ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חמץ, מצה וכשרות לפסח
- התבוננות אמונית
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
"אמר לו הקב"ה למשה כל זמן שישראל עובדין לאלוהי מצרים לא יגאלו, לך ואמרת להם שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודה זרה. הה"ד 'משכו וקחו לכם' כלומר משכו ידכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן ושחטו אלוהיהם של מצרים ועשו הפסח שבכך הקב"ה פוסח עליכם".
והמדרש ממשיך:
"'משכו וקחו לכם' הה"ד 'יבושו כל עובדי פסל' בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח אמר לו משה ריבון העולם הדבר הזה היאך אני יכול לעשות אי אתה יודע שהצאן אלוהיהן של מצרים הן, שנאמר 'הן נזבח תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו', אמר לו הקב"ה חייך שאין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו אלוהי העכו"ם לעיניהם, ואודיע להם שאין אלוהי העכו"ם כלום. וכן מצינו שעשה, שבאותו הלילה הכה בכורי מצרים ובו בלילה שחטו פסחיהם ואכלו והיו המצרים רואים בכוריהם הרוגים ואלוהיהם שחוטים ולא היו יכולים לעשות כלום שנאמר 'ומצרים מקברין את אשר הכה ד' בהם כל בכור ובאלוהיהם עשה ד' שפטים' הוי 'יבושו כל עובדי פסל' וגו'".
וכך נאמר בטור או"ח, סימן תל: "שבת הגדול על שם הנס הגדול שלקחו את אלוהי מצרים וקשרו אותו, ומצרים לא יכלו לעשות להם דבר".
נמצא כי כל הענין של שחיטת קרבן הפסח היה במגמה של ביטול עבודה זרה ביטול אחר ביטול. בתחילה לקיחת השה בעשירי לחודש וקשירתו לכרעי המיטה, שכאמור בטור היה בזה ביטול עבודה זרה. לאחר מכן שחטו את השה - ביטול יותר גדול, והשחיטה הייתה בין הערביים שהיא שעת הדין, שנעשה דין בעבודה זרה, ואחר כך צלו את הקרבן על האש ובטלו את העבודה זרה עוד יותר, ולבסוף זרקו את העצמות ומצרים מקברים אותם. בזה הם בטלו בטול גמור את העבודה זרה של מצרים.
ובזהר נאמר בגאולה זו של מצרים נאמר "ושחטו אותו" וזה זיכרון לזמן שיבוא בגאולה האחרונה העליונה, שיביא הקב"ה ליצר הרע וישחט אותו, וזה מה שנאמר "מי זה בא מאדום...", וכתוב "זבח לד' בבצרה", וכתוב "והיה ד' למלך על כל הארץ". כלומר גם הזוהר אומר ששחיטת קרבן פסח הוא ביטול עבודה זרה, וכנגד זה יבטל הקב"ה לעתיד את יצר הרע ויזבח אותו.
בגאולה השניה בימי עזרא הייתה עלית מדרגה. ישראל בטלו את יצר הרע של עבודה זרה. כלומר לא בטלו רק את העבודה זרה שבפועל כשם שהיה במצרים, אלא בטלו את שורש העבודה זרה היינו את יצר הרע שבלב. וכך מספרת הגמרא ביומא סט: ובסנהדרין סד. (בתרגום לעברית) "ויזעקו בקול גדול אל ד' אלוהיהם" מה אמרו אוי אוי, זהו שהחריב את בית המקדש, ושרף היכלו, והרג את כל הצדיקים, והגלה את ישראל מארצם, ועדיין מרקד בתוכנו (הכוונה ליצר הרע)? מה עשו ישבו שלושה ימים ושלשה לילות בתענית ונמסר יצר הרע של עבודה זרה בידם ויצא כמין גור אריות של אש מבית קדשי הקודשים. אמר להם הנביא זהו יצר הרע של עבודה זרה. תפסו אותו והכניסו אותו בצינור של עופרת ואטמו אותו, ובטלו את יצר הרע של עבודה זרה.
ואכן מאז, עבודת האלילים הולכת ומתמעטת בכל העולם. בפועל התרחש הדבר על ידי המינות, שהתפשטה בעולם, והחלישה את העבודה הזרה המגושמת, אף על פי שגם בה יש עדיין צדדים של עבודה זרה, ואחר כך באה המוסלמיות ובטלה עוד יותר את העבודה זרה, אך כל זה בזכות עם ישראל ובהשפעתו.
ויתכן שזו הזכות שעומדת להם למוסלמים, שזכו לשלוט בארץ ישראל בהיותה ריקנית בזמן הגלות. וכך אומר הזהר שזכותם היא המילה שהם מלים עצמם, אך מכיוון שהם מלים בלבד ואינם פורעים זכותם מוגבלת. וכמו שהמילה שלהם היא ריקנית כך זכו בארץ ישראל רק כל זמן שהיא עומדת ריקנית. ואפשר להבין זאת, שהמילה מבטאת את סילוק הערלה - את שלילת העבודה זרה וביטול יצר הרע, אבל אצלם אין את הצד החיובי של גילוי האמונה האמיתית שזהו עניין הפריעה.
סדר הגאולה של עם ישראל לעתיד לבוא, עתיד לעלות מדרגה נוספת, לא רק ביטול עבודה זרה בפועל כשם שהיה במצרים, ולא רק הריגת יצרא דעבודה זרה כשם שהיה בבית שני, אלא הפיכתו של אותו היצר הרע ליצר טוב. לעבוד את ד' בשני היצרים "ואהבת את ד' אלוהיך בכל לבבך" - בשני יצריך.
התיקון השלם לעתיד לבוא יכלול גם ביטול יצרא דעריות שהוא השורש הפנימי ליצרא דעבודה זרה. כמו שאומרת הגמרא בסהדרין סג: "אמר ר' יהודה אמר רב יודעים היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא". ומפרש רש"י "שהיה יצרן תוקפן על עריות אמרו נפרוק עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות, אבל עבודה זרה לא תקפן יצרן". אחר כך, כשנתקשרו בה מעצמן התגבר עליהם גם יצרא דעבודה זרה.
ואכן הגמרא ביומא (סט, ב) בהמשך הגמרא שהבאנו לעיל מספרת שמכיוון שראו שעלה בידם לבטל את יצר העבודה זרה, בטלו גם את יצרא דעריות, אך מכיוון שהפסיקו בעלי חיים לפרות ולרבות, עד שלא מצאו אפילו ביצה, לא בטלוהו אלא מיעטו את כוחו במקצת בלבד.
ואולם המגמה העתידית היא לא לבטל את יצר הרע, אלא להפוך אותו לטובה. ובאמת גם תוכן זה גנוז בקרבן פסח. שהרי הקב"ה אמר, לא רק לשחוט את השה ולבטל אותו, אלא להקריב אותו קרבן לד', כלומר לקחת את מה שהיה עבודה זרה ולשעבד אותו לקב"ה. לא רק לבטל את יצר הרע אלא להפוך אותו ולהשתמש בו לטובה.
כמו מצות קרבן פסח כן מצות אכילת מצה ואיסור חמץ. חז"ל כינו את יצר הרע שאור שבעיסה. יצר הרע הוא אל נכר - שליטה זרה על האדם, ועל כן בצאת ישראל ממצרים, כאשר יצאו משעבוד לגאולה, כאשר יצאו מהשפעת העבודה זרה של מצרים לעבודת ד', נצטוו לא לאכול חמץ, שמבטא יצר הרע, אלא לאכול מצה שאין בה חמץ.
אולם על אף המעלה העליונה של המצה שאין בה חמץ, יש במצה בחינה חסירה ולכן היא נקראת לחם עוני, וגם בתורה נכתב "מצת" חסר "ו". ומבאר הזהר, שישראל עדיין לא היו בשלמות, על כן אכלו לחם עוני, חוסר השלמות שלהם נבע מזה שהם מלו עצמם אך לא פרעו כלומר המילה שלהם לא הייתה בשלמות. ולמה לא פרעו "כי בחיפזון יצאו ממצרים" שלא להתעכב שם יותר. ואחר כך כשפרעו, והשלימו את עצמם זכו ללחם מן השמים, ואחר כך באו לארץ ישראל שעליה נאמר "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם", כלומר הלחם של ארץ ישראל אינו לחם עוני, אלא לחם מושלם. זוהי מעלתה של ארץ ישראל שיש בה מדרגה יותר עליונה מאכילת המן שהוא לחם מן השמים.
ונראה להסביר את דברי הזהר על פי הרעיון האמור בקרבן פסח. ביציאת מצרים עלו בני ישראל מדרגה אחת והיא סילוק עבודה זרה, ועל כן נצטוו לא לאכול חמץ כי אם מצה. לאחר מכן התעלו עוד, וזכו ללחם מן השמים. זוהי מדרגה עליונה על טבעית, אבל הטבע נשאר נמוך - לא התעלה ולא התהפך לטובה. המעלה השלימה ביותר היא להפוך את הטבע לטובה, וזוהי מעלתה של ארץ ישראל "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם". הלחם של ארץ ישראל הוא טבעי ובתוכו קדושה עליונה, וזוהי מדרגה שלימה יותר מאכילת המן.
זאת אומרת הלחם של ארץ ישראל, למרות שיש בו חמץ והוא טופח, הוא מושלם, משום שהחמץ שבו משמש לקודש. יצר הרע שבו הופך ליצר טוב. וזה פירוש הפסוק "ארץ... לא תחסר כל בה", אפילו הדברים הנמוכים כולם מתקדשים ומתעלים לקודש, ולא צריך לבטל שום כח, אלא הכל משמשים בהרמוניה לעבודת ד'.
אם כן מדוע אוכלים בארץ ישראל בפסח מצה? זה זיכרון, המזכיר לנו את אותם הימים, שבהם התחלנו את השלב הראשון של ההתעלות משעבוד מצרים לעבודת ד'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
