ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
-ג- 23 וְאוּלַי יֹאמַר אוֹמֵר מָה עִנְיַן הַחָכְמָה שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שָׂם אֵלֶּה הַשִּׁבּוּשִׁים וְהַסְּפֵקוֹת בֵּין הַבְּרוּאִים? וְנַקְדִּים הֵנָּה הַתְּשׁוּבָה עַל זֶה וְנֹאמַר הֱיוֹתָם בְּרוּאִים הוּא עַצְמוֹ חִיֵּב לָהֶם* הַסָּפֵק וְהַשִּׁבּוּשׁ. וְהוּא, כִּי כַּאֲשֶׁר הָיוּ צְרִיכִים בְּחֵלֶק הַבְּרִיאָה בְּכָל פֹּעַל שֶׁיִּפְעָלוּהוּ אֶל מִדָּה מֵהַזְּמַן* יִשְׁלַם בָּהּ פָּעֳלָם חֵלֶק אַחַר חֵלֶק, וְהָיָה הַמַּדָּע* אֲשֶׁר הוּא אֶחָד מֵהַפְּעָלִים צָרִיךְ בְּלֹא סָפֵק אֶל כְּמוֹ זֶה, וּתְחִלַּת מַה שֶּׁתְּחִלֶּינָה יְדִיעוֹתָם לָהֶם, תְּחִלֶּינָה מִדְּבָרִים מְקֻבָּצִים וּמְשֻׁבָּשִׁים, וּבְכֹחַ הַשֵּׂכֶל אֲשֶׁר בָּם אֵינָם מַנִּיחִים לְזַקֵּק אוֹתָם וּלְצָרְפָם בְּמִדָּה מֵהַזְּמַן עַד סוּר מֵעֲלֵיהֶם הַסְּפֵקוֹת וְיִזְדַּקֵּק לָהֶם הַזֹּךְ בִּלְתִּי מְעֹרָב עִם שׁוּם סָפֵק, 24 וְכַאֲשֶׁר יֵשׁ לְכָל מְלָאכָה מִמְּלַאכְתָּם חֲלָקִים, אִם הֵם פּוֹסְקִים* מַעֲשֵׂיהֶם קֹדֶם הַשְׁלָמָתָם לֹא תִתֹּם הַמְּלָאכָה לָהֶם, כְּמוֹ הַזְּרִיעָה וְהַבִּנְיָן וְהָאֲרִיגָה וּשְׁאָר הַמְּלָאכוֹת אֲשֶׁר לֹא יִשְׁלְמוּ כִּי אִם בְּהַמְתִּין עוֹשֵׂיהֶם עַד אַחֲרִיתָם, כֵּן מְלֶאכֶת הַמַּדָּע צְרִיכָה שֶׁתּוּחַל מִתְּחִלָּתָהּ וְהוֹלְכִים עִמָּהּ פֶּרֶק אַחֲרֵי פֶּרֶק עַד אַחֲרִיתָהּ. וּבְעִנְיַן* הַהַתְחָלָה יִהְיוּ הַסְּפֵקוֹת עַל דֶּרֶךְ הַדִּמְיוֹן עֲשָׂרָה, וּבָעִנְיָן הַשֵּׁנִי* יָשׁוּבוּ תִּשְׁעָה, וּבָעִנְיָן הַשְּׁלִישִׁי יָשׁוּבוּ שְׁמוֹנָה. וְכֵן כָּל אֲשֶׁר יְעַיֵּן הָאָדָם וְיִסְתַּכֵּל יֶחְסְרוּ הַסְּפֵקוֹת עַד אֲשֶׁר יִזְדַּקֵּק בְּסוֹף הָעִנְיָנִים הָאֶחָד הוּא הַמְבֻקָּשׁ וְיִשָּׁאֵר לְבַדּוֹ בְּלִי סָפֵק עִמּוֹ וְלֹא שִׁבּוּשׁ בּוֹ.
משל המופת בדיבור
25 וּבֵאוּר זֶה כְּמִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ מוֹפֵת* שֶׁיַּעֲמֹד בּוֹ עַל הָאֱמֶת, וַאֲנַחְנוּ* יוֹדְעִים כִּי הַמּוֹפֵת דִּבּוּר*, וְהַדִּבּוּר מִין מִן מִינֵי הַקּוֹל, וְהַקּוֹלוֹת עַל דְּרָכִים רַבִּים, וְכַאֲשֶׁר יָבֹא הַמְבַקֵּשׁ לְזַקֵּק מְבֻקָּשׁוֹ וּכְבָר מָצָא הַקּוֹלוֹת מְשֻׁבָּשִׁים מְסֻפָּקִים וְהֵחֵל בְּחִלּוּקָם, וְהִפְרִישׁ מֵהֶם תְּחִלָּה קוֹל הַקָּשַׁת הַגְּרָמִים*, כִּנְפוֹל אֶבֶן עַל אֶבֶן, וּכְהִבָּקַע קְצָת הַגְּשָׁמִים, וּכְקוֹל הָרַעַשׁ וְהָרַעַם, וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, וְיֵדַע כִּי אֵלֶּה הַמִּינִים לֹא יוֹעִילוּ לוֹ לְהָבִיא מוֹפֵת, וְיַעֲלֶה אֶל עִנְיָן הַשֵּׁנִי אֶל קוֹלוֹת הַחַיִּים בִּלְבַד וְהוּא אֲשֶׁר יְקַוֶּה לְמוֹפֵת לִהְיוֹת בָּהֶם. וְאַחַר כֵּן יַפְרִישׁ מֵהֶם קוֹלוֹת הַחַיִּים שֶׁאֵינָם מְדַבְּרִים כַּצָּהֳלָה וְהַנְּהִיקָה וְהַגְּעִיָּה וְהַנְּעִירָה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בָּהֶם שׁוּם חָכְמָה, 26 וְיַעֲלֶה בְּעִנְיָן שְׁלִישִׁי אֶל קוֹלוֹת בְּנֵי אָדָם בִּלְבַד אֲשֶׁר בְּמִינָם כָּל מַדָּע, עַד שֶׁיַּפְרִישׁ מֵהֶם הַקּוֹל הַטִּבְעִי* אֲשֶׁר הוּא קוֹלֵנוּ (צ"ל קוֹל נְהִי) וְהַדּוֹמֶה לוֹ, בַּעֲבוּר שֶׁאֵין בּוֹ תּוֹעֶלֶת, וְיַעֲלֶה בְּעִנְיָן רְבִיעִי אֶל קוֹל הָאָדָם הַלִּמּוּדִי, רְצוֹנוֹ לוֹמַר אֲשֶׁר הוּא מִכ"ב אוֹתִיּוֹת, וְיַפְרִישׁ מִמֶּנּוּ הָאוֹתִיּוֹת הַנִּפְרָדוֹת, מִפְּנֵי שֶׁכָּל אוֹת נִפְרֶדֶת מֵהֶם לֹא יוֹעִיל עַל דָּבָר, כֶּאֱמָרְךָ א ב ג ד כָּל אֶחָד לְבַדּוֹ, 27 וְיַעֲלֶה אֶל הָעִנְיָן הַחֲמִישִׁי אֶל הָאוֹתִיּוֹת הַמֻּרְכָּבוֹת, עַד שֶׁיִּהְיוּ שְׁמוֹת כָּל אֶחָד מֵהֶם מִשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת אוֹ ג' אוֹ יוֹתֵר. וְאַחַר כֵּן יַפְרִישׁ מֵהֶם כָּל שֵׁם נִפְרָד שֶׁיֹּאמַר לְבַדּוֹ, כֶּאֱמָרְךָ שָׁמַיִם כּוֹכָב אָדָם, כִּי אֵין בְּטֶבַע הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה כְּשֶׁהֵם נִפְרָדִים שֶׁיּוֹרוּ עַל יוֹתֵר מֵהַנִּקְרָא בָּהֶם, וְיַעֲלֶה בַּשִּׁשִּׁי אֶל הַדִּבּוּר הַמְחֻבָּר, כֶּאֱמָרְךָ כּוֹכָב מַזְהִיר, אָדָם כּוֹתֵב, וְהַדּוֹמֶה לָזֶה מַה שֶּׁיִּהְיוּ שְׁתֵּי מִלּוֹת מְחֻבָּרוֹת אוֹ מִלָּה וְשֵׁם אוֹ יוֹתֵר מִזֶּה, כִּי הוּא מָקוֹם שֶׁיַּגִּיעַ בַּמְחֻבָּרִים הָאֵלֶּה אֶל מְבֻקָּשׁוֹ. וְאַחַר כָּךְ יַפְרִישׁ מֵאֵלֶּה הַשְׁתֵּי מִלּוֹת הַמְחֻבָּרוֹת אוֹ יוֹתֵר כָּל חֵלֶק שֶׁאֵינֶנּוּ הַגָּדָה*. 28 וְאַחַר כָּךְ יַעֲלֶה בַּמַּעֲלָה הַשְּׁבִיעִית אֶל הַהַגָּדוֹת, כַּאֲשֶׁר יֹאמַר כְּבָר זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ וּכְבָר יָרַד הַמָּטָר וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְאַחַר כֵּן יֵדַע כִּי הַהַגָּדוֹת עַל ג' דְּרָכִים*, רָאוּי, כֶּאֱמָרְךָ הָאֵשׁ חַמָּה. וְנִמְנָע, כֶּאֱמָרְךָ הָאֵשׁ קָרָה. וְאֶפְשָׁר, כֶּאֱמָרְךָ רְאוּבֵן בְּאַשְׁכְּנַז אוֹ בְּבָבֶל. וְאַחַר כָּךְ יָשִׂים שְׁנֵי חֶלְקֵי הָרָאוּי וְהַנִּמְנָע לַצַּד*.
________________________
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
5 - לימוד שבועי באמונה ה-יא אדר א' תשע"ו
6 - הקדמה חלק ה'
7 - הקדמה חלק ו'
טען עוד
ביאורים
23 -ג- אופן איסוף הנתונים אצל האדם בניגוד לבורא יתברך
מדוע נטע ה' בתוכנו אפשרות של ספקות שעל ידם מגיע האדם לטעויות רבות, הרי הוא יכל לברוא את העולם ברור ובהיר, וכל אדם היה יודע היכן האמת והשקר? צריך לדעת שעצם העובדה שבני האדם הם ברואים, מחייבת את מציאות הספקות. הסיבה לכך היא שהאדם רוכש את ידיעותיו במשך הזמן על ידי התבוננות והסקת מסקנות מהסובב אותו, ורכישת הידע נבנית נדבך על גבי נדבך. בתחילה קולט האדם ידע רחב והוא צריך לברור את העיקר מן הטפל – דבר הלוקח זמן רב, ובינתיים נצברות אצלו הרבה מאוד שאלות.
24 ידיעת האדם דומה לעשיית מלאכה – כל מלאכה לוקחת זמן, ואם העושים יעצרו באמצע המלאכה לא יצא ממנה שום דבר. למשל, אדם שמתחיל לארוג בגד ומפסיק את מלאכתו באמצע, לעולם לא יסיים את הבגד אותו רצה לארוג. כך קורה גם במלאכת החכמה – אדם שלומד חכמה צריך להתאזר בסבלנות על מנת שיוכל להחכים בצורה מושלמת. הוא צריך להתחיל מן ההתחלה ולבנות את ידיעותיו לאט לאט. למשל, אם כשאדם התחיל ללמוד נושא מסוים היו לו בו עשרה ספקות, כאשר הוא ימשיך ללמוד וללבן את הנושא יישארו לו רק תשעה ספקות וכך הלאה, עד שבסוף תישאר לו מסקנה אחת שאותה הוא חיפש ולה הוא ייחל.
25 רבנו ממשיל זאת לאדם שמחפש הוכחה לדבר כלשהוא והוא יודע שההוכחה תתקבל על ידי דיבור. הוא יודע שיש הרבה סוגים של קולות ורק אחד מהם הוא הדיבור ולכן הוא מתחיל להבחין בין הקולות.
בשלב הראשון הוא שומע הרבה מאוד קולות, ומבין שיש קולות של הקשה כמו נפילת אבן על אבן, וקולות של חפצים שמתבקעים, וקול הרעם והמפולת, הוא יודע שמהקולות האלו הוא לא ישיג את ההוכחה שהוא מבקש, על כן מכאן ואילך הוא אינו מחפש את ההוכחה בקולות כאלה. בשלב השני הוא מתמקד בקולות בעלי החיים, והוא מפריד מתוכם את קולות בעלי החיים שאינם מדברים כצהלת הסוס, נעירת החמור ועריגת האיל, שהוא בטוח שמהם לא תגיע ההוכחה.
26 בשלב השלישי הוא עוסק בקולות בני האדם, והוא מבחין שיש קולות של בכי, שאין לו בהם שום תועלת והוא לא יוכל להשתמש בהם על מנת למצוא את ההוכחה שהוא מחפש. בשלב הרביעי הוא מתבונן בקולות המבטאים אותיות והוא מבין שכל אות בפני עצמה לא תועיל לו כלום, על כן הוא צריך לחפש מילים המורכבות מכמה אותיות.
27 בשלב החמישי אותו אדם מתמקד במילים בעלות משמעות כמו: שמים, כוכב, אדם. אך גם למילים אלו עדיין אין שום תועלת כשהן עומדות בפני עצמן משום שהן אינן מלמדות מאומה. בשלב השישי הוא מצרף אל השמות הללו פעולות, כגון: כוכב מאיר, אדם כותב וכדו', ואז הוא מחפש היגדים – צירופים של מילים המלמדים דבר חדש כגון: השמש עלתה, הגשם ירד.
28 בשלב השביעי הוא לוקח את כל ההגדות ומבחין בין שלושה סוגים של משפטים – משפט מוכרח וחייב המציאות כגון: האש חמה, משפט נמנע כגון: האש קרה, ומשפט אפשרי כגון: פלוני נמצא כעת בבבל. בשלב השמיני הוא מפריד את הדברים הנמנעים שאינם יכולים להיות אמת, ואת הדברים המוכרחים שאותם אין צורך להוכיח, ובודק האם הדברים האפשריים הם אמת, למשל אם אומרים לו שפלוני נמצא בבבל, הוא בודק אם זה נכון.
לב הדברים
מציאות האדם בעולם הזה אינה פשוטה. מוטל עליו לעמול כדי להשלים את מלאכתו. כך קולל אדם הראשון – "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם" [בראשית ג, יט]. כדי ליצור – על האדם לעמול.
חלק ניכר מהעמל הוא עבודת הבירור – לברר את הטוב מהרע ולהוציא את הסיגים. אף דבר זה הִינו חלק מקללת אדם הראשון – "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ" [בראשית ג, יח] – האדמה מצמיחה יחד עם החיטה גם קוצים ודברים רעים. כך גם בעולם בכללו – הטוב והרע מעורבבים זה בזה, ועל האדם לעמול ולברר מהו החלק הטוב.
עמל זה מקנה לאדם מדרגה מיוחדת – הוא בוחר בטוב אף שיכול היה לבחור ברע, והדבר דרש ממנו עמל ומאמץ. בכך זוכה האדם לשכרו, והטוב נעשה חלק ממנו בזכות שעמל וקנה אותו.
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
עשרה בטבת - התחלת ההתחלות
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
למה ללמוד גמרא?
מה המשמעות הנחת תפילין?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
אנחנו קודש למענך
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
איך ללמוד גמרא?
שתי דקות על בדיקת חמץ
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
