ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
מכחישי הידיעה
יֵשׁ מִן הַקַּדְמוֹנִים מִי שֶׁהִכְחִישׁ הַיְדִיעָה*, וְאָמַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם שֶׁיַּשִׂיג לֵידַע דָּבָר עַל אֲמִתָּתוֹ. וְזֶה, מִשְּׁנֵי פָנִים: אִם בַּעֲבוּר שֶׁכָּל יְדִיעָה לֹא תַגִּיעַ אֶלָּא* מִידִיעָה קוֹדָמֶת; וְאוֹתָהּ הַיְדִיעָה הַקּוֹדֶמֶת כְּבָר הָיְתָה דְרוּשָׁה, וְהִגִּיעָה גַם-כֵּן מִידִיעָה קוֹדֶמֶת לָהּ; וְכֵן אוֹתָהּ הַקּוֹדֶמֶת כְּבָר הָיְתָה דְרוּשָׁה, וְלֹא תַגִּיעַ אֶלָּא מִידִיעָה קוֹדֶמֶת לָהּ. וְיִשְׁתַּלְשֵׁל הָעִנְיָן אֶל בִּלְתִּי-תַכְלִית*, וּבְבִלְתִּי-תַכְלִית לֹא תַקִּיף בּוֹ יְדִיעָה. וְאִם בַּעֲבוּר שֶׁהַדָּבָר שֶׁיִּוָּדַע בְּהֵקֵשׁ* לֹא יִמָּלֵט מֵחֲלֻקָּה: אִם שֶׁיִּהְיֶה נוֹדָע קֹדֶם-לְכָן, וְלֹא יִצְטָרֵךְ, אִם-כֵּן, אֶל הֵקֵשׁ; וְאִם לֹא הָיָה נוֹדָע, מֵהֵיכָן יֵדַע הָאָדָם שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ עַל-יְדֵי הֵקֵשׁ? וּמֵאֵלּוּ הַשְּׁנֵי-פָנִים בִּטְּלוּ הַיְדִיעָה, וְחָשְׁבוּ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ לָאָדָם יְדִיעָה בְּשׁוּם-דָּבָר נֶעְלָם.
אין כל ידיעה מגיעה מידיעה
אֲבָל הַמְאַמְּתִים* מִן הַפִּילוֹסוֹפִים בִּטְּלוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם, בְּשֶׁאָמְרוּ כִּי הָרִאשׁוֹנָה* לֹא תִתְחַיֵּב, כִּי לֹא יִשְׁתַּלְשֵׁל הַדָּבָר אֶל בִּלְתִּי-תַכְלִית כְּמוֹ שֶׁחָשָׁבוּ. לְפִי שֶׁאֵין כָּל יְדִיעָה מַגַּעַת תָּמִיד מִידִיעָה שֶׁהָיְתָה דְרוּשָׁה, כִּי כְבָר תַּגִּיעַ מִידִיעָה בִלְתִּי-דְרוּשָׁה וּבִלְתִּי-מַגַּעַת בְּהֵקֵשׁ, אֶלָּא מִידִיעָה שֶׁהִיא לָאָדָם בִּיסוֹדִיּוּת הַשֵּׂכֶל; כְּלוֹמַר: שֶׁמִּטֶּבַע הַשֵּׂכֶל שֶׁתִּמָּצֵא בוֹ יְדִיעָה-מָה*, לֹא הִגִּיעָה מִידִיעָה אַחֶרֶת. וְקָרְאוּ אוֹתָהּ יְדִיעָה שֶׁהִיא בִיסוֹד הַשֵּׂכֶל "מֻשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת"*; רְצוֹנָם לוֹמַר: שֶׁהֵן רִאשׁוֹנוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ מִידִיעָה אַחֶרֶת, אֲבָל נוֹצְרוּ עִמּוֹ בְטֶבַע. וְאוֹתָן הַמֻּשְׂכָּלוֹת הֵן יְסוֹדוֹת לַחָכְמָה, כִּי מֵהֶן תִּשְׁתַּלְשֵׁל הַיְדִיעָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
45 - מאמר ראשון פרק ט"ו חלק ג'
46 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק א'
47 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ב'
טען עוד
ידיעה בכוח ההקש
וְאֶל הַטַּעֲנָה הַשֵּׁנִית אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב, גַּם-כֵּן, שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא הָיָה נוֹדָע לֹא יִהְיֶה נוֹדָע לְעוֹלָם, כִּי כְבָר יִוָּדַע עַל-יְדֵי הֵקֵשׁ; אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם הַהֵקֵשׁ הָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ-בְּכֹחַ בְּהַקְדָּמוֹת*, וְעַל-יְדֵי הַהֵקֵשׁ שָׁב יָדוּעַ-בְּפֹעַל. וְשֶׁהַשֵּׂכֶל יִגְזֹר* שֶׁהַגָּעַת הַיְדִיעָה עַל-דֶּרֶךְ זוֹ הִיא הַגָּעָה וִידִיעָה גְמוּרָה. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי-דְרָכִים, שֶׁעַל-יְדֵיהֶם תַּגִּיעַ וְתִשְׁלַם הַיְדִיעָה, הֵם שֶׁנִּמְצְאוּ בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מִשְּׁעַת הַיְצִירָה, מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ וְיֵדַע כֵּיצַד הִגִּיעוּ לוֹ.
____________________________________
הַיְדִיעָה – הידיעה האנושית. לֹא תַגִּיעַ אֶלָּא – מבוססת על ידיעה קודמת. בִּלְתִּי-תַכְלִית – אין סוף. בְּהֵקֵשׁ – ההוכחה. הַמְאַמְּתִים – האמיתיים. הָרִאשׁוֹנָה – טענתם הראשונה שכל ידיעה מבוססת על ידיעה קודמת. מָה – מסוימת. מֻשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת – אקסיומות. בְּכֹחַ בְּהַקְדָּמוֹת – ע"י הידיעות שבו יוכל להגיע להבנות אלו. וְשֶׁהַשֵּׂכֶל יִגְזֹר – השכל האנושי מחליט שזו אמת.
ביאורים
האם אפשר לומר שהאדם אכן 'יודע' את הידיעות שהוא מייחס לעצמו? היו מהחכמים הקדמונים שטענו שלא. הם אמרו שכאשר מתוודע האדם לעניין מסוים, הידיעה החדשה בהכרח מתבססת על ידיעה הקודמת אליה. אך מהיכן הגיעה הידיעה הראשונית? אם הכל מתבסס על אותם יסודות לא-ידועים, לא נוכל להגדיר את הידיעות שלנו – כידיעות.
הטענה השנייה היא לגבי היקש – הוכחת דבר באופן מוחלט. הפילוסופים טוענים שלא ניתן להגדיר ידיעה כנכונה, גם אם מוכיחים אותה. הסיבה לכך מורכבת משתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שהאדם כבר ידע אותה, ואז אין שום חידוש בדבר, ואין משמעות להוכחה. אפשרות שניה היא שהאדם לא ידע ידיעה זאת עד כה, ואם-כן – על בסיס מה הוא הוכיח את הוכחתו? חייבת להיות ידיעה ראשונית שעל גביה נבנית ההוכחה.
אמנם הפילוסופים ביטלו טענות אלו. לדעתם, נכון הדבר באופן כללי שידיעה מתבססת על ידיעה אחרת. עם זאת, ישנה ידיעה ראשונית שאינה תוצר של חקירה או היקש שכלי של האדם. ידיעה זו היתה ביסוד השכלת האדם, ונקראת גם: 'מושכלות ראשונות'. ידיעות אלו נקראו מושכלות ראשונות מכיוון שלא הגיעו מידיעות אחרות (שאז היו נקראות 'שניות' או 'שלישיות').
את הטענה השנייה הם דחו, בהסבר שאותן ידיעות ש'נולדות' על ידי היקש, אמנם היו כבר קודם בהשכלת האדם, אך היו בכוח . על ידי ההיקש אותן ידיעות הוגדרו והובהרו לאדם ונהיו ידיעות בפועל .
הרחבות
• הכחשת הידיעה
וְאָמַר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָאָדָם שֶׁיַּשִׂיג לֵידַע. רבי יוסף אלבו מביא שישנם חכמים מימי קדם שטענו שאין לנו אפשרות להשיג בשכלנו את ריבונו של עולם.
כעין דעה זו מביא רבנו סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות; אולם בשונה מטענת הקדמונים המובאת בספר העיקרים המתבססת על חישוב פילוסופי - תלות הידיעה בידיעה קודמת, הטענה המובאת בשמם ברס"ג היא בעיקרה חוסר יכולת של האדם להשיג את האמת לאמיתתה. רס"ג מכנה את תפיסתם 'דעת העמידה', כיוון שהם מעדיפים להישאר במקום מאשר לחקור ולהגיע לאמת: "אלה האנשים חשבו, כי האמת הוא שיעמוד האדם ולא יאמין בדבר, כי אמרו: כי העיון רב ספקות. כמו הברק הלוהט לא ייאצר ולא ייתפס וראוי שנעמוד מהאמין " [מאמר ראשון, הדעת השתים עשרה]. בעל שביל האמונה מסביר שכמו שהברק מאיר את שמי הלילה לרגעים מועטים ונגוז, כך גם החקירה, יכולה להאיר רגע מסוים אבל לאחר רגעים מועטים היא נעלמת והאדם נשאר בספק. לכן עדיף להישאר במקום קבוע ויציב מאשר לחקור ולהגיע לספקות.
רס"ג מוכיח שתפיסתם אינה אמיתית, אלא מעין 'בריחה' מהתמודדות שכלית במקומות בהם היא אינה נוחה. הרי במקרים רבים הם צריכים לפעול במהלך חייהם בעזרת השכל, כדי להבין מהי הדרך הנכונה לפעול, והם נעזרים בהשגה האנושית השכלית למרות מוגבלותה. כמובן שטענתו אינה מתמודדת עם הטענה הפילוסופית של הקדמונים המובאת בספר העיקרים.
לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך עושים קידוש?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקשר אל ה' – תפילה
רמב"ם וכוזרי
איך מכינים תה בשבת?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
