ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מאמר שלישי חלק ט"ו

דף הבית ראשי בית מדרש אמונה וחסידות לימוד יומי באמונה אמונות ודעות Bookmark and Share
גירסת הדפסה
שלח לחבר הורד דף מקורות

ג' אדר ב' התשע"ו

מאמר שלישי חלק ט"ו

ג' אדר ב' התשע"ו



נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
גילה בת רחל

אין מאמינים בדבר שאינו אפשרי
-ח- 189 וְאַחַר אֵלֶּה הַשִּׁבְעָה, אֲנִי רוֹאֶה לִזְכֹּר דָּבָר שֶׁהֵם אוֹמְרִים* יִרְחֲבוּ בּוֹ הַדְּבָרִים. וְהוּא שֶׁהֵם אוֹמְרִים כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה סִבַּת הַאֲמִין בְּמֹשֶׁה הַעֲמִידוֹ הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים, כֵּן חִיֵּב שֶׁתִּהְיֶה הַסִּבָּה לְהַאֲמִין בְּזוּלָתוֹ* הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים. וְתָמַהְתִּי בְּעֵת שָׁמְעִי זֶה תֵּמַהּ גָּדוֹל, הוּא שֶׁסִּבַּת הַאֲמִינֵנוּ בְּמֹשֶׁה לֹא הָיְתָה הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים בִּלְבַד, אֲבָל סִבַּת הַאֲמִינֵנוּ בּוֹ וּבְכָל נָבִיא שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ תְּחִלָּה* אֶל מַה שֶּׁיֻּכְשַׁר*, וְכַאֲשֶׁר נִשְׁמַע דְּבָרוֹ וְנִרְאֶה אוֹתוֹ שֶׁיֻּכְשַׁר נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַמּוֹפְתִים עָלָיו, וְכַאֲשֶׁר יַעֲמִידֵם נַאֲמִין בּוֹ, וְאִם נִשְׁמַע טַעֲנָתוֹ מִתְּחִלָּתָהּ וְנִרְאֶה שֶׁלֹּא תֻכְשַׁר, לֹא נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מוֹפְתִים כִּי אֵין מוֹפֵת עַל נִמְנָע*. 190 וְהַדֶּרֶךְ בְּאֵלֶּה הַשְּׁנֵי עִנְיָנִים, כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן עָמְדוּ לִפְנֵי הַדִּין, וְאִם יִטְעֹן רְאוּבֵן מַה שֶּׁאֶפְשָׁר כָּמוֹהוּ כְּאִלּוּ אָמַר יֵשׁ לִי עָלָיו אֶלֶף דִּינָר, יְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ הַדַּיָּן עֵדִים וְכַאֲשֶׁר יָעִידוּ הָעֵדִים יִתְחַיֵּב לוֹ הַמָּמוֹן, וְאִם יִטְעֹן עָלָיו מַה שֶּׁאִי אֶפְשָׁר כְּאִלּוּ אָמַר יֵשׁ לִי עָלָיו חִדֶּקֶל*, תִּהְיֶה טַעֲנָתוֹ מֵעִקָּרָהּ בְּטֵלָה שֶׁאֵין חִדֶּקֶל בִּרְשׁוּת אָדָם, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁיְּבַקֵּשׁ הַדַּיָּן עֵדִים עַל זֶה. 191 כֵּן הַדֶּרֶךְ עִם כָּל טוֹעֵן בִּנְבוּאָה, אִם יֹאמַר לָנוּ שֶׁאֱלֹהִים מְצַוֶּה אֶתְכֶם שֶׁתָּצוּמוּ יוֹם כָּךְ, נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אוֹתוֹת וְכַאֲשֶׁר נִרְאֶה אוֹתָם נַאֲמִין וְנָצוּם, וְאִם יֹאמַר אֱלֹהַי יְצַוֶּה אֶתְכֶם בְּנִאוּף וְלִגְנֹב אוֹ שֶׁהוּא מוֹדִיעֲכֶם שֶׁיָּבִיא מֵי הַמַּבּוּל אוֹ שֶׁבָּרָא הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּשָׁנָה בְּלִי מַחְשָׁבָה, לֹא נְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיִּקְרָאֵנוּ לְמַה שֶּׁלֹּא יַכְשִׁירֵהוּ הַשֵּׂכֶל אוֹ הַגָּדָה נֶאֱמֶנֶת*.

המביא מופת על דבר שאינו בשכל
192 וּכְבָר הוֹסִיף קְצָתָם* עַל הַמַּאֲמָר הַזֶּה וְאָמַר: אִם לֹא יַשְׁגִּיחַ אֵלֵינוּ וְיַרְאֵנוּ הָאוֹתוֹת וְהַמּוֹפְתִים וְנִרְאֶה בְּהֶכְרֵחַ, מַה נֹּאמַר בָּעֵת הַהִיא? עֲנִיתִיו כִּי נֹאמַר בָּעֵת הַהִיא, כַּאֲשֶׁר נֹאמַר בְּמִי שֶׁיַּרְאֶה לָנוּ אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים עַל עֲזִיבַת מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּשִׂכְלֵנוּ מִטּוּב הַצֶּדֶק וּגְנוּת הַכָּזָב וְהַדּוֹמֶה לָזֶה. וְהֻצְרַךְ לוֹמַר* כִּי גְּנוּת הַכָּזָב וְטוּב הַצֶּדֶק אֵינָם מִדֶּרֶךְ* הַשֵּׂכֶל, אֲבָל הֵם מִדֶּרֶךְ הַצִּוּוּי וְהָאַזְהָרָה, וְכֵן מְנִיעַת הָרְצִיחָה וְהַנִּאוּף וְהַגְּנֵבָה וְהַדּוֹמֶה לָהֶם. וְכֵיוָן שֶׁיָּצָא אֶל אֵלֶּה הַדְּבָרִים הֵקֵל טָרְחוֹ מֵעָלַי* וְלֹא הֻצְרַכְתִּי לְדַבֵּר עִמּוֹ.
________________________
שֶׁהֵם אוֹמְרִים – המכחישים נצחיות התורה. בְּזוּלָתוֹ – אחר חוץ ממשה (וראה ביאורים). שֶׁיִּקְרָאֶנּוּ תְּחִלָּה – שראשית דברי הנביא אלינו. שֶּׁיֻּכְשַׁר – דבר כשר, הגיוני. נִמְנָע – דבר שלא ייתכן. חִדֶּקֶל – שם הנהר. הַגָּדָה נֶאֱמֶנֶת – למסורת. קְצָתָם – מהאנשים המכחישים את נצחיות התורה. הֻצְרַךְ לוֹמַר – השואל הכופר. אֵינָם מִדֶּרֶךְ וכו' – אין הדברים נובעים מסיבה הגיונית אלא הכול מכוח ציווי ה'. הֵקֵל טָרְחוֹ מֵעָלַי – אין צורך להשיב לטענה כל כך טיפשית.


ביאורים

189 -ח - הסבר פסוקים הנראים כסותרים את נצחיות התורה.
לאחר שאותם אנשים הקשו שבע קושיות שאותם תירץ רבנו לעיל, הם הקשו קושיה אחת אשר חשבו שבכוחה להכריע את הדיון: כשם שהאמנו במשה בגלל האותות והמופתים שעשה, כך עלינו להאמין לכל אדם שיבוא ויעשה אותות ומופתים (וכוונתם לאותו האיש). התשובה היא, שהאמונה במשה אינה מתחילה מן האותות והמופתים שעשה, אלא שלאחר שהוא אמר דברים שהגיוני שנאמרו על ידי ה', הוא הוכיח את היותו נביא בעזרת האותות, אך אדם שיאמר דברים שלא הגיוני שנאמרו לו בנבואה, איננו מתייחסים לדבריו כלל גם אם יעשה אותות.
190 משל למה הדבר דומה? לאדם התובע את חברו לדין. אם הוא תובע תביעה הגיונית, למשל מאה שקל, יבקש ממנו השופט הוכחות לכך, ואם הוא יביא הוכחות ברור שהשופט יאמין לו. אך אם הוא תובע דבר לא הגיוני, כגון את נהר החידקל, השופט לא יעבור כלל לשלב הראיות ולא ירצה לשמוע אותו, בגלל שבסיס הטענה איננו הגיוני.
191 הנמשל הוא, שכאשר נביא אומר שעלינו לצום יום שלם בגלל סיבה כל-שהיא, נדרוש ממנו אות ומופת, אך אם הוא אומר לנו שהוא קבל נבואה שמותר לגנוב ולזנות או דברים שהם נגד המפורש בתורה, כגון שעומד לרדת עוד פעם מבול או שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם במשך שנה, לא נבקש ממנו אות, משום שהנבואה עצמה אינה בת קיום.
192 והוסיפו קצתם לשאול – אף אם לא נבקש ממנו אותות ומופתים, מה נעשה אם הוא יעשה אותות ומופתים, הלא הבחינה של נביא היא עשיית האותות, והרי הוא עשה אותות? התשובה היא, שאין להאמין לכך כמו שאין להאמין לאדם האומר על דברים שברור לכל שהם מגונים, שהם טובים, גם עם יעשה אותות ומופתים על כך.
על תשובה זו השיבו לרבנו שהשכל אינו קובע איזה דבר הוא ראוי ואיזה מגונה אלא שהדבר שעליו מצוה הנביא הוא הטוב והדבר שאותו הוא מרחיק הוא הרע (ואם כן יש לקבל את כל דברי מי שעשה אותות). עם טענה זו, אומר רבנו, אין צורך להתמודד כלל מרוב שכלותה.
חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il

בית המדרש החדש נמצא בתהליכי בנייה סופיים,
בוא ותתחדש אתנו בגירסת הנסיון!



אל תציג לי הודעה זאת שוב