ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

פרק ד' חלק ג'

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה נצח ישראל למהר"ל Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

כ"ט ניסן התשע"ה

פרק ד' חלק ג'

כ"ט ניסן התשע"ה



נערך על ידי הרב

מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד ז"ל

ג' העבירות ביטול האדם. שנאת חינם ביטול העם
אָמְנָם לְפִי הַדְּבָרִים 1 אֲשֶׁר אָמַרְנוּ יֵשׁ לְפָרֵשׁ גַּם כֵּן, כִּי בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, 2 לְפִי מַעֲלָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהָיָה לָהֶם בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, הָיָה יֵצֶר הָרַע יוֹתֵר גָּדוֹל בָּהֶם, לְבַטֵּל אֶת הָאָדָם בְּעַצְמוֹ. וְאֵלּוּ ג' דְּבָרִים הֵם שַׁיָּכִים אֶל הָאָדָם עַצְמוֹ, וְזֶה כִּי הָאָדָם יֵשׁ בּוֹ ג' כֹּחוֹת: כֹּחַ הַשִּׂכְלִי אֲשֶׁר הוּא יָדוּעַ, כֹּחַ נַפְשִׁי הוּא גַּם כֵּן, וְיֵשׁ בּוֹ כֹּחַ הַגּוּף. וּכְנֶגֶד אֵלּוּ הֵם ג' חֲטָאִים, כִּי עֲבוֹדָה זָרָה הַחֵטְא הוּא בַּכֹּחַ הַשִּׂכְלִי, שֶׁמַּאֲמִין בַּעֲבוֹדָה זָרָה. וְגִלּוּי עֲרָיוֹת הַחֵטְא שֶׁמְּטַמֵּא אֶת גּוּפוֹ בִּזְנוּת וּבְעֶרְוָה. וּשְׁפִיכוּת דָּם הוּא לַנֶּפֶשׁ, שֶׁהוּא שׁוֹפֵךְ דַּם נֶפֶשׁ הָאָדָם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ (דברים יב, כג). וּלְכָךְ אֵלּוּ הַחֲטָאִים הָיָה בְּמִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן, לְבַטֵּל הָאָדָם עַצְמוֹ. אֲבָל בְּמִקְדָּשׁ שֵׁנִי 3 לֹא הָיָה הַיֵּצֶר הָרַע כָּל כָּךְ כֹּחוֹ גָּדוֹל לְבַטֵּל אֶת הָאָדָם עַצְמוֹ, רַק הַחֵטְא לְבַטֵּל מֵהֶם מַה שֶּׁהֵם עַם יִשְׂרָאֵל. וְגַם זֶה 4 קָרוֹב אֶל בִּטּוּל הָאָדָם עַצְמוֹ, רַק כִּי הָרִאשׁוֹן הוּא לְבַטֵּל עֶצֶם הָאָדָם בַּחֵטְא, אִם כֵּן הוּא בִּטּוּל הָאָדָם לְגַמְרֵי. אֲבָל בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי לֹא הָיָה זֶה בְּעֶצֶם הָאָדָם, רַק מַה שֶּׁהֵם עַם אֶחָד, וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם חִבּוּר בְּיַחַד הֵם עַם אֶחָד. אֲבָל כַּאֲשֶׁר יֵשׁ בֵּינֵיהֶם שִׂנְאָה, אֵינָם עַם אֶחָד, וְדָבָר זֶה אֵינוֹ כְּמוֹ עֶצֶם הָאָדָם.
________________________________
אולם לפי מה 1 שבארנו בפרק ב', אפשר לפרש באופן נוסף. במקדש ראשון 2 מעלתם הפרטית היתה גדולה מאוד, לכן היצר הרע שהתגרה בהם היה בעל עוצמה גדולה מאוד, כדי לבטל אותם כאדם. שלושת העבירות שייכות לכל אדם באופן פרטי, כי שלוש כוחות יש באדם: הכח השכלי, והוא ידוע, הכח הנפשי שגם הוא ידוע, והכח הגופני. שלושת החטאים הם כנגד שלושת הכוחות האלו. עבודה זרה היא חטא בכח השכלי, שמאמין בעבודה זרה. גילוי עריות, הוא חטא שמטמא את גוף האדם במעשה זנות ובעריות. ושפיכות דמים, היא חטא לנפש, כי הוא שופך את דם האדם, והדם הוא הנפש. חטאים אלו היו במקדש ראשון, כדי לבטל מהם את מעלת האדם. אבל 3 במקדש שני, שמעלתם האישית לא היתה גבוהה, לא היה היצר הרע מתגרה בהם כדי לבטל מעלת האדם, אלא לבטל מהם מעלתם כעם ישראל. 4 שני הדברים קרובים זה לזה. הראשון לבטל מעלת האדם, והוא ביטול מוחלט של מעלתם האישית. ואילו במקדש שני היה ביטול מעלתם כעם, כי כאשר הם מאוחדים הם עם אחד, וכאשר יש בהם שנאת חינם אינם עם אחד. בנקודה זו יש שוני ממקדש ראשון, שבמקדש ראשון הוא ביטול מוחלט של המעלה.


ביאורים

המהר"ל מוסיף ביאור נוסף על ההבדל בין סיבת החורבן בבית ראשון לסיבת החורבן בבית שני. בהסבר הקודם, התמקד המהר"ל בהבדל במעלת המקדש. בהסבר זה הדגש הוא בהבדל במעלת עם ישראל עצמו בין שתי התקופות. "כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו" [ילקוט שמעוני רמז תקלה]. מעלת עם ישראל בתקופת בית ראשון הייתה גדולה יותר. המפגש עם השראת השכינה במקדש ועם הנביאים, העצים את העם מבחינה רוחנית. ייחוס העם למשפחותיו, היה מתוקן לעומת תקופת בית שני שבה חלק גדול מהעם שעלה מהגלות היה ללא ייחוס מבורר. המהר"ל מבאר, שההבדל בין מקדש ראשון לשני, היה שבראשון פעל היצר לפגוע בעצם היותם 'אדם'. ואילו במקדש שני, פעל לפגוע במעלתם כ'עם אחד'. בבית ראשון היצר הרע פעל לפגוע במעלה הבסיסית של האדם. לאדם יש שלושה כוחות, גופני נפשי ושכלי, והם המשלימים אותו ברבדים שונים. מטרת כוחות אלו, לסייע לאדם להתקדם ולהתעלות, כאשר המגוון מאפשר התקדמות בכל הדרכים השונות. בבית המקדש הראשון, אם-כן, נפגעה הצורה היסודית של היותם אדם. העם השתמש בצורה מסולפת בכוחות האדם, וכך קלקלו החטאים הן את הכוח הגופני בגילוי העריות, כמו את הכוח הנפשי בשפיכות הדמים, והכוח השכלי בעבודה זרה.
בבית שני, בהתאם לרמתו הרוחנית של העם, היצר הרע פגע לא בבחינת האדם שבו אלא בעניין הלאומי שבו. הקשרים החברתיים שיוצרים איש עם רעהו נפגעו על ידי שנאת החינם בעם, ועל ידי זה נפגע כל קיומו הלאומי. כיוון שלעם לא נשארה המעלה האחדותית הלאומית חרב בית המקדש השני.

הרחבות
* חומרת הפירוד בעם ישראל
וְגַם זֶה קָרוֹב אֶל בִּטּוּל הָאָדָם עַצְמוֹ. פירוד בעם ישראל פוגע לדעת המהר"ל באחדותו. פגיעה זו קרובה בחומרתה לפגיעה באדם עצמו. באופן דומה התייחס הנצי"ב להצעה שהעלו בתקופתו להפריד בין הקהילות ששומרות תורה ומצוות בשלמות לבין הרפורמים: "עצה זו קשה כחרבות לגוף האומה וקיומה" [משיב דבר א, מד]. גם הרב קוק התייחס להצעה זו בחומרה רבה וכתב שעצם הדיון באפשרות של פירוד בעם ישראל נובע ממצב רוחני ירוד. הצעה כזו מעידה על ירידה במדרגת השייכות לכלל ישראל של מי שמציע: "מחלוקת הדעות על דבר הדרכת הכלל, אם בזמן הזה, שרבו פריצים נושאי דגל ההפקרות ביד רמה, ראוי להפריד את האומה, שהכשרים נושאי דגל שם ה' לא יהיה להם שום יחש עם פורקי העול הפושעים, או שמא כוח השלום מכריע את הכל – כל עיקרה של פלוגתא זו באה מפני השפלות הכללית... אין קץ לרעות הגשמיות והרוחניות של התפרדות האומה לחלקים, אף על פי שפירוד גמור כהעולה על לב המנתחים באכזריות אי אפשר הוא והיו לא יהיה. זאת היא ממש מחשבה של עבודה זרה כללית" [אורות, אורות התחיה כ]. מתוך הבנת החשיבות שבאחדות כלל ישראל כולו, צדיקים בינוניים ורשעים, הרב קוק מדריך להימנע מלהשתמש בביטויים "חרדים" ו"חופשיים" (חילונים), ולראות את כולם כמרכיבים חשובים של עם ישראל [מאמרי הראיה, עמ' 76-77].

לעילוי נשמת צבי מרדכי בן חיים יעקב ז"ל



חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il