֶּׁתְּקַוִּי מִמֶּנּוּ אָז, יִהְיֶה רָאוּי וּמְחֻיָּב לָךְ יוֹתֵר.

החשבת הנפש את עצמה
וְהַמִּדָּה הַשְּׁלִישִׁית, שֶׁאֵינֵךְ מַכֶּרֶת אֶת עַצְמֵךְ וְלֹא עִנְיַן הַנְהָגָתֵךְ, וְאַתְּ רוֹאָה אוֹתָךְ רְאוּיָה לַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַטּוֹבוֹת, וְאֵינֵךְ פּוֹסֶקֶת מִלְּבַקֵּשׁ אוֹתָן, וְכָל אֲשֶׁר תַּגִּיעִי מֵהֶן* עַל דָּבָר, מַחֲשַׁבְתֵּךְ עוֹלָה לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ*, וְאֵינֵךְ רוֹאָה הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה רָאוּי לַגְּדוֹלָה שֶׁבָּעֲבוֹדוֹת מִמֵּךְ, וּכְשֶׁתִּהְיֶה מִמֵּךְ עֲבוֹדָה, תַּחְשְׁבֶהָ חֶסֶד מִמֵּךְ עָלָיו*, עִם יְדִיעָתֵךְ* מַחְסוֹרֵךְ אֵלָיו וְשֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָךְ.
וְאִלּוּ הָיִית מְגַלָּה הַסִּכְלוּת הַזֶּה מֵעָלַיִךְ, וַתְּעַיְּנִי בְּעַיִן פְּקוּחָה, וְהָיִית יוֹדַעַת כִּי הַבּוֹרֵא אֲשֶׁר בְּרָאֵךְ חוֹשֵׁב עָלַיִךְ וְיוֹדֵעַ בַּטּוֹב לָךְ וּבְמַה שֶּׁאֵינוֹ טוֹב יוֹתֵר מִמֵּךְ, הָיִית רוֹצָה בְּמַה שֶּׁיַּגִּיעֵךְ* מֵהֶן, וַתִּגְדַּל הוֹדָאָתֵךְ לוֹ עֲלֵיהֶן בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא הָיִית תּוֹלָה תִקְוָתֵךְ בְּמַה שֶּׁיַּטְרִידֵךְ* מֵהַכָּרַת מַה שֶּׁהִגִּיעַ אֵלַיִךְ מֵהֶן, וּפְרֹעַ חוֹבוֹת הָאֱלֹהִים עֲלֵיהֶן.
וּמַה שֶּׁאַתְּ רְאוּיָה* לוֹ, אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא תַגִּיעִי אֵלָיו, כְּשֶׁיִּתְחַיֵּב לָךְ בַּעֲבוֹדָתֵךְ, לֹא שֶׁתְּקַוִּי אוֹתוֹ בִּתְלוֹת דַּעְתֵּךְ בּוֹ.
___________________________________
דִּבְרֵי פִיךְ דִּבְרֵי מוֹדֶה – לשון דבריך הוא בהודאה לה' על טובותיו. וְכַוָּנָתֵךְ בָּהֶם וכו' – מטרת הודאתך היא כדי שהטובות ימשיכו ונמצא שהודאתך אינה אמיתית. וְלִשְׁאֹל – לבקש. חֶסֶד הַבּוֹרֵא – ה' משפיע טובה לאדם למרות שלא התפלל עליה וביקש אותה. בַּתְּחִלָּה – עוד קודם שביקשת. מֵהֶן – מהטובות. לְמַה שֶּׁלְּמַעְלָה מִמֶּנּוּ – מצפה לטובה גדולה יותר. תַּחְשְׁבֶהָ חֶסֶד מִמֵּךְ עָלָיו – שבעבודת המצוות הוא גומל חסד עם ה'. עִם יְדִיעָתֵךְ – למרות ידיעתך את האמת שאנו זקוקים לה' שימלא חסרוננו, וה' אינו צריך לנו כלל. רוֹצָה בְּמַה שֶּׁיַּגִּיעֵךְ – שמחה בחלקך. תִקְוָתֵךְ בְּמַה שֶּׁיַּטְרִידֵךְ – הציפייה לטובות גדולות יותר מונעת מהאדם לשמוח בחלקו ולהודות עליו. וּמַה שֶּׁאַתְּ רְאוּיָה וכו' – הטובה ניתנת לאדם כפי הראוי לו בשכר עבודתו.

ביאורים
על מנת שיוכל האדם לנקות את עצמו מנגיעות אישיות בעבודת ה', צריך האדם להתבונן בשלושה מישורים שדרושים תיקון:
הראשון – אהבת ההנאות והתענוגים. כפי שכבר הובא בראשית הפרק, תנאי בסיסי להתקדמות בעבודת ה' הוא הריחוק מהשעבוד לאהבת הנאות הגוף. כאשר האדם רדוף אחר תאוותיו, יהיה קשה לו מאוד לעבוד את ה' בטהרה, מפני שבכל פעם יחפש את התועלת שתגיע לו מהעבודה. כל תפילה, מעשה או לימוד, ילווה במחשבה כיצד יביא לו גמול טוב והנאה. כאשר אלו המניעים של האדם בעבודתו, הוא רחוק משלמות בה.
השני – חוסר הבנה בדרך קבלת הטוב. אדם עשוי לחשוב שהשפע האלוהי חל עליו רק מפני שהוא משתוקק אליו, ועל כן כל מעשיו מכוונים לאותה השתוקקות כדי שלא יפסיד את אותו שפע. האמת רחוקה מזה, ולמעשה השפע האלוהי אינו מגיע לאדם מהשתוקקותו אליו אלא הוא מתחיל מרצון ה' להשפיע על האדם חסד, שמגיע לאדם לעיתים גם בלי שישתוקק אליו ואפילו בלי ידיעתו.
השלישי – הערכה עצמית גבוהה מדי. אדם חושב שמגיע לו השפע האלוהי במעשיו ופעולותיו, וככל שמקבל אותו כך גוברת תשוקתו ליותר מכך, מפני שהוא ראוי לו בעיניו. אדם כזה עשוי לחשוב שעבודתו והודאתו לה' נעשים במידה רבה יותר ממה שהיה צריך לעשות, אך האמת הפוכה, ולמעשה כל מה שמגיע לאדם מאת ה' דורש מהאדם הודאה ועבודה גדולה הרבה יותר ממה שבכוחו לעשות.
כאשר יתבונן האדם על שלושת המישורים הללו, יהיה לו קל יותר להתחיל את העבודה כראוי ולהתנקות מקלקוליו. עליו להתרחק מרדיפת ההנאות, להכיר בכך שאינו צריך להשתוקק לטובה על מנת שה' ייתן לו אותה, וכן שכל מה שיעשה אינו מספיק לשלם על טובות ה' אליו, ועל האדם לסמוך על ה' שייתן לו בזמן את מה שיהיה ראוי לו לקבל.

הרחבות
•אל תבואני רגל גאווה
מַה שֶּׁהִתְרָעַמְתְּ מִמִּעוּט כַּוָּנָתֵךְ בַּעֲבוֹדָתֵךְ וְהוֹדָאָתֵךְ לֵאלֹהַיִךְ. רבנו בחיי מתייחס בדבריו לסכנה שבמידת הגאווה, הפוגעת באדם בכל המישורים: בינו לקב"ה, בינו לחברו ובינו לבין עצמו (עיין בהקדמת דרך חיים למהר"ל).
בינו לבין הקב"ה : "כל אדם שיש בו גסות הרוח - אמר הקדוש ברוך הוא: אין אני והוא יכולין לדור בעולם" [סוטה ה.].
בינו לבין חברו : "והנה (כדי) להיות כאיש אחד בלב אחד, צריך שתקדים מדת הכנעה ושפלות, שכל אחד יבטל דעתו לדעת הכלל. כמובן שאם כל אחד יאמר קבלו דעתי ו'אני ואפסי עוד', זה הוא מקור נפתח לכל שנאה וקטטות ומריבות... ומטעם זה נמצאת בעוונותינו הרבים מדה זו ביותר בישראל, אף שהם 'גוי אחד בארץ', כי באשר נפשם גבוהה ויש להם דעת ושכל חזק. על כן נמצא בהם פירוד לבבות ביותר, ודבר זה לא בא מפאת החיסרון אלא מצד המעלה" [ שם משמואל בהר תרע"ג].
בינו לבין עצמו : "שישמח בחלקו, כי מי שנכנסה בו הגאווה והגדוּלה - אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו, לְגֹבַהּ לבו וּבְזוֹתוֹ מה שהגיע לחלקו ממנו" הגאוותן חושב תמיד שמגיע לו יותר, ואינו מעריך את מה שקיבל. "וכאשר יהיה נכנע, אין לנפשו אצלו שום מעלה, ומה שמזדמן לו מן העולם הוא מסתפק בו למזונותיו וּלְסִפְקוֹ" [ חובות הלבבות, שער הכניעה י].
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il