ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
לפני שנדון במשמעות הגבולות, נטעים את העניין שהתקשו בו רבים, מדוע המשניות בגיטין פותחות באדם שהביא גט מחו"ל לארץ ישראל, עוד לפני שהן מתארות מהו גט?
נציין שמבחינה רוחנית הקשר בין עם ישראל לקב"ה משול לקשר שבין איש ואשה במקומות רבים בנביא, והיו שאמרו שהקב"ה נתן גט לעם ישראל (ישעיה נ, א). באותו הקשר גם אגדות החורבן נמצאות דווקא במסכת גיטין (דפים נו - נט).
אמנם, כבר בתחילת מסכת גיטין, שמתארת את האפשרות לפרק קשר בין איש לאשתו, מצוינים גבולות ארץ ישראל על מנת לומר שהקשר בין עם ישראל לקב"ה ולארצו לא נפסק וממשיך בכל עוז.
א. משמעות הערים המוזכרות במשנה
במשנה נאמר: רבי יהודה אומר: מרקם למזרח, ורקם - כמזרח, מאשקלון לדרום, ואשקלון - כדרום, מעכו לצפון, ועכו - כצפון; ר"מ אומר: עכו - כארץ ישראל לגיטין.
האם עיר אחת מספיקה לציין את הגבולות של כל הארץ? הרי לציון גבולות נדרש לשרטט מפה, ומפה כזו היא כמעט תמיד אינה ריבועית, ואם כן מה משמעותן של נקודת ציון בכל צד? הרב אשתורי הפרחי (כפתור ופרח יא) כתב שהמשנה בגיטין ציינה את פינות ארץ ישראל כשהפינה המזרחית דרומית אינה צריכה לציון, כיון שהיא ידועה - ים המלח.
חזון איש (שביעית ג, כו) העיר שגבולות אלה אינם עוזרים הלכה למעשה משום שברור שארץ ישראל אינה מרובעת, ולכן אף שהמשנה ציינה את הערים הללו, מכל מקום הלכה למעשה צריך לבדוק כל מקום היכן הוא נמצא בפועל. בברייתות אחרות (למשל בתלמוד ירושלמי שביעית ו, א) מובאות רשימות ארוכות של ערים המציינות את גבולי ארץ ישראל. אך הוא מתקשה בדברי הרמב"ם (הלכות תרומות המובא להלן) שהעתיק את המשנה בגיטין לעניין גבולות הארץ בהלכות מצוות התלויות בארץ.
ב. באיזו תקופה עסקה המשנה?
שתי תקופות עיקריות מסמלות את גבולות ארץ ישראל - כיבושי יהושע והעולים לארץ ב'כיבוש עולי מצרים', ותקופת התיישבות העולים בזמן עזרא ובית שני, שמכונה 'עולי בבל'. נשאלת השאלה, לאיזו מהתקופות מתייחסת המשנה ודנה לעניין דיני גיטין.
תוספות (ד"ה ואשקלון) מציינים מספר פעמים כי הגבולות המוזכרים במשנה אינם גבולות כיבושי 'עולי מצרים' אלא כיבוש 'עולי בבל'. כך גם כתבו תוספות רא"ש תוספות רי"ד והרא"ש שהמשנה עוסקת בגבולות כיבושי 'עולי בבל' הרלוונטיים לימי המשנה, ולא לכיבושי עולי מצרים.
אמנם הרמב"ם (תרומות א, ז - ח) העתיק את גבולות המשנה וכתב עליהן 'אי זו היא ארץ שהחזיקו בה עולי מצרים'. כלומר, שגבולות המשנה הם גבולות עולי מצרים.
דברי הרמב"ם לכאורה תמוהים משום שמדוע שהמשנה תציין את גבולות עולי מצרים בעוד שהגבולות המשמעותיים לעניין גיטין הם גבולות עולי בבל, שהיו נוהגים בזמן המשנה. כך מקשה גם הרב שלמה זלמן אויערבך (מעדני ארץ תרומות א, ז) והוא מביא שבספר תבואת הארץ שינה את גירסת הרמב"ם וגרס ברמב"ם שאלו הגבולות הם גבולות 'עולי בבל'. פירושים אחרים נאמרו בדעת הרמב"ם (הרב רבינוביץ בספרו יד פשוטה שטרם נדפס אינו משנה את הגירסה, אך בהסבר הרמב"ם הוא מסביר שכוונתו לגבולות השייכים גם לעולי מצרים וגם לעולי בבל).
ג. האם ניתן ללמוד מדברי המשנה למצוות התלויות בארץ?
מדברי הרמב"ם ניתן ללמוד שגבולות המשנה לעניין גיטין נקבעו על פי גבולות כיבושי עולי מצרים (או לפי הבנות אחרות - עולי בבל) התקפים גם לגבי מצוות התלויות בארץ. אך הרב יעקב עמדין בספרו מור וקציעה (סימן שו ד"ה ברם השני) כתב שדברי המשנה עסקו רק בעניין גיטין, ולא בעניין מצוות התלויות בארץ.
מהגמרא עצמה (ז ע"ב) שהביאה ברייתא העוסקת בעניין טומאת ארץ ישראל ומצוות התלויות בארץ כסתירה למשנה בעניין הגבולות מוכח שגבולות המשנה מתארות גם את גבולות ארץ ישראל לענייני מצוות התלויות בארץ. וכן מהרמב"ם שהובא לעיל, נראה שלא כרב יעקב עמדין.
לשיטת תוספות שגבולות המשנה מציינות את גבולות ההתיישבות בימי הבית השני, כי אז הגיוני שאותם הגבולות מציינים גם את הגבולות לעניין מצוות התלויות בארץ, שחיובן תלוי בגבולות ההתיישבות, וגם לעניין גיטין, שההבדל לעניינם בין ארץ ישראל וחו"ל הוא בבקיאות של התושבים בדינים, מה שתלוי בגבולות העיקריים של התיישבות היהודים בתוך תחומי ארץ ישראל.
סיכום:
א. הערים המוזכרות במשנה הינם פינות בלבד של מפת הארץ, ולא ניתן לבנות מהם מפה שלימה.
ב. דעת רוב הראשונים היא שהמשנה מתארת את גבולות הארץ בזמן 'עולי בבל' - בית שני, ולא בזמן 'עולי מצרים' - בית ראשון.
ג. נראה שלמרות שיש הטוענים שגבולות אלו רלוונטיים רק לעניין גיטין, הגבולות משמעותיים להלכות רבות נוספות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
