ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חנוכה
- חנוכה בראי דורנו
- משפחה חברה ומדינה
- התורה והחיים
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
הגם שיש הרבה מאוד אמת בדברים, יש גם צד אחר שברצוני להאירו.זכינו וב"ה אנו גדלים בבית מדרש בו יש נאמנות והמשכיות מלאה לרוחו של מרן הרב קוק זצ"ל. ובבית מדרש זה זכינו ולמדנו להסתכל על דברים בשלמות ולא לפחד כלל. שלמות פירושה לראות את האמת כולה, לראות את כל צדדי המציאות, כֵיוָן שבכולם שֵם שמים שורֶה - בבחינת 'בכל דרכך דעהו'. המבט הזה נכון בכל תחומי החיים, בין בפרט ובין בכלל, ומי שמבין אותו לעומקו וחי על פיו נכון, הוא חי אמת, ודבק באלוקיו, ועוזר לעולם כולו ולסביבתו לראות איך הקב"ה מתגלה בכל תחום בחיים. רבים מבני הישיבה שואלים את עצמם: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם" (אבות פ"ב) איך ומה צריך להיות היחס בין הלימוד, לבין שאר כוחות החיים והכישרונות בהם נתברך האדם? וכמו כל דבר, יש ציר שבו יש 2 קצוות. קצה אחד אומר שהכישרונות הם יצר הרע באדם, הם מסיחים אותו מלראות ולגלות את יכולתו להתעמק בתורה. כביכול זה בא בסתירה, הכישרונות והתורה. הקצה השני אומר שהכישרונות וכוחות החיים הם החיים העיקריים, ולימוד - זה רק למי שמתאים. בעצם אנו עסוקים בשאלה ,האם יש לאדם תרבות פרטית? זאת אומרת במובן של כוחות חיים חיוביים שבהם הוא צריך להשקיע כי הם חלק ממנו, ואולי גם יתרום בהם לכלל ישראל בהמשך. ובכן לעניות דעתי זכינו למדנו בבית מדרשנו שֶהֵצֶעַם של דברים כך הוא:
נפשו של אדם היא אחת (רמב"ם, שמונה פרקים פ"א). אחת במובן של מאוחדת, הרמונית, בלי סתירות ובלי סדקים. וייעודו של אדם בחייו ברור מוגדר וקבוע הוא (אלוקי עד שלא נוצרתי / עולת ראי"ה), באנו לעולמנו זה להופיע ולגלות את שם שמים המתגלה בנו באות המיוחדת לנו. ודרך גילוי זה פועלים אנו בשתי רמות: א. במישור הפרטי מגלים את עצמנו, את ייחודיותנו ובכך מגלים תוספת הארה של הקב"ה בעולם, ב. במישור הכללי משלימים אנו את עולמו יתברך בכך שהאות המיוחדת לנו משלימה את הכלל. זכינו להבנה שכל אדם בעולם צריך לבדוק את ייעודו ע"פ 2 קריטריונים. האחד מהי האות המיוחדת לו, השני מה כלל ישראל צריך ממנו. עד כאן הקדמה כללית - ומכאן לשאלת היחס בין הלימוד והכישרונות.
כל בחור בישיבה, ניתן לחלק את שלבי התפתחותו לתקופת בנין וקבלה, ולתקופת נתינה. זה לא אומר שלא נותנים בשלב א', וזה לא אומר שמפסיקים לקבל בשלב ב', אבל השאלה היא מה העיקר. ובכן, בתקופת הבניין והקבלה ראוי לו לבחור להשקיע ולשקוע כל כולו בתוך הלימוד, בתוך הישיבה, ולא לפזר את כוחו בין 'בתי כנסיות של עמי הארץ' ולרכז את כולו בנקודת השקידה וההתגדלות בלימוד בבחינת 'אדם כי ימות באוהל', ודרשו חז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באוהלה של תורה". בתקופה זו, דרך ריכוז הכוחות, עם השנים הולכת ומתבהרת לו הזהות והאות המיוחדת לו בדווקא. בתקופה זו מצוי הוא בקשר עמוק, רציף, עם רבו מחנכו בין בדרכי הלימוד ובין בהליכות חייו 'מתבשל' הוא בעולמה הקסום של הישיבה - עמל ושוקד, משבר ובונה, קורע ע"מ לתפור, והכל באמונה ובשמחה מתוך ידיעה שדרך זו מקנה לו קניין תורה וחיבור לרבותיו. וממילא הולך ומגלה הוא את ה"אות" המיוחדת לו, את עצמיותו האמיתית. בתקופה זו אומר מורנו ורבנו, ראש הישיבה שליט"א, - אל לו לאדם להעיר ולעורר כישרונות חדשים ולפזר את הכוחות ולהאיץ את פיתוחם של כוחות ישנים. יחס חיובי - בודאי, אבל בשלב זה העיקר נמצא בצמיחה רוחנית וכוחות החיים מקבלים הם את ביטויים במינון מצומצם ובעיתוי הנבחר לפי התייעצות אישית עם רבו. כמובן שזוהי הדרכה כללית, ולכ"א יש את הצורך לברר מהו המינון הנכון אצלו. בשלב ב', כאשר ייעודו וייחודיותו יותר מבוררים, ושלב הבניין המרכזי וקניין התורה בנוי וקנוי בעיקרו, יש מקום לתת ביטוי רחב יותר לשאר כוחות החים והכישרונות אשר הם מבטאים את שלמות הופעת אישיותו של האדם.
ואם ישאל השואל: הנה יוצא שאני יש לי כישרונות, וחברי למדן... (לא בהכרח בכלל שזה סותר), האם חייב להיות שזה רע?" כבר ענו חז"ל בגמרא בברכות י"ז "אני בריה וחברי בריה ובלבד שיכוון את לבו לשמים." וכבר מפורסמים הדברים ב'מוסר אביך', שם בפ"ב כותב הרב זצ"ל שהטעות הגדולה ביותר היא שבזמן שהאדם עושה דבר מסוים הוא חושב על משהו אחר, וכשהוא עסוק במשהו אחר, הוא חושב על דבר שלישי. וזו טעות - "כל העולם כולו מתקפל לפניו דוקא בדבר שבו הוא עסוק ומיניה ומיניה יתקלס עילאיה".
על כן בימי החנוכה האלו נתחזק כולנו להמשך בנין רוחני גדול ושלם של כל צדדי האישיות שבנו, בשמחה ובאמונה גדולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
