ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
מכחישי הידיעה
יֵשׁ מִן הַקַּדְמוֹנִים מִי שֶׁהִכְחִישׁ הַיְדִיעָה*, וְאָמַר שֶׁאִי-אֶפְשָׁר לָאָדָם שֶׁיַּשִׂיג לֵידַע דָּבָר עַל אֲמִתָּתוֹ. וְזֶה, מִשְּׁנֵי פָנִים: אִם בַּעֲבוּר שֶׁכָּל יְדִיעָה לֹא תַגִּיעַ אֶלָּא* מִידִיעָה קוֹדָמֶת; וְאוֹתָהּ הַיְדִיעָה הַקּוֹדֶמֶת כְּבָר הָיְתָה דְרוּשָׁה, וְהִגִּיעָה גַם-כֵּן מִידִיעָה קוֹדֶמֶת לָהּ; וְכֵן אוֹתָהּ הַקּוֹדֶמֶת כְּבָר הָיְתָה דְרוּשָׁה, וְלֹא תַגִּיעַ אֶלָּא מִידִיעָה קוֹדֶמֶת לָהּ. וְיִשְׁתַּלְשֵׁל הָעִנְיָן אֶל בִּלְתִּי-תַכְלִית*, וּבְבִלְתִּי-תַכְלִית לֹא תַקִּיף בּוֹ יְדִיעָה. וְאִם בַּעֲבוּר שֶׁהַדָּבָר שֶׁיִּוָּדַע בְּהֵקֵשׁ* לֹא יִמָּלֵט מֵחֲלֻקָּה: אִם שֶׁיִּהְיֶה נוֹדָע קֹדֶם-לְכָן, וְלֹא יִצְטָרֵךְ, אִם-כֵּן, אֶל הֵקֵשׁ; וְאִם לֹא הָיָה נוֹדָע, מֵהֵיכָן יֵדַע הָאָדָם שֶׁיֵּדַע אוֹתוֹ עַל-יְדֵי הֵקֵשׁ? וּמֵאֵלּוּ הַשְּׁנֵי-פָנִים בִּטְּלוּ הַיְדִיעָה, וְחָשְׁבוּ שֶׁאִי-אֶפְשָׁר שֶׁתַּגִּיעַ לָאָדָם יְדִיעָה בְּשׁוּם-דָּבָר נֶעְלָם.
אין כל ידיעה מגיעה מידיעה
אֲבָל הַמְאַמְּתִים* מִן הַפִּילוֹסוֹפִים בִּטְּלוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם, בְּשֶׁאָמְרוּ כִּי הָרִאשׁוֹנָה* לֹא תִתְחַיֵּב, כִּי לֹא יִשְׁתַּלְשֵׁל הַדָּבָר אֶל בִּלְתִּי-תַכְלִית כְּמוֹ שֶׁחָשָׁבוּ. לְפִי שֶׁאֵין כָּל יְדִיעָה מַגַּעַת תָּמִיד מִידִיעָה שֶׁהָיְתָה דְרוּשָׁה, כִּי כְבָר תַּגִּיעַ מִידִיעָה בִלְתִּי-דְרוּשָׁה וּבִלְתִּי-מַגַּעַת בְּהֵקֵשׁ, אֶלָּא מִידִיעָה שֶׁהִיא לָאָדָם בִּיסוֹדִיּוּת הַשֵּׂכֶל; כְּלוֹמַר: שֶׁמִּטֶּבַע הַשֵּׂכֶל שֶׁתִּמָּצֵא בוֹ יְדִיעָה-מָה*, לֹא הִגִּיעָה מִידִיעָה אַחֶרֶת. וְקָרְאוּ אוֹתָהּ יְדִיעָה שֶׁהִיא בִיסוֹד הַשֵּׂכֶל "מֻשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת"*; רְצוֹנָם לוֹמַר: שֶׁהֵן רִאשׁוֹנוֹת שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ מִידִיעָה אַחֶרֶת, אֲבָל נוֹצְרוּ עִמּוֹ בְטֶבַע. וְאוֹתָן הַמֻּשְׂכָּלוֹת הֵן יְסוֹדוֹת לַחָכְמָה, כִּי מֵהֶן תִּשְׁתַּלְשֵׁל הַיְדִיעָה.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
45 - מאמר ראשון פרק ט"ו חלק ג'
46 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק א'
47 - מאמר ראשון פרק ט"ז חלק ב'
טען עוד
ידיעה בכוח ההקש
וְאֶל הַטַּעֲנָה הַשֵּׁנִית אָמְרוּ שֶׁלֹּא יִתְחַיֵּב, גַּם-כֵּן, שֶׁמַּה שֶּׁלֹּא הָיָה נוֹדָע לֹא יִהְיֶה נוֹדָע לְעוֹלָם, כִּי כְבָר יִוָּדַע עַל-יְדֵי הֵקֵשׁ; אֶלָּא שֶׁקֹּדֶם הַהֵקֵשׁ הָיָה הַדָּבָר יָדוּעַ-בְּכֹחַ בְּהַקְדָּמוֹת*, וְעַל-יְדֵי הַהֵקֵשׁ שָׁב יָדוּעַ-בְּפֹעַל. וְשֶׁהַשֵּׂכֶל יִגְזֹר* שֶׁהַגָּעַת הַיְדִיעָה עַל-דֶּרֶךְ זוֹ הִיא הַגָּעָה וִידִיעָה גְמוּרָה. וְאֵלּוּ הַשְּׁנֵי-דְרָכִים, שֶׁעַל-יְדֵיהֶם תַּגִּיעַ וְתִשְׁלַם הַיְדִיעָה, הֵם שֶׁנִּמְצְאוּ בַּשֵּׂכֶל הָאֱנוֹשִׁי מִשְּׁעַת הַיְצִירָה, מִבְּלִי שֶׁיַּרְגִּישׁ וְיֵדַע כֵּיצַד הִגִּיעוּ לוֹ.
____________________________________
הַיְדִיעָה – הידיעה האנושית. לֹא תַגִּיעַ אֶלָּא – מבוססת על ידיעה קודמת. בִּלְתִּי-תַכְלִית – אין סוף. בְּהֵקֵשׁ – ההוכחה. הַמְאַמְּתִים – האמיתיים. הָרִאשׁוֹנָה – טענתם הראשונה שכל ידיעה מבוססת על ידיעה קודמת. מָה – מסוימת. מֻשְׂכָּלוֹת רִאשׁוֹנוֹת – אקסיומות. בְּכֹחַ בְּהַקְדָּמוֹת – ע"י הידיעות שבו יוכל להגיע להבנות אלו. וְשֶׁהַשֵּׂכֶל יִגְזֹר – השכל האנושי מחליט שזו אמת.
ביאורים
האם אפשר לומר שהאדם אכן 'יודע' את הידיעות שהוא מייחס לעצמו? היו מהחכמים הקדמונים שטענו שלא. הם אמרו שכאשר מתוודע האדם לעניין מסוים, הידיעה החדשה בהכרח מתבססת על ידיעה הקודמת אליה. אך מהיכן הגיעה הידיעה הראשונית? אם הכל מתבסס על אותם יסודות לא-ידועים, לא נוכל להגדיר את הידיעות שלנו – כידיעות.
הטענה השנייה היא לגבי היקש – הוכחת דבר באופן מוחלט. הפילוסופים טוענים שלא ניתן להגדיר ידיעה כנכונה, גם אם מוכיחים אותה. הסיבה לכך מורכבת משתי אפשרויות: אפשרות אחת היא שהאדם כבר ידע אותה, ואז אין שום חידוש בדבר, ואין משמעות להוכחה. אפשרות שניה היא שהאדם לא ידע ידיעה זאת עד כה, ואם-כן – על בסיס מה הוא הוכיח את הוכחתו? חייבת להיות ידיעה ראשונית שעל גביה נבנית ההוכחה.
אמנם הפילוסופים ביטלו טענות אלו. לדעתם, נכון הדבר באופן כללי שידיעה מתבססת על ידיעה אחרת. עם זאת, ישנה ידיעה ראשונית שאינה תוצר של חקירה או היקש שכלי של האדם. ידיעה זו היתה ביסוד השכלת האדם, ונקראת גם: 'מושכלות ראשונות'. ידיעות אלו נקראו מושכלות ראשונות מכיוון שלא הגיעו מידיעות אחרות (שאז היו נקראות 'שניות' או 'שלישיות').
את הטענה השנייה הם דחו, בהסבר שאותן ידיעות ש'נולדות' על ידי היקש, אמנם היו כבר קודם בהשכלת האדם, אך היו בכוח . על ידי ההיקש אותן ידיעות הוגדרו והובהרו לאדם ונהיו ידיעות בפועל .
הרחבות
• הכחשת הידיעה
וְאָמַר שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָאָדָם שֶׁיַּשִׂיג לֵידַע. רבי יוסף אלבו מביא שישנם חכמים מימי קדם שטענו שאין לנו אפשרות להשיג בשכלנו את ריבונו של עולם.
כעין דעה זו מביא רבנו סעדיה גאון בספרו האמונות והדעות; אולם בשונה מטענת הקדמונים המובאת בספר העיקרים המתבססת על חישוב פילוסופי - תלות הידיעה בידיעה קודמת, הטענה המובאת בשמם ברס"ג היא בעיקרה חוסר יכולת של האדם להשיג את האמת לאמיתתה. רס"ג מכנה את תפיסתם 'דעת העמידה', כיוון שהם מעדיפים להישאר במקום מאשר לחקור ולהגיע לאמת: "אלה האנשים חשבו, כי האמת הוא שיעמוד האדם ולא יאמין בדבר, כי אמרו: כי העיון רב ספקות. כמו הברק הלוהט לא ייאצר ולא ייתפס וראוי שנעמוד מהאמין " [מאמר ראשון, הדעת השתים עשרה]. בעל שביל האמונה מסביר שכמו שהברק מאיר את שמי הלילה לרגעים מועטים ונגוז, כך גם החקירה, יכולה להאיר רגע מסוים אבל לאחר רגעים מועטים היא נעלמת והאדם נשאר בספק. לכן עדיף להישאר במקום קבוע ויציב מאשר לחקור ולהגיע לספקות.
רס"ג מוכיח שתפיסתם אינה אמיתית, אלא מעין 'בריחה' מהתמודדות שכלית במקומות בהם היא אינה נוחה. הרי במקרים רבים הם צריכים לפעול במהלך חייהם בעזרת השכל, כדי להבין מהי הדרך הנכונה לפעול, והם נעזרים בהשגה האנושית השכלית למרות מוגבלותה. כמובן שטענתו אינה מתמודדת עם הטענה הפילוסופית של הקדמונים המובאת בספר העיקרים.
לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
