ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְהַפֵּרוּשׁ אֲשֶׁר הוּא לְפִי פְּשׁוּטוֹ, כִּי מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן הָיָה הַשְּׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וְזֶהוּ מַעֲלַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, שֶׁהָיָה מְיֻחָד בְּמַעֲלָה שֶׁהָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ. וּלְפִיכָךְ חֻרְבָּן שֶׁלּוֹ כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה רָאוּי שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם, וְהַיְנוּ כְּשֶׁטִּמְּאוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, וְאֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שׁוֹרֶה בְּתוֹךְ טֻמְאָתָם, 1 אִם לֹא כַּאֲשֶׁר הָיָה הַחֵטְא בְּשׁוֹגֵג, וְאָז כְּתִיב (ויקרא טז, טז): וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם. וְאֵלּוּ ג' חֲטָאִים נִקְרְאוּ טֻמְאָה, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת שְׁבוּעוֹת בְּפֶרֶק קַמָּא (ז, ב): וְכִפֶּר עַל הַמִּקְדָּשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (ויקרא שם), יֵשׁ לִי לְהָבִיא בְּעִנְיָן זֶה עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת, שְׁפִיכוּת דָּמִים. עֲבוֹדָה זָרָה, דִּכְתִיב (ויקרא כ, ג): לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי. גִּלּוּי עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא יח, כו): וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכָּל הַתּוֹעֵבוֹת וְלֹא תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה. שְׁפִיכוּת דָּמִים, {דִּכְתִיב} (במדבר לה, לד): וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בָּהּ. וּלְפִיכָךְ בִּשְׁבִיל אֵלּוּ ג' טֻמְאוֹת חָרַב הַבַּיִת. אֲבָל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי, שֶׁלֹּא הָיְתָה הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בּוֹ כְּמוֹ בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, וּלְכָךְ לֹא נֶחְרַב בִּשְׁבִיל אֵלּוּ ג' עֲבֵרוֹת.
אֲבָל מַעֲלַת מִקְדָּשׁ שֵׁנִי הָיָה מֵחֵמַת יִשְׂרָאֵל עַצְמָם. וְדָבָר זֶה בָּרוּר, כִּי יִשְׂרָאֵל הֵם מִתְאַחֲדִים עַל יְדֵי בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהָיָה לָהֶם כֹּהֵן אֶחָד, מִזְבֵּחַ אֶחָד, וְנֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה פֵּרוּד וְחִלּוּק בְּיִשְׂרָאֵל. וְהַדָּבָר הַזֶּה מְבֹאָר, וְעוֹד יִתְבָּרֵר בַּפֶּרֶק שֶׁאַחַר זֶה. לְכָךְ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ עַל יָדוֹ הֵם אֻמָּה אַחַת שְׁלֵמָה, וּמִפְּנֵי כָּךְ נֶחְרַב הַבַּיִת בִּשְׁבִיל שִׂנְאַת חִנָּם, שֶׁנֶּחְלַק לְבָבָם, וְהָיוּ מְחֻלָּקִים, וְלֹא הָיוּ רְאוּיִים לַמִּקְדָּשׁ, אֲשֶׁר הוּא הִתְאַחֲדוּת יִשְׂרָאֵל. וּפֵרוּשׁ פָּשׁוּט הוּא.
________________________________
לפי פשוטם של דברים נראה לפרש, שבבית המקדש הראשון היתה שכינה שרויה ביניהם, וזו היתה מעלתו של בית המקדש הראשון. לכן חורבנו היה בשעה שלא היו ראויים שתשרה השכינה ביניהם, כאשר טמאו את המקדש. כי אין השכינה שורה במקום הטומאה, 1 אלא אם החטאים גורמי הטומאה נעשים בשוגג. כאשר החטאים נעשים בשוגג אין השכינה מסתלקת, ועל זה נאמר: וכן יעשה לאוהל מועד השוכן אתם בתוך טומאתם. שלושת החטאים: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים נקראים טומאה, כמו שאמרו חכמים בפרק ראשון של מסכת שבועות על הפסוק: וכפר על המקדש מטומאות בני ישראל, ודרשו שבפסוק זה כלולים שלושת העבירות. עבודה זרה נקראת טומאה שנאמר: למען טמא את מקדשי. גילוי עריות נקרא טומאה שנאמר: ולא תעשו מכל התועבות ולא תטמאו בכל אלה. ושפיכות דמים נקרא טומאה שנאמר: ולא תטמאו את הארץ אשר אני שוכן בה. לכן בגלל שלושת עבירות אלו חרב בית המקדש. אבל בית המקדש השני, שלא היתה השכינה שרויה בו, לא חרב בגלל עבירות אלו.
מעלת הבית השני היא מפני עם ישראל. ברור שעם ישראל מתאחד על ידי המקדש, שהיה להם כהן גדול אחד, מזבח זהב אחד, ונאסרה הקרבה בבמות. דבר זה ברור ועוד יתברר בפרק הבא. מאחר ובית המקדש מאחד את ישראל לאומה אחת, לכן כאשר היתה ביניהם שנאת חינם, שחלק לבם והיו מחולקים ביניהם, לא היו ראויים למקדש המאחד את ישראל. זהו פירוש פשוט.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
33 - פרק ד' חלק א'
34 - פרק ד' חלק ב'
35 - פרק ד' חלק ג'
טען עוד
ביאורים
המהר"ל מביא הסבר ראשון ליחס בין בית ראשון וסיבות החורבן שלו – שלוש העבירות, ובין בית שני לסיבות החורבן שלו – שנאת חינם.
ביחס לקב"ה אמרו חז"ל: 'לית אתר פנוי מיניה' דהיינו, אין מקום שהקב"ה לא נמצא בו. כל מקום בעולם, אף הנראה בעינינו רחוק מלהיות ראוי שייקרא שם ה' עליו, סוף סוף, קשור הוא לבורא עולם. עם זאת, ישנם מקומות בהם הקב"ה החליט להשרות את שכינתו, דהיינו להראות את השגחתו ומציאותו בהם, יותר ממקומות אחרים. השגחת ה' הייתה ניכרת הן בשכיחותם של נבואה וניסים, והן בהצלחה רוחנית וגשמית.
על אף שגם המקומות הנמוכים רוחנית, מתקיימים מכוחו של הקב"ה, תיתכן השראת שכינה, רק במקום קדוש. בחוץ לארץ, לדוגמה, אין השראת שכינה ונבואה, כיוון שאין בה קדושה כמו בארץ ישראל. מדוע? במציאות של טומאה אין הקב"ה משרה את שכינתו (כמובן שגם כאשר אין 'טומאה' הרי שצריך להכנה מצד האדם לקבלת השכינה). הקב"ה הוא הנותן חיים לעולם וטומאה זה מצב של ניתוק מהחיים, כפי שאנו מכירים מטומאת מת (שהוא אב לכל הטומאות האחרות). כאשר מתנתקים מהקב"ה, נוצר מצב של טומאה שבו הקב"ה לא מגלה את כבודו. על אף שמי שעבר ורצח אדם, יוכל לאכול מעשר שני המצריך אכילה בקדושה כיוון שהוא אינו טמא בטומאת הגוף , הרי שאנו מכירים במעשה העבירה הזו, כמטמא את הנפש , וגם בטומאה כזו אין הקב"ה שורה.
שלוש עבירות אלו, עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, נקראות 'טומאה'. עבירות אלו, בשל חומרתן יוצרות מצב של טומאה ומביאות להסתרת כבוד שמים, ולמיעוט השראת שכינה(כל עבירה בתחום אחר – כפי שנלמד בהמשך הפרק). לכן בבית המקדש הראשון, שבו הייתה השראת שכינה, היו אלה העבֵרות שהיוו ניגוד למהות הבית, וכאשר העם כולו נכשל בהם, נחרב הבית.
חז"ל אמרו שחמישה דברים חסרו בבית שני, ביניהם גילוי שכינה. מה אם-כן הייתה מעלת בית שני? אומר המהר"ל, מעלת בית המקדש השני הייתה התאחדות עם ישראל על ידו. הבמות היו אסורות ולעם היה מרכז אחד לעלות אליו ולהקריב בו. העבודה לאלוהים אחד ובאופן אחד איחדה את העם. כשהחלה שנאת חינם ליצור פירודים בעם, כבר לא היו ראויים יותר למקום שיאחד אותם, כיוון שכל מעלת בית שני הייתה האחדות. משנפגעה האחדות נפגעה סיבת קיומו, לכן חרב המקדש.
הרחבות
* אחדות ישראל בדרך אחת של עבודת ה'
וְנֶאֶסְרוּ הַבָּמוֹת, שֶׁלֹּא הָיָה פֵּרוּד וְחִלּוּק בְּיִשְׂרָאֵל. על פי המהר"ל נאסרו הבמות מזמן שנבנה בית המקדש כדי לאחד את עם ישראל. הרב יהושע בכרך מצא רמז להבנה זו בלשון התורה ביחס לאיסור במות: "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום איש כל הישר בעיניו " [דברים יב, ח] שמזכירה את הפסוק החוזר בפרקים האחרונים של ספר שופטים: "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה " [יז, ו; יח, א; כא, כה]. כפי שהיעדרו של המלך גורם לפגיעה באחדות ישראל, כך גם הבמות גורמות לכך שאין מרכז שמאחד את עם ישראל [מן הרמתיים צופים, עמ' 13]. בית המקדש מאחד את עם ישראל סביב עבודת ה', ואילו המלך מרכז את עם ישראל מהצד הלאומי. עיקרון זה שאחדות ישראל צריכה לבוא לידי ביטוי בעבודת ה', כלולה לפי הנצי"ב בציווי התורה "בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו" [דברים יד, א] שדרשו אותו חז"ל: "לא תעשו אגודות אגודות" כלומר, בדרך עבודת ה' אין להיחלק לכתות שונות [יבמות יג:]: "הקדים הכתוב טעם בנים אתם לה' לאזהרה שלא תעשו אגודות אגודות, כיוון שאתם בנים לה' על כן אין ראוי שיתראה שנפרדים אתם במנהג השייך לתורתו , דטבע הבנים להיות הולכים בדרך אחד" [העמק דבר, שם]. עם ישראל צריך להיראות מאוחד בדרכי עבודת ה' שלו, משום שבכך ניכר שהם בנים למקום, שכן דרכם של בנים להתנהג באותה הדרך.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אנחנו בצד של החזקים!
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך מכינים תה בשבת?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איפה מדליקים נרות חנוכה בבניין?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
