ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חובת הלבבות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
עשרה מנהגי בעל הכניעה
אֲבָל הַמִּנְהָגִים שֶׁרָאוּי לִנְהֹג בָּהֶם בַּעַל הַכְּנִיעָה הֵם עֲשָׂרָה.
דעת אלוהים ומידותיו
חובת הלבבות (109)
בשביל הנשמה
75 - הכניעה חלק ח'
76 - הכניעה חלק ט'
77 - הכניעה חלק י'
טען עוד
ידיעת חיובי התורה והשכל
וְהַשֵּׁנִי, לָדַעַת חִיּוּבֵי הַתּוֹרָה וְהַשֵּׂכֶל, וְלִקְרֹא בְּסֵפֶר תּוֹרַת הָאֱלֹהִים, וְלַעֲמֹד עַל הַחָכְמָה הַמֻּשְׂכֶּלֶת* וְהַכְּתוּבָה וְהַמְקֻבֶּלֶת*, לִלְמֹד מִמֶּנָּה תְּנָאֵי הַכְּנִיעָה וּמְקוֹמוֹת הַנְהָגָתָהּ.
שמחה בדברים השנואים לשם ה'
וְהַשְּׁלִישִׁי, רֹחַב הַלֵּב וְסִבְלוּת* מַה שֶּׁיִּשְׂנָא מִן הַדְּבָרִים וּמִן הַמַּעֲשִׂים, לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תְּהִלִּים ז, ה): "אִם גָּמַלְתִּי שֹׁלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם". וְאָמַר (מִשְׁלֵי כד, כט): "אַל תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה לּוֹ", וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (גִּיטִין לו, ב): "הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָם עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים, עוֹשִׂים מֵאַהֲבָה וּשְׂמֵחִים בַּיִּסּוּרִים, עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר (שׁוֹפְטִים ה, לא): "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ", וְהוּא הַנִּקְרָא אֶצְלָם "מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו".
עשיית הטוב לבני אדם
וְהָרְבִיעִי, עֲשׂוֹת הַטּוֹב לִבְנֵי אָדָם, וְדַבֵּר טוֹב בָּהֶם, וּלְדוּנָם לִזְכוּת, וְשֶׁלֹּא יְסַפֵּר בִּגְנוּתָם, וְשֶׁיִּמְחַל לָהֶם מַה שֶׁיְּדַבְּרוּ בּוֹ וִיסַפְּרוּ בִגְנוּתוֹ, וְאִם אֵינָם* רְאוּיִים לְכָךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (קֹהֶלֶת י, כ): "גַּם בְּמַדָּעֲךָ מֶלֶךְ אַל תְּקַלֵּל", וְאָמַר (תְּהִלִּים נ, יט): "פִּיךָ שָׁלַחְתָּ בְרָעָה וּלְשׁוֹנְךָ תַּצְמִיד מִרְמָה, תֵּשֵׁב בְּאָחִיךָ תְדַבֵּר בְּבֶן אִמְּךָ תִּתֶּן דֹּפִי".
המעביר על מידותיו
וּמִמְּחִילַת הַדִּבּוּר הָרַע וְהַגִּנּוּי, מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (בְּמִדְבַּר יב, א): "וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה", וְאָמַר (בְּמִדְבַּר יב, ג): "וְהָאִישׁ משֶׁה עָנָו מְאֹד", מִפְּנֵי שֶׁמָּחַל לָהֶם. וּמִזֶּה מַה שֶּׁאָמַר הֶחָכָם (קֹהֶלֶת ז, כא): "גַּם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יְדַבֵּרוּ אַל תִּתֵּן לִבֶּךָ", וְאָמַר (קֹהֶלֶת ז, כב): "כִּי גַּם פְּעָמִים רַבּוֹת יָדַע לִבֶּךָ אֲשֶׁר גַּם אַתָּה קִלַּלְתָּ אֲחֵרִים".
וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תַּעֲנִית כה, ב): "מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר שֶׁיָּרַד לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאָמַר עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע רְנָנוֹת וְלֹא נַעֲנָה. יָרַד רַבִּי עֲקִיבָא וְאָמַר אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, וְנַעֲנָה. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: לֹא שֶׁזֶּה גָדוֹל מִזֶּה, אֶלָּא שֶׁזֶּה מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו וְזֶה אֵינוֹ מַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו".
חשיבות הדיבור בלשון נקייה
וְנֶאֱמַר עַל אֶחָד מִן הַחֲסִידִים שֶׁעָבַר עַל נִבְלַת כֶּלֶב מַסְרַחַת מְאֹד, וְאָמְרוּ לוֹ תַלְמִידָיו: כַּמָּה מַסְרַחַת נְבֵלָה זֹאת! אָמַר לָהֶם: כַּמָּה לְבָנוֹת שִׁנֶּיהָ*! וְנִתְחָרְטוּ עַל מַה שֶּׁסִּפְּרוּ בִּגְנוּתָהּ. וְכֵיוָן שֶׁהוּא גְנַאי לְסַפֵּר בִּגְנוּת כֶּלֶב מֵת, כָּל שֶׁכֵּן בְּאָדָם חַי. וְכֵיוָן שֶׁהוּא טוֹב לְשַׁבֵּחַ נִבְלַת כֶּלֶב בְּלֹבֶן שִׁנֶּיהָ, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁהוּא חוֹבָה לְפִי זֶה לְשַׁבֵּחַ אָדָם מַשְׂכִּיל וּמֵבִין. וְהָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְהוֹכִיחָם, שֶׁלֹּא יְלַמְּדוּ לְשׁוֹנָם לְדַבֵּר רָע, וְיָשׁוּב לָהֶם טֶבַע*, וְכֵן כְּשֶׁיְּלַמְּדוּ לְשׁוֹנָם לְדַבֵּר טוֹב, יָשׁוּב לָהֶם טֶבַע קָבוּעַ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תְּהִלִּים טו, ג): "לֹא רָגַל עַל לְשׁוֹנוֹ", וְאָמַר בְּהֶפֶךְ זֶה (תְּהִלִּים נב, ד): "הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ עֹשֵׂה רְמִיָּה, אָהַבְתָּ כָל דִּבְרֵי בָלַע", וְאָמַר (תְּהִלִּים קכ, ג): "מַה יִּתֵּן לְךָ וּמַה יֹּסִיף לָךְ לָשׁוֹן רְמִיָּה", וְאָמַר (קֹהֶלֶת י, יב): "דִּבְרֵי פִי חָכָם חֵן וְשִׂפְתוֹת כְּסִיל תְּבַלְּעֶנּוּ".
___________________________________
דַּעַת – לדעת, להכיר את הבורא ומידותיו. וְהַיִּתְרוֹן – לדעת את היתרון. יִתְעַלֶּה וכו' – נעלה ומרומם מהיכולת שלנו לדמותו או להמשילו למשהו. הַמֻּשְׂכֶּלֶת – המובנת על ידי השכל. וְהַמְקֻבֶּלֶת – תורה שבעל-פה. וְסִבְלוּת – סבלנות, היכולת לסבול יסורים. וְאִם אֵינָם – ואפילו אינם. כַּמָּה לְבָנוֹת שִׁנֶּיהָ – חיפש בה דברים טובים לציינם. יָשׁוּב לָהֶם טֶבַע – יהפוך להם הדבר לטבע מורגל.
ביאורים
אחר שלמדנו מהי הכניעה, היכן היא נחוצה וכיצד קונים אותה, עובר רבנו בחיי לשלב הבא: הכניעה בחיי המעשה. לאילו מעשים ואופני התנהגות אנו מצפים מבעל הכניעה.
הפרק פותח בשני עניינים הנדרשים מהכנוע, שעוד עוסקים בשלב קניית הכניעה. האדם הקונה את הכניעה, צריך להכיר בעוצמתו וברוממותו של הבורא, ויחד עם זאת ביתרון האדם על עולם החי. הוא אינו מזלזל בעצמו, אלא מכיר שביחס למלך מלכי המלכים, אין ערכו שוה כלל. זהו המעשה הראשון .
בשני אנו לומדים שעל הכנוע להכיר את מצוות התורה ואת ההנהגות הפשוטות ששכל האדם מחייבן, על מנת שידע מה היא כניעת אמת, וכמו כן, באלו מקומות להשתמש בה. היכן צריכה היא להתבטא באופן אחד, כגון למחול ולסלוח כשמבזים אותו, והיכן באופן אחר, כגון לעמוד בתוקף כנגד הרשעה. בחיי הכנוע שני פנים: מחד הכרתו בערכו האנושי, ומאידך ההכרה באפסותו ביחס לקב"ה. על מערכת זו, הנשקפת לאורך הפרק נעמוד אי"ה מחר.
נוסף לשניים הראשונים, שמונת העניינים הבאים משלימים לעשרת אופני ההתנהגות המצופים מבעל הכניעה:
השלישי – הנכונות לקבל גינויים הנאמרים כלפיו או פעולות המופנות נגדו, מאחר ורצון ה' הוא שלא ישיב. העניו הוא סבלן. הכניעה מעמידה אותו בדרגה של "הנעלבין ואינן עולבין", כיוון שאינו להוט לתקוף את מי שמצער אותו.
הרביעי – היחס החיובי כלפי הזולת, הבא לידי ביטוי בפעולות, בהסתכלות החיובית על כל מעשה (אף על כזה המעורר חשד), בדיבור טוב על הבריות, ובמחילה למי שדיבר בגנותו. יש להוסיף שבעניין המחילה מביא רבנו בחיי את הנאמר על משה רבנו: "והאיש משה עניו מאד" [במדבר יב, ג]. משה מחל למרים, ומכאן ניכרת המעלה הגדולה של "המעביר על מידותיו", שהתרוממותו הנפשית כל כך גדולה עד שהיא מביאה לכך שתפילותיו מתקבלות.
המעשה שהביא רבנו בחיי על הרב, התלמידים ונבלת הכלב, מדגים עד כמה חשובה היא הראיה החיובית, כיוון שהיא מעמידה את האדם בזווית המבט הנכונה על העולם ועל בני האדם שסביבו. מבט כזה הוא תולדה של כניעה. לא כל הטוב שבעולם מגיע לי, ולא כל בני העולם 'מאיימים' על הטוב שלי. להפך, הסביבה בה אני חי היא סביבה טובה, ויש דברים טובים רבים שאני יכול לראות בה, ליהנות מהם וללמוד מהם.
הרחבות
•גדלות האדם – יסוד הענווה או הגאווה?
וְהַיִּתְרוֹן אֲשֶׁר נָתַן לָאָדָם עַל שְׁאָר בַּעֲלֵי הַחַיִּים. רבנו בחיי כולל בתכונותיו של העניו את ידיעת מעלתו של האדם על שאר הנבראים. נשאלת השאלה, מדוע דבר זה קשור לענווה?
ניתן להבין שההכרה בעובדה שה' חנן את האדם מלמדת על עוצמת חסדיו של ה' כלפיו, וממילא מתמלא הוא ענווה והתבטלות כלפי ה', אולם ב ספר תהילים מבואר מימד נוסף: "כי אראה שמיך מעשה אצבעֹתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה. מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. ותחסרהו מעט מאלוהים וכבוד והדר תעטרהו... ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" [ח, ד-י]. דוד המלך מתאר את הפליאה שיוצרת ההסתכלות במעמד המיוחד שה' נתן לאדם לאור ההכרה בעוצמת פעולותיו של הקב"ה. פליאה זו על השילוב המופלא של קטנותו של האדם עם הכוחות האדירים שניתנו לו, מעוררת בלב האדם התבטלות אל ה' והכרה בגדולתו ובאדירותו.
לעומת זאת, הרמב"ם רואה בפסוקים אלו הדרכה הפוכה, שעיקרה הוא להגיע לאהבת ה' מתוך הכרה בשפלות האדם: "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול... וכשמחשב בדברים האלו עצמן מיד הוא נרתע לאחוריו ויפחד ויודע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה עומדת בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דוד: 'כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך... מה אנוש כי תזכרנו'" [הלכות יסודי התורה ב, ב].
לעילוי נשמת ששון בן רינה ז"ל
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מותר לנקות בגדים בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך ללמוד אמונה?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
אנחנו קודש למענך
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
