ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספר העיקרים
- ספר העיקרים- בשביל הנשמה
השמחה נותנת שלמות למצווה
הַדָּבָר הַנּוֹתֵן שְׁלֵמוּת אֶל הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁיֻּשַּׂג עַל-יָדֶיהָ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בָּהּ, הוּא הַשִּׂמְחָה. כִּי הַשִּׂמְחָה נוֹתֶנֶת גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַדָּבָר הַנִּפְעָל, עַד שֶׁהַפֹּעַל הָאֶחָד בְּעַצְמוֹ* — כְּשֶׁיֵּעָשֶׂה בְשִׂמְחָה וּבְטוּב-לֵב, יִקָּרֵא "מַעֲלָה"; וְכַאֲשֶׁר יֵעָשֶׂה בְעִצָּבוֹן, יִקָּרֵא "פְחִיתוּת". וְזֶה דָבָר נִתְבָּאֵר בַּמַּאֲמָר הַשֵּׁנִי מִסֵּפֶר הַמִּדּוֹת לַאֲרִיסְטוֹ, כִּי הַנָּדִיב — כְּשֶׁיַּעֲשֶׂה פֹּעַל הַנְּדִיבוּת וְהוּא שָׂמֵחַ בַּפֹּעַל הַהוּא, יִקָּרֵא "מַעֲלָה"; וְאִם יִפְעָלֵהוּ בְּעִצָּבוֹן, יִקָּרֵא "פְחִיתוּת". וְכֵן נִמְצָא הַכָּתוּב [דברים טו, י] מְיַעֵד הַגְּמוּל עַל עֲשִׂיַּת הַצְּדָקָה בְּשִׂמְחָה — אָמַר: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ, כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ יְיָ אֱלֹהֶיךָ"; תָּלָה הַבְּרָכָה בִּ"וְלֹא-יֵרַע לְבָבְךָ", וְלֹא בְ"נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ".
העונש הגדול למי שלא עובד בשמחה
וְיִתְבָּאֵר זֶה בֵּאוּר יוֹתֵר שָׁלֵם עַל זֶה-הַדָּרֶךְ: אֵין סָפֵק כִּי הַפֹּעַל הַיּוֹתֵר-נִכְבָּד וְהַיּוֹתֵר-מְעֻלֶּה, רָאוּי שֶׁיְּקֻבַּל עָלָיו שָׂכָר מֵה' עַל עֲשִׂיָּתוֹ, וְהָעֹנֶשׁ עַל הֶפְכּוֹ, לְפִי הַדֶּרֶךְ הַתּוֹרִי. וְאֵין בָּעוֹלָם פֹּעַל יוֹתֵר נִכְבָּד וְיוֹתֵר מְעֻלֶּה שֶׁרָאוּי שֶׁיְּקֻבַּל עָלָיו שָׂכָר, כְּפִי הָאֱמֶת בְּעַצְמוֹ וּכְפִי הַסְכָּמַת כָּל הָאֲנָשִׁים, אֶלָּא עֲבוֹדַת הש"י. וְנִמְצָא הַכָּתוּב מְיַעֵד הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל עַל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד הש"י בְּשִׂמְחָה — אָמַר מֹשֶׁה בְּמִשְׁנֵה-תוֹרָה [שם כח, מז-מח]: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא-עָבַדְתָּ אֶת-יְיָ אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל, וְעָבַדְתָּ אֶת-אֹיְבֶיךָ" וגו'; תָּלָה הָעֹנֶשׁ עַל שֶׁלֹּא עָבַד הש"י בְּשִׂמְחָה, לֹא עַל שֶׁלֹּא עָבַד אֶת ה' בְּמֻחְלָט.
ספר העיקרים- בשביל הנשמה (134)
בשביל הנשמה
123 - מאמר שלישי פרק ל"ב חלק ב'
124 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק א'
125 - מאמר שלישי פרק ל"ג חלק ב'
טען עוד
פירוש הפסוק "תחת אשר לא עבדת"
וְעִנְיַן הַכָּתוּב יוֹרֶה שֶׁפֵּרוּשׁוֹ כָךְ, כִּי לֹא יִתָּכֵן שֶׁיֹּאמַר שֶׁהָעֹנֶשׁ יַגִּיעַ אֵלָיו עַל שֶׁלֹּא עֲבָדוֹ בִּהְיוֹתוֹ בְשִׂמְחָה; שֶׁאִם-כֵּן, יִתְחַיֵּב* שֶׁלֹּא יִהְיֶה הָאָדָם מְחֻיָּב לַעֲבֹד אֶת הש"י כְּשֶׁלֹּא יִהְיֶה בְשִׂמְחָה וּבְרֹב כֹּל. וּמִזֶּה יֵרָאֶה שֶׁקִּיּוּם הַמִּצְוָה בְּשִׂמְחָה נוֹתֵן גְּמָר וּשְׁלֵמוּת אֶל הַמִּצְוָה. וְלָזֶה תִּמְצָא הַמְשׁוֹרֵר [תהלים ק, ב] מַזְהִיר עַל עֲבוֹדַת הש"י שֶׁתִּהְיֶה בְשִׂמְחָה — אָמַר: "עִבְדוּ אֶת-יְיָ בְּשִׂמְחָה, בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה".
____________________________________
שֶׁהַפֹּעַל הָאֶחָד בְּעַצְמוֹ – מעשה מסוים. יִתְחַיֵּב – נסיק מכך.
ביאורים
קיימת מחלוקת בין הראשונים מהי תכלית המצוות, יש האומרים שהמצוות מעדנות את האדם מבחינה מוסרית, יש האומרים שהמצוות מביאות לדבקות בבורא ויש עוד שיטות. רבי יוסף אלבו קובע שלא משנה באיזו שיטה נבחר – כדי שנוכל להשיג את אותה תכלית בשלמות, עלינו לקיים את המצוות בשמחה.
ממשיך רבי יוסף אלבו ומבאר שהשמחה כל כך חשובה עד שבה תּוֹלָה התורה את הקללות הקשות המופיעות בפרשת כי תבוא, כפי שהתורה אומרת: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא־עָבַדְתָּ אֶת־ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל".
ניתן היה לכאורה לפרש פסוק זה כך: כל הקללות הכתובות בפרשה הגיעו אליך – כיוון שלא עבדת את ה', ולא קיימת את מצוותיו, אף-על-פי שהיית בשמחה ולא היה חסר לך דבר. לפי פירוש זה, השמחה היא לא הגורם לקללה, אלא חלק מהטענה של ה' כלפי עם ישראל. הייתה לכם פרנסה בשפע והייתה לכם שמחה בלב, ובכל זאת לא קיימתם את המצוות.
רבי יוסף אלבו דוחה פירוש זה, משום שאם כך, נלמד מפסוק זה שאם לא תהיה לנו פרנסה ולא נהיה בשמחה, לא ניענש על אי קיום מצוותיו. זו כמובן טעות, ואסור ללמוד כך פסוק זה.
לכן הפירוש השני הוא הנכון: כל הקללות הכתובות בפרשה הגיעו אליך, למרות שקיימת את המצוות, אך לא עשית אותן בשמחה. מכאן אנו לומדים כמה חשובה השמחה בעת קיום המצוות.
נמצא אם-כן שלכל מצוה יש פרטים, שדרכם אנו יודעים איך לקיים את המצוה, וכן יש אופן קיום למצוה – בשמחה. אותה פעולה עצמה כשהיא נעשית מתוך שמחה, היא משובחת ומועילה הרבה יותר.
השמחה בעת קיום המצוה מְגָלָּה שטוב לי בקיום המצוות, מפני שאני מרגיש הזדהות עם רצונו של ה' שנקיים מצוותיו באהבה. וכאשר אדם ניגש לקיום המצוות מתוך חיבור פנימי עם רצון ה', בודאי יביא הדבר גם לדייק בפרטי המצוות, ולכך ש'מצוה גוררת מצוה'.
הרחבות
• סוכות כל השנה
הַדָּבָר הַנּוֹתֵן שְׁלֵמוּת אֶל הַמִּצְוָה, כְּדֵי שֶׁיֻּשַּׂג עַל־יָדֶיהָ הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בָּהּ, הוּא הַשִּׂמְחָה. אומר הרמב"ם : "השמחה שישמח אדם בעשיית המצוה ובאהבת הא-ל שצוה בהן, עבודה גדולה היא, וכל המונע עצמו משמחה זו ראוי להפרע ממנו, שנאמר "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב" [דברים כח, מז], וכל המגיס דעתו וחולק כבוד לעצמו ומתכבד בעיניו במקומות אלו חוטא ושוטה. ועל זה הזהיר שלמה ואמר "אל תתהדר לפני מלך" [משלי כה, ו]. וכל המשפיל עצמו ומקל גופו במקומות אלו הוא הגדול המכובד העובד מאהבה, וכן דוד מלך ישראל אמר: "ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" [שמואל ב, ו] ואין הגדולה והכבוד אלא לשמוח לפני ה'" [לולב ח, טו].
הקשה הרבי מליובביץ' : "והרי חובת השמחה בעשיית המצות ובאהבת האל אינה שייכת להלכות סוכה ולולב, ומדוע הכניסה הרמב"ם כאן"? ותירץ: "אלא שהכח לשמחה של מצוה ואהבת האל, שצריך להיות אצל האדם תמיד, נמשכת מהשמחה שמבאר שם הרמב"ם לפני זה – ה'שמחה יתירה' שבחג הסוכות (שמחת בית השואבה)... כלומר: שלמות גדר השמחה דיום טוב, ובמיוחד 'שמחה יתירה' דחג הסוכות, הרי היא כשהחג פועל ומשפיע באדם שמחה יתירה של מצוה תמיד כל הימים" [לקוטי שיחות לב עמ' 132].
לרפואת פול שאול בן רבקה ג'ואן הי"ו
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
חג החירות
לו הייתי רוטשילד
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
למה ללמוד גמרא?
איך ללמוד גמרא?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
