בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ב טבת התשע"ה

פרק כ"ה חלק נ"ב

undefined

בשביל הנשמה

י"ב טבת התשע"ה
4 דק' קריאה
פֶּרֶק כה – בְּדֶרֶךְ קְנִיַּת הַיִּרְאָה
קניית היראה ע"י התבוננות בשני עניינים: שכינת ה' היא בכל מקום; השגחת ה' - על הכל
אַךְ דֶּרֶךְ קְנִיַּת הַיִּרְאָה הַזֹּאת הוּא הַהִתְבּוֹנֵן עַל שְׁנֵי עִנְיָנִים אֲמִתִּיִּים.
הָאֶחָד הוּא הֱיוֹת שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ נִמְצֵאת בְּכָל מָקוֹם שֶׁבָּעוֹלָם, וְשֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עַל כָּל דָּבָר – קָטֹן וְגָדוֹל, אֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינָיו, לֹא מִפְּנֵי גֹדֶל הַנּוֹשֵׂא וְלֹא מִפְּנֵי פְּחִיתוּתוֹ, אֶלָּא הַדָּבָר הַגָּדוֹל וְהַדָּבָר הַקָּטָן, הַנִּקְלֶה וְהַנִּכְבָּד, הוּא רוֹאֶה וְהוּא מֵבִין בְּלִי הֶפְרֵשׁ. הוּא מַה שֶּׁאָמַר הַכָּתוּב (ישעיה ו, ג), "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ", וְאוֹמֵר (ירמיה כג, כד), "הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא", וְאוֹמֵר (תהלים קיג, ה-ו) "מִי כַּה' אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת, הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ", וְאוֹמֵר (שם קלח, ו), "כִּי רָם ה' וְשָׁפָל יִרְאֶה, וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע". וְכֵיוָן שֶׁיִּתְבָּרֵר לוֹ שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז מֵאֵלֶיהָ תָּבוֹא בוֹ הַיִּרְאָה וְהַפַּחַד פֶּן יִכָּשֵׁל בְּמַעֲשָׂיו שֶׁלֹּא יִהְיוּ כָּרָאוּי לְפִי רוֹמְמוּת כְּבוֹדוֹ. וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ (אבות ב, א), "דַּע מַה לְּמַעְלָה מִמְּךָ – עַיִן רוֹאָה וְאֹזֶן שׁוֹמַעַת וְכָל מַעֲשֶׂיךָ בַּסֵּפֶר נִכְתָּבִים", כִּי כֵיוָן שֶׁהַשְׁגָּחַת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עַל כָּל דָּבָר, וְהוּא רוֹאֶה הַכֹּל וְשׁוֹמֵעַ הַכֹּל, וַדַּאי שֶׁכָּל הַמַּעֲשִׂים יִהְיוּ עוֹשִׂים רֹשֶׁם וְכֻלָּם נִכְתָּבִים בַּסֵּפֶר אִם לִזְכוּת אוֹ לְחוֹבָה.

הקושי להתמיד בציור הדבר בשכל מפסיד היראה - היסח הדעת
וְאָמְנָם הַדָּבָר הַזֶּה אֵינוֹ מִצְטַיֵּר הֵיטֵב בְּשֵׂכֶל הָאָדָם, אֶלָּא עַל יְדֵי הַתְמָדַת הַהִתְבּוֹנְנוּת וְהַהִסְתַּכְּלוּת הַגָּדוֹל, כִּי כֵיוָן שֶׁהַדָּבָר רָחוֹק מֵחוּשֵׁינוּ, לֹא יְצַיְּרֵהוּ הַשֵּׂכֶל אֶלָּא אַחַר רֹב הָעִיּוּן וְהַהַשְׁקָפָה, וְגַם אַחַר שֶׁיְּצַיְּרֵהוּ יָסוּר הַצִּיּוּר מִמֶּנּוּ בְנָקֵל אִם לֹא יַתְמִיד עָלָיו הַרְבֵּה, וְנִמְצָא שֶׁכְּמוֹ שֶׁרֹב הַהִתְבּוֹנֵן* הוּא הַדֶּרֶךְ לִקְנוֹת הַיִּרְאָה הַתְּמִידִית, כֵּן הֶסַּח הַדַּעַת וּבִטּוּל הָעִיּוּן הוּא הַמַּפְסִיד הַגָּדוֹל שֶׁלָּהּ, יִהְיֶה מֵחֲמַת טְרָדוֹת אוֹ בְרָצוֹן, כָּל הֶסַּח דַּעַת בִּטּוּל הוּא לַיִּרְאָה הַתְּמִידִית.

הכרח התמדת הלימוד להשגת היראה
הוּא מַה שֶּׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶל הַמֶּלֶךְ (דברים יז, יט), "וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו, לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהָיו", הָא לָמַדְתָּ שֶׁאֵין הַיִּרְאָה נִלְמֶדֶת אֶלָּא מִן הַקְּרִיאָה הַבִּלְתִּי נִפְסֶקֶת. וּתְדַקְדֵּק שֶׁאָמַר, "לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה", וְלֹא אָמַר, "לְמַעַן יִירָא", אֶלָּא לְפִי שֶׁאֵין הַיִּרְאָה הַזֹּאת מֻשֶּׂגֶת בַּטֶּבַע,* כִּי אַדְּרַבָּא רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנּוּ מִפְּנֵי גַשְׁמִיּוּת הַחוּשִׁים, וְאֵינָהּ נִקְנֵית אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד. וְאֵין לִמּוּד לַיִּרְאָה אֶלָּא בְּרֹב הַהַתְמָדָה בַּתּוֹרָה וּדְרָכֶיהָ בְּלִי הֶפְסֵק, וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם מִתְבּוֹנֵן וּמְעַיֵּן בַּדָּבָר הַזֶּה תָּמִיד, בְּשִׁבְתּוֹ, בְּלֶכְתּוֹ, בְּשָׁכְבוֹ וּבְקוּמוֹ, עַד שֶׁיִּקְבַּע בְּדַעְתּוֹ אֲמִתַּת הַדָּבָר, דְּהַיְנוּ אֲמִתַּת הִמָּצֵא שְׁכִינָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּכָל מָקוֹם, וְהֱיוֹתֵנוּ עוֹמְדִים לְפָנָיו מַמָּשׁ בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, וְאָז יִירָא אוֹתוֹ בֶאֱמֶת.
וְהוּא מַה שֶּׁהָיָה דָוִד הַמֶּלֶךְ מִתְפַּלֵּל וְאוֹמֵר (תהלים פו, יא), "הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ אֲהַלֵּךְ בַּאֲמִתֶּךָ יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ".
___________________________________
שֶׁרֹב הַהִתְבּוֹנֵן – ההתבוננות המרובה. בַּטֶּבַע – באופן טבעי, מאליו.


ביאורים
הדרך לקנות את יראת החטא היא קודם כל בהתבוננות. זו הדרכה נכונה לכל קניין אמיתי של מידה או מדרגה של האדם, כמו שלמדנו זאת לאורך כל ספר מסילת הישרים. ההתבוננות בספרי הקודש, בתורה ובדברי חכמינו ז"ל עוזרת לנו לעמוד על עומק המשמעות של מעשינו. היא מסייעת לנו ליישר את המחשבה, ולראות דברים באור בהיר יותר. ובכלל, מעצם המחשבה על המעשים לפני עשייתם, תוך כדי עשייתם וגם לאחר העשייה אנו יכולים לפעול באופן נכון וכשר יותר.
לכל מדרגה ולכל מידה ההתבוננות המיוחדת לה, והנקודות שאליהן חשוב לשים לב, ושבהן יש להתבונן בצורה מעמיקה יותר. כך, בשביל קניית יראת החטא אומר הרמח"ל שעלינו להתבונן בשני דברים.
הראשון הוא שהקב"ה נמצא בכל מקום ובכל פרט קטן בעולם. "הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו" (בראשית רבה, ויצא, פרשה סח פסקה ט). בכל מקום אפשר לראות את יד ה' כגון בבריאה, בצמחים, בבעלי החיים. הדבר השני שיש להתבונן בו נובע מהראשון, והוא שהקב"ה גם משגיח על העולם ולא רק עשה אותו. הקב"ה משגיח על כל מעשה, על דבר גדול ועל פרט קטן.
ברגע שמבינים ומפנימים את הגדלות הזו, מבינים שהקב"ה הוא מקור הטוב האמיתי והמוחלט, רק בו יש לדבוק, אותו יש לעבוד וממנו יש לירא.
אם נסיח את דעתנו מהלימוד של הדברים החשובים הללו, ונתפתה לעסוק בטרדות קטנות שמעסיקות אותנו אנחנו חושפים את העובדה שלא הבנו דבר. כך לא נצליח לקנות את יראת החטא שהיא התחברות לעשיית רצונו של הקב"ה בכל צעד במהלך חיינו. מצד שני, גם את החיים אין להזניח. כל דבר שדורש טיפול, יש לעשות אותו מתוך יראת החטא, ולא להסיח את הדעת ממנה.
הרחבות
•לימוד היראה
וְאֵינָהּ נִקְנֵית אֶלָּא עַל יְדֵי לִמּוּד. הרמח"ל מלמד אותנו שצריך להשקיע בלימוד היראה על מנת לזכות לה. הרב קוק מבאר מדוע כה חשוב לעיין ולעמול דווקא בלימוד יראת ה': "נראה שמצות היראה כוללת כל הלימודים המביאים ליראת ה'. אמרו חז"ל על פסוק "הן יראת ה' היא חכמה"- "הן אחת", שרק היא לבדה חכמה, וכמו שכתב בהקדמת מסילת ישרים, ודבר זה יפלא מאד: הלא גדר החכמה הוא מה שצריך עיון, והרבה דברים זולת למודי היראה צריכים עיון? והנראה בזה, שכל הלמודים כשאחד מעיין בהם, ותוצאות העיונים ימסור לחברו בקיצור, מקבל חברו את החכמה כמו מי שהגה בעיונו זמן רב... מה שאין כן יראת ה'... גם אחרי הבירור כשיאמר קיצור הדברים למי שלא ירד לעמוק העניינים לא יבין... לכן ודאי רק יראת ה' לבדה היא חכמה אמתית... אבל כל הידיעות שבעולם... מצד עצמן אינן כי אם ידיעה" [מוסר אביך א, ב]. רק לימוד היראה אינו לימוד שמטרתו להשיג ידיעה כל שהיא. עניינו המיוחד של הלימוד הוא להיפגש עם מה שמביע התוכן הלימודי, ומפגש כזה לא ייתכן אלא על ידי עמל ושקידה על הדברים.

לעילוי נשמת אמו"ר יהודית בת שמואל יצחק ע"ה
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il