ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- שלח לך
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- ציצית ותפילין
הפרשיה שמסיימת את פרשת שלח, היא פרשת ציצית. פרשת ציצית מתחילה בציווי על קשירת ארבעה פתילים לבנים שזורים בארבע כנפות של בגד בעל ארבע כנפות זוויתיות. מלבד זאת, על ציצית של כל כנף יש לתת חוט של תכלת, שיקיף את החוטים הלבנים ויתפתל סביבם, וכך נאמר:
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" 1 .
עד כאן הציווי, וכעת מגלה התורה מהו טעם המצוה:
"וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם: לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹקֵיכֶם: אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" 2 .
המצוות שבהן בוחרת התורה לגלות את טעם המצוה אינן רבות. מצוות אלו דורשות התבוננות. נראה הדבר כאילו התורה מבקשת לפרוט כאן על נימי הנפש של כל אדם מישראל באשר הוא, שירד לעומקה של מצוה ויקיימה מתוך הבנה וחיבור לתוכנה.
במצוה זו הדבר בולט במיוחד. מספיק להתבונן ביחסי הכוחות: פסוק אחד בלבד מוקדש לתיאור המצוה ופרטיה, ושלושת הפסוקים שאחריו מוקדשים למבנה הנשמתי של המצוה.
בפסוק הראשון מבין השלושה מבואר, שמכוח מצוות ציצית אנו עתידים לזכור את כל מצוות ה' ולקיימן, ומתוך כך נמנע מהרהור הלב ומטעיה אחרי מראית העין.
בפסוק השני מבואר, שהמטרה העיקרית שלשמה נועדה הזכירה, היא קיום מצוות ה' בקדושה.
בפסוק השלישי בולטת מאוד הנוכחות האלקית. במצוות שונות נאמר 'אני ה' אלקיכם', אך כאן הדבר בולט במיוחד, יש כאן חזרה משולשת שנועדה להדגיש באופן מיוחד את הנוכחות של ריבונו של עולם דווקא במצוה זו.
ציצית שקולה כנגד כולן
בהלכה האחרונה של הלכות ציצית כותב הרמב"ם 3 :
"לעולם יהא אדם זהיר במצות ציצית, שהרי הכתוב שקלה ותלה בה כל המצוות כולן, שנאמר: 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה''. סליק הלכות ציצית".
מצוות ציצית, אומר הרמב"ם, שקולה כנגד כל המצוות כולן. אין הרבה מצוות שזכו ליוקרה כזאת. על ארץ ישראל אומרים חז"ל, שהיא שקולה כנגד כל המצוות 4 , על מצוות תלמוד תורה אומרים חז"ל: "ותלמוד תורה כנגד כולם" 5 , והנה גם מצוות ציצית נמנית בין המצוות המיוחדות שמקיפות את כל המצוות.
ציצית רומזת לתרי"ג מצוות
ידועים דברי חז"ל 6 על מצוות ציצית הרומזת לתרי"ג מצוות. 'ציצית' - בגימטריה שש מאות. ובתוספת מנין שמונת החוטים וחמשת הקשרים, התוצאה היא תרי"ג. כשחז"ל מביאים גימטריה אין כוונתם להשתעשע במשחקי מספרים, הגימטריה היא אחת מל"ב מידות של רבי אליעזר 7 , וכבר כתב הרמב"ן בהקדמתו לספר בראשית:
"וכל הנמסר למשה רבינו בשערי הבינה, הכל נכתב בתורה בפירוש או שרמוזה בתיבות או בגימטריאות...".
אלא שקשה על דברי חז"ל הללו: מדוע נלקחים בחשבון רק שמונה חוטים ולא כל השלושים ושניים, ומדוע נלקחים בחשבון רק חמישה קשרים ולא כל העשרים שבארבעת הפתילים?
שאלה נוספת היא: אמנם 'ציצית' בגימטריה שש מאות, אך בתורה כתוב 'ציצת' עם יו"ד אחת בלבד, ואם כן 'ציצת' בגימטריה חמש מאות ותשעים ולא שש מאות?
שאלות אלו נשאלו כבר על ידי מפרשים שונים, ותשובתן בצידן 8 , על כל פנים המאמץ להגיע מ'ציצית' לתרי"ג מעמיד אותנו על הזהות העמוקה שקיימת בין מצוות ציצית לתרי"ג מצוות.
הלב והעין - שני כוחות אדירים
משלושת הפסוקים המוקדשים לטעם המצוה אנו למדים ששורש מצוות ציצית קשור אל הלב ואל העין, "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". הלב והעין הם שני כוחות אדירים שקיימים בנפש האדם. חז"ל אומרים במדרש 9 :
"דבר אחר: 'תנה בני לבך לי' וגו', מה ראה הקדוש ברוך הוא לשאול מישראל? הלב והעינים שיהיו אחריו, לפי שהעבירה תלויה בהם, הדא הוא דכתיב: 'ולא תתורו אחרי לבבכם' וגו' (במדבר טו, לט), עינא וליבא תרי סרסורי דחטאה אינון".
העין והלב הם שני סרסורי החטא שיש באדם. כשמתבוננים בשני הכוחות הללו מגלים שהיחס ביניהם הוא יחס של סיבה ומסובב, כשאדם רואה משהו, אין הכרח שהדבר שהוא רואה ישפיע עליו. נאמר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", ללמדנו שאמנם דרכו של עולם היא שמה שהעין רואה הלב חומד, אבל האדם מסוגל להגיע למדרגה גבוהה יותר, בה הלב קובע מה העין תראה ולא להיפך, וכדברי רבנו בחיי 10 :
"והנה הציצית יהיה לאות ולסימן שלא ירדוף האדם אחרי הרהור הלב וכל אשר שאלו עיניו. ומה שהקדים הלב, לפי שהלב מנהיג את כל הגוף וכל האברים שבגוף נמשכין אחריו".
הלב הוא מרכז החיים, כל האיברים פועלים מכוחו. אמנם המפגש הראשוני של האדם עם המציאות הוא דרך העין, העין רואה ושולחת את תמונותיה אל הלב, והלב מתרגם את מה שהעין רואה, אבל העובדה שיכולים להיות שני אנשים שרואים את אותו המראה, ובכל זאת כל אחד מהם מושפע מהמראה ברמה אחרת, מלמדת שבסופו של דבר הלב הוא זה שקובע מה העין תראה.
שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו
על היחס בין העין ללב ניתן להתבונן מזווית נוספת, וכך אומרים חז"ל במדרש רבה 11 :
"'זאת קומתך דמתה לתמר', רבי חוניא בשם רבי דוסא בר טבת: שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, יצר עבודת כוכבים ויצר זנות, יצר עבודת כוכבים כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים. אמר הקדוש ברוך הוא: כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאילו עומד בשתיהן".
לפי המדרש, אדם שמצליח לעמוד ולא להיכשל ביצר הזה שנקרא 'יצר הזנות', מעלה עליו הכתוב כאילו לא נכשל גם בעבודה זרה. לכאורה עבודה זרה ויצר הזנות הם שני כוחות שונים, מה ראה המדרש לקשור בין השניים?
נקודה זו מבוארת על ידי המהר"ל מפראג 12 בספרו "נתיבות עולם" 13 , וזו לשונו:
"...וזה כי חטא גילוי עריות הוא מצד הגוף, והוא מחמת יצרא דערוה, כמו שמבואר בכל מקום. ובמסכת יומא (סט ע"ב) ובמסכת סנהדרין (סד ע"א) אמרו שם, כי יש שני יצרים, דהיינו יצרא דערוה ויצרא דעבודה זרה, ואלו שני יצר הרע הם כנגד הגוף והנפש, כמו שבארנו דבר זה במקומות הרבה, כי מצד הגוף נוטה האדם אל הערוה שהוא מתאווה לו, ומצד הנפש נוטה האדם לעבודה זרה, כי בוודאי הגוף אין נוטה לעבודה זרה, שהעבודה זרה הם כוחות רוחניות, ושייך זה אל הנפש בפרט, לא אל הגוף, ודבר הזה היה בימים הראשונים יותר כדאיתא במקומו, ועתה הוסר הדבר הגדול הזה שיהיה נטיה לנפש אל כוחות חיצונות ודבר זה סילוק הזה בזמן הזה.
ולפיכך גילוי עריות ראש החטאים, שהוא נמשך אל יצר הרע של גילוי עריות. ועבודה זרה הוא החטא השני, והוא ראש החטאים מצד אחד, והוא נטיית הנפש אל הרע, כמו שיש לגוף האדם נטיה אל הרע הוא היצר הרע שהוא מצד הגוף, וכך יש לנפש נטיה אל הרע והוא יצרא דעבודה זרה".
שני כוחות קיימים באדם - יצר עבודה זרה ויצר עריות. יצר עבודה זרה שייך לכוח המחשבה, ויצר עריות שייך לדחף הביולוגי שדוחף את האדם לעבירה. הגמרא אומרת 14 , שכשהקב"ה העניש את בית אבימלך על לקיחתו את שרה, ככתוב: "כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם" 15 , נשלל מהם הכוח הרצוני לעריות, עד כדי כך שאפילו תרנגולת לא הטילה ביצתה.
יצר העריות הוא יצר ששייך לקיומיות של העולם, לכן הוא חזק כל כך, בלעדיו העולם לא יכול להתקיים, אבל יחד עם זאת כשהוא מתפרץ בצורה לא בריאה הוא מביא חורבן גדול.
היצר השני שעליו אנחנו מדברים הוא יצר עבודה זרה, יצר ששייך לעולם המחשבה. עבודה זרה היא הכוח הרע של החיים, כל כוחה נובע מכך שהיא דוחה את הכוחות האחרים. לעובדי האלילים יש מבחר אלים וכל אחד מהם מייצג כוח אחר של חיים - 'אל הים' ו'אל השמש' ודומיהם, כל אליל מצומצם במקומו ודוחה כל כוח אחר, ולעומתם, להבדיל אלף אלפי הבדלות, "מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'" 16 , הקב"ה מקיף את כל הכוחות כולם ונותן כוח לכולם. עבודה זרה, זו חלקיות של חיים, העבודה זרה לוקחת חלק של חיים ואומרת: זה אלהים! עוֹבְדיה מקדשים חלק מאוד מסוים של חיים ואומרים: פה האלהים נמצא!
עבד של מלך מתנהג בהתאם
כדי להתגבר על שני הכוחות היצריים האלה אנחנו זקוקים לציצית. כיצד הציצית מאפשרת לנו להתמודד מול שני הכוחות הללו? מבאר הספורנו 17 :
"'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'' - תזכרו שאתם עבדים לאל יתברך ושקיבלתם מצוותיו באלה ובשבועה, וזה בראותם הציצית שהוא כחותם המלך בעבדיו, ובזה תחדלו מתור אחרי לבבכם להשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו בגזל.
'ואחרי עיניכם' - להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן.
'אשר אתם זונים אחריהם' - מטים נפשכם השכלית בהן מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומוות".
הציצית היא חותמת אלקית שמעידה עלינו שאנחנו עבדיו של מלך. כשיהודי הולך עם ציצית, הוא מרגיש את הזכות שנפלה בחלקו להימנות בין עבדי המלך ולהיות "חֵלֶק אֱלוֹקַּ מִמָּעַל" 18 .
מי שמתעטף בציצית זוכה לעבור מסע שמשייך אותו לאלקיו, הוא עובר תהליך פנימי עמוק שמתחיל ב'סור מרע', קודם כל עליו לחדול מתור אחרי לבבו, הלוא הוא נמנה בין עבדי המלך, ועבד של מלך שהולך ברחוב נדרש להתנהג לפי קוד אתי שונה מבני האדם האחרים.
כשיהודי עומד עם ציצית בבגדו, אז הוא חתום בחותם של 'בן מלך' ומגדיר לעצמו שכל כולו שייך למהלך האלקי, הוא מתייג את עצמו כעבד של הקב"ה ומתוך כך הוא מבין שהעולם הוא לא הפקר.
בן של מלך מתבונן על מציאות החיים במשקפיים של גדלות, הוא לא חי בעולם קטן ונמוך. וכשמדובר במלך מלכי המלכים, אז המבט הוא מבט עליון ביותר, מבט נשמתי רוחני שכולו קדושה וטהרה.
מנגד, יש אנשים בעולם שמרגישים בנים של אלילי עבודה זרה. להיות בן של עבודה זרה, זה להיות בעולם של ריקבון, בשפל שבשפל. מספיק להתוודע לשכר והגמול שמובטחים לאנשי הדתות השונים כדי להבין איפה הראש שלהם נמצא.
חותם של טיט וחותם של זהב
הגמרא במנחות 19 אומרת:
"גדול עונשו של לבן יותר מעונשו של תכלת".
כלומר גדול עונשו של מי שאינו מטיל חוטי לבן בכנף בגדו יותר מעונשו של מי שאינו מטיל פתיל תכלת. למה? כי התכלת לא מצוי. כדי להסביר את טעם הדבר, הגמרא מביאה משל:
"משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר: הבא לי חותם של טיט, ולאחד אמר: הבא לי חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו. איזה מהן עונשו מרובה? הוי אומר: זה שאמר לו הבא לי חותם של טיט ולא הביא".
בתקופתם, מנהג העולם היה, שמי שקנה עבד או בהמה היה מצמיד לגופם חותם לשם סימן. כששני עבדים מתבקשים להביא חותם, אחד מתבקש להביא חותם של טיט ואחד מתבקש להביא חותם של זהב, אם שניהם פשעו ולא הביאו, ברור שחומרת העונש שתושת על מי שהתבקש להביא חותם של טיט, תהיה גדולה יותר, כי חותם של טיט, זה לא דבר שקשה להשיג, ואם למרות זאת התעצל בשליחותו, פשיעתו גדולה יותר משל חברו שהתבקש להביא חותם של זהב.
לאור זאת מובן מדוע מרובה עונשו של מי שאינו מטיל חוטי לבן משל זה שאינו מטיל חוטי תכלת, שכן חוטי לבן מצויים יותר.
הציצית מעידה על ישראל שהם עבדי ה'
"אור החיים" הקדוש 20 על המילים "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" מביא את דברי הגמרא ואת דברי תוספות המבארים מדוע בחרו חז"ל במשל זה לדמות את הציצית דווקא לחותם של עבדים, וזו לשונו:
"'והיה לכם לציצית'. אין ידוע מכוון מאמר זה שיהיה לציצית, ולדברי התוספות שכתבו במסכת מנחות דף מ"ג בדברי רבי מאיר שאמר שם וזה לשונו: גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת, משל למלך שאמר לשני עבדיו, לאחד אמר: הביא לי חותם של טיט, ולאחד אמר: הביא לי חותם של זהב, ופשעו שניהם ולא הביאו. איזה מהם עונשו מרובה? וכו'. כתבו התוספות, מה שמדמה חותם של טיט לציצית, שכך עושים לעבדים, והציצית מעיד על ישראל שהם עבדי ה', כדאיתא במסכת שבת (נז ע"ב): כבלא דעבדא תנן (חותם שעושים לעבד). עד כאן.
ירצה במאמר 'והיה לכם לציצית', לצד שהם עבדים לה' והעבד עושה כבלא (חותם), יהיה לכם סימן זה ל'כבלא דעבדא'".
יצאנו ממצרים כדי להיות עבדי ה', להיות עבד ה' פירושו של דבר להיות מחובר אל הקוד האלקי. כשאדם פועל לפי הקוד האתי המוסרי-אלקי שהקב"ה הטביע בו, אז הוא הופך להיות בן חורין, הוא לא משועבד לשום כוח כי כל כוחות החיים שלו מפותחים לפי המתכון האלקי שיצר אותו, כמשפטו המפורסם של רבי יהודה הלוי באחד משיריו: "עבדי זמן - עבדי עבדים, עבד ה' הוא לבדו חופשי, על כן בבקש כל איש חלקו, חלקי ה' אמרה נפשי". אדם שמנהל את חייו מתוך שעבוד לחליפות הזמנים, לתאוות והיצרים - הוא עבד עבדים, אבל 'עבד ה'', כאמור, בעשותו את מצוות ה', הוא מגלה את כוחות החיים שבו בצורה השלמה ביותר, וזהו החופש האמיתי, "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" 21 .
משל למה הדבר דומה? לאדם שקונה מכונת כביסה ומקבל יחד אתה הוראות יצרן. אם הוא לא יפעל לפי הוראות היצרן המכונה לא תעבוד. כך גם בנוגע לתורה, התורה היא פס הייצור שלנו, היא הפרוגרמה האלקית של האדם הפרטי ושל כל העולמות כולם. תרי"ג המצוות שהתורה נותנת לנו, מכוונות כנגד אברי הגוף של האדם, לכל מצוה יש איבר מיוחד שקשור בה 22 . מי שפועל לפי הקוד האלקי, בכך הוא מקיים את גופו, ומנגד, אדם שהוא שטוף ביצרים, הכול תקוע אצלו.
משמעות המילה 'ציצית'
המילה 'ציצית' היא מלשון ראִיה, "מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" 23 , הציצית מאפשרת למי שמתעטף בה להתבונן על מציאות החיים במבט של עבד ה'.
משמעות נוספת למילה 'ציצית' אנו מוצאים בספר יחזקאל, שם נאמר: "וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רָאשִׁי" 24 . שם משמעות המילה 'ציצית' היא: שער הראש. מצוות ציצית אוחזת בציצית ראשנו, היא נוגעת בנקודת הרוח של האדם, בראש, בחלק המחשבה והזיכרון, ומזכירה לנו שאנחנו עבדי ה'. וכך כותב "אור החיים" הקדוש בהמשך דבריו:
"ואמר 'וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'', פירוש, כשיביטו בסימן עבדותם יתנו לב שאינם בני חורין לעשות כחפצם במאכלם במלבושם בדיבורם ובכל מעשיהם, כעבד שאימת רבו עליו ולעמוד בשעה שהאדון מצוה לעמוד ולעשות כל מלאכות אשר צוה ה' לעשות".
מעשה באדם שהיה זהיר במצוות ציצית
הגמרא במסכת מנחות 25 מספרת סיפור מופלא שמלמד על העוצמה האדירה החבויה במצוה יקרה זו, וזו לשון הגמרא:
"תניא, אמר רבי נתן: אין לך כל מצוה קלה שכתובה בתורה, שאין מתן שכרה בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה".
יהודי שמקיים מצוה, עתיד לקבל עליה שכר לא רק בעולם הבא אלא גם בעולם הזה. אין דבר כזה, שיהודי מקיים מצוה והמצוה הזו לא מצילה אותו מאיזה חטא 26 . מהיכן אנו לומדים זאת?
"צא ולמד ממצוות ציצית! מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצוות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ארבע מאות זהובים בשכרה, שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן".
מדובר כאן ביהודי שהמצוה החביבה עליו ביותר היא מצוות ציצית, מצוה שסגולתה לשמור את האדם שלא יתור אחרי עיניו, ואף על פי כן גבר עליו יצרו דווקא בדבר זה, והיה מוכן לטרוח טרחה מרובה ולשלם סכום עתק כדי לעבור עבירה.
"כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח.
נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר ליך ארבע מאות זהובים בא וישב על הפתח.
אמרה היא: יכנס. נכנס. הציעה לו שבע מיטות (זו על גב זו), שש של כסף ואחת של זהב, ובין כל אחת ואחת סולם של כסף ועליונה (למיטה העליונה סולם) של זהב, עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה, באו ארבע ציציותיו וטפחו לו על פניו, נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע".
יש כאן תיאור מזעזע של מן תפאורה עוצמתית, שכל עניינה הוא להכריח את האדם לחטא. יש אנשים שמוכנים להשקיע הון רב כדי לייצר תפאורה של חטא. אי אפשר להבין את הדבר הזה. מי שעומד מול עוצמה כזו, שואל את עצמו: האם יש כוח שמסוגל לעמוד מול העוצמה הייצרית הזו?
"אמרה לו: גפה של רומי (נשבעת אני בחיי המלך, שהוא שרה של רומי), שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי".
עומדת אותה מופקרת ושואלת: הלוא עשית מרחק גדול, הגעת עד כרכי הים ושילמת מחיר יקר, אז מה קרה פתאום? יתרה מזאת, כבר הגעת ונחשפת לכל התפאורה הזו, כבר קיבלת הדרכה לגבי התהליך שעתיד להביא אותך אל החטא וכל החושים הייצריים שלך התחילו לפעול, אז מה קרה, איך הכול קרס בבת אחת?
"אמר לה: העבודה, (נשבע לך) שלא ראיתי אישה יפה כמותך, אלא מצוה אחת ציוונו ה' אלקינו וציצית שמה, וכתיב בה: 'אני ה' אלקיכם' שתי פעמים, אני הוא שעתיד ליפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר, עכשיו נדמו עלי כארבע עדים.
אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך ומה שם עירך ומה שם רבך ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה.
כתב ונתן בידה".
האישה המופקרת מתקשה להבין את מה שארע לה, הלוא העולם שהיא חיה בו הוא עולם שכולו שקוע ושטוף בזימה וזוהמה. אחרי כל התפאורות שהעולם מציב בפני האדם, היעלה על הדעת שיש משהו שמסוגל לעצור את הסחף האדיר אחרי היצריות הזאת?!
ממשיכה הגמרא ומספרת:
"עמדה וחילקה כל נכסיה, שליש למלכות ושליש לעניים ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות, ובאת לבית מדרשו של רבי חייא. אמרה לו: רבי, צווה עלי ויעשוני גיורת.
אמר לה: בתי, שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים?
הוציאה כתב מידה ונתנה לו.
אמר לה: לכי זכי במקחך, אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר, זה מתן שכרו בעולם הזה, ולעולם הבא איני יודע כמה".
כשכוח של עבודה זרה נפגש עם עוצמת האמת האלקית המשוחררת מכבלי היצר והתאווה, הוא מבין שלמעשה יש כוח הרבה יותר גדול - הכוח האלקי.
שלושה מעגלים של שמירה
כוח האמונה של האדם, הנשמה שניתנה בו, ומתוך כך הליכתו בדרך התורה והמצוה, כוחם גובר על כל תאוות העולם הזה ומציל את האדם ממכשלה. וכך חותם הרמב"ם 27 את הלכות מזוזה:
"חייב אדם להיזהר במזוזה מפני שהיא חובת הכול תמיד, וכל זמן שיכנס ויצא יפגע ביחוד השם שמו של הקדוש ב"ה, ויזכור אהבתו וייעור משנתו ושגיותיו בהבלי הזמן, וידע שאין דבר העומד לעולם ולעולמי עולמים אלא ידיעת צור העולם, ומיד הוא חוזר לדעתו והולך בדרכי מישרים.
אמרו חכמים הראשונים: כל מי שיש לו תפילין בראשו ובזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, מוחזק הוא שלא יחטא, שהרי יש לו מזכירין רבים והן הם המלאכים שמצילין אותו מלחטוא, שנאמר: 'חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם'".
יש כאן שלוש דרגות של שמירה בשלושה מעגלים: מעגל השמירה הקרוב ביותר הוא התפילין המונחות על גוף האדם תוך הקפדה שלא תהיה כל חציצה. במעגל השני מוצבת הציצית המשמשת לבוש לאדם ואינה בהכרח צמודה לגופו, ובמעגל השלישי, על פתח הבית, קבועה המזוזה.
ה'מזכירים' הרבים הללו, מזכירים לנו שאנחנו בניו האהובים של מלך מלכי המלכים, שאנחנו 'עבדי ה'' ולא 'עבדי הזמן', ושאנחנו משוחררים מכל היצריות הזאת. זה כוחה של מצוות ציצית, כוחה של מצוה שכוללת ושקולה כנגד כל המצוות כולן.
מפעל הגיליונות החל לפני כשנתיים וב"ה הוא זוכה לתגובות נלהבות. אנו מנצלים הזדמנות חגיגית זו כדי להרחיב את מעגל קוראינו. המעוניין להצטרף למעגל המתרחב של מקבלי השיעור השבועי במייל, מוזמן לשלוח את כתובת המייל שלו לנייד 0545405618 (רפאל) או לחילופין ליצור קשר במייל: [email protected]
________________________________________
בימים אלה ממש זכינו להביא לבית הדפוס את הספר "מפי כהן" על חומש בראשית. ניתן לרכוש את הספר במשרדי "בית מוריה", רח' מנדלי מוכר ספרים. טל: 086288812
בשעה טובה ומוצלחת יצא לאור ספרו החדש של מורנו ורבנו הרב שמעון כהן שליט"א, ראש מוסדות "בית מוריה" ורב שכונה יא בבאר שבע.
לבקשת רבים ולאחר מאמצים מרובים, מוגשות בספר "מפי כהן" שיחותיו השבועיות של הרב על פרשיות השבוע. בספר זה שזורים יחד נקודות של עומק עם יסודות של אמונה והשקפה וענייני מוסר ואגדה. החיבור עשיר במקורות מגוונים מן הספריה היהודית לדורותיה - דברי חז"ל, ראשונים ואחרונים, מקורות חסידיים וליטאיים, על דרך הפשט, הרמז, הדרש והסוד, והכול מתוך אספקלריה מאירה של תורת מרן הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה.
הספר מפגיש את המעיין עם רגעי הרוממות וההתחדשות המיוחדים לכל פרשה ופרשה מפרשות התורה, ובסגנונו הבהיר והקולח מרומם את המעיין וגורם לו להתבונן על המהלך הרוחני השוזר את הפרשות כולן.
^ 1.במדבר טו, לז-לט.
^ 2.במדבר טו, לט-מא.
^ 3.רמב"ם הלכות ציצית ג, יב.
^ 4.ראה ספרי דברים יא, לא-לב; תוספתא עבודה זרה פ"ה, ה"ב.
^ 5.פאה פ"א, מ"א.
^ 6.ראה במדבר רבה יח, כא; רש"י מנחות מג ע"ב ד"ה שקולה; תוספות מנחות לט ע"א ד"ה לא; וראה משך חכמה במדבר טו, לט.
^ 7.המידה הכ"ט מברייתא דל"ב מידות של רבי אליעזר.
^ 8.ראה טור (אורח חיים הלכות ציצית סימן כד) שכתב: "ציצית עולה ת"ר, וח' חוטין וה' קשרים - י"ג, הרי תרי"ג. אף על פי שהוא כתוב חסר יו"ד, מפרש בתנחומא - ג' פעמים כתיב 'ציצית' בפרשת ציצית, וחד מינייהו 'לציצית', שדי ל' לכולהו, והיא משלמת המנין".
כלומר בפרשת ציצית נכתבה המילה 'ציצת' שלוש פעמים, ובשלושתן נכתבה המילה 'ציצת' חסר יו"ד. למ"ד השימוש שב'ציצת' האחרונה משלימה את מקומן של שלוש היו"דין החסרות.
והמהר"ל בביאורו על רש"י (גור אריה במדבר טו, לט) כתב: "אף על גב ש'ציצת' חסר, היינו שבתורה הוא חסר, ואין הגימטריא ניתן על שם התורה איך כתב בה, אלא שהגימטריא על פי השם של 'ציצית', והוא נקרא בשמו 'ציצית' בשתי יו"דין". ובאשר לשאלה הראשונה, עיין עוד בדברי "גור אריה" שם, וראה גם רא"ם ורמב"ן על אתר.
^ 9.במדבר רבה י, ב.
^ 10.רבנו בחיי במדבר טו, לט.
^ 11.שיר השירים רבה ז, א.
^ 12. רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) (פולין, צ'כיה), הר"פ-השס"ט - מגדולי ישראל הבולטים של תחילת תקופת האחרונים. תלמיד המהרש"ל ורבם של בעל ה"תוספות יום טוב" ורבי דוד גאנז בעל "צמח דוד". מעבר לבקיאותו הרבה בתלמוד, בספרות האגדה ובקבלה, היה גם בקי בפילוסופיה, באסטרונומיה ובשאר המדעים של תקופתו. תורתו השפיעה רבות הן על תנועת החסידות הן על תנועת ההתנגדות, שקמו למעלה ממאה שנים לאחר מותו. חיבר ספרים רבים בהם הוא פותח צוהר להבנה עמוקה ושיטתית של עולם האגדה והסוד. על מצבתו נכתב: "כל פרד"ס נכנס שלום ועבר, ויחכם מכל דגמר וסבר, ולא הניח דבר...".
^ 13.נתיבות עולם נתיב הלשון פרק ו ד"ה תנא דבי רבי ישמעאל.
^ 14.בבא קמא צב ע"א.
^ 15.בראשית כ, יח.
^ 16.שמות טו, יא.
^ 17.ספורנו במדבר טו, לט.
^ 18.איוב לא, ב.
^ 19.מנחות מג ע"ב.
^ 20.אור החיים במדבר טו, לט.
^ 21.אבות פ"ו, מ"ב.
^ 22.ראה אור החיים דברים ח, א.
^ 23.שיר השירים ב, ט.
^ 24.יחזקאל ח, ג.
^ 25.מנחות מד ע"א.
^ 26.ראה "שפת אמת" שם. לדבריו, שכר מצוה בעולם הזה, היינו הצלתו מחטא, שכן שכר מצוה ממש בהאי עלמא - ליכא, וכבר אמרו במסכת אבות "שכר מצוה - מצוה".
^ 27.רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה ו, יג.
איך ללמוד אמונה?
איך ללמוד גמרא?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
"בזאת התורה" - איזו תורה?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
ללמוד להתייחס
איך מוסרים את הנפש בימינו?
בדיקת פירות ט''ו בשבט
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?
הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.
מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.
אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.
נדרים התרת חכם והפרת בעל
השיעור עוסק בהבדל היסודי בהלכות נדרים בין התרת חכם, שעוקר את הנדר מעיקרו (למפרע), לבין הפרת בעל, שחותכת ומבטלת אותו מכאן ולהבא. דרך ניתוח שיטת הרמב"ם, התוספות ומפרשים נוספים, השיעור מנתח את ההשלכות המעשיות של הבדל זה, כגון שאלת החיוב במלקות או הבאת קורבן חטאת.
לנתיבות ישראל התחלת הגאולה בעיני גדולי ישראל
לנתיבות ישראל א' , מאמר נ"א
הרב מביא את עמדותיהם של רבנים בולטים, כדוגמת הרב קלישר, הרב גוטמכר והגאון מווילנא, ביחס למצוות יישוב ארץ ישראל והשאלה האם חזרת העם לארצו מהווה את "אתחלתא דגאולה". בנוסף, נידונות ההשקפות השונות סביב היחס לתנועה הציונית, והמעבר מציפייה פסיבית לעשייה מעשית הכוללת קניית אדמות ובניין הארץ.
מידות הראי"ה זיכוך האמונה ושבירת הקליפות
אמונה י"ג - י"ז
השיעור עוסק בכך שהאמונה האמיתית חייבת להתפתח בהתמדה ולהשתחרר מתפיסות ילדותיות, דמיוניות ושגויות המכונות "קליפות". תהליך הזיכוך הזה מתרחש לעיתים דווקא באמצעות תופעת הכפירה, שתפקידה ההכרחי הוא לנפץ את האמונות המעוותות הללו ולאפשר לאור האלוהי הטהור והבוגר להתגלות מחדש.