ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אמונות ודעות
581 אֲבָל הַשְּׁאֵלָה (הַשְּׁמִינִית) הֲיֵשׁ בְּעִנְיַן הַצַּדִּיקִים יִתְרוֹן זֶה עַל זֶה? 852 וְכֵן בְּעִנְיַן הָרְשָׁעִים, כְּבָר נִכְנַס שֹׁרֶשׁ תְּשׁוּבָתָהּ בַּמַּאֲמָר הַזֶּה הַקּוֹדֵם. אֲבָל רוֹאֶה אֲנִי לְהַשְׁרִישׁ מִשֹּׁרֶשׁ, אֲשֶׁר לָהֶם יִתְרוֹן שִׁבְעָה סְעִיפִים. וְאֹמַר, כִּי מִמַּה שֶּׁמּוֹרֶה שֶׁיֵּשׁ לַצַּדִּיקִים מַעֲלוֹת בִּגְמוּלָם, שֶׁכָּל אַחַת יְתֵרָה עַל חֲבֶרְתָּהּ, תְּחִלָּה מַה שֶּׁמְּחַיֵּב אוֹתוֹ הַשֵּׂכֶל, וְאַחַר כֵּן שֶׁמָּצָאנוּ בַּסְּפָרִים שֶׁבַע מַעֲלוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁקְּצָתָם יִהְיֶה לוֹ אוֹר כִּזְרִיחַת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אָמַר בּוֹ (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, וּקְצָתָם יִהְיֶה לוֹ עִם עֲרֵבוּת* בְּנִיצוֹצֶיהָ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (שם): וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וּקְצָתָם יִתְקַיֵּם לוֹ הָאוֹר כְּדָבָר הַנָּטוּעַ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים צז, יא): אוֹר זָרוּעַ לַצַּדִּיק, 583 וּקְצָתָם יוֹסִיף לוֹ הָאוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יג, ט): אוֹר צַדִּיקִים יִשְׂמָח, וּקְצָתָם יִהְיֶה אוֹרוֹ כְּאוֹר הַגַּלְגַּל, אָמַר בּוֹ, (דניאל יב, ג): וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּקְצָתָם יִהְיֶה אוֹרוֹ כְּאוֹר הַכּוֹכָבִים חוּץ מִן הַשֶּׁמֶשׁ, אָמַר בָּם (שם): וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד, וּקְצָתָם יִהְיֶה אוֹרוֹ לוֹ כְּאוֹר עֶצֶם הַשֶּׁמֶשׁ, וּבָם אָמַר (שופטים ה, לא): וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ. 584 וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם הָיוּ פָּנָיו מְלֵאִים הוֹד, וּפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ פָּחוֹת מִמֶּנּוּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמַר בּוֹ (במדבר כז, כ): וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו, וְלֹא אָמַר כָּל הוֹדְךָ, וּפְנֵי שִׁבְעִים זְקֵנִים פָּחוֹת מֵהֶם, בַּעֲבוּר שֶׁאָמַר (שם יא, כה): וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים, וְכַאֲשֶׁר תִּהְיֶה עִלַּת מֵהוֹדְךָ עָלָיו, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַזְּקֵנִים בִּכְלַל הָעָם. 585 וּמַה שֶּׁיּוֹרֶה עַל כִּי הָעֲנוּשִׁים גַּם כֵּן יֵשׁ לָהֶם מַעֲלוֹת זֶה עַל זֶה, מָצָאנוּ בַּסְּפָרִים לָהֶם זִכְרוֹן שֶׁבַע מַעֲלוֹת בְּלַהַב הָאֵשׁ. מֵהֶם מִי שֶׁהָאֵשׁ מַלְהֶבֶת פָּנָיו עַד שֶׁיַּאְדִּימוּ, וּבִכְמוֹהֶם אָמַר (ישעיה יג, ח): פְּנֵי לְהָבִים פְּנֵיהֶם, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּשְׁחִירוּ פָּנָיו כְּשַׁחֲרוּת הַקְּדֵרָה*, וּבִכְמוֹהֶם אָמַר (יואל ב, ו): כָּל פָּנִים קִבְּצוּ פָארוּר, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ מִמֶּנָּה כְּמוֹ צְלִיָּה וּבִשּׁוּל, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (מלאכי ג, יט): הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר, 586 וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ כְּמִי שֶׁתֹּאכְלֵהוּ הָאֵשׁ, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (איוב כ, כו): תְּאָכְלֵהוּ אֵשׁ לֹא נֻפָּח, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת בָּעֵצִים, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (ישעיה ל, לג): מְדֻרָתָהּ אֵשׁ וְעֵצִים, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַגִּיעֵהוּ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת הֶעָפָר וְהָאֲבָנִים, וּבִכְמוֹהֶם הוּא אוֹמֵר (דברים לב, כב): וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבוּלָהּ, וּמֵהֶם מִי שֶׁיַּגִּיעֵהוּ כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת עַד מַעֲמַקֵּי אֶרֶץ, כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂים הַזְּוָעוֹת*, וּבָהֶם הוּא אוֹמֵר (איוב לא, יב): כִּי אֵשׁ הִיא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל, 587 כַּאֲשֶׁר יָדַעְנוּ כִּי מַכַּת מִצְרַיִם הָיְתָה כּוֹלֶלֶת וּמַגִּיעַ לְכָל אֶחָד כְּפִי מִדָּתוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (תהלים עח, נ): יְפַלֵּס נָתִיב לְאַפּוֹ. וּפֵרוּשׁ יְפַלֵּס יִשְׁקְלֵהוּ בְּמִשְׁקָל, כְּמוֹ שֶׁאָמַר (משלי טז, יא): פֶּלֶס וּמֹאזְנֵי מִשְׁפָּט לַה'.
___________________________
עֲרֵבוּת – הנאה ועונג. כְּשַׁחֲרוּת הַקְּדֵרָה – השחור השרוף שבסיר. הַזְּוָעוֹת – הברקים.
אמונות ודעות (105)
בשביל הנשמה
125 - מאמר תשיעי חלק י'
126 - מאמר תשיעי חלק י"א
127 - מאמר תשיעי חלק י"ב
טען עוד
581 השאלה השמינית ששאלנו על השכר והעונש היתה, האם יש הבדל בין הצדיקים בשכר, וכן ברשעים, האם יש הבדל ביניהם בעונש?
582 בדברים שאמרנו לעיל ענינו גם על שאלה זו, ודבר זה ברור ע"פ ההיגיון, שלא ראוי שהמרבה והממעיט יתוגמלו באותה מידה. ומצאנו בפסוקים שבע מדרגות לצדיקים. בדרגה הראשונה – זוכים לאור כאור השמש, כמו שנאמר (מלאכי ג, כ): "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה". בדרגה השנייה – זוכים גם ליהנות מהאור, שנאמר (שם): "ומרפא בכנפיה". שלישית – במדרגה זו האור הופך להיות חלק מהם, שנאמר (תהילים צז, יא): "אור זרוע לצדיק".
583 רביעית – האור מתחזק אצלם, כמו שנאמר (משלי יג, ט): "אור צדיקים ישמח". חמישית – מקבלים אור זך ובהיר כאור הגלגלים, כמו שנאמר (דניאל יב, ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע". שישית – מקבלים אור כאורם של הכוכבים מלבד מהשמש, כמו שכתוב (שם): "ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד", והדרגה הגבוהה ביותר – אורם כאור השמש עצמה, כמו שנאמר (שופטים ה, לא): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
584 דוגמא לעובדה שיש סוגים שונים של אור והאדם מקבל לפי מדרגתו, ראינו אצל משה, שפניו היו מלאות אור, ואור פני יהושע פחות האיר מפני משה. חז"ל למדו זאת מן הפסוק (במדבר כז, כ): "ונתת מהודך עליו", כלומר חלק מהודך, לכן לא נאמר "ונתת הודך עליו" או "כל הודך עליו". פני שבעים הזקנים האירו פחות מפני יהושע, שנאמר (במדבר יא, כה): "ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על שבעים איש הזקנים". אנו יודעים שאורם היה פחות משל יהושע, כי הוא קיבל את האור על מנת שעם ישראל ישמעו לו, ושבעים הזקנים כלולים בתוך עם ישראל וגם הם צריכים לסור למשמעתו, ומכאן שאורם קטן משלו.
585 גם ביחס לרשעים מצאנו בפסוקים שבע דרגות. דרגה ראשונה – האש תחמם את פניהם עד שיאדימו, ועליהם נאמר (ישעיה יג, ח): "פני להבים פניהם". דרגה שנייה – פניהם משחירות כמו תחתית הקדירה, ועליהם נאמר (יואל ב, ו): "כל פנים קבצו פארור". דרגה שלישית – יחוו את האש בעוצמה שמבשלים בתנור, כמו שנאמר (מלאכי ג, יט): "הנה היום בא בער כתנור".
586 דרגה רביעית – האש אוכלת אותם עליהם נאמר (איוב כ', כ"ו): "תאכלהו אש לא נפח". דרגה חמישית נענשים באש חמה יותר השורפת את העצים, עליהם נאמר (ישעיה ל, לג): "מדורתה אש ועצים". דרגה שישית – סובלים מאש חזקה יותר, השורפת את האדמה והאבנים, ועליהם נאמר (דברים לב, כב): "ותאכל ארץ ויבולה ותלהט מוסדי הרים". דרגה שביעית – יסבלו מאש חזקה כמו הברקים, אש שיכולה לחדור לתוך האדמה, כמו שנאמר (איוב לא, יב): "כי אש היא עד אבדון תאכל".
587 ראינו כבר כעין זה בעבר, כאשר במצרים ה' נתן לכל אחד, עונשו המגיע לו, כמו שנאמר (תהילים עח, נ): "יפלס נתיב לאפו" והמילה יפלס משמעותה ישקול וישווה. כמו שנאמר (משלי טז, יא): "פלס ומאזני משפט לה'" – זאת אומרת שהוא העניש כל אחד על פי מידתו.
לב הדברים
במאמר שני [פרק י ופרק יב] למדנו על אור הכבוד, שהוא הנברא הראשון במציאות, והוא הראשון במעלתו הרוחנית. מדברים אלו למד הכוזרי [ד, טו. עיין שם בפירושי ה'נזיר'], שאותו אור הוא שהתגלה לעיני הנביאים בעת הדיבור האלוהי.
האור הוא ביטוי לרוחניות – זהו הדבר הרוחני ביותר במציאות הגשמית. הוא גם סמל לטוב – מי שזכה לעשות מעשה טוב מרגיש שפניו מאירות. במקרה שבו מומשה עד הקצה אפשרות ההטבה שלנו לזולת, מתקבלת תחושה סמלית שלפיה הפנים שלנו הן בעצמן מקור של אור המקרין על הסובב אותנו. משה רבנו זכה כבר בעולם הזה שיאירו פניו כאור החמה, כסמל להיותו מקור רוחני לכל עם ישראל, בכך שנתן את התורה במעמד הר סיני ושהנהיג את העם משך כל שנות המדבר. באופן זה כל צדיק יזכה לאור כפי מעשיו הטובים, לא רק לאחר מותו אלא אף בחייו – הארת פניו אשר 'ענתה בו'.
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
קשה עליי פרידתכם
איך הסדר המוכתב מהווה חירות?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך נהנים כשעובדים קשה?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
איך מותר להכין קפה בשבת?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
