ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

המסע למקומות הקדושים

בית מדרש פרשת השבוע חומש ויקרא תזריע Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר

ניסן תשע"ה

המסע למקומות הקדושים


נערך על ידי הרב

מוקדש לרפואת
מיכאל חי בן מזל טוב

המוזמנים עמדו נרגשים בפתח הבניין החדש. המכובדים גזרו יחדיו את הסרט, ונכנסו ראשונים פנימה. מייסד בית הכנסת נכנס כמכושף פנימה, ולחש לעומד לצידו – ב"ה עשיתי זאת. סיימתי את המלאכה. הקשיים תמו. זכינו להקים כאן בית גדול של תורה ותפילה. כעת, אני מברך על המוגמר.
להפתעתו, לחש לו בר שיחו – ב"ה, התחלת. כעת עליך להתחיל ולמלא את הבניין בתוכן. התחלת דרך נפלאה אך גם ארוכה ומורכבת. וכמובן יהיו גם קשיים והתמודדויות...
____________
הצלם הבזיק עוד תמונה אחרונה, והערב המרגש תם. החתן לחש לכלתו הטרייה – ב"ה זכינו להקים בית נאמן בישראל. התחתנו בגיל מבוגר יחסית, ושנינו עברנו מסע של שנים ארוכות לרגע הנכסף. והנה, ב"ה סיימנו. אנו מברכים על המוגמר.
אך אביו ששמע את הלחישה, לחש לעצמו בלב – בני היקר, התחלת! ב"ה זו זכות גדולה, התחלת את חיי הנישואין שלך, חיים נפלאים, שבצד הזכות הגדולה עליך לצלוח בהם גם התמודדויות ומורכבות...
______________
נשלמה מלאכת הקמת המשכן. גם שבעת ימי המילואים חלפו עברו. והנה הגיע היום השמיני, יום חנוכת המשכן. היום ישרה ה' את שכינתו במשכן, והאש תרד משמיים ותשרה תמיד בתוך בני ישראל.
לראשונה, נבנה כביכול לקב"ה מקום מקודש עלי אדמות. אהרון ובניו נכנסים לראשונה לעבוד את עבודת ה', ובסיימם את עבודת היום המיוחדת, יוצאים משה ואהרון מאוהל מועד ומברכים את העם. ובאותו הרגע – "ותצא אש מלפני ה', ותאכל על המזבח את העולה... וירא כל העם, וירונו, ויפלו על פניהם".
רגע גדול של סיום ופסגה. לכאורה, מסתיים כאן מהלך גדול של הקמת המשכן. מהלך ארוך המפורט בפרשיות תרומה – תצווה - כי תשא-ויקהל-פקודי, לאחר מכן פרשיות ויקרא-צו- תחילת שמיני שעוסקות בהקרבת הקרבנות במשכן ובחנוכתו.
והנה, ברגע זה מתרחש מאורע נוסף. נדב ואביהוא נכנסים להקטיר אש זרה לפני ה'. ואז במרחק של שני פסוקים בלבד, מתארת התורה באותם מילים בהם תיארה את רגע הסיום הגדול – "ותצא אש מלפני ה', ותאכל אותם, וימותו...".
אומר הרשב"ם – האש היא אותה אש, והרגע הוא אותו רגע. האש שיצאה מלפני ה' – מקודש הקודשים, ואכלה את נדב ואביהוא היא אותה אש של השראת השכינה לנצח במקדש.
מבט מעמיק בעניין ילמדנו שרגע הסיום כאן הוא גם הרגע של ההתחלה. התחלת הדרך החדשה והנפלאה המלווה גם בקשיים והתמודדויות. אם מהלך הקמת המשכן מתפרס על פרשיות תרומה – שמיני, הרי שכאן החל מהלך המתפרס לפחות על פרשיות שמיני – תזריע – מצורע – אחרי מות. (ומכאן פתח לתובנה הפשוטה, שהתורה אינה ערב רב של פרשיות ללא סדר, כי אם מהלך מובנה מסודר ושיטתי. קטנים אנו מלהבין הכל, אך אולי יש מקום להסביר מעט את הסיבה למיקומה של כל פרשייה).
ברגע זה נוצר המקום הקדוש עלי אדמות ובאותו רגע נוצר העוגן המרכזי למושג ה'טומאה' לגווניו השונים. ברגע זה מתים נדב ואביהוא, ואנו מתוודעים לאיסור טומאת מת במחנה שכינה. הכוהנים מצטווים שלא להיטמא להם, ומישאל ואליצפן מצווים להוציא את המתים אל מחוץ למחנה. בהמשך – נאמרים לכהנים שורת מצוות לחיזוק העניין, שעיקרם "להבדיל בין הקודש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור".
ומיד אחר כך שורת פרשיות – פרשת בעלי החיים הטמאים והטהורים, שהיום אנו שמים לב בעיקר לנושא האיסור האכילה שבכך, אך היא מלאה בדיני טומאה וטהרה. פרשיות השרצים המטמאים. פרשיית תזריע – טומאת וטהרת יולדת. פרשיות טומאת המצורע לגווניהם השונים. טומאות זב, נידה וזבה.
לכל הפרשיות הללו, השלכה הלכתית משותפת – הטמא מורחק ממקומות קדושים. טמא מת ממחנה שכינה בלבד, זב ועוד ממחנה לוייה, ומצורע מכל מחנה ישראל ועליו לשבת מחוץ למחנה. דוקא טומאה והרחקה זו מבררת את קדושתם של מקומות אלו.
ואכן, מחורבן המקדש וגלות ישראל מעל אדמתו, עת 'פסקו' המקומות הקדושים, לא ארכו הימים, ודיני טומאה וטהרה במובן של הטהרה שבהם (בשונה מהצד האיסורי שבהם כאיסור מאכלות ועוד), פסקו מלנהוג באופן מעשי.
כל הטומאות הללו מקבלות את תיקונם בפרשת אחרי- מות, בעבודת יום הכיפורים. אהרון שב למקום קודש הקודשים, ובעבודתו מכפר בעיקר על טומאת מקדש וקודשיו. לפי הגמרא, שאר חטאי ישראל מתכפרים בשעיר המשתלח, הנשלח הרחק מהמקדש, ואילו כל העבודה הפנימית מכוונת לכפר על טומאת מקדש וקודשיו. לכן הפרשה מתחילה באחרי-מות נדב ואביהוא, כי כאן אנו מתקנים זאת.
ובדורותינו אלה, עת שבים אנו לארצנו, שבים למקומות הקדושים, יכולים אנו להתחזק מתובנה זו. אמת, השיבה אל הארץ הקדושה, מלווה בייסורי המיתה הגדולים של קדושי ישראל – הרוגי השואה האיומה וחללי מערכות ישראל, כולם קדושים וטהורים הי"ד.
אך דווקא 'בקרובי אקדש'. היכולת ליצור מחדש מקום קדוש בעולמנו, השיבה לארץ ובעז"ה בקרוב גם למקדש, קשורה גם במות קרובי ה' אלו. (וכבר האריכו גדולי החסידות בגדולתם של נדב ואביהוא, הנכנסים לקודש הקודשים ונשארים שם, וטומאת המת הנלווית לכך רק מבררת ומעצימה את מקום הקודש).
ויש גם הנבהלים מכך, ששיבת ישראל לארצו הקדושה, מלווה, להבדיל, גם בחטאים וירידה רוחנית. אך פרשיות אלו מלמדות אותנו שרגע הסיום הוא גם רגע של התחלה לדרך המלווה בקשיים והתמודדויות. אמת, יש כאן גם התמודדות, אך בטוחים אנו שמתוך ההתמודדויות צומחת ובאה טהרת מקדש וקודשיו במהרה בימינו אמן!


חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il