(מא. במשנה עד מא: סוף פרק שלישי "אלו נערות")

חלק א – מודה בקנס פטור, מודה בממון חייב

דוגמאות:

1. מודה באונס ופיתוי – משלם בושת ופגם ופטור מהקנס של 50.


2. מודה שגנב – משלם קרן ופטור מכפל וארבעה וחמישה.


3. מודה ששורו הזיק – אם הזיק שור או הרג אדם משלם זנק וכופר, אם הרג עבד כנעני פטור מקנס של 30.


4. "הניזק והמזיק בתשלומין" –

(מא. בתחילת הגמרא)

חלק ב – מודה בפיתוי, האם משלם נזק ובושת

למשנה – כן,

ר"ש – לא, כדי לא לתת שם רע למשפחה (ואפילו אם האבא והבת מעדיפים את הכסף).

חלק ג – פלגא ניזקא ממונא או קנסא?

א. המחלוקת והסברות:

רב פפא – ממון,

            סברא: באמת מן הדין חייב בכל, אלא שהתורה חסה עליו.

רב הונא ברדר"י – קנס.

            סברא – באמת מן הדין פטור בכל, אלא שהתורה חייבה אותו קנס.

ב. ראיות לטובת ממון ודחייתן:

כרב פפא – שהניזק "סופג" על חצי מה"תשלום".

דחיית רב הונא – הכוונה לגבי זה שהניזק סופג את ירידת הערך של הנבלה.

1. המשנה בב"ק (טז:) לא הזכירה את ההבדל בין תם למועד לגבי מודה בקנס

כלומר כמו רב פפא שזה ממון, ולכן אין הבדל כזה.

דחיית רב הונא – אכן יש הבדל בין תם למועד לגבי מודה,
והמשנה לא הזכירה את כל ההבדלים, כפי שלא הזכירה את ההבדל הבא לפי רבנן:

            שור שהרג אדם:

            מועד – כופר,

            תם – רבנן – פטור, רי"ס הגלילי – חצי כופר.

[יוצא: רב פפא – המשנה שם כרי"ס הג', רב הונא – המשנה שם כרבנן].

1. משנתנו – כשהביאה דוגמא לשור שהזיק שזה קנס הדגימה מעבד כנעני, ולא מחצי נזק.

דחיית רב הונא – המשנה רצתה לעסוק רק בשור מועד.

1. משנתנו – זה הכלל: כל שמשלם יותר מהנזק זה קנס.

משמע שפחות זה ממון, כרב פפא.

דחיית רב הונא – גם פחות יכול להיות קנס,
אלא שהמשנה לא כתבה זאת כי יש מקרה אחד שבו פחות זה ממון (צרורות).

להלכה – חצי נסק קנס.

ג. פסק הלכה:

• כלב שאכל גדי זה משונה ונחשב כמו שור תם.


• בבבל לא דנים דיני קנסות (אינם סמוכים), ולכן המזיק פטור.


• שתי אפשרויות לניזק: לתפוס ממון או להביא את המזיק לדון בפני דייני ארץ ישראל.


• המזיק חייב להיפטר מהכלב, "ולא תשים דמים בביתך".

הדרן עלך אלו נערות.