ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
ארבעה שורשי "מציאות ה'"
הַשָּׁרָשִׁים הַנִּתְלִים בִּשְׁלֹשֶׁת הָעִקָּרִים שֶׁזָּכַרְנוּ, וְהַמִּסְתָּעֲפִים מֵהֶם, הֵם שְׁמוֹנָה. כִּי מִן הָעִקָּר הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא "מְצִיאוּת ה'", יִסְתָּעֲפוּ מִמֶּנּוּ אַרְבָּעָה שָׁרָשִׁים, כּוֹלְלִים כָּל הַדְּבָרִים הַנִּתְלִים בִּמְצִיאוּת ה', שֶׁהוּא מְחֻיַּב-הַמְּצִיאוּת. וְהֵם: הָאַחְדוּת — עַל-הַדֶּרֶךְ שֶׁכָּתָבְנוּ [בפרק הקודם, ד"ה ומה]; וְשֶׁאֵינוֹ גוּף וְלֹא כֹחַ-בְּגוּף*; וְשֶׁאֵין לוֹ הִתָּלוּת* בַּזְּמָן; וְשֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, מְסֻלָּק מִן הַחֶסְרוֹנוֹת*.
השורשים מתחייבים לעיקר מציאות ה'
וְכָל אֶחָד מֵאֵלּוּ הָאַרְבָּעָה-שָׁרָשִׁים, מְבֹאָר מֵעִנְיָנָם שֶׁהֵם מִתְחַיְּבִים לְעִקַּר "מְצִיאוּת ה'". כִּי אִם לֹא יִהְיֶה הוּא, יִתְבָּרַךְ, אֶחָד, בְּלִי שׁוּם-הַרְכָּבָה — לֹא יִהְיֶה מְחֻיַּב-הַמְּצִיאוּת. וְכֵן אִם יִהְיֶה גוּף אוֹ כֹחַ-בְּגוּף, וְכֵן אִם יִהְיֶה לוֹ הִתָּלוּת בַּזְּמָן, שֶׁיִּהְיֶה נִמְצָא בִזְמָן זוּלַת-זְמָן* — יִהְיֶה הַזְּמָן קוֹדֵם לוֹ אוֹ מִתְאַחֵר לוֹ, כְּמוֹ שֶׁיָּבוֹא [מאמר ב, פי"ח], וְלֹא יִהְיֶה, אִם-כֵּן, קַדְמוֹן וְלֹא נִצְחִי. וְלָזֶה מָנִינוּ זֶה-הַשֹּׁרֶשׁ — שֶׁאֵין לוֹ הִתָּלוּת בַּזְּמָן, וְלֹא מָנִינוּ הַקַּדְמוּת כְּמוֹ שֶׁמָּנָה הָרַמְבַּ"ם זַ"ל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בַּשֹׁרֶשׁ הַזֶּה הַקַּדְמוּת וְהַנִּצְחִיּוּת*; וְלִדְבָרָיו, שֶׁמָּנָה הַקַּדְמוּת שֹׁרֶשׁ בִּפְנֵי-עַצְמוֹ — הָיָה לוֹ לִמְנוֹת הַנִּצְחִיּוּת גַּם-כֵּן שֹׁרֶשׁ בִּפְנֵי-עַצְמוֹ.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
42 - לימוד שבועי באמונה כ"ד- ל אב תשע"ה
43 - מאמר ראשון פרק ט"ו חלק א'
44 - מאמר ראשון פרק ט"ו חלק ב'
טען עוד
ה' מסולק מן החסרונות
וְכֵן שַׂמְנוּ שֹׁרֶשׁ אֶחָד — שֶׁהוּא, יִתְבָּרַךְ, מְסֻלָּק מִן הַחֶסְרוֹנוֹת, לְבָאֵר שֶׁמְּחֻיַּב-הַמְּצִיאוּת לֹא יִפֹּל עָלָיו* הַשֵּׁנָה וְהַשִּׁכְחָה וְהַלֵּאוּת* וְדוֹמֵיהֶן; וְלִכְלֹל בָּזֶה שֶׁכָּל הַתְּאָרִים שֶׁיְּחֻיַּב שֶׁיִּמָּצְאוּ לוֹ, יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ: הַיְכֹלֶת וְהָרָצוֹן וְזוּלָתָם מִן הַתְּאָרִים, שֶׁאִם לֹא נִמְצְאוּ לוֹ הָיָה חָסֵר, הִנֵּה אָמְנָם יְיֻחֲסוּ אֵלָיו, יִתְבָּרַךְ, בְּצַד* שֶׁלֹּא יִקְרֶה מִזֶּה חֶסְרוֹן בְּחֻקּוֹ. וְאוּלָם, עַל אֵיזֶה צַד אֶפְשָׁר שֶׁיְּיֻחֲסוּ אֵלָיו אֵלֶּה-הַתְּאָרִים וְזוּלָתָם, הִנֵּה זֶה מִמַּה שֶּׁנְּבָאֵר בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי, בְּעֶזְרַת הַצּוּר.
____________________________________
כֹחַ-בְּגוּף – כוח רוחני שפועל דרך גוף. הִתָּלוּת – תלוי, מוגבל במגבלות הזמן. מְסֻלָּק מִן הַחֶסְרוֹנוֹת – שלם ללא חיסרון. בִזְמָן זוּלַת-זְמָן – יהא נמצא בזמן מסוים, ובזמן אחר לא יִמָצֵא. הַקַּדְמוּת וְהַנִּצְחִיּוּת – שה' מעולם היה ולעולם יהיה. יִפֹּל עָלָיו – ימצא בו. וְהַלֵּאוּת – עייפות. בְּצַד – באופן.
ביאורים
בשונה מהרמב"ם, מעמיד רבי יוסף אלבו את עיקרי האמונה על שלושה: מציאות ה', תורה מן השמים ושכר ועונש. הסיבה לכך, כפי שנתבאר בפרקים הקודמים, היא כי הוא מונה רק את העיקרים שבלעדיהם לא תיתכן דת אלוהית – דת שהגיעה מהבורא ולא נוצרה בידי אדם. כל שאר יסודות האמונה הם רק תולדות של עיקרים אלה.
בפרק זה מסביר רבי יוסף אלבו כיצד שאר יסודות האמונה, הנקראים בספרו שורשים, מסתעפים משלושת עיקרים אלו.
העיקר הראשון – מציאות ה'. האמונה בקיומו של בורא עולם. כיוון שכך, אנו חייבים לומר שאין אלוהים אחרים בעולם . אילו היה אלוהים נוסף, היה אפשר לחשוב על עולם בלעדי אלוהים, ומי שינהל את העולם הוא אלוהים אחרים.
שורש נוסף המתחייב מהאמונה במציאות ה' הוא שה' אינו בעל גוף, והוא מעל הזמן , שאם לא כן, נמצא שהוא מוגבל תחת החומר והזמן, ואם-כן הוא אינו נצחי, כי יש זמן שקודם לו.
השורש האחרון שנלמד מעיקר זה הוא שאין גבול לכוחותיו של הקב"ה ואין בו שום חיסרון . שורש זה מורה על השלמות ועל היעדר מוגבלות של הבורא, שכל הכוחות וכל היכולות תחתיו. אם לא נאמר כן, נמצא שיכולים להיות כוחות או דברים שאין בו, ואם-כן יש מציאות מבלעדיו.
הרחבות
• תארי שלילה ותארי חיוב
שֶׁכָּל הַתְּאָרִים שֶׁיְּחֻיַּב שֶׁיִּמָּצְאוּ לוֹ... בְּצַד שֶׁלֹּא יִקְרֶה מִזֶּה חֶסְרוֹן בְּחֻקּוֹ. הקב"ה הינו למעלה מכל יכולת של תיאור מצידנו. כל מילה שנאמר רק תצמצם את רוממותו יתברך. על כן אומר רבי יוסף אלבו שיש ליחס לה' רק תארים אשר בלעדיהם היה לו חסרון, כמו יכולת ורצון. על כן, התארים המופיעים בתורה הינם תארים בעלי משמעות של שבח באופן קבוע. במקום אחר מוסיף רבי יוסף אלבו שלוש הגדרות: א. תארים הנוספים על העצמות סותרים את אחדות ה', ועל כן אין לתאר באופן אובייקטיבי את ה' כחכם וגיבור. ב. מכיוון שאינו גוף, אין לתארו בתכונות גשמיות כנקימה ושמחה. ג. מכיוון שאין לו היתלות בזמן, מחויב שיהיה לו כוח אין סופי, ולכן אי אפשר להשוות או לדמות אותו לשום דבר מהנמצאים [מאמר שני פרק ז].
לפי הרמב"ם אין לתאר את ה' בתארים חיוביים כלל, ואף לא במשמעות חיובית המסלקת מחסרון. כל התארים החיוביים הנאמרים בתורה כלפי הקב"ה מתארים את פעולותיו , מכיוון שרק את הפעולות של ה' אנו יכולים להשיג: "אופן זה של תארים (=הפעולות) רחוק מעצם המיוחס", התארים הללו אמנם מתייחסים אל ה' הפועל אותם, אבל אינם מגדירים את עצמות ה'. הם רק מלמדים אותנו על הפעולה עצמה, אפילו כאשר היא מתבצעת בריחוק מהפועל אותה. למשל המשפט 'ראובן בנה את החומה הזאת' מתאר את פעולתו של ראובן, ומאידך אין צורך להגדיר את ראובן כדי להבין את פעולתו [מורה נבוכים א, נב].
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
האם מותר לפנות למקובלים?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
אנחנו קודש למענך
איך מתכוננים לקבלת התורה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
החשיבות של לימוד אמונה
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך ללמוד גמרא?
קשה עליי פרידתכם
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
