ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אגרת השמד
(ג) וְכַאֲשֶׁר רָאִיתִי הַדָּבָר הַזֶּה הַמַּחֲלִי הַגּוּף וְהָעֵינַיִם, שַׂמְתִּי יָדִי לְקַבֵּץ סַמִּים וּבְשָׂמִים רֹאשׁ מִסִּפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, אֶעֱשֶׂה מֵהֶם סַם מוֹעִיל לַמַּחֲלָה הַהִיא, שֶׁתֵּרָפֵא בּוֹ. וְרָאִיתִי לְחַלֵּק זֶה הָעִנְיָן לַחֲמִשָּׁה מִינִים: הַמִּין הָרִאשׁוֹן - בַּחֲלֻקַּת הַמִּצְווֹת בְּעֵת הָאֹנֶס. הַמִּין הַשֵּׁנִי - בִּגְבוּל חִלּוּל הַשֵּׁם וְעָנְשׁוֹ. הַמִּין הַשְּׁלִישִׁי - בְּמַדְרֵגַת הַנֶהֱרָגִים עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם וְהָאֲנוּסִים בְּאֹנֶס הַשְּׁמָד. הַמִּין הָרְבִיעִי - בְּעִנְיַן זֶה הַשְּׁמָד מִכְּלַל הַשְּׁמָדוֹת, וּמַה שֶּׁרָאוּי לָאָדָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ. הַמִּין הַחֲמִישִׁי - בְּבֵאוּר אֵיךְ יֵאוֹת לָאָדָם שֶׁיִשָּׁמֵר בְּזֶה הַשְּׁמָד, ה' יַבְדִילֶנּוּ.
שלוש המצוות שדינן יהרג ואל יעבור
הַמִּין הָרִאשׁוֹן - בְּחִלּוּק הַמִּצְווֹת בְּעֵת הָאֹנֶס.
יֵשׁ בּוֹ שְׁלֹשָׁה חֲלָקִים: מֵהַמִּצְווֹת, וְהֵן עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, הַדִּין בָּהֶן הוּא, שֶׁכֹּל זְמָן שֶׁיֵּאָנֵס הָאָדָם עַל אַחַת מֵהֶן - מְצֻוֶּה שֶׁיֵּהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, בְּכֹל מָקוֹם, וּבְכֹל זְמָן, וְעַל אֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה. אָמְנָם אָמְרִי 'בְּכֹל מָקוֹם' - רְצוֹנֵנוּ בּוֹ: בֵּין בְּצִנְעָה בֵּין בְּפַרְהֶסְיָא*; וְאָמְרִי 'בְּכֹל זְמָן' - רְצוֹנֵנוּ בּוֹ: בֵּין בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד; וְאָמְרִי 'עַל אֵיזֶה עִנְיָן' - בֵּין נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ* בֵּין לֹא נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ, יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר.
אונס להנאת הגוי
וּשְׁאָר כֹּל הַמִּצְווֹת כֻּלָּן מִלְּבַד אֵלֶּה הַשָּׁלשׁ, אִם אֲנָסוֹ אַנָּס - יַבִּיט: אִם לַהֲנָאַת עַצְמוֹ נִתְכַּוֵּן - יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, בֵּין בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד בֵּין שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, בֵּין בַּסֵּתֶר בֵּין בְּפַרְהֶסְיָא. וּרְאָיָה לַדָּבָר, אָמְרָם בְּפֶרֶק 'בֶּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה': "וְהָא אֶסְתֵּר פַּרְהֶסְיָא הֲוָאי", וְהֵשִׁיבוּ: "אֶסְתֵּר קַרְקַע עוֹלָם הָיְתָה. רָבָא אֲמַר: הֲנָאַת עַצְמוֹ שָׁאנֵי, וְאָזְדָא רָבָא לְטַעֲמֵיהּ*, דַּאֲמַר רָבָא הַאי גּוֹי" וְכוּ' (סנהדרין עד ע"ב). וְקָיְמָא לָן* הֲלָכָה כְּרָבָא. אִם כֵּן, הִנֵּה נִתְבָּאֵר לְךָ שֶׁכֹּל זְמָן שֶׁיִּתְכַּוֵּן לַהֲנָאַת עַצְמוֹ - יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, אֲפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא וּבִשְׁעַת הַשְּׁמָד.
אונס כשהתכוון להעבירו עבֵרה
וְאִם נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ - יַבִּיט כְּמוֹ כֵן: אִם הָיְתָה הָעֵת הַהִיא שְׁעַת שְׁמָד - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר, בֵּין בְּצִנְעָא בֵּין בְּפַרְהֶסְיָא; וְאִם שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, וְהָיָה בַּסֵּתֶר - יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג, וְאִם בְּפַרְהֶסְיָא - יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. וְזֶה תֹּרֶף* לְשׁוֹן הַגְּמָרָא בָּזֶה: "כִּי אֲתָא* רַב דִּימִי אֲמַר רַ' יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד, אֲבָל בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. כִּי אֲתָא רָבִין אֲמַר רַ' יוֹחָנָן: אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת הַשְּׁמָד לֹא אָמְרוּ אֶלָּא בְּצִנְעָא, אֲבָל בְּפַרְהֶסְיָא אֲפִלּוּ מִצְוָה קַלָּה מִדְּרַבָּנָן" (שם עד ע"א). וְכָךְ אָמְרוּ: "מַאי מִצְוָה קַלָּה מִדְּרַבָּנָן" וְכוּ'. וְאָמְנָם 'פַּרְהֶסְיָא' - רְצוֹנָם לוֹמַר: עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל, וְכָךְ אָמְרוּ ז"ל: "אֵין פַּרְהֶסְיָא פְּחוּתָה מֵעֲשָׂרָה, וְכֻלָּן מִיִּשְׂרָאֵל" (שם עד ע"ב).
___________________________________
בְּפַרְהֶסְיָא – בפני רבים, בפרסום. נִתְכַּוֵּן לְהַעֲבִירוֹ – שכוונת אונסו להעבירו עבֵרה. וְאָזְדָא רָבָא לְטַעֲמֵיהּ – רבא הולך לפי שיטתו. וְקָיְמָא לָן – קיים אצלנו, כך הלכה. תֹּרֶף – עיקר. כִּי אֲתָא – כשהגיע מארץ ישראל.
ביאורים
כדי להתמודד עם המצב הנורא של אונס והעברה על דת, מכין הרמב"ם תרופה מיוחדת. תרופה זו היא ביאור שעוסק בחמישה עניינים מענייני השמד. העניין הראשון – ההבדל בין מצוות שונות במצב שמד. השני – חילול השם וענשו. השלישי – מעלת הנהרגים על קידוש השם ומעלת האנוסים. הרביעי – ההתנהגות הנכונה בשמד הנוכחי. החמישי – איך להינצל מהשמד. תרופה זו נרקחה מדברי רבותינו, חכמי התורה שבעל פה. דרכו של הרמב"ם הייתה לברר עניינים נחוצים מצד עצמם, להבדיל מספרים רבים שנכתבים כדי 'להגדיל תורה ולהאדיר'. מבחינת התקופה רדפו את היהודים גם המוסלמים, כפי שמתואר באיגרת זו, וגם הנוצרים, שהתחילו את מסעות הצלב כמאה שנה קודם לכן. מציאות חיים כזו, שבה מכל צד רדפו את הדת היהודית, איננה חדשה לעם ישראל כמו שהקדים כבר הרמב"ם, ולכן התרופה נמצאת בודאי בתוך דברי הקדמונים.
העניין הראשון שאליו מתייחס הרמב"ם הוא המצוות השונות בעת האונס. לגבי שלוש העבֵרות החמורות מצֻווה אדם ליהרג ולא לעבור לעולם. מצוות אלו חמורות מצד עצמן, ואף אם אין הגוי מתכוון להעבירו על דתו – יהרג ואל יעבור. מצוות אלה מבטאות את הערכים החשובים ביותר בעם ישראל, האידאלים שלמענם אנו חיים – עבודת ה', ערך החיים ושמירת הקדושה בהם. אין טעם לחיים שאינם מממשים מגמות אלה, ועל כן – 'יהרג ואל יעבור'.
לגבי כל המצוות האחרות, מלבד אלה השלוש החמורות, נחלקו האמוראים בגמרא. שיטת ההלכה היא כרבא האומר שאם הגוי כופהו לעשות עבֵרה משום שלגוי יש הנאה בכך, אזי צריך לעבור ולא ליהרג. במקרה שבו הגוי אינו עושה כן להנאתו, אלא רוצה להעביר את היהודי על דתו – אם הדבר נעשה כגזרה נגד תורת משה וגם הדבר נעשה בפרהסיה, היהודי מצֻווה ליהרג ולא לעבור את העבֵרה. לדעת הרמב"ם אפילו איסור קל כמו הליכה בחוקות הגויים, כאשר הוא נעשה בפרסום – סותר את כלל התורה. עצם הפרסום של העבֵרה נותן לה את אותה החומרה שיש בגזרה כנגד תורת ישראל כולה. פגיעה במחוייבות לתורה, שהיא הנותנת משמעות ורוח לחיים, פוגמת בחיים כולם, ועל כן גם במצב כזה – 'יהרג ואל יעבור'.
הרחבות
וחי בהם
יַעֲבֹר וְאַל יֵהָרֵג. כפי שמסביר הרמב"ם ישנם מקרים בהם על האדם ליהרג ולא לעבור על עבֵרה חמורה, וישנם מקרים שעל האדם לעבור ולא ליהרג. מדוע רשאי האדם לעבור על דברי תורה ולא ליהרג?
הרמב"ם , בהלכות יסודי התורה כותב: "כל בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל...' כיצד? כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל יהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם , ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו" [יסודי התורה ה, א]. מצוות התורה ניתנו לאדם בשביל לרומם את חייו ולקדש את ה'. במותו של האדם אובדת ממנו גם אפשרות התיקון.
יסוד חשוב זה מתגלה בתורה פעמים נוספות, כמו בדין 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה'. אנו מתירים לאדם לחלל שבת בשביל לרפא חולה, כי כשהחולה יבריא הוא יוכל לשמור את השבתות כהלכתן. לכן, אף על פי שקדושת השבת לכאורה התחללה – עצמת התיקון גדולה, כי האדם יקדש שם שמים בעזרת השבתות הבאות שאותן ישמור.
אמנם, ישנם הסוברים שגם ללא סברה זו מותר היה לעבור את העבֵרה הקלה, כיוון שמעשה שנעשה באונס אין לו משמעות [חמדת ימים]. בתחילת האיגרת למדנו סברה זו בדבריו של הרמב"ם.
לרפואת גיטה רחל בת יהודית הי"ו
פריחת הגאולה!
מה המשמעות הנחת תפילין?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שבירת 7 המיתוסים של ליל הסדר
משמעות המילים והדיבור שלנו
איך ללמוד אמונה?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
